תאמל״ק לי
הימים הראשונים של חודש מאי 2026 הביאו עמם תפנית דרמטית בפוליטיקה של לטביה, המדינה הבלטית הקטנה שמצאה את עצמה פעם נוספת בלבו של סחרור פוליטי וביטחוני חריף.
כאשר ראשת הממשלה אוויקה סיליניה התייצבה מול המצלמות ב־14 במאי 2026 כדי להודיע על התפטרותה, נחתם פרק מרתק וסוער במנהיגותה של אחת הנשים המשפיעות ביותר בהיסטוריה המודרנית של לטביה. סיליניה, משפטנית מנוסה ופוליטיקאית נחושה, הגיעה אל התפקיד הרם בספטמבר 2023 עם חזון חברתי וביטחוני ברור, אך מצאה את עצמה מתמודדת עם קואליציה שבירה ומציאות אזורית מתוחה, אשר גבתה בסופו של דבר מחיר פוליטי כבד והובילה לקריסת ממשלתה בעקבות אירועים ביטחוניים מביכים בשמי המדינה.
כל זה מתרחש כאשר לטביה, אחת משלוש המדינות הבלטיות, מהווה מדינת מפתח בנאט"ו השוכנת בקו החזית הגיאופוליטי וגובלת הן ברוסיה והן בבלארוס.
כדי להבין את נסיבות עלייתה ונפילתה של אוויקה סיליניה, יש לחזור אל שורשיה המקצועיים והאישיים, אל העיר ריגה שבה נולדה ואל המסלול המשפטי והציבורי שעיצב את דמותה כפוליטיקאית המשלבת תפיסת עולם פרוגרסיבית וחברתית עם עמידה ביטחונית איתנה מול איומים חיצוניים.
השנים הראשונות והקריירה המשפטית
אוויקה סיליניה נולדה בעיר הבירה ריגה ב־3 באוגוסט 1975. היא גדלה והתחנכה בלטביה ובשנת 1993 החלה את לימודיה באוניברסיטת לטביה. בשנת 1997 השלימה בהצלחה את לימודיה וקיבלה תואר ראשון במשפטים. שאיפותיה האקדמיות והמקצועיות לא נעצרו שם והיא המשיכה ללימודים מתקדמים בבית הספר הגבוה למשפטים בריגה, שם הוענק לה תואר מאסטר במדעי החברה, במשפט בינלאומי ובמשפט אירופי. ההכשרה המשפטית המעמיקה שרכשה סללה את דרכה לעולם העסקי והציבורי.
משנת 2003 ועד לשנת 2012, פעלה סיליניה כעורכת דין ומשפטנית המתמחה באופן ספציפי בדיני עסקים בינלאומיים ומקומיים כאחד. במהלך קרוב לעשור של פעילות משפטית ענפה, היא ייצגה וסיפקה שירותים משפטיים למגוון רחב של לקוחות, בהם חברות ופירמות הפועלות בתחומי הטלקומוניקציה וטכנולוגיית המידע, לצד גופים ומוסדות ממשלתיים שונים שנעזרו במומחיותה.
הצעדים הראשונים בזירה הפוליטית
המעבר שלה מעולם המשפט הפרטי והציבורי אל לב העשייה הפוליטית הרשמית החל לקרום עור וגידים בשנת 2011. באותה שנה, התמודדה סיליניה בבחירות לפרלמנט הלטבי, הסאימה, כמועמדת מטעם מפלגת הרפורמה של זאטלרס באזור הבחירה של ריגה, אך ניסיון ראשון זה לא הכתיר את מועמדותה בהצלחה והיא לא נבחרה לכהן כחברת פרלמנט באותו סבב בחירות.
למרות שלא נבחרה באופן ישיר, כישוריה המשפטיים והיכרותה עם המערכות הממשלתיות לא נעלמו מעיני מקבלי ההחלטות. משנת 2011 ועד לשנת 2012, היא שימשה כיועצת משפטית עבור שר הפנים של לטביה. תפקיד זה פתח בפניה צוהר לעולם ביטחון הפנים, ובחודש ינואר 2013 היא קודמה ומונתה לתפקיד המזכירה הפרלמנטרית במשרד הפנים. היא החזיקה בתפקיד זה במשך תקופה ארוכה של שש שנים, עד ל-23 בינואר 2019. במהלך שנות כהונתה במשרד הפנים, זכתה סיליניה להערכה רבה ולשבחים על סגנון עבודתה, ובמיוחד על הפתיחות והשקיפות שהפגינה כלפי עיתונאים ואנשי תקשורת. לצד זאת, היא הוכרה בשל מאבקה הנחוש והעיקש נגד חומרים קנבינואידים סינתטיים והפצתם ברחבי לטביה, שהם חומרים כימיים מסוכנים המיוצרים במעבדה במטרה לחקות באופן בלתי צפוי את השפעת צמח הקנאביס.
במקביל לפעילותה המקומית, היא ייצגה את המשרד בגופים ובארגונים בינלאומיים חשובים, בהם ארגון האומות המאוחדות, אינטרפול וסוכנות CEPOL של האיחוד האירופי להכשרה באכיפת חוק.
מהמפלגה לממשלה
השינוי המשמעותי הבא במסלולה הפוליטי של סיליניה התרחש ב־23 בינואר 2019, כאשר אושר בפרלמנט קבינט השרים החדש בהובלתו של ראש הממשלה קרישיאניס קרינש.
עם הקמת הממשלה, עברה סיליניה לתפקיד מרכזי בלשכת ראש הממשלה, ומונתה למזכירה הפרלמנטרית של ראש הממשלה קרינש. תפקיד זה קירב אותה אל מוקדי קבלת ההחלטות הלאומיים הרחבים ביותר.
סיליניה היא חברה במפלגת "אחדות", המהווה חלק מברית המפלגות הרחבה יותר המכונה "אחדות חדשה". במסגרת ברית מפלגות זו היא התמודדה בבחירות לפרלמנט הלטבי שנערכו בשנת 2022 והפעם זכתה להצלחה רבה ונבחרה לכהן כחברה בסאימה ה-14.
בעקבות הבחירות והרכבת הממשלה השנייה של קרישיאניס קרינש, מונתה סיליניה ב־6 בדצמבר 2022 לתפקיד שרת הרווחה של לטביה, כאשר הקבינט החדש והרכב הממשלה כולה אושרו סופית בפרלמנט ב-14 בדצמבר 2022.
כשרת הרווחה, הציבה לעצמה סיליניה יעדים ברורים, כשאחת ממטרותיה המרכזיות והעיקריות הייתה הגדלת רמת הכנסת המינימום עבור אזרחי המדינה. פעילותה הממשלתית הלכה והתרחבה, וב-23 בפברואר 2023 היא מונתה על ידי ראש הממשלה לחברה בוועדה התמטית החדשה שהוקמה לענייני קרנות האיחוד האירופי. בהמשך כהונתה, ב-4 ביולי 2023, הובילה סיליניה מהלך משמעותי כאשר משרד הרווחה בראשותה הביא לאישור הסאימה את אשרור אמנת איסטנבול, למניעת אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. האשרור הוגש עם מספר הסתייגויות, וזאת לנוכח התנגדותה וחוסר תמיכתה של השותפה הקואליציונית באותה עת, מפלגת הברית הלאומית.
הדרך אל ראשות הממשלה
באמצע שנת 2023 חלו זעזועים פוליטיים בממשל הלטבי, שהובילו בסופו של דבר להתפטרותו של ראש הממשלה קרישיאניס קרינש. בעקבות ההתפטרות, ב-16 באוגוסט 2023, ברית המפלגות "אחדות חדשה" בחרה להציב את אוויקה סיליניה כמועמדת הרשמית מטעמה לתפקיד ראש הממשלה הבא של לטביה.
מספר ימים לאחר מכן, ב-24 באוגוסט, פנה אליה נשיא המדינה אדגארס רינקביצ'ס וביקש ממנה באופן רשמי לפעול להקמת ממשלה חדשה. מלאכת הרכבת הממשלה לא הייתה פשוטה ולוותה במשא ומתן פוליטי מורכב בין המפלגות השונות. כך, ב-29 באוגוסט 2023, דחתה מפלגת "הרשימה המאוחדת" את הצעתה של סיליניה להיות חלק מממשלת קואליציה רחבה שתכלול ארבע מפלגות. בעקבות הסירוב, ב־1 בספטמבר, הצהירה סיליניה על כוונתה לגבש רוב פרלמנטרי חדש על בסיס שותפות עם "איחוד הירוקים והחקלאים" (ZZS) ומפלגת "הפרוגרסיבים" (P). כעבור 12 ימים, חשפה סיליניה את המבנה המלא וההרכב של ממשלתה החדשה.
בחלוקת התיקים, קיבלה מפלגת "אחדות חדשה" (JV) שבעה משרדי ממשלה, מפלגת "איחוד הירוקים והחקלאים" קיבלה ארבעה משרדים ומפלגת "הפרוגרסיבים" קיבלה שלושה משרדים. כחלק מההסכמים, ראש הממשלה היוצא קרישיאניס קרינש מונה לתפקיד שר החוץ בממשלתה.
לבסוף, ב-15 בספטמבר 2023 זכתה ממשלת הקואליציה בראשותה של סיליניה באמונו של הרוב הפרלמנטרי בסאימה, כאשר קיבלה 53 קולות תומכים, ובכך החלה רשמית את כהונתה כראש הממשלה.
מדיניות הממשלה והאתגרים הביטחוניים
בנאום ההשבעה שלה בפני הפרלמנט, הדגישה ראשת הממשלה הטרייה את הצורך להוביל מדיניות מכילה יותר במדינה. דברים אלו פורשו על ידי המערכת הפוליטית והציבור כמתן עדיפות לקידום שוויון מגדרי ומטרות פרוגרסיביות נוספות. בהקשר של המיעוט דובר הרוסית החי בלטביה, המדיניות המכילה שביקשה להוביל קבעה כי יש לפעול לביטול המעמד של "מי שאינם אזרחים" ולשלבם באופן מלא במערכת החינוך המבוססת על השפה הלטבית.
לצד הנושאים החברתיים, ממשלתה של סיליניה הציבה יעדים ברורים וקשיחים בתחום הביטחון הלאומי, מתוך הבנה שלטביה עומדת תחת איום ביטחוני מוחשי ומתמיד. הממשלה התחייבה לפעול להגברת הביטחון, להגדלת התקציב הצבאי של לטביה ולהביא לידי סיום והשלמה את בנייתו של המחסום הפיזי בגבולות המדינה עם רוסיה ועם בלארוס. ריגה הגדילה את הוצאות הביטחון שלה באופן דרמטי ועל פי התחזיות היא צפויה להתקרב ליעד ארוך הטווח של נאט"ו לשנת 2035, העומד על הוצאה של 5% מהתמ"ג על ביטחון, כבר במהלך 2026, בניסיון להרתיע את מוסקבה. ההוצאות המאסיביות הללו יועדו לכלול גם משאבים משמעותיים ללוחמה ברחפנים וכטב"מים, לצד תמיכה בסטארט-אפים לצורך פיתוח יכולות התקפיות והגנתיות בשמי המדינה.
המלכוד הגיאופוליטי
אבל התקציבים המאסיביים והכוונות הטובות לא הצליחו למנוע מבוכה כפולה ומשבר חריף שפרץ באביב של שנת 2026, על רקע מלחמת רוסיה-אוקראינה המשתוללת באזור.
במסגרת הלחימה, משגרים האוקראינים שוב ושוב רחפנים חמושים ובעלי יכולת טיסה ארוכת טווח במטרה לפגוע במטרות בעומק רוסיה, כולל במערב רוסיה, באזורים שנמצאים לא רחוק מגבול רוסיה-לטביה. כדי להגן על שטחם ולהפיל את אותם הכלים, הרוסים מפעילים דרך קבע מערכות לוחמה אלקטרונית עוצמתיות מאוד במטרה לשבש את מעוף הכטב"מים האוקראיניים.
המערכות הללו מצליחות לשבש את אותות הניווט של הכטב"מים והרחפנים האוקראיניים ואלו הופכים למעשה ל"עיוורים" או "שיכורים" ובמקום להמשיך למטרות המקוריות שהוגדרו להם בשטחי רוסיה גופא, חוסר היכולת לנווט גורם להם לחצות לעיתים את הגבול הבינלאומי לתוך שטחהּ הריבוני של לטביה, שם הם מתרסקים לאחר שהדלק נגמר. מכיוון שמדובר בכלי טיס שחמושים בחומרי נפץ, נפילה שלהם באזורי מגורים היא סכנה ממשית ומיידית לאזרחים, מה שמציב את לטביה בעמדה בעייתית ואבסורדית מול הכלים של בעלת בריתה, אוקראינה, שמתפוצצים בשטחה.
המשבר הפוליטי וההתפטרות הדרמטית
התקריות החוזרות ונשנות הללו הציתו חילוקי דעות עזים באשר לאופן שבו נדרשת לטביה להגיב, וכיצד על הממשלה לפעול על מנת למנוע את חדירת הכלים המשובשים למרחב האווירי של נאט"ו.
נקודת הרתיחה הגיעה ב־7 במאי 2026, כאשר שלושה רחפנים אוקראיניים פלשו למרחב האווירי של מזרח לטביה, לא הרחק מהגבול הרוסי. זו כבר התקרית השנייה מסוג זה מאז תחילת 2026. רחפן אחד התרסק על הקרקע בעוד אחר פגע במתקן אחסון ריק של מוצרי נפט ליד העיירה רזקנה. השלישי טס דרך המרחב האווירי הלטבי. לא היו נפגעים או פציעות, אך תושבים מקומיים סיפרו לכלי התקשורת שהתגובה הרשמית לאירוע הגיעה בעיכוב ולא היתה מספקת. לטענתם, מערכת ההתרעות לא הופעלה במשך שעה לאחר שאחד הרחפנים התרסק ליד רזקנה.
בעקבות התקריות הללו, החליטה ראש הממשלה סיליניה לפטר מתפקידו את שר ההגנה הלטבי אנדריס ספרודס ממפלגת "הפרוגרסיבים". סיליניה הסבירה את המהלך הדרמטי בכך ששר ההגנה איבד את אמונה ואת אמון הציבור, מאחר שלא פרס ציוד הגנה נגד כטב"מים במהירות מספקת והציעה להחליפו בקצין צבא מקצועי.
״אני מתפטרת, אך אינני מוותרת.״
הפיטורים הללו זעזעו את הקואליציה השברירית. בתגובה לצעד של סיליניה, החליטה מפלגת "הפרוגרסיבים" למשוך לאלתר את תמיכתה בממשלה כצעד מחאה חריף. אובדן התמיכה גרם לממשלה לאבד את הרוב שלה בפרלמנט הלטבי והוביל להפלתה הבלתי נמנעת חודשים בודדים לפני הבחירות הפרלמנטריות הכלליות, שאמורות להתקיים ב־1 באוקטובר.
כך, ב-14 במאי 2026, התייצבה אוויקה סיליניה והכריזה רשמית על התפטרותה, תוך שהיא מבהירה שהיא מתפטרת אך לא מרימה ידיים. בעקבות המהלך, נשיא לטביה קיים סבב התייעצויות עם ראשי המפלגות השונות כדי להחליט על המשך הצעדים הפוליטיים, בעוד סיליניה משמשת כראש ממשלת מעבר זמנית עד אשר ימונה לה יורש או מחליף רשמי לתפקיד.
המבוכה הדיפלומטית והחשש מפני מוסקבה
קריסת הממשלה בריגה חשפה מתחים עמוקים ומורכבות רבה ביחסים הדיפלומטיים שבין המדינות הבלטיות לאוקראינה. מצד אחד, לטביה נחשבת לאחת התומכות הגדולות והנלהבות ביותר של קייב במלחמתה, אך מהעבר השני, שלוש המדינות הבלטיות חשות לעיתים כי הנשיא זלנסקי "משתמש" בהן כקלף מיקוח פוליטי מול ברית נאט"ו, כשהוא חוזר ומזהיר כי אסטוניה, לטביה וליטא הן המטרות הצבאיות הבאות בתור של מוסקבה.
המדינות הבלטיות מתחו בעבר ביקורת על אזהרות אלו, מתוך רצון עז לתמוך באוקראינה אך מבלי להפוך בעצמן ל"מגרש המשחקים" של המערכה הצבאית.
התרסקות הרחפנים החריפה את המתיחות הדיפלומטית, אף ששר החוץ האוקראיני, מיהר להאשים את מערך הלוחמה האלקטרונית הרוסי בהסטת הכלים ובגרימת ההתרסקויות בשטח לטביה.
אוויקה סיליניה מצאה את עצמה במלכוד מנהיגותי, כשחשה שהיא נתפסת כחלשה הן מול מוסקבה והן מול קייב, בעוד הממשלה בריגה מפגינה חוסר יכולת להגן באופן מלא על הריבונות הטריטוריאלית הלטבית. מומחים פוליטיים וביטחוניים רבים מיהרו להזהיר כי המדינה הבלטית הקטנה לא יכולה להרשות לעצמה "ברדק פוליטי" וחוסר יציבות שלטונית בעיתוי הנוכחי, שבו החשש מפני כוונותיו של הנשיא פוטין לבחון את נחישותה של ברית נאט"ו הולך ועולה במדינות הגובלות ברוסיה ממערב. פרשנים טוענים כי פוטין עשוי להתפתות להגביר את הפרובוקציות הצבאיות שלו כל עוד הנשיא טראמפ מכהן בוושינגטון ובטרם מדינות אירופיות נוספות יספיקו להשלים את הגדלת הוצאות הביטחון שלהן. החשש הגדול בריגה הוא שמוסקבה תזהה את חולשת הממשלה הזמנית כהזדמנות פז להוציא לפועל מבצע היברידי כלשהו, אם באמצעות יצירת פרובוקציות לאורך הגבול המתוח עם בלארוס ואם באמצעות ניצול וליבוי מתחים בקרב המיעוט הרוסי הגדול המתגורר במדינה.
כך או כך, אוויקה סיליניה ותקופתה כמנהיגה ייזכרו כניסיון מורכב של משפטנית נחושה לנווט את ארצה בין רפורמות חברתיות פנימיות לבין סערות גיאופוליטיות אזוריות שחדרו בסופו של דבר אל המרחב האווירי שלה וערערו את יציבות שלטונה.
ההיסטוריה לא עוצרת לרגע, ואנחנו כאן כדי להמשיך ולחשוף עבורכם את הסיפורים הלא מוכרים והדרמות האמיתיות שמעצבות את עולמנו. הצטרפו לקהילת הקוראים שלנו והירשמו כבר עכשיו לניוזלטר הרשמי שלנו. ואם מצאתם ערך בכתבה זו, שתפו אותה עם חברים וחובבי היסטוריה ואקטואליה נוספים כדי להבטיח שהסיפורים הגדולים באמת יסופרו במלואם.
