בספטמבר 1792, בעיצומה של המהפכה הצרפתית, הצליחו גנבים לרוקן את אוצר הכתר מפריטיו היקרים ביותר. ■ חלק מהיהלומים נמצאו במקומות מסתור משונים; אחרים נעלמו ושבו לעולם בשמות חדשים.
בלילה של 11 בספטמבר 1792 נעצרו כמה גברים מתחת לחזית מפוארת בפריז. בשעה שהמהפכה הצרפתית הפכה מוסדות בני מאות שנים על פיהם, הם חיפשו חלון, לא מהפכה. בעזרת חבל ועמודי תאורה טיפסו אל מרפסת, חתכו שמשה וניסרו פתח בתריס. מעברו השני היה חדר ובו מאות שנות עושר מלכותי. הגנבים לקחו יהלומים, פנינים ותכשיטים, יצאו באין מפריע וחזרו שוב. עד שנתפסו, הפכה הפריצה לסדרה של לילות ביזה שכמעט רוקנו את אוצר הכתר.
השוד התרחש בין 11 ל-16 בספטמבר 1792 ב-Garde-Meuble de la Couronne, מחסן רהיטי וחפצי הערך של הכתר הצרפתי, בבניין שהוא כיום Hôtel de la Marine בכיכר הקונקורד. בין המעורבים המרכזיים נמנה העבריין פול מייט (Paul Miette). בין האבנים שנגנבו היו יהלום העוצר, יהלום סנסי והיהלום הכחול הצרפתי, הקשור ליהלום הופ. החקירה הולידה משפטים, הוצאות להורג והשבות של אבנים שנמשכו שנים; היא גם הותירה שאלות באשר לשלל שלא אותר ולנסיבות הפריצה.
המחסן המלכותי שלא היה מחסן רגיל
השם Garde-Meuble, מחסן רהיטים, אינו מצליח לתאר את אוסף העושר שנוהל בו. לצד ריהוט ששימש ארמונות ומוסדות רשמיים נשמרו שטיחים, שטיחי קיר, כלי נשק, יצירות אמנות, כלי אבן יקרים, קריסטל ואבני חן. המבנה ניצב בצדה הצפוני של הכיכר שנקראה תחילה על שם לואי החמישה עשר ובהמשך כיכר המהפכה. האדריכל אנז'-ז'אק גבריאל תכנן ב-1753 שני מבנים תואמים משני עברי רחוב רואיאל; במערבי נמצאים Hôtel Crillon ומועדון הרכב הצרפתי, ובמזרחי נשמר רכוש הכתר. המבנה הושלם ב-1777 וכלל אולמות מרהיבים ודירת מגורים לממונה על הרכוש.
ב-1783 מונה מרק-אנטואן תיירי דה ויל-ד'אברה, לשעבר משרתו של המלך וראש העיר ורסאי, לממונה על אוצרות הכתר. הוא פיקח לא רק על השמירה והניהול אלא גם על הזמנת רהיטים חדשים. המשרה הייתה מקור למעמד ולשפע. בתיאורים של ביקורי הציבור במקום מוזכר יום שלישי הראשון בכל חודש בין 9:00 ל-13:00, שבו התאפשרה הצצה אל הרהיטים, השטיחים והתכשיטים; תיאור אחר מציין הצגת חפצים פעם בשבוע. פתיחות זו הפכה את המבנה לנקודת ביקור לא רק לחובבי יופי אלא גם למי שהעדיפו ללמוד את החלונות ואת מקומות האחסון.
תכשיטי הכתר היו רכוש השלטון, ולא רכושם הפרטי של לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. בני המלוכה יכלו לענוד תכשיטים ולשנות שיבוצים, אך הבעלות על האוצר הייתה נפרדת. חלק ניכר מן האבנים הוחזקו כשהן משוחררות משיבוץ, בתיבות מרופדות סאטן ובעלות מכסי זכוכית.
View this post on Instagram
אוצר של יותר מעשרת אלפים אבנים
תולדות האוסף חזרו לפחות ל-15 ביוני 1530, אז הגדיר פרנסואה הראשון שמונה פריטים כתכשיטי הכתר. מדור לדור נוספו להם אבנים, כלי זהב ועיטורים. במפקד שהוזמן ב-1791 נרשמו 9,547 יהלומים, 506 פנינים, 230 אבני אודם וספינל, 71 אבני טופז, 150 אבני ברקת, 35 אבני ספיר ועוד 19 אבנים שצוינו בנפרד. בסך הכול דובר על יותר מעשרת אלפים אבנים. אומדן מפורט קבע שווי של 23,922,197 ליברות, ואילו הערכות כלליות אחרות התקרבו לשלושים מיליון ליברות.
יהלום העוצר, במשקל 140.64 קראט, הוערך בכ-12 מיליון ליברות. היהלום הכחול הצרפתי, כ-69 קראט, הוערך בכשלושה מיליון, ויהלום סנסי, כ-55 קראט, בכמיליון לפי אחת הספירות, לצד הערכות גבוהות יותר. השוואה בת התקופה היא השרשרת שהציעו ב-1772 התכשיטנים שארל בֶּמֶר ופול בָּסַאנְז' תמורת 1,600,000 ליברות; אותה שרשרת נקשרה מאוחר יותר לשערוריית שרשרת המלכה. אחת ההשוואות המודרניות מייחסת למחיר הזה ערך של כ-27,513,000 אירו, או שלוש טירות שלכל אחת מהן כ-500 הקטאר אדמה, שהם כ-5,000 דונם. אלה אומדני המחשה, ולא שער המרה מדויק בין מאות.
באוסף היו גם תכשיטי מסדר גיזת הזהב ומסדר רוח הקודש, חרבות של לואי החמישה עשר והשישה עשר, אבזמי נעליים משובצים, שעוני זהב, כתרים, שרביטים, מערכות תכשיטים, פנינים, אבני אודם, אבני ספיר, ברקת, אמייל ועבודת צורפות. קרדינל מאזארן הוריש ללואי הארבעה עשר כלי אבן יקרים וקריסטל, ורבים מהם נמנו עם יותר מ-500 כלי לאפיס לזולי, ישפה, ענבר, ירקן, גרנט ואבנים אחרות שנוצרו במאות השש עשרה והשבע עשרה. מאזארן הוריש גם 18 יהלומים: ביניהם גרנד מאזארן הוורוד בהיר, 19.07 קראט, ומאזארן השני, 25.7 קראט. מכיוון שהחפצים נשמרו כעבודות אומנות, ערכם היה היסטורי ולא רק חומרי.
מארי אנטואנט, ניסיון הבריחה והספירה הגדולה
יום לפני ההסתערות על הבסטיליה ביולי 1789 ביקשו מתפרעים להוציא כלי נשק מן המבנה. אנשיו הצליחו להסיט אותם מן החדרים החשובים, שבהם נמצאו גם חרבות ותותח של לואי הארבעה עשר. ב-5 באוקטובר 1789 הובאה משפחת המלוכה מוורסאי לפריז בעקבות מחאה, ושהתה בארמון טווילרי תחת מגבלות קשות. הסיפורים על מארי אנטואנט שארזה את כל יהלומיה והבריחה אותם ללונדון או לקרובים באירופה הפכו לימים לטיעון שיווקי נוח במכירות פומביות. בפרסומים רבים מצוין לכל היותר שתכשיט מסוים אולי היה שלה. סיפורים אחרים מדברים על פריטים שהגיעו לבתה, מאדאם רויאל, דרך קרובים באוסטריה, אבל אין בכך הוכחה לכל ייחוס מאוחר.
לאחר ניסיון הבריחה לוורן ב-21 ביוני 1791 התעורר חשד שהמלכה לקחה זהב ותכשיטים למימון המנוסה. האספה המכוננת דרשה לספור את אוצר הכתר. ב-25 ביוני בשעה תשע בבוקר החל ז'אן-מארי ביון במפקד, בסיוע צורפים ותכשיטנים, והשלימו ב-3 באוגוסט. המסמכים תיעדו גם את החרבות, עיטור גיזת הזהב, עיטור מסדר רוח הקודש וכלי האמנות, ואפשרו לבחון בהמשך מה נעלם.
ב-10 באוגוסט 1792 הותקף ארמון טווילרי והמלך הודח למעשה ונכלא, אך ביטול המלוכה הרשמי התרחש מאוחר יותר בספטמבר. צרפת עמדה בפני פלישה אוסטרו-פרוסית, שמועות על קשרים מלוכניים וחרדה ציבורית. בין 2 ל-6 או 7 בספטמבר נרצחו בבתי הכלא בפריז יותר מ-1,300 בני אדם לפי האומדן המוזכר בחומר ההיסטורי, ועוד כ-150 מחוצה לה; בין הנרצחים היו אנשי כמורה, מלוכנים ועבריינים. ב-2 בספטמבר נהרג בכלא האביי גם תיירי דה ויל-ד'אברה. זיכרון מותו לא הספיק להוביל לשמירה יעילה יותר על אוצרותיו.
השומרים, החותמות והחלון הפרוץ
עוד ב-20 ביוני 1792 הספיק תיירי להסתיר את התכשיטים בקצה מסדרון נשכח למשך כחודש. אילו נותרו שם, סיפור השוד היה עשוי להיראות אחרת; אך הם הוחזרו לחדר התכשיטים ליד המרפסת, מעל הרחוב. החלונות והדלתות היו חתומים, אלא שהחלונות לא היו מסורגים. מחליפו של תיירי, האמן ז'אן-ברנאר רסטו, התריע בפני שר הפנים ז'אן-מארי רולאן כי שני הפתחים המרכזיים, לכיוון הכיכר ולכיוון רחוב סן-פלורנטן, אינם מאוישים תמיד. רולאן ביקש לדווח על כל היעדרות של שומר; רסטו השיב שהדבר יעסיק אותו יום שלם. החותמות על הדלתות הפכו באופן אירוני לתחליף לביקורות: אם החדר חתום, חשבו השומרים, אין צורך לבדוק מה נעשה מאחוריו.
העבריין פול מייט, שהשתחרר מכלא לה פורס בעת המהומות, ביקר קודם לכן במבנה במשך חודשים והתבונן בחלונות, בתיבות ובסדרי השמירה. סביבו נאספה קבוצה של עבריינים מוכרים, ובהם אנשי רואן שבאו לעיר, ביניהם קאדה גיו, שכונה לורדונה, ושלושה מחבריו.
11 בספטמבר: היהלומים הראשונים נעלמים
מעט אחרי 23:00 הגיעו כ-26 גנבים בשתי קבוצות. אחדים התחזו לשומרים ונשארו ברחוב; אחרים עלו אל חזית הבניין. מייט וחמישה גברים נוספים השתמשו בעמודי התאורה הקרובים ובחבלים כדי להגיע למרפסת. בעזרת כלי חיתוך של זגג חתכו את הזכוכית, ניסרו ריבוע בתריס העץ, שלחו את היד פנימה ופתחו את החלון. לא היה סורג שיעצור אותם. מספר הגנבים שנכנסו מתואר גם כתריסר בערך, ואינו זהה למספר המטפסים הראשונים.
נלקחו חרבו המשובצת של לואי השישה עשר, שקית יהלומים חופשיים, מערכות תכשיטים משובצות, פנינים מכל גודל, אבזמי נעליים וכ-12 שעוני זהב. בין השלל הראשון היה עיטור גיזת הזהב: מסדר שהוקם ב-1430 בידי דוכס בורגונדי וזכה לעיטורים מלכותיים מפוארים, ובהם האבן הכחולה שהביא ז'אן-בטיסט טאוורנייה, הספינל האדום Côte de Bretagne ויהלום באזו, שמשקלו מתואר כ-32 או 33 קראט. קלוד גיו נטל חלק מהאבנים החשובות וחזר לרואן למחרת. הגנבים האחרים התחלקו בשלל בפריז. איש מן השומרים לא קרא לעצור, ובכך עודדו הפורצים את עצמם לחזור.
13 בספטמבר: יהלום העוצר יוצא מן התיבה
בסביבות חצות ב-13 בספטמבר שוב חדרו הגנבים מבעד לאותו חלון, הפעם עם תגבורת. הם שברו תיבה גדולה שבה הוחזקו כמה מן היהלומים החשובים בעולם. יהלום העוצר, בעל גוון שתואר כנוטה קלות לכחול-ירוק, הגיע לאוסף דרך פיליפ ד'אורליאן, העוצר של לואי החמישה עשר, והמלך ענד אותו ב-1721 בגיל 11. שמו הקודם היה יהלום פיט; אגדה שנקשרה בו טענה שכורה הודי הסתיר אותו בפצע בירכו בניסיון להבריחו ולהשיג חירות.
באותה פריצה נלקחו גם סנסי, דה גיז, מראת פורטוגל בעלת חיתוך השולחן, יהלום ורוד שכונה פריחת האפרסק, הורטנסיה בעל חמש הצלעות ובמשקל כ-15 קראט, כמה מיהלומי מאזארן ואבנים גדולות נוספות. בימים שלאחר מכן בדקו שותפים את סביבת הבניין, ראו שאין משטרה והמשיכו בתוכנית. במקביל התפשטה הידיעה בעולם הפשע של פריז.
16 בספטמבר: קופסת פנינים בגדת הסן
בשעות המוקדמות של 16 בספטמבר חילקו גנבים תכשיטים על גדת הסן מתחת לארמון בורבון. שני עוברי אורח, לה בלון ולה לה, הפחידו אותם וגרמו להם לברוח ולהשאיר קופסה ובה שני יהלומים צהובים, יהלום שקוף, שבע פנינים גדולות ואבנים נוספות שנפלו על הקרקע. למחרת הגיעו המוצאים לצורף ויטאר שבגשר סן מישל, והוא שלח אותם אל נציב המשטרה פייר-ניקולא לטלייה. בחיפוש חוזר בשטח התגלו גם אבני אודם.
לטלייה ניגש לאנשי ה-Garde-Meuble והציע שהתכשיטים באו משם, אך השומר השיב שהדלתות חתומות. בבדיקה נמצא שהחותמות אכן לא נשברו, והממונים נטו לחשוב שהאבנים נגנבו מטווילרי ב-10 באוגוסט. לטלייה נותר חשדן והזהיר את צורפי פריז מפני מכירה חשודה של אבני חן גדולות. החיפוש בחדר התכשיטים עצמו לא נערך אז, וההזדמנות לעצור את השוד מוקדם הוחמצה.
אולי יעניין אותך
לילה אחרון של יין, נקניק וגבינות
הגנבים נהגו להתכנס בקפה רטור ברחוב פוסה סן-ז'רמן ל'אוסרואה ולדבר בקול על שללם. לקראת הלילה האחרון, ב-16 בספטמבר, כבר הצטרפו יותר מחמישים אנשים, ובהם נשים. הם הביאו יין, נקניקים, גבינות ובגטים, כאילו הגיעו לחגיגה ולא לביזת אוצר לאומי. הרעש משך את תשומת לבו של שומר מן המשמר הלאומי באזור רחוב סן-אונורה. הנוכחים ברחוב נמלטו והפורצים החלו לרדת מן המרפסת היישר לידי השומרים.
שני גנבים, שמבון ודוליניי, נתפסו וברשותם תכשיטים, כלי ישפה וירקן וצלב זהב מלא משובץ ברקת וטופז. על המרפסת ננטשו פריטים גדולים, ובהם ספינתו הטקסית של לואי הארבעה עשר. הפריצה נחשפה לבסוף, אך רק לאחר שאבנים רבות כבר יצאו מן המבנה ונעו בין בעלי ידיים שונים.
מצוד בין חנויות הצורפים
רבים ממשתתפי השוד היו מוכרים למשטרה. קלוד מלכיור קוטה, שהחזיק באבנים רבות ודיבר על השלל בגלוי, רצה למכור אותן במהירות. לאמי אווט, שלא השתתף בפריצה אך ביקש עמלה על תיווך המכירה, סיפר על התוכנית לפילגשו מאדאם קורבן, שהייתה גם קשורה לראש עיריית פריז ז'רום פטיון דה וילנב. דרכה הוצעה לאווט חנינה תמורת חשיפת השותפים.
הצורף ז'רבו הסכים למלכודת. קוטה ואווט הראו לו שקית ובה יותר משישים יהלומים, והוא שילם מקדמה והציע שיובאו אבנים נוספות למחרת. במקביל מסר את האבנים לרולאן, שקיזז את ההוצאה והקצה כסף להמשך המבצע. ב-19 בספטמבר אכלו הצורף, המתווך והגנב יחד; לאחר מנת הגבינה הגיע לטלייה ועצר את קוטה. האחרון הציע למסור מידע תמורת חנינה, וביחד עם אווט סייע לשוטרים לזהות שותפים ומקומות מפגש.
ב-26 בספטמבר טענו השניים שלא נעשה די כדי למצוא את יתר הגנבים. הנציב אליזאר עצר גם אותם. בחיפוש בדירת קוטה התגלו אבזמי הנעליים המשובצים של לואי השישה עשר. האיש שסייע בהשבת השלל לא ויתר לגמרי על חלקו בו.
גיליוטינה, חנינות ויהלומים חבויים
ב-21 בספטמבר הובאו שמבון ודוליניי בפני שופט באשמת גניבה וקשירת קשר נגד השלטון. הם החלו למסור שמות ומקומות מסתור תחת איום עונש המוות. בהמשך נעצרו גם פרנסואה דפיירון ובדארל. גנב בשם גאלואה קבר בסמטת ל'אלה דה וֶב, סמוך לשאנז אליזה, תיבה ובה פנינים, ברקת, אודם, אוניקס, פסלון זהב מלא ו-104 יהלומים.
במהלך אוקטובר, בדרכו של דפיירון לעונש המוות, ביקש לשוב אל השופט ולמסור היכן נמצאות אבנים חשובות. בדירתו במבוי סתום סנט-אופורטון, באזור סן-ז'רמן ל'אוסרואה, הושיט יד מבעד לפתח עליון מעל חדר הרחצה ושלף שני צרורות: יהלום פריחת האפרסק, גרנד מאזארן והורטנסיה הוורוד, כ-15 קראט. קוטה הועמד למשפט ב-7 בנובמבר והוצא להורג ב-8 בנובמבר 1792 לאחר שהתברר שהחזיק בשלל חרף מעמדו כמשתף פעולה.
מייט נעצר בתחילת אוקטובר בעקבות הודאת דוליניי ונידון למוות במשפטו ב-20 בנובמבר. הקמת ערכאת ערעור חדשה באותו חודש אפשרה לו ולאחרים לטעון שהיו מעורבים בגניבה, אך לא בניסיון להפיל את הממשלה. הוא ועוד שישה נאשמים ניצלו מן הגיליוטינה אך ישבו בכלא במשך שנים. בספירה אחת נאמר ש-12 נידונו למוות וחמישה הוצאו להורג בכיכר המהפכה; בחלק אחר של התיעוד נזכרים שמונה שנידונו למוות על קשירת קשר לגזול את רכוש הרפובליקה. אלה מניינים שאינם חופפים באופן ברור ואין הצדקה לאחדם למספר מוחלט אחד.
1793 ו-1794: ההשבה ממשיכה
באפריל 1793 אותר יהלום העוצר בבית שנקשר למאדאם מורה וללייבר, שהיו במעגלו של אחד הפורצים שחזר לרואן. שמו של ברנאר סאל, שכבר הוצא להורג, נקשר לפרשה ולנשים שנכלאו. האבן הוסתרה בחור שנחצב בקורת עץ בעליית הגג. במרץ 1794 התגלו עוד אבנים גדולות, ובהן סנסי, מראת פורטוגל, יהלומי מאזארן ודה גיז, ולצדן עיטור מסדר רוח הקודש. לא כל מה שהושב מתועד ברצף ברור לאחר מכן: תיאור נוסף מציין את מראת פורטוגל כאבן שאבדה ומקומה בימינו אינו ידוע.
סוחרים ניצלו את מצוקת הגנבים, רכשו תכשיטים מתחת לשווי השוק והעבירו אבנים לגרמניה וללונדון. חלק מן האבנים הגיעו גם ללואי השמונה עשר הגולה, והשיבן בהמשך לאוסף הכתר. שלל של פנינים ואבנים קטנות התפזר, פורק ושינה ידיים; יותר מתריסר אבנים חשובות נחשבות אבודות באחד ממנייני הפרשה, לצד כמות גדולה יותר של אבנים קטנות. התיעוד הלא שלם אינו מאפשר לקבוע מספר סופי של כל הפריטים החסרים.
היהלום הכחול ותחייתו בשם הופ
באבן אחת היה פוטנציאל להיעלם באמצעות שינוי צורתה. היהלום הכחול הצרפתי, במקורו מאבן שהביא ז'אן-בטיסט טאוורנייה ושנחתכה מחדש עבור לואי הארבעה עשר, היה אבן משולשת במשקל כ-69 קראט. הוא היה חלק מעיטור גיזת הזהב, עם הספינל Côte de Bretagne ויהלום באזו. קלוד גיו לקח את העיטור מרואן דרך לה האבר לאונייה שנסעה ללונדון, כשהחביאו במעילו. הוא פירק את העיטור וניסה למכור בנפרד את אבניו.
לימים הופיע בלונדון יהלום כחול קטן יותר, במשקל 45.52 קראט, הידוע כיום כיהלום הופ. הדמיון בצבע ובמאפיינים הוביל לזיהוי הרחב של האבן עם היהלום הכחול הצרפתי שנחתך מחדש; חלק מהתיאורים רואים בכך מסקנה מבוססת, ואחרים מציינים כי לא הוכחו כל חוליות מסלול הבעלות. מאז 1958 היהלום נמצא בסמית'סוניאן בוושינגטון ונמנה עם מוצגיו המבוקשים ביותר. יש גם הערכת שווי מודרנית של יותר מ-200 מיליון דולר, שאינה תחליף לשומת מכירה.
סביב האבן צמחה אגדה על קללה שפגעה בבעליה: סיפורי התאבדות, גירושים, התרוששות, תאונות, נפילות, מהפכות, התמוטטות נפשית ומוות ממנת יתר. השמות שנקשרו לכך כללו את לואי השישה עשר, מארי אנטואנט ויורשת ההון האמריקאית אוולין ולש מקלין, ואף קשר עקיף לפרשת התינוק ממשפחת לינדברג. אזכורים של הקללה מוכרים מ-1908, והתכשיטן פייר קרטייה תרם להפצתם למטרות מסחריות. האגדה מרתקת, אך איננה הוכחה לכוח על-טבעי או לכך שמארי אנטואנט ענדה את האבן.
ספינל הדרקון: אבן שאיש לא הצליח למכור בקלות
אבן הספינל האדומה Côte de Bretagne הייתה חלק מאוצר הכתר כבר ב-1530. היא באה ממשפחת קלוד דה פראנס, רעיית פרנסואה הראשון ובתה של אן מברטאן, שקיבלה את האבן מאמה מרגריט דה פואה. לואי החמישה עשר הזמין מהתכשיטן ז'אק גה עיבוד בצורת דרקון, ששובץ בגיזת הזהב. גוון הספינל כהה, דמוי פטל; במשך דורות זוהו חלק מאבני הספינל כאודם משום הדמיון בגוון, אף שהן שונות בקשיות ובתכונותיהן.
לאחר שגיו גנב את האבן ניסה למכור אותה, אך צורת הדרקון זיהתה אותה מיד. הוא ביקש מן העבריין לנקרי דה לה לואֵל לאתר קונה, ולנקרי הסגיר אותו. גיו המשיך לחפש קונים גם מתוך הכלא. בסופו של דבר הגיע הסיפור אל לואי השמונה עשר דרך הגנרל דאניקאן ותומך מלוכה שביקש לזכות בחסד המלך העתידי. האבן נמסרה למלך ונשמרה באוספו הפרטי עד למותו, ואחר כך הוחזרה לאוצר הכתר. הצורה הייחודית שהקשתה על מכירתה סייעה גם לשמור על זהותה.
האם היה כאן קשר פוליטי?
פעמים אחדות שבו גנבים רבים למבנה שממנו נגנבו אבנים בשווי מיליונים, וחלק ממנעולי הארונות לא נפרצו. עובדות אלה עודדו ספקולציות על שותפים מתוך המקום או על כוונה מדינית שהסתתרה מאחורי השוד. בחמישה ובשישה באוגוסט 1792, עוד לפני נפילת ארמון טווילרי, דווח כי שש תיבות הוצאו בחשאי מן ה-Garde-Meuble. התיבות נקשרו לחתנו של תיירי, ז'אן-ז'ורז'-קלוד בוד דה פון-ל'אבה, והועברו באמצעות אישה בשם אזל אל לואי-אדריאן פרבו ד'ארלנקור, גובה מסים מלכותי לשעבר, ששהה ברחוב סן-אונורה מספר 342. פרבו נחשב למי שהיה קשור למעגלים שהבריחו הון לשטח אויב. תיירי נרצח ב-2 בספטמבר, חתנו היגר, ופרבו הוצא להורג ב-8 במאי 1794. לא הוברר אם שש התיבות אכן הכילו יהלומים.
תיאוריה נוספת ניסתה לקשור בין ז'ורז' דנטון לדוכס ברונסוויק, מפקד הכוחות שניצבו מול צרפת, ולטעון שתכשיטים נמסרו בתמורה להשפעה על המערכה בוולמי ב-20 בספטמבר 1792. אין הוכחה לכך. אפשר להסביר את הצלחת הפורצים גם בפשטות מטרידה יותר: שומרים חסרים, חדרים חתומים שנחשבו מוגנים, חוסר תיאום בין הרשויות וכנופיה שניצלה היטב את שעתה.
תכשיטים ששרדו שוד, גלות ומכירות פומביות
לא כל יהלום נשאר באותה מסגרת מאז 1792. יהלום העוצר, שהוחזר ב-1793, שובץ מאוחר יותר בחרבו של נפוליאון והוא שמור בלובר. יהלום סנסי, שהוחזר גם הוא ונקשר בשלב מתולדותיו לאוסף וסילי רודנובסקי ברוסיה, נמצא באוסף הלובר. יהלום הורטנסיה הוורוד ועיטור רוח הקודש נמנים עם הפריטים בעלי ערך היסטורי. גרנד מאזארן נמכר במכירה פומבית ב-2017 ומצוי בבעלות פרטית. כמה מיהלומי מאזארן הקטנים יותר אינם מתועדים ברציפות.
העיט הפולני, חפץ משנת 1640 שעליו גרנט גדולה, 149 אבני אודם קטנות, ברקת, פנינה נוטפת ועיטורי אמייל לבנים, כחולים ושחורים, שימש באופן מפתיע כקישוט שנתלה בשרשרת סביב קומקום תה. הוא נגנב ב-1792 והוחזר, נגנב שוב מן הלובר ב-29 ביולי 1830 בימי שלושת ימי התהילה, והושב ב-1832. יהלום סולי, שנקשר בעבר לשם מאזארן הראשון, הועבר למדריד בימי הדירקטוריון, היה לימים בידי ויליאם ולדורף אסטור ונרכש בידי הלובר ב-1976.
חלק ניכר מהאוסף ההיסטורי שניצל נמכר ביוזמת הרפובליקה השלישית במכירה של 1887, כאשר פריטים אחדים בעלי ערך אמנותי או היסטורי הוחרגו. במאה התשע עשרה נוספו לאוצר תכשיטים מתקופות נפוליאון הראשון ונפוליאון השלישי. לכן אי אפשר לזהות כל תכשיט מלכותי מאוחר עם האבנים המקוריות שנגנבו ב-1792.
גלריית אפולו והגלגול המאוחר של הבניין
בשנת 1799 הפך ה-Garde-Meuble למושב מנהל הצי הצרפתי, ומכאן Hôtel de la Marine. כלי ריהוט, שטיחים וחפצים פוזרו ללובר, למוזיאון לאמנויות דקורטיביות ול-Mobilier National. הבניין המשיך לצפות ממקומו בכיכר במהפכות ובהוצאות להורג של המלך והמלכה, ולימים גם באירועי שחרור פריז. לאחר עשור של דיונים ושיקום נפתח מחדש למבקרים ב-10 ביוני 2021. סיור אוזניות חכם מבוסס מיקום מלווה את המבקרים בחדרים, והמקום מתואר כפתוח שבעה ימים בשבוע. התריס שבו ניסרו הפורצים פתח עדיין מוזכר כשריד שניתן לראות בחלון השמאלי האחרון.
באוקטובר 2025 התרחש שוד נוסף בגלריית אפולו בלובר. אחד החיבורים ההיסטוריים לתכשיטי הכתר המקוריים הוא סיכת שריד של הקיסרית אז'ני שבה שולבו שני יהלומי מאזארן. בדיווח אחד מצוין 19 באוקטובר ובאחר 25 באוקטובר; התאריך השני מופיע גם בהקשר שבו נאמר שרוב הפריטים ששרדו משוד 1792 ניצלו מהשוד החדש, למעט פריט אחד. לאחר השוד המאוחר תוארו אבני החן ההיסטוריות כמאוחסנות בכספת בנקאית עד למציאת מקום בטוח יותר בלובר, תהליך שעלול להימשך שנים. התיעוד אינו מאפשר לקבוע מתוך עצמו את המועד המדויק של האירוע המאוחר או את מצב התצוגה בזמן הקריאה.
כיצד נזכרים בשוד שהיה גדול ממידות החלון
במבט לאחור, הפרט שקשה לשכוח איננו רק שוויין של האבנים. הוא העובדה שאוצר שנבנה במשך מאות שנים נותר חשוף למי שהכיר חלון אחד, הבחין במחסור בשומרים ולא חשש לחזור. חקירתו של לטלייה, המפגש אצל הצורף, הגנבים שהסגירו זה את זה והיהלומים שנמצאו מאחורי קורות עץ היו מעשה של ניסיון להציל בדיעבד את מה שהאבטחה כשלה לשמור מראש.
חלק מהאבנים חזרו לצרפת, חלקן יצאו לגלות וחלקן נמכרו בידי השלטון עצמו. האבן הכחולה של לואי הארבעה עשר נודעת כיום בשם אחר בוושינגטון, והספינל האדום ניצל גם משום שקשה היה להסתיר את צורת הדרקון שלו. הבניין נותר עומד בכיכר; תריס העץ שבו נפתח החור ממשיך להזכיר עד כמה דקה הייתה ההפרדה בין אוצר מלכותי ובין רחוב פריזאי.
אם הסיפור הזה עניין אתכם, שתפו את הכתבה והמשיכו לגלות באתר סיפורים היסטוריים שבהם גם פריט קטן מצליח לשרוד עלייתן ונפילתן של ממלכות.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
לסקירה נוספת של פרשת השוד, היהלומים שנלקחו ומאמצי ההשבה, אפשר לעיין בסקירת תכשיטי הכתר שנגנבו, ובתיאור הכרונולוגיה של השוד וסביבת Hôtel de la Marine. שתי הרשומות מוזכרות במסגרת חומר הקריאה שסופק לכתבה, ויש להבחין בין עובדות מתועדות לבין פרטי שחזור והשערות הנידונים בהן.
שאלות ותשובות
מתי התרחש שוד תכשיטי הכתר הצרפתי?
מי הנהיג את שוד תכשיטי הכתר?
מה נגנב בשוד תכשיטי הכתר?
האם יהלום הופ הגיע מהאוצר הצרפתי?
האם הגנבים נתפסו והיהלומים הוחזרו?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.