בעולם שבו ירידה במשקל מוצגת כמעט תמיד כהישג, יש כאלה שעבורם דווקא העלייה במשקל יכולה להיות יפה, מסקרנת ואפילו ארוטית. ■ המחקר על התופעה חושף תת-תרבות מורכבת שבה גוף, אוכל, פנטזיה, אינטרנט וסטיגמה נפגשים סביב שאלה אחת: מה קורה כשהשינוי שרוב החברה מנסה למנוע הוא בדיוק השינוי שמישהו אחר רוצה?
בשנת 2008 ניגשה הסוציולוגית אָלִישָׁה ד' בֶּסְטָארְד לחקור תופעה שכמעט לא נחקרה באופן אמפירי. בספרות שמצאה הופיעו תיאורים על גברים שולטים, נשים שהשמינו עד אובדן ניידות ויחסים המבוססים על שליטה. אלא שכאשר חיפשה בסיס מחקרי לתמונה הזאת, היא גילתה שהראיות דלות. בסטארד פנתה אל האנשים עצמם, ערכה 30 ראיונות עם משתתפים שאיתרה דרך אתרי נישה והפניות, והתמקדה בהקשר ההטרוסקסואלי. לדבריה, ככל שהיה ידוע לה, זה היה הניסיון השיטתי הראשון לחקור את התופעה באופן אמפירי ומה שהיא מצאה היה הרבה פחות מסודר מהסטריאוטיפ.
אנשים דיברו על רצון לעלות במשקל, על משיכה לאדם אחר שעולה במשקל, על האכלה ועידוד, אבל גם על פנטזיות שלעולם לא רצו לממש. חלקם ראו בזה העדפה מינית, אחרים פטיש, זהות, אורח חיים, התנהגות או אפילו סוג מסוים של מערכת יחסים. המכנה המשותף היה חיבור ארוטי כלשהו לעלייה במשקל. כך נראה פטיש האכלה, או בעגה הפופולרית פידריזם.
קודם כל: מהו פידריזם?
ההגדרה הבסיסית פשוטה יחסית. פידריזם הוא תת-תרבות שבה אכילה, האכלה ועלייה במשקל מקבלות משמעות ארוטית. לֶזְלִי ל' טֶרִי, שחקרה את התופעה במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת לת'ברידג', תיארה אותה כתת-תרבות של פטיש לשומן שבה אכילה, האכלה והשמנה עוברות ארוטיזציה. אבל גם כאן המילים עלולות להטעות.
עבור רוב האנשים, אוכל הוא צורך בסיסי, מקור להנאה ולעיתים גם דרך להביע אהבה ודאגה. אבל יש מי שעבורם פעולת האכילה, ההאכלה ואפילו ההשמנה מקבלות משמעות נוספת, אינטימית ולעיתים גם ארוטית. העולם הזה מכונה פידריזם או פידיזם והוא רחב (תרתי משמע) ומורכב הרבה יותר מהדימוי הקיצוני שדבק בו בתרבות הפופולרית. זה יכול לנוע מפנטזיה שאין לה שום ביטוי גופני, דרך זוגות שרואים באוכל שפת אהבה ובשינוי הגוף ביטוי של קרבה, ועד לדינמיקות שבהן העלייה במשקל היא חלק מכוון מהקשר הזוגי.
אז מה בעצם מושך אנשים לפידריזם, מה ההבדל בין פידר, פידי ומעריץ שמנים, היכן עוברים הגבולות בין פנטזיה למציאות, ומה תפקידן של הסכמה, שליטה ודימוי גוף בתוך העולם הלא מוכר הזה?
בקצרה, פידריזם, שבקרב הקהילה מכונה יותר ויותר פידיזם, הוא קינק שבו עוררות מינית נובעת מהאכלת בן או בת זוג, מהיותך מואכל ומהעלייה במשקל הנובעת מכך. הוא נמצא תחת המטרייה של פטיש לשומן, אך הוא עוסק בתהליך ולא רק בגוף. הסכמה, דאגה וקשר רגשי עמוק מהווים את הבסיס עבור רוב העוסקים בו. הערכות בקהילה מעמידות את מספר האנשים ברחבי העולם שמרגישים חלק מזה על כ-30 מיליון איש.
פידיזם בנוי סביב תפקידים, והתפקידים עצמם מראים מיד שהעניין מורכב הרבה יותר מ"אדם אחד מאכיל אדם אחר".
פידר (Feeder) מפיק הנאה מהאכלה ומהשמנה של בן או בת זוג. פידי (Feedee), המכונה גם גיינר (Gainer), נהנה מכך שמאכילים אותו, מתחושת ההתמלאות ומתהליך העלייה במשקל. מעודד (Encourager), כשמו כן הוא מישהו שמעודד ומדרבן מרחוק, לעיתים קרובות באינטרנט, מבלי להאכיל אדם באופן פיזי. מעריץ שמנים (Fat Admirer או FA) נמשך לגופים גדולים מבלי שבהכרח תהיה לו משיכה לתהליך ההאכלה עצמו. בעוד מי שמגדיר את עצמו כגיינר הדדי (Mutual Gainer) חולק את המסע עם בן או בת זוג, כאשר שניהם עולים במשקל יחד ומטשטשים את הגבול בין פידר לפידי. אלה אינן קטגוריות נוקשות. אנשים רבים עוברים ביניהן בהתאם לבן או בת הזוג, לרגע או לשלב בחיים.
ועכשיו להבחנה שרוב האנשים שמחוץ לעולם הזה מפספסים: פידיזם עוסק בתהליך, ולא רק בגוף. מעריץ שמנים אוהב גופים גדולים כפי שאדם אחר עשוי להעדיף בני זוג גבוהים או ג'ינג'ים. פידיסט חש עוררות מינית מפעולת האכילה, ההאכלה ומהשינוי הכרוך בעלייה במשקל. לפי המדריך בקהילת Feabie, אחד מהאתרים הגדולים בנושא, מי שחלק מהקהילה רואה בגדילה משהו "חיובי, מאשר וסקסי" כחלק ממסע פעיל. פידי אפילו אינו חייב להיות גדול. העלייה במשקל יכולה להיות של כמה קילוגרמים בודדים, עד למאות קילוגרמים או לא להתרחש כלל. הקינק נמצא במנטליות לא פחות מאשר בתוצאה הגופנית.
הערה קצרה לגבי המילים עצמן. "Feederism" הוא המונח הישן והנפוץ יותר. זה המונח שתמצאו במאמרים אקדמיים וגם באנציקלופדיות. "Feedism" הוא החלופה המועדפת בקהילה, שנוצרה כדי להפחית את הדגש על תפקיד המאכיל ולהפוך את השפה לשוויונית יותר. שני המונחים נכונים. אף אחד לא יסתכל עליכם בעין עקומה בגלל שימוש באחד מהם.
אבל אדם שנמשך לאנשים שמנים אינו בהכרח חלק מפידריזם. קיימת קהילה רחבה יותר של חיבה והערצה לשמנים, כלומר אנשים שמעדיפים מבחינה מינית או רומנטית גוף גדול, אך רק כהעדפה מינית מבלי לרצות לשנות או להשתנות מבחינה פיזית. פידריזם מוסיף לכך בדרך כלל עניין בשינוי עצמו: אכילה, האכלה או עלייה במשקל. טרי מתארת זאת כתת-תרבות בתוך עולם רחב יותר של משיכה לגופים שמנים. וההבחנה הזאת חשובה במיוחד כי גוף גדול נתפס בתקופות ובחברות שונות באופן שונה מאוד, ולעיתים נקשר לעושר, יופי או מעמד. אבל היום חברה תופסת השמנה כמשהו לא בריאותי ומתייחסת באופן שלילי לכך.
וחשוב גם לזכור שמסורות של השמנה מכוונת בחברות מסוימות גם הן אינן פידריזם באופן אוטומטי. כאשר נערות הוכנסו לחוות פיטום לצורך השמנה לקראת נישואים במאוריטניה, למשל, מדובר בהקשר חברתי ותרבותי שונה לחלוטין. העובדה שבשני המקרים קיימת עלייה במשקל אינה הופכת אותם לאותה תופעה. בפידיזם המודרני, המוקד הוא המשמעות הארוטית של האכילה, ההאכלה או השינוי במשקל.
ועוד משהו על הפרעות אכילה, משום שלעיתים מבלבלים בינן לבין פידיזם. הפרעות אכילה מוגדרות באמצעות מצוקה, אובדן שליטה ודימוי גוף שלילי. פידיזם בהסכמה הוא מכוון, רצוי ונחווה באופן חיובי. ההבחנה חשובה. חלק מהעוסקים בו הם אנשים שהחלימו מהפרעות אכילה ומשתמשים בפידיזם כצורה של השבת בעלות על גופם. הם הופכים לארוטי את הדבר עצמו שלימדו אותם לשנוא. מבחינתם, זו לא פתולוגיה, אלא החלמה בתנאים שלהם.
בסטארד מצאה שגם המונחים שבהם חברי הקהילה משתמשים אינם לגמרי קשיחים. מונחים כמו Feedee או Gainer מתייחסים בדרך כלל לאדם שנמשך לרעיון של השמנה ועלייה במשקל של עצמו. Feeder (מאכיל) או Encourager מתייחס לאדם שנמשך לעלייה במשקל של אדם אחר או לרעיון של עידוד תהליך השמנה אצל אחר/ת. אלא שגם כאן יש דרגות שונות של מעורבות. עידוד יכול להיות שיחה על עלייה במשקל, הכנת מזון, קניית מזון או האכלה ממשית. אדם אחר יכול להגדיר את עצמו כמאכיל אף שהכול מתקיים אצלו בפנטזיה בלבד. וגם זה יכול להיות. המשמעות היא שפידריזם לא מתייחס או מתאר פעולה מסוימת אחת, כי שני אנשים יכולים להשתמש באותו מונח ויכולים להתכוון לחוויות שונות מאוד.
אם קראתם רק מאמרים אקדמיים על פידיזם, ייתכן שהייתם חושבים שמדובר ב"מורפופיליה" או "עוררות טרנסגרסיבית מאוכל". אלו תאוריות אמיתיות שיש מאחוריהן בסיס אקדמי אמיתי. אבל הן גם מפספסות לחלוטין את הנקודה. כי כששואלים אנשים שעוסקים בכך בפועל מדוע פידיזם עובד עבורם, הם מתארים משהו אנושי הרבה יותר.
ראשית, ישנו ממד הטיפוח. האכלה של אדם אחר היא אחת מפעולות הדאגה הבסיסיות ביותר שיש לנו. עבור מאכילים (ומאכילות), הצפייה בבן או בת זוג שעולים במשקל בגלל אוכל שהכנתם, ארוחות שחלקתם והפינוק שעודדתם, היא ביטוי מוחשי של אהבה שאפשר לראות ולגעת בו. אחד מחברי הקהילה ניסח זאת בפשטות: "הם השמינו מפני שהם כל כך מאושרים ומטופלים היטב". סאפרון דובואה, שמגדירה את עצמה כמאכילה, קושרת את הקינק שלה לסיפוק אימהי עמוק לאחר שעברה כריתת רחם: "אולי אני מוצאת איזשהו סיפוק אימהי בכך שאני מעניקה חיים דרך אוכל".
השכבה הבאה היא פגיעוּת. שיתוף התשוקה העמוקה ביותר שלכם עם בן או בת זוג, כאשר אותה תשוקה אינה מובנת בחברה, יוצר קשר יוצא דופן. אחד המאכילים תיאר זאת כיצירת "ממד נוסף" שרוב הזוגות לעולם אינם מגיעים אליו. כשמישהו רואה את הדבר שאתם מתביישים בו יותר מכל וקורא לו יפה, משהו משתנה. הבושה הופכת לחומר גלם ליצירת קשר. עבור רבים בקהילה קיים גם מרכיב של השבת בעלות על הגוף. אנחנו גדלים בתרבות שמלמדת אותנו להצטמצם, הן מילולית והן מטאפורית. לתפוס פחות מקום. לאכול פחות. להיות פחות. הבחירה לגדול, להתפנק ולהיות נערצים בשל גודל גוף גדול יותר היא מרד מודע בכך. היא משנה את האכילה ממעגל של בושה למעגל של הנאה. גם האוכל עצמו מקבל משמעות חדשה: מה שהיה פעם האויב הופך לאמצעי של אינטימיות.
עצם הטאבו נושא מטען ארוטי. שבירת אחד הכללים התרבותיים הנוקשים ביותר שיש לנו, "אסור לך להשמין", בתוך מסגרת מוסכמת וחגיגית. ההפרה הזאת של הכלל, כאשר היא נבחרת מרצון, היא חלק מהמשיכה.
פידריזם רך: כשהטיפוח הופך לארוטי
החשיפה הראשונה של רוב האנשים לפידיזם היא לקצה הקיצוני שלו. הסיקור התקשורתי מגביר את הקולות הרועשים והאינטנסיביים ביותר, והענפים העדינים ביותר של הקינק כמעט שאינם נכנסים לסיפור. וחבל שכך, משום שענף שלם שלו מבוסס על רוך.
פידיזם רך דוחה את דינמיקת הכוח המושפעת מ-BDSM שמאפיינת חלק גדול מהפידריזם הקלאסי. אין השפלה. אין כינויי גנאי. מילים כמו "חזיר" או "שמן מאוד" אינן נכנסות לאוצר המילים, אפילו לא בהקשר של קינק. במקום זאת, המטען הארוטי מגיע מדאגה שהועלתה לרמה של סגידה.
דמיינו בן או בת זוג שמבשלים ארוחות מורכבות לא כאמצעי לשליטה אלא כביטוי למסירות. שמלטפים את בטנכם אחרי ארוחה מלאה לא כלעג אלא כהערצה. שרואים את גופכם משתנה במשך חודשים ורואים בכך הוכחה לאהבה ולא פרויקט. העלייה במשקל הופכת ל"אהבה שנעשתה נראית לעין", תופעת לוואי עדינה ומוסכמת של היותכם נערצים, ולא מטרה שרודפים אחריה בכל מחיר.
השפה של פידיזם רך אומרת הכול: טיפוח, דאגה הדדית, הערצת הגוף, אוכל כשפת אהבה. הדינמיקה היא "תן לי לטפל בך" ולא "תן לי לשלוט בך". עבור זוגות שכבר חוקרים קינק, אי-מונוגמיה בהסכמה, או פשוט מחפשים להעמיק את האינטימיות שלהם, זוהי נקודת הכניסה הטבעית ביותר. היא משתלבת בקלות בדברים שסביר להניח שאתם כבר עושים: מבשלים זה לזה, מאכילים זה את זה בביסים במסעדות ונהנים יחד מהתפנקות. הקינק נמצא בהפיכת הדברים האלה למכוונים.
למשל האתר softening.neocities.org הוא מרכז קהילתי עיקרי לגישה הזאת. הוא נבנה במיוחד כדי למלא את החסר שהותירו מרחבי פידיזם מרכזיים, שנוטים כברירת מחדל למסגר גבר מאכיל הטרוסקסואלי. Softening מציב במרכז נקודות מבט קוויריות וטרנסיות ומשלב פוליטיקה של שחרור אנשים שמנים עם חינוך על מהו פידיזם באמת. הנחיות ההסכמה שלו חד-משמעיות: ללא הסכמה מודעת לסיכון, "זה אינו פידריזם, זו התעללות". הסטנדרט הזה חל ללא קשר לכמה עדינה הדינמיקה נראית מבחוץ. האכלה סודית לעולם אינה מקובלת, אלא אם מדובר במשחק תפקידים שסוכם מראש.
מבחינה מעשית, פידיזם רך גם מעמיד במרכז הפחתת נזקים. הפנטזיה על חוסר ניידות אולי קיימת, אבל הפרקטיקה נשארת נטועה ברווחה הדדית. עיסויי בטן במקום האכלה בכוח. שבחים במקום השפלה. בריאות כערך משותף, לא כמחשבה שמגיעה בדיעבד.
פידריזם, קינק וקהילה: איפה כל זה מתקיים?
פידיזם חופף למכלול של קינקים דומים שמעמיקים את החוויה או משמשים נקודות כניסה לאנשים שסקרנים לגביו אך עדיין אינם מוכנים להגדיר את עצמם כפידיסטים.
הערצת הגוף והערצת הבטן הן הקרובות אליו ביותר. הן מעניקות מיקוד ארוטי לצורתו הגופנית של בן או בת הזוג בלי שבהכרח תהיה מעורבת האכלה. משחקי אוכל הם גשר התחלתי שזוגות רבים חוצים לפני שהם מבינים שפידיזם הוא הדבר הספציפי שמושך אותם: ליקוק דבש מהעור, ציור על הגוף ברוטב שוקולד והאכלה מבוקרת במהלך יחסי מין.
דינמיקות של שליטה וכניעה שזורות בחלק ניכר מהפידיזם. הפידר מפעיל שליטה על צריכת המזון, הפידי נכנע, ושניהם מתעוררים מינית מחילופי הכוח. הדבר יכול לנוע מאנרגיה עדינה של "דומיננטיות באמצעות עונג", עם שבחים על אכילה טובה ותגמולים עדינים, ועד לכללים נוקשים יותר הכוללים פרוטוקולים והשלכות שעליהם הוסכם מראש.
קינק של רבייה, קינק של היריון, משחקי התנפחות ופנטזיות טרנספורמציה נמצאים כולם בסביבה הקרובה. הקהילה מקבלת את העובדה שהגבולות ביניהם מטושטשים ושמרבית האנשים עוסקים ביותר מאחד מהם. חשבו על קינקים סמוכים כדלתות במסדרון. אתם יכולים לעבור דרך שלוש מהן או להישאר בחדר אחד לנצח. אף אחת מהאפשרויות אינה תקפה יותר מהאחרת.
לכל מרחב יש נורמות ותרבות משלו. קודם התבוננו מהצד. קראו כיצד אנשים מתקשרים. לאחר מכן השתתפו כשתרגישו מוכנים.
30 ראיונות ששינו את התמונה
וזה מה שעניין את אלישה בסטארד. היא רצתה להבין מה אנשים עושים כאשר הם אומרים שהם חלק מזה. במחקר היא גילתה שאפשר לחשוב על חלק מההתנהגויות כרצף. בקצה האחד נמצאת פנטזיה. בהמשך נמצאים עידוד לעלייה במשקל ומעורבות פעילה יותר של מאכיל (feeder), כמו אספקת מזון, בישול או האכלה. בקצה הקיצוני נמצאה שאיפה לעלייה עצומה במשקל עד למצב של חוסר ניידות ואף סכנת מוות. התרשים שבנתה בסטארד מפרק את אחת הטעויות הנפוצות ביותר בדיון על התופעה הדי חריגה הזאת: לקחת את הקצה המרוחק ביותר של הרצף ולהשתמש בו כהגדרה של כולו.
אדם שמפנטז על עלייה במשקל של בן זוגו אינו נמצא בהכרח באותו מקום שבו נמצא אדם שמבקש להפוך את בן זוגו לחסר יכולת תנועה. למעשה, במחקר של בסטארד אפילו המשתתפים עצמם הבחינו בחדות בין הדברים.
בסטארד מצאה שלושה גברים בלבד במדגם שלה שרצו בפועל שבת זוגם תעלה במשקל עד שתאבד את יכולת ההתניידות שלה. גם בתוך קהילת הפידריזם עצמה, הרצון הזה להביא מישהו למשקל כה גדול נתפס אצל מרואיינים רבים כקיצוני, נדיר ולעיתים אף כהתעללות ממשית. אין להסיק מכך מה שיעור האנשים האלה בכלל קהילת הפידריזם, משום שמדובר במחקר קטן ולא במדגם מייצג. אבל יש בכך די כדי להראות מדוע "פידריזם שווה האכלה עד חוסר ניידות" היא למעשה הגדרה די שגויה. כמו כל דבר, יש שני צדדים למטבע.
ומה אם שום דבר לא קורה מחוץ לדמיון?
אחד הדברים הבולטים ביותר במחקרה של בסטארד היה מקומה של הפנטזיה. כל המשתתפים במחקר ציינו שפנטזיות הקשורות לפידריזם מילאו תפקיד כלשהו בחייהם. עבור חלקם הן היו דרך להשתתף בדמיון בדבר שלא רצו, או לא יכלו, לבצע במציאות. בסטארד ראתה בפנטזיה גם אחת הדרכים שבהן המשתתפים התמודדו עם הסטיגמה הכרוכה במשיכה שלהם.
זה נשמע מובן מאליו, אבל מבחינה מחקרית זו הבחנה חשובה.
פנטזיה על גוף עצום אינה הוכחה לרצון לחיות בגוף כזה. פנטזיה על האכלה אינה בהכרח האכלה בפועל. ופנטזיה על אובדן ניידות אינה בהכרח שאיפה לממש אותו. במילים אחרות, כשם שלא כל תרחיש שמופיע בדמיון האנושי הוא תוכנית עבודה, גם בפידריזם צריך להבחין בין עולם הפנטזיה לבין בחירות שנעשות בחיים ממשיים.
ליסה: כשהשינוי בגוף עצמו הופך לחלק מהמשיכה
המחקר של לֶזְלִי טֶרִי סיפק חלון נוסף לתופעה באמצעות מקרה של אישה שכונתה במחקר ליסה.
ליסה הייתה אישה נשואה בת 30 ממזרח קנדה. טרי איתרה אותה באמצעות האתר FantasyFeeder.com ובין ינואר לאפריל 2009 ראיינה אותה בדואר אלקטרוני במשך ארבעה חודשים. בניגוד לתיאור הפשוט של מאכיל שמאכיל מישהי שרוצה להשמין, במקרה שלה מוקד המשיכה היה קודם כל השינוי בגופה שלה.
אולי יעניין אותך
ליסה תיארה משיכה לפנטזיות הקשורות לשומן ולעלייה במשקל כבר מגיל צעיר. עם הזמן נעשתה המשיכה ממוקדת יותר: היא התעניינה במיוחד בתמונות שהציגו את אותה אישה בשלבים שונים של עלייה במשקל, כך שאפשר היה לראות כיצד צורת הגוף משתנה בהדרגה.
עבורה, לא המזון לבדו היה העניין. האכילה הייתה מושכת משום שהיא הובילה לשינוי.
בשנת 2008 החליטה ליסה לנסות את התהליך בעצמה. במשך ארבעה חודשים היא העלתה במכוון 35 פאונד, כ-15.9 ק"ג, ועברה ממשקל של 165 פאונד, כ-74.8 ק"ג, ל-200 פאונד, כ-90.7 ק"ג. היא הגדילה את צריכת הקלוריות, תכננה ארוחות, תיעדה את האכילה שלה, נשקלה, מדדה את גופה וצילמה את השינויים. היא תיארה את השקילה ואת הגילוי שעלתה שוב במשקל כחלק מעורר במיוחד בחוויה.
אבל כאן הסיפור נעשה מעניין יותר. ליסה לא רצתה לעלות במשקל ללא גבול. היא תיארה את עצמה כאילו קיימים בה שני צדדים: צד אחד נמשך לעלייה במשקל. בעוד הצד השני חי בעולם שבו יש בעל, עבודה, פעילות גופנית, בריאות, יחסים חברתיים והשלכות ממשיות לבחירות שעושים עם הגוף.
אחרי תקופת העלייה במשקל היא דיווחה על ירידה באנרגיה. כאשר החוקרים חזרו אליה מאוחר יותר, היא כבר איבדה כמעט את כל 35 הפאונד שהעלתה. היא אף אמרה שגם בעולם דמיוני שבו לא היו השלכות אחרות, הייתה מציבה לעצמה גבול משום שלא רצתה לאבד את חופש התנועה שלה.
כשנשאלה מדוע המיניות שלה קיבלה דווקא את הצורה הזאת, היא השיבה שאינה יודעת.
החוקרים בחנו הסברים אפשריים שונים, אך לא הצליחו לצמצם את הפידריזם שלה לסיבה פסיכולוגית פשוטה אחת. וזו נקודה שקל להחמיץ: העובדה שאפשר לתאר תופעה אינה אומרת שכבר יודעים להסביר מאין היא מגיעה.
האם משהו מהמשיכה הזאת קיים גם אצל אנשים שאינם חלק מהקהילה?
השאלה הזאת הובילה לניסוי נוסף. בשנת 2012 פרסמו לֶזְלִי טֶרִי, קֶלִי ד' סוּשִינְסְקִי, מַרְטִין לָלוּמְיֶיר ופּוֹל ל' וֵייסִי מחקר בכתב העת Archives of Sexual Behavior. הם ביקשו לבדוק השערה מסקרנת: האם פידריזם יכול להיות הגברה של קשר מתון יותר בין אוכל, האכלה ובחירת בני זוג שקיים גם באוכלוסייה הכללית?
למחקר גויסו 30 משתתפים, 15 גברים ו-15 נשים, שאף אחד מהם לא הגדיר את עצמו כ-feeder או feedee. הוצגו להם תמונות וסיפורים בעלי תוכן מיני, ניטרלי או הקשור להאכלה, והחוקרים מדדו הן דיווחים סובייקטיביים של עוררות והן תגובות גופניות. התוצאה לא סיפקה תשובת כן או לא.
המשתתפים לא הראו תגובה גניטלית מוגברת לגירויי ההאכלה. עם זאת, גברים ונשים כאחד דירגו באופן סובייקטיבי את גירויי ההאכלה כמעוררים מינית יותר מן הגירויים הניטרליים. החוקרים הדגישו שאין בכך בסיס למסקנה שפידריזם הוא פשוט גרסה מוגברת של מנגנון אוניברסלי. ההשערה נשארה פתוחה.
הזדהות בקהילה
יש גבול ברור למה שהמחקר מאפשר לומר על ההיסטוריה המוקדמת של פידריזם.
אין בידינו תאריך שבו אדם כלשהו "המציא" את המשיכה לעלייה במשקל, ואין סיבה להניח שהיא נולדה יחד עם האינטרנט. מה שאפשר לתעד בצורה הרבה יותר ברורה הוא הרגע שבו משיכה פרטית הפכה לקהילה בעלת שפה, שמות ומקומות מפגש.
למשל, יצירת תוכן ברשת קיימת לאורך כל הרצף. הרשת מלאה בנשים שמתעדות את מסעות העלייה במשקל שלהן עבור קהל של מעריצים ומאכילים ולעיתים מייצרים מהם הכנסה באמצעות פלטפורמות כמו Feabie או Fantasy Feeder. יוצרת תוכן אחת דיווחה שהרוויחה יותר מ-600 דולר בסוף שבוע אחד. כאשר הדבר נעשה בצורה אתית ובתנאים שקובע יוצר התוכן עצמו, זו צורה של עבודת מין שיכולה להיתפס כמחזקת. חשוב לזכור כי כאשר לחץ כלכלי גובר על גבולות בריאותיים, הקו שבין העצמה לניצול קורס.
בסטארד עצמה מצאה את משתתפיה דרך אתרי פידריזם. המשתתפים תיארו כיצד מציאת אנשים בעלי עניין דומה עזרה להם להרגיש פחות חריגים, וכיצד הקהילה המקוונת סיפקה מקום לדבר על תשוקה שרבים מהם הסתירו בחיי היום-יום. הסוציולוגית אַרִיאַן פְּרוֹהַסְקָה בחנה את התופעה בצורה רחבה יותר. בחיפוש אינטרנט שנערך בין יוני 2009 ליוני 2010 היא איתרה 152 אתרים שונים שתיארו או הציגו פידריזם. 64 מהם כללו קבוצות פידריזם, ובהן אתרים כמו FantasyFeeder ו-Dimensions. לצד הקבוצות נמצאו אתרי פנטזיה ואמנות, מודעות אישיות, עצות לעלייה במשקל, תמונות וסרטונים וחומר ביקורתי או מסביר.
פרוהסקה הגדירה בעקבות הממצאים את הפידריזם כהתנהגות קהילתית, communal behavior. מבחינתה הוא גם לא התיישב בצורה נקייה בתוך החלוקה הפשוטה שבין סטייה מינית "נורמלית" לבין סטייה פתולוגית. המציאות הייתה מבולגנת יותר מן הקטגוריות.
האינטרנט לא רק סיפק חלון לצפייה, אלא אפשר לאדם להקליד מילה, לגלות שקיים לה שם, ואז לגלות שיש עוד אנשים שמשתמשים באותה מילה.
גם הממד הלהט"בי ראוי לתשומת לב בפני עצמו משום שיש לו היסטוריה משלו. קהילת הגיינרים הגברים ההומואים מתחקה עד לתנועת Girth and Mirth של שנות ה-70, עשרות שנים לפני הופעתה המקוונת של קהילת הפידריזם ההטרוסקסואלית. האירוע הייעודי הראשון לגיינרים, EncourageCon, התקיים ב-1992, עוד לפני שלרוב האנשים הייתה גישה לאינטרנט. GainRWeb הושק ב-1996 כאתר הראשון לגברים הומואים המתעניינים בעלייה במשקל.
כיום, Grommr משרת גיינרים ומעודדים הומואים וביסקסואלים, בעוד Chasable חוגג את נקודת המפגש שבין גברים שמנמנים לתרבות ה"דובים". עבור פידיסטיות לסביות וסאפיות קיימים שרתי Discord ייעודיים כמו Sapphic Feedism Server. שרת Squishy Committee מגדיר את עצמו במפורש כידידותי ללהט"ב ומפעיל מדיניות של אפס סובלנות להטרדה ולתוכן של death feedism.
למשל, Feabie היא הרשת החברתית המרכזית לכל המגדרים, עם יותר מ-97,000 משתמשים ואפליקציות מובייל. Fantasy Feeder היא הפלטפורמה המקורית, שהושקה בשנת 2003 ומונה יותר מ-70,000 חברים פעילים. כאן מונחים כמו "Feeder", "Feedee" ו"BBW" נטבעו והפכו נפוצים. r/Feederism ברדיט הוא נקודת כניסה אנונימית ובעלת מחויבות נמוכה. גם Tumblr מארח סצנת בלוגים פעילה סביב פידיזם עם נוכחות קווירית משמעותית.
רוב הפלטפורמות המרכזיות מנהלות פיקוח פעיל נגד פידריזם מוות ותוכן שאינו בהסכמה. Feabie מסירה תכנים מפרים באמצעות צוות הניהול שלה, בעוד Squishy Committee כותבת את מדיניות אפס הסובלנות שלה ישירות בתוך כללי השרת. כך, לכל מרחב יש נורמות ותרבות משלו.
הבעיה עם הסטריאוטיפ: מי מאכיל את מי?
כמעט בכל דיון על פידריזם מגיעים בשלב כלשהו אל שאלת הכוח. הדימוי המוכר הוא של גבר מאכיל ואישה שמשמינה, כשהוא שולט בכמות האוכל, במשקלה ובסופו של דבר בגופה.
חלק מהספרות המוקדמת התמקדה מאוד בתרחיש הזה. בסטארד עצמה סיפרה כי זו הייתה אחת הסיבות שיצאה למחקר: היא מצאה תיאורים קיצוניים שלא נשענו, לפי בדיקתה באותה עת, על איסוף נתונים אמפירי. הראיונות שלה הצביעו על מגוון גדול יותר של חוויות.
אבל המסקנה מכך אינה שיחסי כוח אינם קיימים. פרוהסקה הגיעה מנקודת מבט אחרת. במאמר מ-2013 היא בחנה במפורש פידריזם במערכות יחסים הטרוסקסואליות ואת האופן שבו מגדר וכוח מופיעים באתרים הקשורים לתופעה. מסקנתה הייתה שפידריזם אמנם יכול להיראות כמעשה החורג מן הנורמות המיניות המקובלות, אך ברבים מן המקרים הוא דווקא משחזר מבנים פטריארכליים מוכרים. בצורות הקיצוניות ביותר היא ראתה אפשרות להתנהגות מתעללת ומסוכנת.
שני המחקרים אינם בהכרח מבטלים זה את זה. בסטארד מזהירה מפני הפיכת המקרה הקיצוני להגדרה של כולם. פרוהסקה מזהירה מפני הטעות ההפוכה, שבה עצם העובדה שהפעילות נתפסת כחריגה או "משחררת" גורמת לנו להתעלם מיחסי כוח מוכרים. בין שתי האזהרות האלה נמצא רוב הסיפור.
הסכמה משנה את כל התמונה
יש הבדל יסודי בין אדם שבוחר לעלות במשקל לבין אדם שמישהו אחר משנה את צריכת המזון שלו בלי ידיעתו. יש הבדל בין פנטזיה על שליטה לבין שליטה שאינה מוסכמת. ויש הבדל בין שני אנשים שמדברים בגלוי על רצונותיהם לבין מערכת יחסים שבה צד אחד מפעיל לחץ על גופו של האחר.
המחקר על פידריזם אינו מאפשר לפתור כל מקרה בעזרת תווית אחת. להפך, עצם קיומו של הרצף שתיארה בסטארד מלמד שהמונח מכסה התנהגויות בעלות משמעויות שונות מאוד.
בקצה הקיצוני, שבו אדם מבקש להביא בן זוג למצב של חוסר ניידות במציאות, אפילו חלק ממשתתפי קהילת הפידריזם במחקרה של בסטארד השתמשו במילה התעללות. שלושת המשתתפים שרצו בכך בפועל השתתפו פחות בקהילה המקוונת, ובסטארד שיערה שהדבר קשור גם לכך שהעמדות שלהם לא היו מקובלות על רבים מן האחרים.
לכן הדיון בפידריזם נעשה הרבה יותר מדויק כאשר מפסיקים לשאול "האם פידריזם מסוכן?" ומתחילים לשאול מה בדיוק נעשה, מי רוצה בכך, האם קיימת הסכמה ומהו ההבדל בין הפנטזיה לבין ההתנהגות בפועל.
ומה לגבי הבריאות?
גם כאן מקרה ליסה מאלף דווקא משום שאין בו ניסיון להעמיד פנים שאין מחיר אפשרי לבחירות גופניות.
ליסה עצמה הבחינה בין מה שעורר אותה לבין מה שרצתה לחוות לאורך זמן. היא דיווחה על ירידה באנרגיה לאחר שעלתה במשקל, דיברה במפורש על השלכות בעולם האמיתי, ולבסוף ירדה כמעט את כל המשקל שהעלתה. הרצון שלה לעלות במשקל לא מחק את המודעות שלה לגבולות שהיא רצתה להציב. הסיפור הזה שונה מאוד, למשל, מהמקרה הקיצוני של תמי ג'אנג, שבו עלייה עצומה במשקל הפכה גם למטרה וגם למקור הכנסה מקהל ששילם לצפות בה אוכלת.
שני המקרים גם ממחישים מדוע אי אפשר להשתמש באדם קיצוני אחד כדי להסביר תת-תרבות שלמה.
סטיגמה שאפשר להסתיר
המחקר של בסטארד עסק לא רק במיניות אלא במשהו פחות נראה לעין: סוד. אדם יכול להיות מאכיל בלי שאיש במקום עבודתו ידע זאת. גם מי שעולה במשקל יכול להסתיר את העובדה שהוא עושה זאת בכוונה. מבחוץ רואים את הגוף משתנה, אבל לא את המשמעות שהאדם נותן לשינוי.
בסטארד השתמשה בתאוריה של הסוציולוג ארווינג גופמן כדי לתאר את העניין כסטיגמה שאפשר להסתיר. אדם צריך להחליט אם לספר, למי לספר, מתי לספר ומה יקרה אם הסוד ייחשף. אצל אדם שמן שמעוניין גם להמשיך לעלות במשקל נוצרה, לפי הניתוח שלה, שכבה נוספת. הוא יכול לסבול סטיגמה בשל גופו, ובמקביל להסתיר את העובדה שהעלייה במשקל אינה בהכרח תאונה או כישלון מבחינתו אלא דבר שהוא רוצה.
וזה בדיוק המקום שבו פידריזם מתנגש חזיתית בנורמה מערבית מוכרת. עלייה במשקל בדרך כלל מוצגת כמשהו שצריך להסביר, להצטער עליו או לתקן. אדם שרוצה אותה בכוונה אינו רק בוחר גוף אחר. הוא הופך את כיוון החץ.
אז למה בעצם יש מי שרואים בעלייה במשקל משהו מושך?
אחרי כל המחקרים, זו דווקא השאלה שאין לה תשובה פשוטה. המחקר אינו מצביע על גורם יחיד שממנו "נוצר" פידריזם.
אצל חלק מן האנשים נקודת המוצא היא משיכה לגוף שמן. אצל אחרים השינוי בגוף הוא המוקד. יש מי שנמשכים לאכילה או להאכלה עצמן, ויש מי שעבורם האוכל מעניין בעיקר מפני שהוא מביא לעלייה במשקל. מקרה ליסה הוא דוגמה חזקה לכך: היא הסבירה שהאכילה מקבלת משמעות ארוטית משום שהיא צפויה לשנות את הגוף בהמשך.
חוקרים בחנו גם אפשרות שהאכלה קשורה באופן רחב יותר לחיזור ולאינטימיות, ושאצל חלק מהאנשים קשר רגיל יותר נעשה אינטנסיבי ומיני במיוחד. המחקר מ-2012 ניסה לבדוק חלק מן ההשערה הזאת באוכלוסייה הכללית, אך תוצאותיו לא אפשרו לקבוע שפידריזם הוא פשוט הגברה של נטייה אוניברסלית. גם ההסברים הפסיכולוגיים שנבדקו במקרה של ליסה לא סיפקו תשובה אחת משכנעת. בסופו של המחקר, אפילו היא עצמה לא ידעה להסביר מדוע דווקא עלייה במשקל נעשתה חלק כה מרכזי מן המיניות שלה.
ייתכן שהשאלה "למה" פשוט מוקדמת יותר מן הידע המדעי הקיים.
כשהחריג הופך לזהות
אחד הדברים המעניינים ביותר בפידריזם אינו דווקא האוכל. זו הדרך שבה העדפה פרטית הופכת לזהות חברתית.
לפני שאדם מוצא את המילה feeder או feedee, יכולה להיות לו רק תחושה. אחרי שהוא מוצא אותה, קיימת קטגוריה. אחרי שהוא מגלה פורום, קיימת קהילה. ואחרי שחוקרים מתחילים לפרסם מאמרים על אותה קהילה, נוצרת גם תופעה אקדמית שאפשר להתווכח על גבולותיה.
בספר Feederism: Eating, Weight Gain, and Sexual Pleasure, שפרסמו קָאתִי צ'ארְלְס ומַיְקְל פַּלְקוֹבְסְקִי בשנת 2015, כבר נבחנה התופעה דרך הקשרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, סיפורים אישיים, סיפורת פידריזם וכיווני מחקר עתידיים. עצם הופעתו של ספר אקדמי שלם בנושא ממחישה את המעבר מתופעה שכמעט לא נמצאו עליה נתונים למחקר מובחן בפני עצמו. ובכל זאת, זהו עדיין תחום מחקר קטן.
מה אנחנו עדיין לא יודעים?
אין כיום בסיס במקורות האלה לקביעה כמה אנשים בעולם משתייכים לקהילת הפידריזם.
30 המרואיינים של בסטארד אינם מדגם של האוכלוסייה. ליסה היא מחקר מקרה של אישה אחת. המחקר הפסיכופיזיולוגי כלל 30 משתתפים בלבד. מחקריה של פרוהסקה בחנו במידה רבה את מה שאנשים הציגו ברשת, וחלק מן המחקרים התמקדו במפורש במערכות יחסים הטרוסקסואליות.
אין גם תשובה מוסכמת לשאלה אם נכון לראות בפידריזם פטיש, העדפה, זהות, תת-תרבות או שילוב כלשהו ביניהם. ובוודאי שאין בסיס להנחה שכל מי שנמשך לגוף שמן הוא מאכיל, שכל מי שרוצה להשמין רוצה להגיע למשקל קיצוני, או שכל זוג שבו אחד מבני הזוג מעודד את האחר לאכול מקיים יחסי פידריזם. המגוון הוא אחד הממצאים המרכזיים.
בין שפע לתשוקה
המחקרים מציגים משהו מורכב בהרבה. הם מראים אנשים שעבורם שינוי שנתפס בחברה לעיתים קרובות ככישלון יכול להפוך למקור של משיכה. הם מראים את המרחק שיכול להתקיים בין מחשבה למעשה, בין גוף רצוי לגוף אפשרי ובין פנטזיה פרטית לזהות חברתית. והם מראים את תפקידו של האינטרנט באופן כמעט מושלם.
פידריזם אינו מספר לנו שכל השמנה היא חיובית, שכל גוף צריך להיות גדול או שמשיכה אחת נכונה ממשיכה אחרת. הוא מראה דבר צנוע ומוזר יותר: גם כאשר חברה בונה אידיאל חזק מאוד סביב גוף מסוים, התשוקה האנושית אינה תמיד מצייתת לו. ולפעמים, בזמן שרוב העולם מביט במספר שעל המשקל ורוצה לראות אותו יורד, מישהו אחר מביט באותו מספר ומקווה בדיוק להפך.
אם הגעת עד לכאן, כנראה שההיסטוריה של הגוף האנושי מעניינת אותך גם כשהיא מתרחקת מעט מהמקומות הנוחים. אפשר להמשיך מכאן אל ההיסטוריה של היופי ולגלות כיצד מה שנחשב יפה, בריא או רצוי השתנה שוב ושוב, ולעיתים בכיוונים מנוגדים לחלוטין.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.