חקירה שהחלה בהלבנת הון סביב חלפני כספים, תחנות דלק ושטיפות רכב חשפה מנגנון שוחד שחיבר בין פטרובראס, ענקיות בנייה ומפלגות פוליטיות. ■ אבל ככל שמבצע “שטיפת רכב״ טיפס אל פסגת המערכת הברזילאית, גם שיטות החוקרים, עצמאותם והקשר בין משפט לפוליטיקה הפכו לחלק מן הפרשה.
ב-14 בינואר 2015 המתין השוטר הפדרלי נְיוּטוֹן אִישִׁי בנמל התעופה גלאון בריו דה ז'ניירו לטיסת חצות מלונדון. על המטוס היה נֶסְטוֹר סֶרְבֶרוֹ, לשעבר בכיר בחברת הנפט הלאומית פטרובראס, ואישׁי נדרש לעשות דבר שנראה כמעט שגרתי: לעצור אותו מיד עם נחיתתו ולהעבירו לחקירה. סרברו התקשה להאמין. הוא אמר לשוטר שנפלה טעות; אישׁי השיב שהוא בסך הכול עושה את עבודתו ושאת הטענות יוכל להפנות אל השופט. אפילו אישׁי, אחרי שנים במשטרה הפדרלית, לא ציפה שהמעצר הזה יהיה חוליה באחת החקירות המטלטלות בתולדות ברזיל.
הספקנות הייתה מובנת. בברזיל רווח הביטוי acabou em pizza, "נגמר בפיצה", דרך עוקצנית לומר שגם השערורייה הפוליטית הקולנית ביותר עשויה להסתיים לבסוף בהסדר נוח סביב השולחן. אלא שבמקרה הזה הפיצה התקררה. החקירה שנודעה בשם Operação Lava Jato, דהיינו מבצע "שטיפת רכב", התפתחה מרשתות הלבנת הון למערכת של שוחד, ניפוח חוזים, מימון פוליטי לא חוקי והעברת כספים שחיברה מנהלים בחברות ממשלתיות, תאגידי ענק, מפלגות, פוליטיקאים ואפילו נשיאים. בשיאה היא הובילה מיליארדרים לכלא, גררה נשיאים ושרים לחקירות, התפשטה לעשרות מדינות והפכה גם את מערכת המשפט הברזילאית עצמה לזירת מחלוקת.
כיצד התחילה מבצע ״שטיפת רכב״?
שורשי החקירה קדמו לשם המפורסם שלה. ב-2008 דיווח איש העסקים הרמס מגנוס על ניסיון להלבין כספים באמצעות החברה שלו, Dunel Indústria e Comércio, יצרנית רכיבים אלקטרוניים. החקירות שבאו בעקבות התלונה זיהו ארבע רשתות פליליות גדולות שנקשרו בשמותיהם של קרלוס חביב צ׳אטר, אלברטו יוסף, נלמה קודאמה וראול הנריקה סרור. בשלב הראשון התמקדה תשומת הלב בחלפני כספים מהשוק השחור, Doleiros, ובהעברות בלתי תקינות לאלברטו יוסף מצד חברות שזכו בחוזים בבית הזיקוק Abreu e Lima של פטרובראס.
פריצת הדרך הגיעה כאשר החוקרים גילו שיוסף רכש רכב Range Rover Evoque עבור פָּאוּלוֹ רוֹבֶּרְטוֹ קוֹסְטָה, לשעבר מנהל הזיקוק והאספקה בפטרובראס. לאחר שהועמד תחת לחץ משפטי החל קוסטה לשתף פעולה, ובעדותו תיאר מערכת שבה מנהלים בחברה הממשלתית וחברות קבלניות ניפחו חוזים לעבודות משרד, אסדות קידוח, בתי זיקוק וכלי שיט לחיפוש נפט. לפי התיאורים, הקבלנים קיבלו חוזים בתנאים רווחיים במיוחד, ובתמורה הופרשו בין 1% ל-5% מערך העסקאות לקרנות סודיות. במרץ 2014 קיבלה החקירה את צורתה המוכרת, והשם ״שטיפת רכב״ (Lava Jato) נקשר לעסקים קטנים ובהם תחנת דלק ושטיפת רכב ששימשו להעברת כספים.
פטרובראס: המקום שבו כסף, נפט ופוליטיקה נפגשו
חברת הנפט פטרובראס לא הייתה סתם עוד חברה שנקלעה לפרשת שוחד. היא הייתה אחת החברות בעלות שווי השוק הגבוה והחובות הגדולים ביותר באמריקה הלטינית, מוקד מרכזי של ההשקעות בברזיל ומעסיקה עקיפה של מאות אלפי עובדים במספנות, בתי זיקוק וחברות בנייה. היא גם עמדה במרכז שאיפתה של ברזיל לנצל שדות נפט עצומים שהתגלו במים עמוקים מול חופי ריו דה ז'ניירו, וקיימה קשרים מסחריים עם חברות בינלאומיות דוגמת רולס-רויס וחברת סמסונג לתעשיות כבדות. חשיבותה הייתה כה גדולה עד שגם NSA, הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי סימנה אותה בעבר כמטרה למעקב.
הקרבה בין פטרובראס למערכת הפוליטית הייתה חלק מן הבעיה. בתקופת נשיאותו הראשונה של לוּאִיז אִינָסְיוּ לוּלָה דָה סִילְבָה, בין 2003 ל-2010, תפקידי הנהלה בחברה חולקו גם לבעלי ברית פוליטיים כדי לחזק את התמיכה בקואליציה בקונגרס. לפי החוקרים, מינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות דרשו שוחד מספקים פרטיים, וחלק מן הכסף הועבר למפלגות ובהן MDB, PT, PSDB ו-PP כדי לממן מערכות בחירות מחוץ לדיווח הרשמי וכן לשימוש אישי. הקרטל העסקי שנחקר כלל בין היתר את Odebrecht, Grupo OAS, אנדרדה גוטיירש ו-Carioca Engenharia, וטענות בדבר תיאום חוזים הגיעו גם לפרויקטים של אצטדיוני מונדיאל 2014, תחנת הכוח הגרעינית Angra 3, סכר Belo Monte ומסילות North-South ו-Fiol.
הכסף לא תמיד הסתתר מאחורי חברות קש וחשבונות מתוחכמים. תוארו מזומנים, מכוניות יוקרה, יצירות אמנות, שעוני Rolex, בקבוקי יין שמחירם 3,000 דולר, יאכטות ומסוקים. סכומי עתק עברו דרך חשבונות שווייצריים, עסקאות נדל"ן מעבר לים וחברות קטנות, ובמקרים אחרים דווקא נבחרו שיטות כמעט פרימיטיביות כדי לא להשאיר עקבות דיגיטליים. החוקרים אף גילו בלדרים מבוגרים שטסו בין ערים כאשר חבילות מזומנים מוצמדות לגופם. כסף של המאה ה-21, לפעמים עם לוגיסטיקה של סרט פשע ישן.
קוריטיבה, עסקאות טיעון והכלי ששינה את החקירה
אחד התנאים שאפשרו למבצע להתרחב היה שינוי משפטי דווקא. לאחר הפגנות נגד שחיתות ב-2013 קידמה הנשיאה דִּילְמָה רוּסֶף חוקים חדשים, ובהם אפשרות רחבה יותר לשיתוף פעולה מתוגמל עם נאשמים. החשוד יכול היה למסור מידע על אחרים ולקבל בתמורה הקלה בעונש. המנגנון הפך במהרה למנוע שקידם את החקירה: קוסטה, יוסף ואחרים דיברו, וכל עדות הובילה לשכבה נוספת של החיבור בין חברות, מנהלים ופוליטיקאים.
מי שהפך לפנים המשפטיות של החקירה היה השופט סֶרְג'יוֹ מוֹרוֹ בקוריטיבה. הוא אישר מעצרים מונעים ממושכים גם לחשודים עשירים ובעלי השפעה, דבר חריג במדינה שבה מעצר טרם משפט פגע בדרך כלל בשכבות החלשות. הסנגורים טענו שהשיטה מפעילה לחץ בעייתי על חשודים שעלולים לומר כמעט כל דבר כדי להשתחרר, ואילו התומכים ראו בה שבירה של תרבות חסינות רבת שנים. המתח הזה, בין אפקטיביות אכיפתית לבין תקינות ההליך המשפטי, יהפוך שנים מאוחר יותר לאחת השאלות המרכזיות של מורשת מבצע ״שטיפת רכב״.
סרברו עצמו גילה מהר מאוד שהכלא אינו המשך טבעי לחיי הנהלת תאגיד. הוא התלונן על המזרן, שאל כיצד אמור לשכב עליו, ואישׁי השיב לו שהאפשרות האחרת היא לישון בעמידה. בבוקר שאל סרברו היכן ארוחת הבוקר, ונענה שהוא אינו מקבל אחת מפני שהוא מועבר לקוריטיבה. עצורים עשירים נדחסו לעיתים שלושה בתא שיועד לאדם אחד; אחד הסוהרים סיפר על אסיר שכלל לא ידע להתגלח משום שתמיד מישהו אחר עשה זאת עבורו. ביקורי משפחות, ריח הבושם והסבון מן החיים שנותרו בחוץ, כך סיפר אותו סוהר, עזרו לעיתים לשכנע חשודים לבחור בשיתוף פעולה.
הציבור הגיב בהתלהבות. מורו זכה למחיאות כפיים במסעדות, על קירות הופיעו סיסמאות נוסח "אלוהים ישמור על מורו" ומפגינים אף נשאו שלטים שקראו לו להתמודד לנשיאות. אישׁי, שתפקידו כלל ליווי עצורים בין שדה התעופה, מתקן הכליאה ובית המשפט, הפך לסלבריטי שכונה Japones Bonzinho, "היפני הטוב". בקרנבל הוקדשה לו בובה בגובה שישה מטרים ושיר סמבה על החשוד שמתעורר ומגלה ש"השוטר היפני הפדרלי" דופק בדלתו. התהילה הגיעה למצב שבו נהגי תנועה ביקשו ממנו חתימות ואפילו קרובי משפחה של עצורי הפרשה ביקשו להצטלם איתו.
דלסידיו דו אמראל וההקלטה שהפילה סנאטור
בשלב הבא עברו החוקרים מאנשי עסקים אל מי שנהנו מחסינות פוליטית. דֶלְסִידְיוֹ דוֹ אַמַרָאל, מנהיג מפלגת הפועלים בסנאט, הכיר את סרברו עוד מעבודתם המשותפת בפטרובראס בשנים 2000 ו-2001. לאחר מעצר סרברו חשש אמראל שהאיש שהכיר את מנגנוני גיוס הכספים הלא חוקיים ידבר, ולכן נפגש ב-4 בנובמבר 2015 עם בנו של סרברו, ברנרדו, במלון Royal Tulip בברזיליה. מה שאמראל לא ידע היה שהשיחה מוקלטת.
לפי ההקלטה הציע הסנאטור מיליון דולר מראש ועוד 13 אלף דולר בחודש בתמורה לשתיקת סרברו. לאחר שההצעה נדחתה, דיבר על האפשרות להשיג לסרברו מעצר בית, לנטרל את האזיק האלקטרוני ולהבריחו במטוס פרטי לפרגוואי. אמראל נעצר ב-26 בנובמבר 2015 בחשד לקשירת קשר לשיבוש הליכי משפט, והיה לסנאטור מכהן הראשון שנעצר מזה שלושה עשורים. כמעט מיד החל לשתף פעולה וטען בין היתר שרוסוף ולולה היו מעורבים בניסיונות לשבש את החקירה, טענות ששניהם הכחישו.
אמראל הציג את שיתוף הפעולה שלו כקו פרשת מים: לדבריו, מפני ששוחח עם הממשלה, הפרלמנט, מנהיגי עסקים, פטרובראס, Eletrobras וכל זרועות המדינה, היה ברור שמידע שימסור עשוי לשנות את החקירה. התוצאה האישית הייתה פחות ספרטנית מזו של סרברו. בעקבות שיתוף הפעולה הוא שהה במעצר בית באחוזת אחיו בשכונה יוקרתית בסאו פאולו, עם בריכה, ג'קוזי ובר פרטי שקושט בין היתר בקסדת פורמולה 1 של איירטון סנה, כפפת אגרוף של מייק טייסון, חתימה ממוסגרת של באז אלדרין וגיטרה של אריק קלפטון. ההבדל בין התא הצפוף בקוריטיבה לבין הבר הפרטי המחיש היטב עד כמה שיתוף פעולה עם החוקרים היה שווה כסף, זמן וחירות.
למה המערכת הפוליטית הייתה רגישה כל כך לשחיתות?
הבעיה הייתה רחבה ממפלגה אחת. ברזיל מנהלת בחירות ברמה הפדרלית, המדינתית והעירונית, עם מספר רב של מפלגות ובמציאות שבה כמעט בלתי אפשרי לגוף פוליטי יחיד להשיג רוב יציב. בניית קואליציה דורשת משאבים, ומינויים בכירים בחברות ממשלתיות הפכו לנכסים פוליטיים משום שמנהלים יכלו לשלוט בחוזים ובהזרמת כספים. לכן החקירה, אף שהתמקדה תחילה באנשי מפלגת הפועלים, הגיעה בהמשך כמעט לכל המחנות הגדולים.
מפלגת הפועלים עצמה עלתה לשלטון כשהיא מבטיחה להיאבק בשחיתות. לאחר ניצחונו של לולה בבחירות 2002, בניסיון הרביעי שלו, הוא נאלץ לעבוד מול קונגרס שבו לא הייתה לו תמיכה מספקת. בפרשת Mensalão נחשפה מערכת של תשלומים חודשיים למפלגות קטנות, במקרים רבים מכספים שהגיעו מחברות בנייה בתמורה לחוזים. כהונתו הראשונה של לולה הביאה התקדמות ניכרת במאבק בעוני, בהוצאה החברתית ובמדיניות סביבתית, אך חלק מיכולתה של הממשלה להעביר מהלכים בפרלמנט נשען על מערכת פוליטית מוכת שוחד. לאחר חשיפת Mensalão ב-2004, פנה לולה ל-PMDB של מִישֶל טֶמֶר כדי להבטיח רוב, והעניק למפלגה שליטה בין היתר בחטיבה הבינלאומית של פטרובראס.
עדותו של מַרְסֶלוֹ אוֹדֶבְּרֶכְט וגורמים אחרים בחברת Odebrecht הרחיבה את התמונה. החברה הפעילה יחידה סודית לתשלומים אסורים ובסופו של דבר הודתה בתשלום כ-788 מיליון דולר בשוחד ב-12 מדינות ונקנסה בסך כולל של כ-2.6 מיליארד דולר בידי הרשויות בברזיל, שווייץ וארצות הברית. לפי חומר נוסף, המנגנון הוציא קרוב ל-800 מיליון דולר על יותר מ-100 חוזים במשך כ-15 שנה.
היקף השמות שנקשרו לעדויות ממחיש מדוע קשה לצמצם את מבצע ״שטיפת רכב״ לסיפור על מפלגה אחת. סנאטורים רבים היו מעורבים, אך עצם הופעתו של שם בעדות או בחקירה אינה שקולה להרשעה, כך עסקאות טיעון וטענות לא תמיד הבשילו לפסקי דין. הרשימות כללו גם רבים צחברי הבית התחתון, אליהם נוספו גם אישים בכירים יותר…
רוסף, קוניה וטמר: כשהחקירה הפכה למשבר שלטוני
בתחילת 2016 כבר הייתה ברזיל במיתון. ירידת מחירי הסחורות בעולם הייתה הגורם המרכזי, אבל החקירה החריפה את המשבר כאשר פטרובראס נאלצה להשעות עסקים עם קבלנים גדולים ובהם Odebrecht, פרויקטים נעצרו, עובדים פוטרו ושיעור האבטלה כמעט הוכפל בתוך שנתיים. במקביל, מעצר אמראל ערער את תחושת הביטחון של חברי הקונגרס. רוסף איבדה במהירות תמיכה בציבור ובפרלמנט, וחברי קואליציה רבים כעסו על כך שאינה עוצרת את החקירה או מגינה על בכירים.
מי שפתח בהליך ההדחה נגדה בנובמבר 2015 היה אֶדוּאַרְדוֹ קוּנְיָה, יושב ראש הבית התחתון ואיש PMDB. במקביל הוא עצמו היה יעד מרכזי בפרשה והחוקרים הפדרליים מצאו חשבונות סודיים בשווייץ שבהם יותר מחמישה מיליון דולר והוצאות כרטיסי אשראי שלא תאמו את הכנסתו המוצהרת, כ-120 אלף דולר. ועדת האתיקה לא זכתה להגנה מצד מפלגת הפועלים, וקוניה אישר בקשה להדחת רוסוף שהתבססה על מניפולציות חשבונאיות בתקציב. במרץ 2016 עוכב לולה לחקירה לשלוש שעות, וב-13 במרץ יצאו מיליוני אנשים לרחובות בקריאות "Fora Dilma". בדו״ח Wilson Center הובאה הערכת משטרה של כ-3.4 מיליון מפגינים ב־262 ערים באותו יום.
אולי יעניין אותך
במאי 2016, בעוד הליך ההדחה מתקדם, הפך טמר לנשיא זמני אף ששמו ושמות שבעה מחברי ממשלתו כבר הופיעו בחומרי החקירה. תומכי רוסף כינו את ההדחה "הפיכה"; מנגד, ההליך אושר גם בבית המשפט העליון ובשני בתי הקונגרס ומישל טמר טען שסעיפי החוקה כובדו. אלא שהקלטות סתר שפורסמו לאחר מכן החריפו את החשד שחלק מתומכי ההדחה ביקשו בעיקר להגן על עצמם. בשיחה מוקלטת עם סרג׳יו מצ׳אדו נשמע רוֹמֶרוֹ ז'וּקָה אומר כי יש "לעצור את הדימום" ולהחליף ממשלה כדי לעצור את המתרחש, אם כי בהמשך טען שדבריו הוצאו מהקשרם.
טמר עצמו הוזכר בעדויות נוספות. מרסיו פריה דה סילבה, לשעבר נשיא חברת Odebrecht Engenharia Industrial, טען במסגרת הסדר טיעון כי ב־15 ביולי 2010 ניהל טמר פגישה שבה נדון תשלום של כ-40 מיליון דולר ל-PMDB תמורת חוזים בחטיבה הבינלאומית של פטרובראס, וכי אדוארדו קונייה ואנריקה אדוארדו אלבס קיבלו אחריות להסדרת תשלומים בשיעור 5% מערך החוזים. עדויות אחרות קשרו את סביבתו של טמר להעברות כספים, בעוד מישל טמר הכחיש את הטענות וכינה אותן חסרות בסיס ושקריות. בחלק מהמקרים העדויות לא הובילו לכתבי אישום מחוסר ראיות.
טֶאוֹרִי זָוַאסְקִי והתרסקות המטוס
אחד האנשים החשובים להגנת החקירה בבית המשפט העליון היה השופט טֶאוֹרִי זָוַואסְקִי. בינואר 2017 התרסק מטוס קטן שבו טס אל הים סמוך לפראטי, במדינת ריו דה ז'ניירו. זוואסקי עסק באותו זמן בחומרי הפרשה והיה אמור להכריע בסוגיות רגישות הקשורות לעדויות נגד בכירים. בני משפחתו סיפרו שקיבל איומים בשנה שקדמה למותו והעיתוי עורר ספקולציות רבות, אף שהחומרים אינם מספקים ראיה שמדובר היה ביותר מתאונת תעופה.
מורו אמר לאחר מותו כי "בלעדיו לא היה מבצע שטיפת רכב". גם כאן נחשפה האירוניה הפוליטית של התקופה: ממשלות מפלגת הפועלים הן שהעניקו למשטרה, לתובעים ולמערכת המשפט עצמאות ומשאבים רחבים יותר. לואיס אומברטו מאיגוד המשטרה הפדרלית ניסח זאת בפשטות: לפני לולה, לדבריו, "היינו חסרי שיניים"; מפלגת הפועלים הגדילה את התקציב, שדרגה את הציוד והעניקה יותר סמכויות, ולבסוף איבדה את השלטון בין היתר מפני שהמערכת שקיבלה עצמאות חקרה גם אותה.
המחיר לפטרובראס ולכלכלה
באפריל 2015 פרסמה פטרובראס דוחות מבוקרים שהציגו כ-2.1 מיליארד דולר בתשלומי שוחד וכמעט 17 מיליארד דולר במחיקות ערך הקשורות לשחיתות ולנכסים שתומחרו ביתר, הערכה שהחברה עצמה הגדירה כשמרנית. היא השעתה דיבידנדים לשנת 2015, צמצמה השקעות והודיעה שתמכור נכסים בהיקף של 13.7 מיליארד דולר בשנתיים הבאות. אילו פרסום הדוחות היה מתעכב שבוע נוסף, בעלי איגרות החוב של החברה היו יכולים לדרוש פירעון מוקדם.
החקירה השפיעה גם על מערכת הענישה. כאשר התחילה ב-2014 היו בברזיל פחות מ-10,000 אזיקי ניטור אלקטרוניים ששימשו למעצר בית; בספטמבר 2017 כבר היו יותר מ-24 אלף. החברות והאנשים שנקשרו לפרשה הסכימו לאורך השנים לשלם יחד כ-25 מיליארד ריאל בקנסות ובהשבת כספים שנלקחו מהקופה הציבורית. הרשעות מסוימות לא שרדו את הביקורת השיפוטית: ב-2019 ביטל בית המשפט העליון, בשל בעיות בהליך המשפטי, את הרשעתו של מנכ"ל פטרובראס לשעבר, אלדמיר בנדין.
לולה: ממעצר לגיבור פוליטי שנוי במחלוקת
ב-4 במרץ 2016 נערך חיפוש בביתו של לולה והוא נחקר במשך שלוש שעות. הוא הכחיש את טענות השחיתות והמכון שהקים תיאר את פעולת המשטרה כ"שרירותית, בלתי חוקית ובלתי מוצדקת". לאחר מכן הורשע בקבלת טובות הנאה בהיקף של 3.7 מיליון ריאל, כ-1.2 מיליון דולר, בפרשה הקשורה לדירת יוקרה בגוארוז'ה ול-Grupo OAS. ביולי נגזרו עליו תשע שנים וחצי, ובערעור הוגדל העונש ל-12 שנים וחודש; ב-5 באפריל 2018 הורה מורו על מאסרו ולולה הסגיר את עצמו כעבור יומיים.
חומרים אחרים מהפרשה עסקו במערכת היחסים בין Odebrecht למפלגת הפועלים. אמיליו אודברכט טען שדן בתרומות לקמפיינים של המפלגה עוד לפני שלולה היה לנשיא, ומרסלו אודברכט סיפר על חשבון שכונה "Amigo", שנפתח ב-2010 עם יתרה של 40 מיליון ריאל. לדבריו, הקשר עם המפלגה עבר דרך אנטוניו פאלוצ׳י, והוא טען שהסכום נועד בסופו של דבר לטובת הנשיא לשעבר, אף שלולה עצמו לא ביקש ממנו ישירות תרומות. טענות אלה היו חלק ממערך עדויות שהתברר מאוחר יותר כבעייתי מבחינה משפטית, ולכן חשוב להבחין בינן לבין קביעות שיפוטיות סופיות.
גם מסע הבחירות של דילמה רוסף ב-2014 הופיע בעדויות. מרסלו אודברכט תיאר תשלום של 100 מיליון ריאל לקמפיין לבקשת שר האוצר דאז גווידו מנטגה, וטען שהנושא נקשר בין היתר למשטר המס של תעשיית הכימיקלים ולתמריצי מס לייצור אתנול. אלכסנדרינו אלנקר טען כי אדיניו סילבה ביקש שתי תרומות עבור חמש מפלגות תומכות, בסך שבעה מיליון ריאל לכל אחת, וכי PCdoB, PDT, PRB, PROS ו-PP סיפקו יחד שלוש דקות ועשרים שניות של זמן טלוויזיה למועמד הנשיאותי. לדבריו, מטרת מפלגת הפועלים הייתה להגדיל את זמן השידור הכולל ל-11 דקות ו-24 שניות, כאשר כשליש ממנו הגיע מאותן מפלגות.
החקירה חוצה גבולות
מבצע ״שטיפת רכב״ הפכה במהירות לפרשה בינלאומית. החוקרים הברזילאים פעלו בשיתוף רשויות מ-61 מדינות, ובמיוחד עם שווייץ, ארצות הברית ופרו. ב-5 בנובמבר 2017 הראו מסמכי פרדייז כי Odebrecht השתמשה לפחות בחברת אופשור אחת להעברת תשלומים שנחקרו בפרשה; מרסלו אודברכט, אביו אמיליו ואחיו מאוריסיו הופיעו במסמכים. החקירה כבר לא עסקה רק בשאלה כיצד חולקו חוזים בברזיל, אלא כיצד רשת עסקית-פוליטית מסוגלת לפעול בין בנקים, חברות ורשויות של מדינות שונות.
בארגנטינה קיבלה Odebrecht, בתקופתם של כריסטינה פרננדס דה קירשנר ונסטור קירשנר, חוזים שנאמר כי תומחרו ביתר בשווי של לפחות 9.6 מיליארד דולר. במקסיקו נחשד מנכ"ל חברת הנפט הממשלתית Pemex לשעבר, בעל בריתו של הנשיא אנריקה פנייה נייטו, בקבלת עשרה מיליון דולר בשוחד. בפנמה הודח רמון פונסקה מורה, נשיא מפלגת Panameñista, במרץ 2016 בשל מעורבותו בפרשה; פריצת מחשבי משרד עורכי הדין שלו הולידה את מסמכי פנמה. פונסקה ושותפו יורגן מוסאק נעצרו בפברואר 2017 ושוחררו באפריל לאחר ששופט קבע ששיתפו פעולה וחייב כל אחד מהם בערבות של 500 אלף דולר.
בפרו הייתה ההסתעפות דרמטית במיוחד. בפברואר 2016 קשרה המשטרה הפדרלית של ברזיל את הנשיא אויאנטה הומאלה לטענות שוחד של Odebrecht בפרויקטים ציבוריים; הומאלה הכחיש, וביולי 2017 נעצר יחד עם אשתו במסגרת החקירה. הנשיא פדרו פבלו קושינסקי נאלץ בדצמבר 2017 להתגונן בקונגרס מפני ניסיון הדחה על רקע תשלומים של 782 אלף דולר מחברת Odebrecht לחברת Westfield Group Capital שבבעלותו; הוא התפטר ב-21 במרץ 2018 ונשלח למעצר טרם משפט באפריל 2019. קייקו פוחימורי, שהפסידה לו בבחירות 2016 בפחות מ-50 אלף קולות, נקשרה בעצמה לטענות על תרומות קמפיין ונשלחה באוקטובר 2018 ל-36 חודשי מעצר טרם משפט.
הפרשה המשיכה לגבות מחיר כבד. ב-17 באפריל 2019 ירה בעצמו נשיא פרו לשעבר אלן גרסיה ומת בעת שהמשטרה ניסתה לעצור אותו. נשיא פרו אחר אלחנדרו טולדו, שכיהן בין 2001 ל-2006, נעצר ברדווד סיטי שבקליפורניה ביולי 2019 בחשד לקבלת שוחד הקשור לחוזה סלילת כביש. בוונצואלה טען אאוצנאדו פראסרס דה אזוודו, נשיא Constructora Odebrecht במדינה, כי החברה העבירה 35 מיליון דולר לקמפיין של ניקולס מדורו ב-2013 בתמורה להעדפת פרויקטים שלה, לאחר שמנהל הקמפיין אמריקו מאטא ביקש תחילה 50 מיליון. Transparency International מצאה ב-2018 שרק תשעה מתוך 33 פרויקטים שהחלה Odebrecht בוונצואלה בין 1999 ל-2013 הושלמו.
גם התאגיד הסינגפורי Keppel נקשר לפרשת פטרובראס ומעורבותו קיבל ביטוי בהסדר עם מחלקת המשפטים האמריקאית, אף ששמות כל המעורבים לא פורסמו. רולס-רויס ספגה אף היא קנסות מצד רשויות בברזיל, בריטניה וארצות הברית. אפילו מתקני הספורט של המונדיאל והאולימפיאדה לא נותרו מחוץ לתמונה: חקירות הונאה הגיעו לשישה מתוך 12 אצטדיונים ששימשו את אירועי 2014 ו-2016.
Vaza Jato: כשהחוקרים עצמם הפכו לנחקרים בציבור
ביוני 2019 החל גְלֶן גְרִינְוֹולְד ועיתונאים נוספים ב-The Intercept Brasil לפרסם תכתובות טלגרם שהודלפו מתוך קבוצות של חוקרים ותובעים. החומרים, שכונו Vaza Jato, העלו טענות לתיאום בלתי ראוי בין מורו לבין צוות התביעה בראשות דֶלְטַן דָאלַנְיוֹל, לרבות העברת עצות, כיווני חקירה ומידע בנוגע לניהול ההליך נגד לולה. מורו ודאלניול הכחישו עבירה וטענו שאין הוכחה להתנהלות בלתי חוקית וכי תוכן ההדלפות לא אומת במלואו, אך עצם הפרסום פגע קשות בתדמית החקירה ושינה את היחס הציבורי כלפיה.
ב-23 ביולי הודיעה המשטרה הפדרלית כי עצרה את ולטר דלגאטי נטו, האקר שהודה בפריצה לחשבונות טלגרם ובהעברת החומרים לגרינוולד. לפי המשטרה, נעשה שימוש לרעה במנגנון אימות מספרי הטלפון ובחולשות של מערכות תא קולי תוך זיוף מספרי טלפון. The Intercept לא אישר ולא הכחיש שהוא המקור, והסתמך על ההגנות החוקתיות לחופש העיתונות. גרינוולד ובעלו דייויד מירנדה, חבר קונגרס מהשמאל, הותקפו ואוימו, ובית המשפט העליון קבע שחקירה נגד גרינוולד בשל עבודתו העיתונאית תפגע בחופש העיתונות, שאותו הגדיר השופט גילמר מנדס "עמוד תווך של הדמוקרטיה".
הוויכוח התרחב מעבר לתכתובות עצמן. משפטנים ובהם סוזן רוז-אקרמן, ברוס אקרמן ולואיג׳י פראג׳ולי מתחו ביקורת חריפה על התנהלות הרשויות ותיארו את לולה כאסיר פוליטי. במרץ 2020 דיווח The Intercept על שיתוף פעולה חשאי בין תובעים ברזילאים לבין מחלקת המשפטים וה-FBI בארצות הברית, שלטענתו עשוי היה להפר הסכמים משפטיים ואת הדין הברזילאי, והעלה גם את סוגיית הכספים שנגבו מחברות ברזילאיות בארצות הברית והוחזרו לברזיל. ניסיון להקים חלק מהכספים בקרן עצמאית למאבק בשחיתות הוכרז בהמשך כבלתי חוקתי בידי בית המשפט העליון.
בינואר 2019 הודיע מורו שיעזוב את כס השיפוט ויצטרף לממשלתו של זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָארוֹ כשר המשפטים. המהלך עורר ביקורת חריפה משום שמורו היה השופט שהרשיע את לולה, מי שנתפס כיריבו האלקטורלי המרכזי של בולסונארו. באפריל 2020 עזב מורו את הממשלה לאחר שהסתכסך עם הנשיא ואת מקומו בטיפול בתיקי החקירה תפס השופט לואיס בונאט. החיבור בין מי שהיה סמלה של החקירה לבין הממשלה שהרוויחה מהשינוי הפוליטי שנוצר בשנים שבהן לולה היה בכלא חיזק את הוויכוח בשאלה היכן הסתיים מאבק משפטי בשחיתות והיכן התחילה פוליטיקה.
מפסגת ההערצה אל "מורשת מקוללת"
בשנים האחרונות של פעילותה כבר היה קשה לדבר על הפרשה באותה ודאות מוסרית שבה התקבלה בתחילתה. במרץ 2019 כינה השופט גילמר מנדס את אנשי החקירה "גנגסטרים וזבל" וטען ששיטותיהם מבזות את המוסדות. בספטמבר 2023 הלך השופט דיאס טופולי רחוק עוד יותר, כינה את מעצר לולה "מלכודת" ואחת הטעויות החמורות בתולדות מערכת המשפט הברזילאית, ביטל את תוקפן של ראיות שהתקבלו במסגרת ההסדר עם Odebrecht והשווה את דרכי הפעולה ל-"pau de arara של המאה ה-21", ביטוי ברזילאי הטעון באסוציאציות של כפייה והתעללות. התובע הכללי אוגוסטו אראס תיאר את מה שנותר כ"מורשת מקוללת".
כבר בספטמבר 2020 הזהיר דאלניול שקואליציה רחבה של כוחות פוליטיים פועלת נגד החקירה וטען שהמאבק הברזילאי בשחיתות עצמו נמצא בסכנה. באותו זמן בולסונארו, שנבחר בין היתר על מצע אנטי-שחיתות, כבר התקרר כלפי מבצע ״שטיפת רכב״ לאחר שבני משפחתו ואנשיו נקשרו לחקירות שונות. הקונגרס, בית המשפט העליון ומפלגות מכל הקשת הפוליטית היו בין הגופים שהתעמתו עם צוות החקירה. כוח המשימה של מבצע ״שטיפת רכב״ פורק רשמית ב-1 בפברואר 2021.
דו״ח Wilson Center משנת 2020 מציג מורשת מורכבת. מצד אחד, המבצע הוכיח כי גם אנשי עסקים ופוליטיקאים שבעבר נתפסו כמעט בלתי ניתנים למגע יכולים להיחקר, להישפט ולהיכלא, והוביל לפיתוח מנגנוני חקירה, ידע ושיתופי פעולה בינלאומיים חדשים. מצד אחר, הדוח מצביע על המחלוקת סביב מעצרים טרם משפט, עסקאות טיעון והחשש שחלק מבעלי התפקידים כופפו כללים בדרך להרשעות, לצד המחיר הפוליטי והציבורי של מבצע שהפך בעצמו לסמל מפלג.
מה נשאר אחרי שהמים ירדו?
ההישג המרכזי של הפרשה היה שבירת הנחה עמוקה שלפיה כסף, כוח ותפקיד ציבורי מעניקים חסינות כמעט אוטומטית. בכירים בפטרובראס, מיליארדרים, ראשי חברות בנייה, סנאטורים, חברי קונגרס ונשיאים לשעבר מצאו את עצמם בחדרי חקירות ובאולמות בתי משפט. גם אישׁי, השוטר שהפך לגיבור עממי, הושעה לבסוף מהחקירה לאחר שהפסיד בערעור בפרשת שוחד ישנה משלו. לרגע נדמה היה שבברזיל שערוריות פוליטיות באמת אינן חייבות "להיגמר בפיצה".
אבל הסיפור אינו מציע סוף נקי. חקירת מבצע ״שטיפת רכב״ חשפה שחיתות מערכתית, ובאותה נשימה הוכיחה כמה מסוכן כאשר מאבק מוסרי עצום מתרכז בקבוצה קטנה של חוקרים, תובעים ושופטים הזוכים להערצה ציבורית כמעט חסרת גבולות. היא החלישה את פטרובראס, ערערה מפלגות, האיצה משברים פוליטיים והותירה ציבור שהתקשה להאמין כמעט לכל חלק של הממסד. התקווה הייתה שברזיל תצא מהטלטלה נקייה ושוויונית יותר; החשש היה שהטיהור עצמו יערער את הדמוקרטיה. השאלה ההיסטורית של מבצע ״שטיפת רכב״ אינה רק מי נפל, אלא אילו מוסדות נשארו עומדים אחרי הנפילה.
חומר מעשיר לצפייה
הסדרה הברזילאית O Mecanismo, ״המנגנון״, היא דרמה פוליטית שנוצרה בידי ז׳וזה פדיליה (יוצר סרט הפשע הברזילאי ״יחידת עילית״ ) ואלנה סוארס. היא בוימה בידי פדיליה, פליפה פראדו ומרקוס פראדו ועשתה שימוש בפרשה כהשראה לעלילה בדיונית העוסקת במנגנון שחיתות רחב. העונה הראשונה עלתה בנטפליקבברחבי העולם ב-23 במרץ 2018; ב-28 במאי אותה שנה הוזמנה עונה שנייה, שעלתה ב-10 במאי 2019.
במרכז העלילה נמצא החוקר מרקו רופו, בגילומו של סלטון מלו, שהופך אובססיבי לתיק שבו הוא מטפל. יחד עם החניכה שלו ורנה קרדוני, בגילומה של קרול אבראס, הוא נשאב לחקירת הונאה והלבנת הון שהולכת ומתרחבת עד שהיא משנה את חייהם של כל המעורבים.
הסרט Polícia Federal: A Lei É para Todos, דהיינו ״המשטרה הפדרלית: החוק הוא לכולם״, הוא מותחן ברזילאי מ-2017 שביים מרסלו אנטונז, ששואב השראה מספרם בעל אותו השם של קרלוס גראייב ואנה מריה סנטוס, ובכיכובו של אנטוניו קאלוני מציג את מבצע ״שטיפת רכב״ מנקודת מבטם של חוקרי המשטרה הפדרלית. מפיק הסרט הדגיש שהסרט אינו תיעודי ולכן אינו מחויב לנאמנות מלאה למציאות, ואף דיבר על כוונה לחלק את הסיפור לשלושה סרטים שיופצו מדי שנה. תקציב הסרט היה 16 מיליון ריאל. שמות נותני החסות לא פורסמו ולא נעשה שימוש בכספי ציבור; כ-25 משקיעים פרטיים ביקשו, לדברי המפיק, להישאר חסויים. ב-2015 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין ההפקה למשטרה הפדרלית. הקרנת הבכורה למוזמנים נערכה בקוריטיבה ב-28 באוגוסט 2017, ובה השתתפו בין היתר שופטים ותובעים, לצד אנשי משטרה ומשפט, והסרט יצא לבתי הקולנוע בברזיל ב-7 בספטמבר 2017, יום העצמאות הברזילאי.
בשבוע הראשון הגיעו אליו 461,783 צופים, מהם כ-430 אלף בין יום חמישי ליום ראשון ועוד כ-30 אלף בהקרנות מוקדמות, והכנסותיו הגיעו ל-7.8 מיליון ריאל. הוא היה הסרט השני הנצפה ביותר באותו שבוע, אחרי ״זה״ האמריקאי, ורשם את פתיחת השנה הטובה ביותר לסרט ברזילאי. עד 25 בספטמבר עבר את רף מיליון הצופים, ועד סוף 1 באוקטובר היה לסרט הברזילאי הנצפה ביותר של 2017 באותה נקודת זמן.
אם הסיפור הזה השאיר אתכם עם התחושה שצריך תרשים זרימה רק כדי להבין מי שילם למי, אתם כנראה כבר עמוק מספיק בתוך שטיפת רכב. המשיכו לקרוא באתר על נקודות המפגש בין היסטוריה, פוליטיקה וכסף ושתפו את הכתבה עם מי שעדיין חושב ששערוריית שחיתות היא בדרך כלל סיפור פשוט.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
