המאבק על מוצב קושארה הפך לאחד העימותים הקטלניים ביותר במלחמת קוסובו. ■ כוחות צבא שחרור קוסובו, בגיבוי סיוע אווירי מנאט"ו וצבא אלבניה, התנגשו חזיתית בצבא יוגוסלביה בקרב שגבה קורבנות רבים והותיר חותם היסטורי עמוק.
בשעה 03:00 לפנות בוקר של התשיעי באפריל 1999, החרידה אש ארטילרית כבדה את הדממה מצידו האלבני של הגבול. הפגזים כוונו היישר אל עבר מוצב קוֹשָׁארֶה (Košare), מעוז מבודד שאויש על ידי כוחות הצבא היוגוסלבי. באותם רגעים ראשונים של אש ותמרות עשן, איש לא יכול היה לשער כי ההתקפה הלילית תהפוך לאחת המערכות העקובות מדם בתולדות מלחמת קוסובו.
קרב קושארה, שהתחולל בין התשיעי באפריל לעשירי ביוני 1999, נערך סביב אזור הגבול ההררי שבין הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה לאלבניה, בשיא תקופת ההפצצות של כוחות ברית נאט"ו על יעדים אסטרטגיים יוגוסלביים. המערכה הפגישה בין צבא שחרור קוסובו (KLA), ארגון מורדים שזכה לגיבוי ארטילרי מצבא אלבניה וסיוע אווירי מנאט"ו, לבין כוחות הצבא היוגוסלבי. המטרה האסטרטגית של התוקפים הייתה ברורה: השתלטות על המוצב ושבירת קווי ההגנה היוגוסלביים, תחת ניצוחו של המפקד האלבני המקומי, הגנרל לָאמָה, שעמד בקשר ישיר עם גנרל קְלָארְק האמריקני.
מתקפת הפתע והבקעת הקווים
ההסתערות של צבא שחרור קוסובו תוכננה היטב והונחתה משלושה כיוונים שונים בו-זמנית. הכוח הראשון תקף לכיוון רָאסָה אֶה קוֹשָׁארֶס , הכוח השני הסתער לעבר המוצב המבוצר עצמו, ואילו הכוח השלישי פנה לעבר מָאיָה גְלָאבָה. היקף הכוחות בשטח המחיש את חוסר האיזון ההתחלתי שנוצר בנקודת הפריצה: כ-136 לוחמי מורדים הגיעו אל קו הגבול והסתערו על העמדות היוגוסלביות, שאוישו באותה עת על ידי פחות מ-200 חיילים.
הלחימה העזה נמשכה לאורך כל אותו היום וגבתה מחיר דמים כבד. מהצד האלבני נמנו ארבעה הרוגים ופצוע אחד, בעוד שהצבא היוגוסלבי ספג 23 הרוגים. בתוך זמן קצר, הצליחו המורדים לכבוש את פסגת ראסה אה קושארס והחלו להתבצר בעמדותיהם החדשות. על פי דיווחים סרביים מאותה עת, המורדים זכו לסיוע ישיר בשטח מצד כוחות מיוחדים של בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה.
עם שחר היום שלמחרת, המשיך צבא שחרור קוסובו בתנופתו. בגיבוי ארטילרי, כבשו המורדים את מאיה גלאבה והמשיכו להפגיז את מוצב קושארה ללא רחם. עוצמת האש אילצה את החיילים היוגוסלבים לנטוש את עמדותיהם. בשעה 19:00, צעדו לוחמי צבא שחרור קוסובו אל תוך המוצב הנטוש. תמונותיהם של המוני חמושים חוגגים את כיבוש המוצב שודרו ברחבי העולם על ידי רשתות הטלוויזיה CNN ו-BBC.
הכוחות היוגוסלביים הנסוגים התארגנו מחדש בקו ההגנה השני שמעל המוצב, מיקום שהעניק להם עדיפות טופוגרפית. ביום שלמחרת, הגיעו כוחות מילואים יוגוסלביים על מנת לתגבר את הארמייה הראשונה. למרות זאת, קבוצה של מורדים הצליחה לנתק את קווי התקשורת של הצבא היוגוסלבי ואף להשמיד נגמ"ש מסוג BOV. באותו הלילה, יזמו המורדים התקפה נוספת באזור אוֹפְּלְיָאז בניסיון להבקיע את הקווים היוגוסלביים, אך מתקפה זו נהדפה באבדות כבדות לתוקפים. בתגובה, קידם הצבא היוגוסלבי למערכה כוחות מיוחדים ומספר קני ארטילריה. ב-13 באפריל, התפשטה הלחימה אל מעבר לקו הגבול כאשר שני הצבאות התנגשו סמוך לעיירה קְרוּמֶה.
התקפות הנגד וההתחפרות בשטח
ב-14 באפריל, בעוד ארטילריה אלבנית ומורדים יורים מעמדותיהם החדשות במאיה גלאבה וראסה אה קושארס, החליט הפיקוד העליון היוגוסלבי לצאת למתקפת פתע. החיילים היוגוסלבים הסתערו על מאיה גלאבה והגיעו עד למרחק של כ-50 מטרים בלבד מהשוחות של האויב. על אף שלא הצליחו לכבוש את ההר במלואו, הם נטרלו את יכולתה של הארטילריה האלבנית להפגיזם מאותו כיוון. חזית זו התייצבה וקפאה על שמריה עד תום המלחמה.
לקראת סוף חודש אפריל, המשיכו הצדדים להקיז זה את דמו של זה. ב-26 באפריל, ארגן מפקד בארגון המורדים, הִיסֶן בֶּרִישָׁה, מתקפה על העמדות היוגוסלביות בראסה אה קושארס. עם רדת החשיכה, פתחו המורדים באש כדי למשוך תגובה. הקרב האכזרי שניטש עד אור הבוקר הסתיים במותם של 7 מורדים ו-47 חיילים יוגוסלבים.
חודש מאי נפתח בשורת ניסיונות נפל יוגוסלביים להשבת מוצב קושארה לידיהם, מאמצים שסוכלו על ידי אש ארטילרית רציפה. ב-6 במאי יצאו היוגוסלבים למתקפת נגד עקובה מדם בראסה אה קושארס, אך לא הצליחו לכבוש את הפסגה. ב-10 במאי, בצעד נואש לייצוב קו ההתקפה, שלח הצבא היוגוסלבי שני טנקי T-55 אל החזית. הטנקים פרצו את קווי המורדים והעמיקו כ-100 מטרים לתוך השטח שנשלט על ידם, אך לוחמי צבא שחרור קוסובו הצליחו לשמור על אחיזתם באזור.
אולי יעניין אותך
באותו הלילה, בין ה-10 ל-11 במאי, התערבה ברית נאט"ו בלחימה בצורה קטלנית. מפציצים של הברית הטילו עשרות פצצות על הכוחות היוגוסלביים סביב ראסה אה קושארס, כאשר לפחות בשני מקרים נעשה שימוש בפצצות מצרר. התקיפה האווירית גבתה את חייהם של שמונה חיילים וקצין יוגוסלבי אחד, ופצעה למעלה מ-40 נוספים. המורדים, שניצלו את ההלם ואת האבדות, יצאו להתקפה והדפו את החיילים היוגוסלבים מעמדותיהם חזרה לאחור.
המעורבות הרוסית
באמצע חודש מאי התלקחה המערכה גם באזור יוּנִיק. התקפה של המורדים על עמדת כוחות מיוחדים יוגוסלביים ב-19 או ב-20 במאי הסתיימה, לטענת ארגון המורדים, בהריגתם של 14 לוחמי כוחות מיוחדים ללא אף אבדה לצד התוקף. בין ההרוגים באותה תקרית היה אזרח רוסי בשם וִיטַלִי גְלֶבּוֹבִיץ' בּוּלָאך.
מסמכים שנמצאו על גופתו של בולאך הצביעו על היותו קצין בצבא הרוסי. בעוד מוסקבה אישרה כי קצין בשם זה שוחרר בעבר משירות צבאי בשל סיבות רפואיות, יוגוסלביה התעקשה כי מדובר במתנדב. צבא שחרור קוסובו אחז בגופה כמוצא שלל רב, והציג אותה כהוכחה חד-משמעית למעורבותה של רוסיה במלחמה.
דיווח של סוכנות הידיעות AP מה-19 במאי ציין כי המורדים החלו להתחפר בעמדותיהם. הם טענו כי בימים שקדמו לדיווח הצליחו להשתלט על שטח של כ-2 קילומטרים מאזורים שהיו תחת שליטה יוגוסלבית, להשמיד עמדות ארטילריה ולהרוג קצין ושלושה חיילים יוגוסלבים. השטח הכולל שהוחזק על ידם בשלב זה כלל רצועת גבול באורך של כ-17 קילומטרים ובעומק של 9 עד 10 קילומטרים.
אולם, ב-22 במאי אירעה תפנית טראגית עבור המורדים. מטוסים של ברית נאט"ו הפציצו בטעות את עמדות צבא שחרור קוסובו. הארגון דיווח על 7 לוחמים הרוגים ו-27 פצועים (לאחר המלחמה טענה רשת PBS כי נהרגו 6-7 לוחמים בתקיפה). מפקדים בארגון המורדים נותרו משוכנעים גם שנים לאחר מכן כי ההפצצה לא הייתה טעות בשוגג, אלא פעולה מכוונת שנועדה לבלום אותם מהמשך התקדמותם.
הקרב התרחש בעיצומה של מלחמת קוסובו והפצצות נאט"ו על יוגוסלביה, אשר נועדו לאלץ את הממשל הסרבי לסגת מחבל קוסובו. המערכה בקושארה ייצגה נקודת השקה נדירה במלחמה זו, בה כוחות קרקעיים של צבא סדיר, כוחות גרילה בדלניים וכוח אווירי מערבי עצום ממדים שילבו כוחות באופן ישיר ועקיף באותה זירת לחימה. כישלונו של כל אחד מהצדדים להשיג הכרעה קרקעית מוחלטת באזור הגבול שיקף את המבוי הסתום שאפיין חלקים נרחבים מן המלחמה עד להכרעה המדינית והצבאית הכוללת.
דעיכת המערכה וסוף המלחמה
על אף שהצבא היוגוסלבי מעולם לא הצליח להשיב לעצמו את השליטה במוצב קושארה, צבא שחרור קוסובו לא הצליח לפרוץ מחוץ לראש הגשר הקטן שתפס. המורדים כשלו בניסיונם לאבטח מסדרון בטוח אל תוך קוסובו דרך גבול אלבניה, בין היתר בשל מחסור בנשק כבד לאחר שצבא אלבניה משך את תמיכתו. הקיפאון בחזית זו הוביל בשלהי מאי לקרב פָּאשְׁטְרִיק, שתוצאותיו שנויות במחלוקת בקרב מומחים. אף על פי שהמורדים הצליחו לכבוש שני כפרים סמוך לעיר פֶּץ' ולהשתלט על רצועות גבול נרחבות צפונית-מערבית לפְּרִיזְרֶן, הם שילמו על כך מחיר דמים גבוה ולא הצליחו לנתק את הכביש האסטרטגי המחבר בין הערים.
ב-10 ביוני 1999 הגיעו הקרבות לסיומם עם חתימת הסכם קומאנובו. הצבא היוגוסלבי, יחד עם הכוחות המשטרתיים והפרמיליטריים, נסוג מקוסובו, וכוחות שמירת השלום של KFOR נכנסו לאזור. בהתאם לתנאי ההסכם, צבא שחרור קוסובו פורק מנשקו והתפרק. עם זאת, רבים מלוחמיו לא הניחו את נשקם ועזבו את קוסובו כדי להצטרף לארגונים אלבניים חמושים שניהלו מאבקים בעמק פרשבו שבסרביה וברפובליקה של מקדוניה.
הקרב העקוב מדם הותיר אחריו שובל ארוך של זיכרון וכאב בשני הצדדים. המפקדים סָאלִי צֶ'קָאי ואָגִים רָמָדָאנִי עוטרו לאחר מותם בתואר "גיבור קוסובו" על ידי הנשיא אִיבְּרָהִים רוּגוֹבָה במלאת שש שנים לקרב. בצד הסרבי, זכה סגן מפקד גדוד הגבול ה-53, דְּרָגוּטִין דִּימְצֶ'בְסְקִי – יחידתו הייתה הראשונה שעמדה מול המורדים – באות "עיט לבן" מאת נשיא סרביה אֲלֶכְּסַנְדַּר וּוצִ'יץ' באפריל 2020.
ההיסטוריה, שאינה מרפה מקורבנותיה ומגיבוריה, חקקה את המערכה בנוף העירוני. בבלגרד ובנִישׁ נחנכו שדרות על שם "גיבורי קושארה", ולוחות זיכרון הוצבו לזכר הלוחמים היוגוסלבים. האדמה שעליה נשפך דמם של חיילים ומורדים כאחד, בין הרים חשופים ומוצבים נטושים, עומדת היום דוממת, נוצרת בתוכה את הדיה של מלחמה שעיצבה מחדש את פניה של מזרח אירופה.
חומר מעשיר לצפייה
הסרט העלילתי הסרבי ״קושארה״ (2020) מביא אל המסך את סיפור הלחימה העיקשת בקרב קושארה דרך עיניהם של החיילים הסרבים. מככב בו השחקן הסרבי-רוסי מילוש ביקוביץ׳.
ההיסטוריה לעולם אינה שותקת; היא ממתינה למי שיעז להקשיב ללחישותיה הבוקעות מבעד לערפילי הזמן והדם. אם ברצונכם להמשיך ולגלות את הסיפורים שהפכו את עולמנו למה שהוא היום, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר של HistoryIsTold ולהצטרף אלינו למסע אל תוך נבכי העבר.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
