ב-23 באוקטובר 2019 עמד בִּנְיָמִין "בֵּנִי" גַּנְץ במקום שמעטים מגיעים אליו. נשיא המדינה ראובן ריבלין הטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. פחות משנה חלפה מאז הודיע הרמטכ"ל לשעבר על כניסתו לפוליטיקה, וכבר הונח בידיו המנדט להקים ממשלה בישראל. מסביבו הייתה מפלגה חדשה שהצליחה להשתוות לליכוד בבחירות הראשונות שלה, ברית עם יאיר לפיד, עשרות חברי כנסת שתמכו בו ומערכת פוליטית שלמה שנקלעה למבוי סתום. במונחים של קריירה ציבורית, העלייה הייתה כמעט מסחררת.
אלא שהרגע הזה לא הסתיים בכניסה ללשכת ראש הממשלה. גנץ החזיר את המנדט. חודשים אחדים אחר כך קיבל הזדמנות נוספת, הפעם עם 61 ממליצים, אך גם היא הסתיימה בדרך אחרת: הוא נבחר ליושב ראש הכנסת, כחול לבן התפצלה, ובהמשך נחתם הסכם ממשלת חילופים עם בנימין נתניהו. גנץ הושבע לראש הממשלה החלופי, אבל הרוטציה שעליה התבסס ההסכם לא התממשה. מכאן נולדה אחת הסתירות המעניינות בקריירה שלו: אדם שהגיע לפוליטיקה לאחר ארבעה עשורים כמעט של מסלול פיקודי מדורג, ובתוך זמן קצר הגיע למרחק נגיעה מראשות הממשלה, התקשה לתרגם את הכוח האלקטורלי ואת מעמדו הציבורי לשליטה יציבה בזירה הפוליטית.
הסיפור של בני גנץ מתחיל הרחק מהכנסת. הוא נולד ב-9 ביוני 1959 וגדל במושב כפר אחים, בן לשני ניצולי שואה. אמו, מַלְכָּה וַייס, נולדה במזקובאצ'האזה שבמחוז בקש בדרום-מזרח הונגריה והייתה ניצולת מחנה ברגן-בלזן. אביו, נָחוּם גַּנְץ, יליד סובאטה שבמחוז טרנסילבניה ברומניה, נלקח בתקופת השואה לעבודות כפייה בבית חולים צבאי בעיירה טורדה שבמחוז קלוז'. סבו של גנץ מצד אמו נרצח בשואה. הוריו עלו יחד לארץ באוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב", גורשו בידי הבריטים למחנה מעצר בקפריסין, הגיעו לאחר מכן לישראל והיו ממקימי כפר אחים. נחום גנץ שימש בין השאר כסגן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וכסגן מזכיר תנועת המושבים.
גנץ למד בבית הספר הממלכתי-דתי שפיר ובישיבה התיכונית אור עציון, ובהמשך בפנימיית הכפר הירוק ברמת השרון. לימים השלים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה ותואר שני נוסף בניהול משאבים לאומיים מהאוניברסיטה לביטחון לאומי בארצות הברית. עוד לפני שנכנס לפוליטיקה היו מאחוריו מסלול חיים ציבורי, קריירה צבאית מלאה ושורה של תפקידים שבהם החלטות התקבלו בתוך היררכיה ברורה. במידה רבה, זהו הרקע שמלווה גם את הפרק הפוליטי המאוחר יותר בחייו.
מהצנחנים ועד שער פאטמה
ב-19 בספטמבר 1977 התגייס גנץ לצה"ל, התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד הנח"ל המוצנח. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים בחיל הרגלים, לחם במבצע ליטני ובמבצע שלכת ולאחר מכן יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שימש מדריך בבה"ד 1 ובהמשך מפקד מחלקה בגדוד הנח"ל המוצנח. בשנת 1980 השתתף במבצע איש דמים כסגן מפקד פלוגה, בפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון, ובהמשך שימש מפקד פלוגה. אחר כך יצא להשתלמות בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, "הכומתות הירוקות".
גנץ שב מארצות הברית כחודשיים לאחר פרוץ מבצע שלום הגליל והוצב במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי, אך דרש להצטרף ללחימה בלבנון ולקבל פיקוד על פלוגה. הוא הצטרף לחטיבת הצנחנים, החליף את מפקד הפלוגה המסייעת שנפצע ולחם בראש הפלוגה במערב ביירות. בשנת 1983 מונה למפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, אחר כך לסגן מפקד יחידת שלדג ובהמשך לסגן מפקד גדוד 890.
בשנת 1987 מונה למפקד גדוד 890, "אפעה", והשתתף כמפקדו בארבע היתקלויות עם מחבלים בדרום לבנון. שנים אחר כך עדיין ראה בתקופת הפיקוד על הגדוד את שיא הקריירה הצבאית שלו. ב-1989 קיבל את הפיקוד על יחידת שלדג, ובמהלך כהונתו פיקד בין השאר על כוחות היחידה שאבטחו את "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה. בהמשך סיים את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מונה ב-1992 למפקד עוצבת חצי האש, חטיבת צנחנים במילואים, וב-1994 למפקד חטיבת יהודה באוגדת איו"ש.
ב-18 בספטמבר 1995 מונה גנץ למפקד חטיבת הצנחנים והוביל אותה בפעילות המבצעית בלבנון, לרבות מבצע מרכבות האלים. לאחר מכן יצא ללימודים אקדמיים בארצות הברית, וכששב מונה באוקטובר 1998 למפקד עוצבת אתגר, אוגדת מילואים בפיקוד הצפון. באפריל 1999, לאחר שארז גרשטיין נהרג ממטען חבלה ברצועת הביטחון, התמנה גנץ למפקד יחידת הקישור ללבנון. הוא היה מפקדה האחרון, עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000, ונחשב לחייל האחרון שעזב את אדמת לבנון. הוא ליווה את השיירה הצבאית האחרונה ותועד כשהוא סוגר ונועל את שער פאטמה.
בספטמבר 2000 מונה למפקד אוגדת איו"ש, ובתקופת כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה. בין האירועים שהתרחשו בתקופה זו היו אירועי קבר יוסף והלינץ' ברמאללה. כאשר מַדְחַת יוּסוּף נפצע בקבר יוסף, נמצאו בעמדת הפיקוד הרמטכ"ל שָׁאוּל מוֹפָז, אלוף פיקוד המרכז יִצְחָק אֵיתָן, גנץ כמפקד אוגדת איו"ש, מפקד חטיבת שומרון יוֹסִי אַדִּירִי, סגן ראש השב"כ יִשְׂרָאֵל חַסּוֹן וראש השב"כ אָבִי דִּיכְטֶר. המפקדים החליטו שלא לשלוח כוח חילוץ משוריין אל מתחם הקבר דקות לאחר פציעתו של יוסף, משום שהמתחם היה באחריות המשטרה הפלסטינית. ועדת חקירה צבאית בראשות האלוף יוֹרָם יָאִיר קבעה לאחר מכן שהמפקדים הבכירים פעלו כשורה בהתאם לנסיבות בשטח.
ביולי 2001 הועלה גנץ לדרגת אלוף ומונה למפקד הגיס המטכ"לי. באפריל 2002 קיבל את פיקוד הצפון, וב-8 בנובמבר 2005 מונה למפקד זרוע היבשה. בתקופתו הורחבה הזרוע וקיבלה אליה את חיל התקשוב, חיל החימוש, חיל הלוגיסטיקה וחיל השלישות, והיחידה הטכנולוגית של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הועברה אליה והפכה לחטיבה הטכנולוגית ליבשה. בסיס האימונים ליחידות שדה הפך למרכז הלאומי לאימונים ביבשה.
מלחמת לבנון השנייה והדרך ללשכת הרמטכ"ל
במהלך מלחמת לבנון השנייה סבר גנץ כבר בראשיתה שיש לבצע מהלך קרקעי רחב ולגייס כוחות מילואים כדי לשפר את מוכנות צה"ל למהלך כזה. הוא גם העלה את הרעיון לבצע פשיטה על בינת ג'בייל. בדצמבר 2007 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית, תפקיד שבו כיהן במהלך מבצע עופרת יצוקה, ובאוקטובר 2009 חזר לישראל ומונה לסגן הרמטכ"ל.
לקראת סיום כהונתו של הרמטכ"ל גַּבִּי אַשְׁכְּנַזִּי היה גנץ אחד המועמדים להחליפו. בנובמבר 2010 החליט שר הביטחון אֵהוּד בָּרָק למנות את יוֹאָב גָּלַנְט, וגנץ הודיע בעקבות ההחלטה על פרישתו מצה"ל. אלא שמינוי גלנט בוטל לאחר שהתעוררו חשדות הנוגעים לבנייה בלתי חוקית בביתו, והמסלול השתנה פעם נוספת. בפברואר 2011 מונה גנץ לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל.
כהונתו נפתחה בשורה של אירועים שהמחישו את רוחב האחריות. ביוני 2011 מינה את האלוף יִשַׁי בַּר לעמוד בראש צוות שבחן את נוסח תפילת ה"יזכור" לחללי צה"ל, בעקבות מכתב שפרסמה לשכת הרמטכ"ל ללא ידיעתו ובו נכתב כי יש להשתמש בנוסח הדתי. באוגוסט אימץ גנץ את המלצת הוועדה לשנות את פקודות המטכ"ל ולפתוח את התפילה במילים "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו", כפי שהיה נהוג לפני שינוי הנוסח בשנות ה-70 בידי הרב שלמה גורן.
באוגוסט 2011 התמודד צה"ל עם מתקפת הטרור בדרום ישראל, וב-18 באוקטובר באותה שנה נמנה גנץ עם מקבלי פניו של החייל החטוף גִּלְעָד שָׁלִיט, ששוחרר לאחר כחמש שנות שבי בידי חמאס. במקביל נדרש הרמטכ"ל להתמודד עם שאלת בניין הכוח. בשנת 2011 החל תכנון התוכנית הרב-שנתית "חלמיש", אך בעקבות המחאה החברתית והמלצות ועדת טרכטנברג הוחלט על קיצוץ בתקציב הביטחון החל מ-2012. בעקבותיו החל תכנון תר"ש "עוז", ולאחר הקמת הממשלה ה-33 וקיצוץ נוסף תוכנן תר"ש "תעוזה", שגם הוא לא הושלם.
הקיצוצים הביאו לצמצום אימונים והצטיידות, לרבות הקפאת הצטיידות במערכות כיפת ברזל ובטנקי מרכבה. בתקופת כהונתו של גנץ נסגרו אוגדה 143, חטיבות השריון במילואים 27, 130, 263, 278, 576 ו-600, אגד ארטילרי וטייסות, צומצם מספר ספינות הטילים ואלפי אנשי קבע פוטרו. במקביל הוקמה מפקדת העומק בראשות האלוף שַׁי אֲבִיטָל, שהוחזר לשירות קבע; אוגדת הבשן הפכה לאוגדה מרחבית ברמת הגולן במקום עוצבת געש, שהפכה לאוגדה רב-זירתית; עוצבת עידן הוסבה מאוגדה משוריינת לאוגדה קלה רב-זירתית; מערכת כיפת ברזל נקלטה, ותשע מתוך עשר הסוללות שעל הקמתן הוחלט אכן הוקמו.
עמוד ענן, שובו אחים וצוק איתן
במרץ 2012, לאחר חיסול זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, יצא צה"ל למבצע הד חוזר. במשך כחמישה ימים שוגרו כ-200 רקטות לעבר יישובי ישראל, ובתקיפות חיל האוויר ברצועת עזה נהרגו 22 מחבלים וארבעה אזרחים. בנובמבר אותה שנה פיקד גנץ על צה"ל במבצע עמוד ענן נגד חמאס ברצועה. ב-12 בספטמבר 2013 הוארכה כהונתו כרמטכ"ל בשנה נוספת.
במרץ 2014 פיקד ממוצב הפיקוד העליון על מבצע חשיפה מלאה, שבמהלכו השתלט חיל הים על ספינת הנשק Klos C שהובילה משלוח אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. בתקופת כהונתו העמיק צה"ל גם את מעורבותו במערכה שבין המלחמות. ביוני 2014, לאחר שצבא סוריה ירה טיל קורנט שהרג נער ופצע כמה אזרחים ישראלים ליד גדר המערכת ברמת הגולן, ביצע צה"ל תקיפה אווירית וקרקעית בסוריה שבה נהרגו כעשרה חיילים סורים.
באותו חודש החל מבצע שובו אחים לאיתור שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו סמוך לחברון. צה"ל פגע בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון ועצר פעילים רבים של הארגון. ביולי ובאוגוסט כבר ניהל גנץ את מבצע צוק איתן, שנמשך כ-50 יום והיה המבצע הנרחב ביותר שנערך ברצועת עזה בעשור השני של המאה ה-21. הוא החל בתקיפות אוויריות מסיביות ובהמשך כלל פעולה קרקעית, ובה קרב שג'אעייה, במטרה מרכזית להשמיד את מנהרות התקיפה שחפר חמאס וחצו את גדר הגבול.
במהלך צוק איתן שוגרו רקטות רבות לעבר עוטף עזה, דרום ישראל ומרכזה, ובמערך ההגנה נעשה שימוש נרחב בכיפת ברזל. יותר מ-2,000 פלסטינים נהרגו, רובם מחבלים, ונגרם נזק כבד לתשתיות הטרור בעזה. בצד הישראלי נהרגו 68 חיילי צה"ל ושישה אזרחים. בשלוש השנים שלאחר המבצע פחת מאוד ירי הרקטות לעבר ישראל. עם זאת, בדו"ח מבקר המדינה על לקחי צוק איתן נקבע כי אף שאיום מנהרות התקיפה הוצג לראש הממשלה בנימין נתניהו, ראשי מערכת הביטחון ובהם גנץ לא הציגו לקבינט את האיום באופן מספק לפני המבצע, וכי ההמלצות לתקוף את המנהרות מהאוויר לא הבהירו כראוי את מגבלת האפקטיביות של תקיפות כאלה נגד מטרות מסוג זה.
ב-16 בפברואר 2015 הסתיימה כהונתו של בני גנץ כרמטכ"ל, לאחר ארבע שנים. סגנו, גָּדִי אֵיזֶנְקוֹט, החליף אותו בתפקיד.
מהצבא לעסקים, ומהעסקים אל הפוליטיקה
לאחר שחרורו מצה"ל פנה גנץ לזירה האזרחית. בספטמבר 2015 מונה ליושב ראש חברת ההיי-טק "המימד החמישי", שנסגרה בדצמבר 2018 ומונה לה כונס נכסים. בשנת 2017 ניהלה החברה משא ומתן עם ממשלת קטר על עסקה ביטחונית שהוערכה בכ-70 מיליון דולר. בנובמבר 2015 מונה גנץ לדירקטור בחברת אמות השקעות, ובאוקטובר 2017 לדירקטור באלרון. הוא היה גם בין המשקיעים בחברת ההזנק פאוור מי טק, שפיתחה סוללת גיבוי לטלפון סלולרי, ובחברות נוספות. השקעות אלה חייבו בהמשך יצירת הסדר ניגוד עניינים לאחר שמונה לשר הביטחון.
במאי 2016 מונה ליושב ראש יד דוד בן-גוריון, ובאפריל 2017 הצטרף לתנועה החברתית "פנימה", שהוקמה במטרה לחזק את האחדות בחברה הישראלית. בשנת 2017 עמד בראש הוועדה לבחירת אות הנשיא למתנדב. באוקטובר 2018 סייע בגיבוש תוכנית מדינית חדשה של המכון למחקרי ביטחון לאומי: סימון גדר הביטחון כתוואי היפרדות תוך המשך בנייה בגושי ההתנחלויות ובשכונות היהודיות בירושלים, השארת בקעת הירדן בשליטה ביטחונית מלאה של ישראל והבטחת חופש הפעולה של צה"ל ביהודה ושומרון, גיוס הקהילה הבין-לאומית לחיזוק הכלכלה הפלסטינית והותרת סוגיות ירושלים ורצועת עזה לשלב הסופי. התוכנית לא הותנתה בהסכמה פלסטינית, ובמקרה שלא תושג הסכמה נועדה ישראל להתקדם בעצמה בגיבוי בין-לאומי.
ואז, בסוף 2018, הגיע השינוי הגדול. ב-27 בדצמבר הודיע גנץ על הקמת מפלגת "חוסן לישראל" והתמודדותה בבחירות לכנסת ה-21. ב-14 בינואר 2019 אמר לפעילים שהפגינו סמוך לביתו נגד חוק הלאום כי יפעל לשינויו. מפלגתו מסרה שמחוקקי החוק "ירו בגב של אחינו הדרוזים". ב-29 בינואר השיק גנץ את הקמפיין והציג את עמדותיו.
כחול לבן: העלייה המהירה
בפברואר 2019, סמוך לסגירת הרשימות, התחברה חוסן לישראל ליש עתיד של יָאִיר לַפִּיד והוקמה רשימת "כחול לבן". ההסכם קבע שגנץ יעמוד בראשה במסגרת רוטציה עם לפיד. באותו חודש עודכן גנץ בפגישה עם שני ראשי אגפים בשב"כ כי בשנת 2014, כאשר היה רמטכ"ל, איראן פרצה לטלפון הפרטי שלו. הוא הוזהר שעליו להניח שכל מידע רגיש שנשמר במכשיר עשוי לשמש נגדו. גנץ טען שלא היה במכשיר חומר ביטחוני ושאינו נתון לסחיטה, וביקש מהשב"כ לחקור אם המוסד הוא שהדליף את דבר הפריצה.
בבחירות באפריל 2019 קיבלה כחול לבן 35 מנדטים, מספר זהה לזה של הליכוד. העבודה ומרצ הצטרפו להמלצה על גנץ, והוא קיבל בסך הכול 45 המלצות, אולם נתניהו קיבל 65 והנשיא העניק לו את המנדט להרכבת הממשלה. מערכת הבחירות הראשונה של גנץ הסתיימה אפוא בהישג אלקטורלי עצום למפלגה שנולדה חודשים ספורים קודם לכן, אך ללא שלטון.
הבחירות הבאות נערכו כבר בספטמבר. כחול לבן קיבלה 33 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת ה-22. הרשימה המשותפת, למעט בל"ד, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי העניקו לגנץ 54 המלצות, לעומת 55 לנתניהו. הנשיא העניק תחילה את המנדט לנתניהו, אך ב-21 באוקטובר החזיר האחרון את המנדט לאחר שלא הצליח להקים ממשלה. יומיים אחר כך הגיע הרגע שגנץ חיכה לו: נשיא המדינה הטיל עליו את המלאכה.
אולי יעניין אותך
גנץ הגיע להסכמות מסוימות עם העבודה-גשר ועם המחנה הדמוקרטי, ובמקביל ניהל משא ומתן עם הליכוד על ממשלת אחדות. אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות הייתה דרישתו לפרק את "בלוק ה-55" של מפלגות הימין והחרדים, ולצדה עמדה השאלה מי יכהן ראשון במסגרת רוטציה אפשרית, גנץ או נתניהו. במקביל דווח שכחול לבן ניהלה מגעים עם הרשימה המשותפת על הקמת ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ ובהימנעות ישראל ביתנו, אך הצעה רשמית לא הוצגה.
ב-20 בנובמבר הודיע גנץ לנשיא שלא הצליח להרכיב ממשלה. בדצמבר הקדימה הכנסת את הבחירות פעם נוספת. בתוך פחות משנה עבר גנץ ממפקד צבאי בדימוס ואיש עסקים לשחקן שהחזיק בידיו את המנדט להרכבת ממשלת ישראל, אך גם הפעם נותר מחוץ ללשכת ראש הממשלה.
61 ממליצים, ואז הפיצול
הבחירות לכנסת ה-23 נערכו ב-2 במרץ 2020. כחול לבן נותרה עם 33 מנדטים, אך הפעם הייתה לסיעה השנייה בגודלה בעקבות התחזקות הליכוד. התמונה הפוליטית, לעומת זאת, הייתה שונה: לצד כחול לבן המליצו על גנץ הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ, למעט גשר. בסך הכול הוא קיבל 61 המלצות, לעומת 58 לנתניהו. ב-16 במרץ הטיל עליו הנשיא ראובן ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה.
אלא שהמספר 61 לא הפך לממשלה. גנץ ניסה לקדם ממשלה צרה בתמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת או ממשלת אחדות עם הליכוד, אך התנגדותם של חברי מפלגתו יוֹעַז הֶנְדֶּל וצְבִי הָאוּזֶר לממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת חסמה את האפשרות הראשונה. המשא ומתן עם הליכוד נמשך, וב-26 במרץ נבחר גנץ ליושב ראש הכנסת.
המהלך הזה שינה את כחול לבן מן היסוד. יש עתיד ותל"ם התפצלו ממנה והתאחדו במסגרת יש עתיד-תל"ם, ואילו בכחול לבן שנותרה עם גנץ נשארו 15 חברי כנסת. ב-16 באפריל פקע המנדט שקיבל מבלי שהוקמה ממשלה, והוא הועבר לכנסת. ארבעה ימים אחר כך, ב-20 באפריל, חתמו גנץ ונתניהו על הסכם להקמת ממשלת חירום לאומית במבנה של ממשלת חילופים.
לפי ההסכם הייתה הכנסת אמורה לכהן שלוש שנים. בחלק הראשון נועד נתניהו לשמש ראש הממשלה וגנץ ראש הממשלה החלופי, ובחלק השני אמורים היו השניים להתחלף. במאי 2020 התפטר גנץ מתפקיד יושב ראש הכנסת לקראת הקמת הממשלה. ב-17 במאי הושבעה הממשלה ה-35, וגנץ מונה לראש הממשלה החלופי ולשר הביטחון.
כאן מקבלת הכותרת "הפוליטיקאי ששכח להיות פוליטיקאי" את משמעותה כפרדוקס סיפורי ולא כעובדה שאפשר למדוד. בתוך כשנה וחצי הצליח גנץ לעשות כמעט כל מה שפוליטיקאי חדש יכול לשאוף אליו: להקים מפלגה, להוביל רשימה של 35 מנדטים, להפוך לראש הסיעה הגדולה בכנסת, לקבל פעמיים את המנדט להרכבת ממשלה ולצבור 61 ממליצים. ובכל זאת, הסיום של הרצף הזה היה כהונה כראש ממשלה חלופי במסגרת ממשלה בראשות היריב שאותו ניסה להחליף.
ראש ממשלה חלופי ושר ביטחון
הממשלה ה-35 המשיכה להתמודד עם התפרצות נגיף הקורונה. כשר הביטחון המשיך גנץ את שילוב צה"ל בסיוע לאוכלוסייה ואת עבודת מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה. בתקופת כהונתו הוקמו מפקדת "אלון" ומערך החקירות האפידמיולוגיות שהפעילה מערכת הביטחון, ובאוגוסט 2021, עם התרחבות מבצע החיסונים, שולבו חיילי צה"ל בסיוע למאמץ.
ביולי 2020 מינה גנץ את האלוף במילואים אָמִיר אֵשֶׁל למנכ"ל משרד הביטחון והודיע שהוֹד בֶּצֶר עתיד להתמנות למנכ"ל משרד ראש הממשלה החלופי. בנובמבר החליט למנות את האלוף הֶרְצִי הַלֵּוִי לסגן הרמטכ"ל הבא. במקביל קידם את העתקת בסיסי צה"ל לנגב והוביל את הקמת "קריית המודיעין" בסמוך לעומר. הוא גם שינה את טפסי משרד הביטחון הנוגעים לרישום הורים במשפחות להט"ב, כך שבמקום "אב" ו"אם" נכתב "הורה 1" ו"הורה 2".
בנובמבר 2020 הקים גנץ ועדת בדיקה ממשלתית בנושא רכש הצוללות וכלי השיט. כחודש לאחר מכן התפטרו חברי הוועדה בעקבות המגבלות שהטיל היועץ המשפטי לממשלה על עבודתה כדי למנוע פגיעה בהליכים הפליליים בפרשת הצוללות. לאחר פרישתם של יועז הנדל ואבי ניסנקורן מהממשלה נעשה גנץ גם לממלא מקום שר המשפטים ולממלא מקום שר התקשורת. בינואר 2021 הקים צוות בין-משרדי שנועד לבחון את הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון והציג מתווה לרפורמה בגיוס, שלפיו תוקם מנהלת שירות שדרכה יעברו הצעירים בהגיעם לגיל 18 ויופנו למסלולי השירות השונים.
אחד המהלכים הבולטים בתקופה זו היה רפורמת "נפש אחת" למען נכי צה"ל ופגועי הנפש. במסגרת ההחלטה הועברו כ-300 מיליון שקלים לאגף השיקום, בדגש על טיפול בנפגעי פוסט-טראומה. הרפורמה התקבלה על רקע ההצתה העצמית של איציק סעידיאן מול משרדי אגף השיקום בפתח תקווה. סעידיאן, נכה צה"ל שנפצע בקרב שג'אעייה, ביקש שוב ושוב להעלות את אחוזי הנכות שנקבעו לו ובקשותיו נדחו.
במאי 2021 יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, במקביל למהומות בתוך ישראל ולהסלמה שהובילה לירי חמאס לעבר ירושלים ביום ירושלים. ביום הראשון למבצע הכריז גנץ על מצב מיוחד בעורף בטווח של עד 80 קילומטרים מהרצועה למשך 48 שעות, וב-11 במאי אישר גיוס של 7,000 חיילי מילואים. המבצע נמשך 12 ימים. במהלכו נהרגו 225 מחבלים והותקפו מאות תשתיות טרור, ובהן משגרי רקטות, מנהרות תת-קרקעיות ורבי-קומות ששימשו כמפקדות של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. בצד הישראלי נהרגו שמונה אזרחים, שלושה אזרחים זרים וחייל אחד.
המפלגה שכמעט נעלמה ונשארה
לקראת הבחירות לכנסת ה-24 חזו סקרים שכחול לבן תתקשה לעבור את אחוז החסימה. בפועל היא קיבלה שמונה מנדטים והצטרפה לממשלה ה-36. עם הקמת הממשלה ביוני 2021 נותר גנץ שר הביטחון והתמנה לסגן ראש הממשלה, בעוד סמכויות ראש הממשלה החלופי ושר המשפטים עברו ליאיר לפיד ולגדעון סער.
כשר הביטחון בממשלה זו קידם גנץ שורת צעדים חברתיים וכלכליים בתוך מערכת הביטחון, ובהם העלאת שכר חיילי החובה ב-50 אחוזים והכרה בלוחמי הקישון שחלו בסרטן כנכי צה"ל. בזירה המדינית-ביטחונית היה לשר הביטחון הישראלי הראשון שביקר במרוקו וחתם עמה על הסכם שיתוף פעולה. במקביל הידק קשרים עם מלך ירדן ועם מלך בחריין, שעמו חתם על מזכר הבנות ביטחוני.
במרץ 2022 אישר רכישה ופיתוח של מערכת ההגנה האווירית "מגן אור", המבוססת על לייזר ליירוט ירי תלול מסלול. באותו חודש, בעקבות גל טרור, החל מבצע שובר גלים ביהודה ושומרון במטרה לפגוע בטרור הפלסטיני ולמנוע התבססות של חמאס והג'יהאד האסלאמי באזור. באוקטובר רוכזו מאמצים נגד חוליית "גוב האריות" שפעלה בשכם, ובסדרת פעולות של צה"ל והימ"מ בשיתוף השב"כ, ובהן פעולה בקסבה של שכם, הצטמצמה פעילות הארגון במידה ניכרת.
במאי 2022 אישר גנץ צעדים בוני אמון עם הרשות הפלסטינית לאחר פגישה עם מַחְמוּד עַבָּאס, ובהם רישום של כ-5,500 חסרי מעמד במרשם האוכלוסין הפלסטיני, אישור שש תוכניות מתאר לפלסטינים ביהודה ושומרון, הגדלת מכסת הפועלים מרצועת עזה ב-1,500 איש ופתיחת מעבר סאלם לכלי רכב.
ב-5 באוגוסט החל מבצע עלות השחר נגד הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. ההחלטה התקבלה בידי גנץ וראש הממשלה יאיר לפיד ללא כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, באישורה של היועצת המשפטית לממשלה גָּלִי בַּהֲרַב-מִיאַרָה. המבצע נמשך שלושה ימים, ובמהלכו סוכלו מפקדי החטיבה הצפונית והדרומית של הארגון, תייסיר אל-ג'עברי וח'אלד מנצור. פלוגות אל-קודס שיגרו יותר מ-1,000 רקטות, ומערכת כיפת ברזל יירטה 96 אחוז מן הרקטות שנועדו ליירוט. המבצע הסתיים ללא הרוגים בצד הישראלי. גנץ תמך גם בהסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון שאפשר את הפקת הגז מאסדת כריש.
המחנה הממלכתי והחזרה לאופוזיציה
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 התאחדה כחול לבן עם תקווה חדשה לרשימה משותפת בראשות גנץ. באמצע אוגוסט הצטרפו לרשימה גדי איזנקוט ומתן כהנא, ושמה שונה ל"המחנה הממלכתי". בבחירות קיבלה הרשימה 12 מנדטים.
נתניהו הקים לאחר הבחירות את הממשלה ה-37 על בסיס רוב של 64 חברי כנסת, והמחנה הממלכתי עבר לאופוזיציה. לצד התנגדותו לרפורמה המשפטית פעל גנץ לקדם הידברות בין המחנות הפוליטיים בנוגע אליה. שוב מצא את עצמו בתפקיד שהיה אופייני לחלקים ניכרים מדרכו הפוליטית: לא בקצה של אחד המחנות, אלא בעמדה המבקשת לייצר הסכמות ביניהם.
אלא שב-7 באוקטובר 2023 השתנתה המציאות הישראלית. ארבעה ימים לאחר הטבח ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, ב-11 באוקטובר, הצטרפו גנץ והמחנה הממלכתי לממשלת חירום. גנץ נכנס לממשלה כשר בלי תיק והיה לחבר בקבינט המלחמה המצומצם לצד בנימין נתניהו ויואב גלנט. כבר ביום הצטרפותו הבהיר כי ישראל צריכה להתמקד בלחימה בעזה ולהימנע באותה עת מהרחבת המערכה באמצעות מתקפת מנע נגד חזבאללה בלבנון.
קבינט המלחמה, וושינגטון והפרישה
במרץ 2024 יצא גנץ לוושינגטון ונפגש עם סגנית נשיא ארצות הברית, שר ההגנה, מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי על רקע מלחמת חרבות ברזל והמשבר ההומניטרי ברצועת עזה. בדרכו חזרה עצר בלונדון ונפגש עם ראש ממשלת בריטניה רִישִׁי סוּנַאק, שר החוץ דֵּיוִיד קָמֶרוֹן והיועץ לביטחון לאומי סְטִיבֶן לוֹבְגְרוֹב. לשכת ראש הממשלה הזמינה את כרטיסי הטיסה לנסיעה, אך בהמשך הביע נתניהו התנגדות אליה.
גנץ תמך בהמשך התמרון הקרקעי גם בנפת רפיח, אף שהקרב ברפיח נדחה בכשלושה חודשים. ב-14 במרץ 2024 התפרקה השותפות הפוליטית עם גִּדְעוֹן סַעַר והסיעות נפרדו. פחות משלושה חודשים לאחר מכן, ב-9 ביוני, הודיע גנץ על פרישתו מממשלת החירום, בטענה שלא גובשה תוכנית פעולה אסטרטגית להמשך המלחמה.
גם כאן נסגר מעגל מוכר. גנץ נכנס לממשלה בשעת חירום, כפי שנכנס לממשלת נתניהו ב-2020 בתקופת משבר הקורונה, ושוב יצא ממנה לאחר שהשותפות חדלה מבחינתו לספק את המסגרת שהצדיקה את הכניסה אליה. אין צורך לייחס לכך מניע נסתר כדי לראות את הדפוס: הקריירה הפוליטית שלו נבנתה במידה רבה סביב חיבורים, ממשלות אחדות, הידברות וכניסה אל תוך מערכות שבהן יריביו הפוליטיים המשיכו להחזיק בעמדת ההנהגה המרכזית.
פריז, קטאר "אנחנו" והחיים מחוץ לפוליטיקה
לאחר פרישתו מהממשלה נמשכה פעילותו הציבורית. ב-10 בספטמבר 2024 נפגש בפריז עם ראש ממשלת קטאר, מוּחַמַּד אַל-תַּ'אנִי, שהגיע לעיר במיוחד לפגישה. המפגש חולק לשני חלקים. בראשון השתתפו משפחות חטופים ונשיא הקונגרס היהודי העולמי רוֹן לָאוּדֶר, מתוך מטרה להדגיש את הדחיפות ההומניטרית בשחרור השבויים. לאחר מכן קיימו גנץ ואל-ת'אני שיחה ביחידות.
במאי 2026 ראה אור בהוצאת כנרת זמורה דביר ספרו האוטוביוגרפי של גנץ, "אנחנו". הספר הצטרף לפרק ארוך בחייו הציבוריים שכבר כלל עד אז פיקוד על יחידות קרביות, ארבע שנים כרמטכ"ל, תפקידים עסקיים, הקמת מפלגה, ארבע מערכות בחירות בתוך פרק זמן קצר, כהונה כיושב ראש הכנסת, ראש ממשלה חלופי, שר ביטחון, שר משפטים, סגן ראש ממשלה וחבר בקבינט המלחמה.
הקריירה הציבורית של גנץ לוותה גם במספר הליכים משפטיים אזרחיים. בפברואר 2019 הגיש תביעת דיבה נגד נָאוָה גֵ'ייקוֹבְּס, שעסקה בתקשור ובתפיסה על-חושית, לאחר שטענה כי הטריד אותה מינית בנעוריו. בשנת 2021 נמחקה התביעה לאחר שהצדדים הגיעו להסכם חסוי.
תביעת דיבה נוספת שהגיש בשנת 2019 נגד העיתון "ישראל היום" הסתיימה בפשרה, שבמסגרתה התחייב העיתון לתרום 50 אלף שקלים למטרות שיקבע גנץ. נכון לאפריל 2025 הוא הגיש ארבע תביעות דיבה נגד תומכי נתניהו שלטענתו ייחסו לו עלילות שקריות. שלוש הסתיימו בפשרות שבהן התחייבו הנתבעים למחוק את הפרסומים ולפרסם התנצלות, ובאחת מהן נפסק גם פיצוי כספי. בדצמבר נפסק בתביעה נוספת פיצוי בסך 250 אלף שקלים. תביעה שהגיש נגד חברת הכנסת טָלִי גוֹטְלִיב נדחתה באוגוסט 2025, בנימוק שעומדת לה חסינות פרלמנטרית.
בחייו האישיים נשוי גנץ מאז 1989 לרְוִיטַל גַּנְץ, לבית אלוני, מרפאה בעיסוק שאותה הכיר כאשר שירתה כמש"קית ת"ש בגדוד 890 בתקופת פיקודו. לזוג ארבעה ילדים. במאי 2026 חשף גנץ בתוכנית "עובדה" כי רעייתו חולה בדמנציה מסוג אלצהיימר. במשך שנים התגורר בשכונת נווה אפק בראש העין ובפברואר 2024, בעקבות אירועי 7 באוקטובר, עבר להתגורר בקיבוץ יד מרדכי כהבעת סולידריות עם תושבי העוטף.
אז איך רמטכ"ל נעשה פוליטיקאי?
הביוגרפיה הצבאית של בני גנץ בנויה כמעט כמו סולם. צנחן, מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד גדוד, מפקד יחידת שלדג, מפקד חטיבה, מפקד יק"ל, מפקד אוגדה, אלוף, מפקד פיקוד, מפקד זרוע היבשה, נספח צה"ל, סגן הרמטכ"ל ולבסוף הרמטכ"ל. גם כאשר מינויו לרמטכ"ל נראה בתחילה כמי שחמק ממנו בעקבות הבחירה ביואב גלנט, ביטול המינוי החזיר אותו למסלול ובפברואר 2011 הגיע אל הפסגה הצבאית.
הפוליטיקה, לעומת זאת, לא התנהלה כסולם. גנץ הגיע אליה במהירות מסחררת, אך במקום התקדמות ליניארית קיבל רצף של צמתים. 35 מנדטים לא הביאו אותו לראשות הממשלה. מעמד של ראש הסיעה הגדולה לא הספיק. מנדט נשיאותי ראשון הוחזר. 61 ממליצים ומנדט שני הסתיימו בפיצול מפלגתו ובהסכם עם נתניהו. תואר ראש הממשלה החלופי לא הפך בסופו של דבר לכהונה כראש הממשלה. לאחר מכן הצליח לשרוד פוליטית גם כאשר סקרים צפו לכחול לבן היעלמות, חזר למשרד הביטחון, בנה את המחנה הממלכתי, נכנס שוב לממשלה בשעת מלחמה ופרש ממנה חודשים לאחר מכן.
מכאן גם נובע המתח שבכותרת. אין מדובר באדם ששכח כיצד פועלת המערכת הציבורית. להפך, מעטים הפוליטיקאים שהגיעו אל הכנסת לאחר שכבר עמדו בראש מערכת גדולה כמו צה"ל ונשאו באחריות למבצעים, מלחמות, תקציבים ותהליכי בניין כוח. אבל הפוליטיקה דורשת מערכת מיומנויות אחרת מזו של שדה הקרב. אין בה פקודה שהופכת להחלטה משום שהמפקד נתן אותה, אין שרשרת פיקוד אחת, ואין בהכרח התאמה בין מספר הממליצים לבין התוצאה הסופית.
הקריירה של גנץ אינה מאפשרת לקבוע שהאיש "שכח" להיות פוליטיקאי במובן מילולי כלשהו. היא כן מאפשרת להבין מדוע הכותרת הזאת נדבקת לסיפורו. שוב ושוב הוא הצליח להגיע אל מרכז המגרש, ושוב ושוב התוצאה הייתה מורכבת יותר מן ההישג שקדם לה. הוא בנה כוח פוליטי במהירות, אבל גם ראה אותו מתפצל; קיבל מנדט להקמת ממשלה, אבל לא הקים אותה; החזיק ברוב המלצות, אבל לא נכנס ללשכת ראש הממשלה; חתם על רוטציה, אבל לא הגיע אל המחצית שבה היה אמור להחליף את נתניהו.
ובכל זאת, יש גם צד אחר לסיפור. מפלגה שסקרים חזו שלא תעבור את אחוז החסימה זכתה בשמונה מנדטים. גנץ המשיך להיות שר ביטחון בממשלה אחרת, ולאחר מכן הקים מסגרת פוליטית חדשה שקיבלה 12 מנדטים. באוקטובר 2023 הוא שוב היה האיש שאליו פנתה המערכת בעת משבר, ובמשך חודשים ישב בקבינט המלחמה המצומצם. פוליטיקאי שאינו יודע לשרוד בדרך כלל אינו מקבל הזדמנויות רבות כל כך לחזור אל מוקדי ההכרעה.
אולי זו הסיבה שסיפורו של בני גנץ קשה כל כך לצמצום לסיסמה אחת, אפילו כשהסיסמה מוצלחת. הקריירה שלו נעה בין הישגים פוליטיים משמעותיים לבין רגעים שבהם ההישגים האלה לא תורגמו לתוצאה שנראתה כמעט בהישג יד. איש הצבא שהתרגל למסלול ארוך ומדורג נכנס למערכת שבה הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות כמעט אף פעם אינה קו ישר. שם, בין 35 המנדטים של 2019, 61 הממליצים של 2020, ממשלת החילופים, שמונת המנדטים של 2021, 12 המנדטים של המחנה הממלכתי והכניסה לקבינט המלחמה ב-2023, נמצא הסיפור הפוליטי שלו.
והוא רחוק מלהיות סיפור של אדם שמעולם לא הגיע לעמדות כוח. גנץ היה ראש ממשלה חלופי, סגן ראש ממשלה, יושב ראש הכנסת, שר הביטחון, שר המשפטים, שר בלי תיק וחבר בקבינט המלחמה. השאלה שעולה מן הביוגרפיה שלו היא אחרת: כיצד אדם שהגיע שוב ושוב כמעט לכל תחנה בדרך לפסגה הפוליטית נותר מחוץ לתפקיד היחיד שסביבו נבנה חלק כה גדול מהמסע.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
כל ההיסטוריה. כל שבוע. אצלכם.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
