אז כיצד מלחמת חמשת הימים עם גאורגיה אפשרה לרוסיה להוכיח מחדש את כוחה הצבאי? התגובה התוקפנית של מוסקבה למתיחות הארוכה שלה עם הרפובליקה הסובייטית לשעבר סימנה גישה חדשה במדיניות החוץ והביטחון הרוסית והציגה לראשונה רוסיה אסרטיבית יותר.
בתחילת אוגוסט 2008, לאחר שנשיא גאורגיה מיכאיל סאאקשווילי שלח חיילים למחוז המורד של דרום אוסטיה, רוסיה בהנהגת הנשיא דמיטרי מדבדב החליטה לצאת להגנת המחוז הבדלני והחלה סכסוך בן חמישה ימים שהסתיים עם חיילים רוסים במרחק פגיעה מטביליסי, בירת גאורגיה.
התגובה התוקפנית של מוסקבה למתיחות הארוכה עם גאורגיה סימנה את הופעתה מחדש של רוסיה כמעצמה צבאית וסללה את הדרך ליחסיה השנויים במחלוקת עם רפובליקה סובייטית לשעבר אחרת, אוקראינה, מאז 2014…
סוגיות בדלניות בגאורגיה
שורשי הסכסוך בין רוסיה לגיאורגיה מתחילים אי שם בתחילת שנות ה-90, כאשר גם הפדרציה הרוסית וגם גאורגיה היו מדינות עצמאיות חדשות בעקבות פירוק ברית המועצות. מלחמת אזרחים פרצה בתוך גאורגיה, השוכנת מדרום לרוסיה בחופו המזרחי של הים השחור — כאשר שני מחוזות: דרום אוסטיה במזרח גאורגיה ואבחזיה, שבחוף הצפון מערבי — ביקשו להכריז על עצמאות מגאורגיה.
"ניתן לעקוב אחר [הסכסוך של 2008] אחורה, ממש מתחילת עצמאותה של גאורגיה, כאשר אבחזיה בפרט התפצלה, והרוסים תמכו באבחזיה", אומר מארק גלאוטי, עמית בכיר במכון ליחסים בינלאומיים בפראג ומומחה להיסטוריה רוסית מודרנית ולענייני ביטחון. הפסקת אש בשנת 1994 סיימה את הקרבות הקשים ביותר, אך המתיחות המשיכה לבעבע בשני המחוזות, שנותרו מבחינה טכנית חלק מגאורגיה. כביתם של קבוצות אתניות שונות, האוסטים והאבחזים, הם היו חבלים אוטונומיים כבר מתחילת המאה ה-20, בעקבות המהפכה הרוסית והם רצו בחזרה את האוטונומיה שלהם.
גאורגיה והמערב
החל מסוף שנות ה-90, האיחוד האירופי וארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO) הרחיבו את השפעתם במזרח ובמרכז אירופה, אזורים שהיוו מעוז סובייטי. רוסיה והנשיא החדש שלה, ולדימיר פוטין (שנבחר לראשונה בשנת 2000), התרעמו קשות על אובדן אזור החיץ הזה שבין מוסקבה למדינות המערב.
גאורגיה מצדה התקדמה יותר מערבה ואף הצטרפה לקואליציה בראשות ארצות הברית וחייליה נלחמו במלחמת עיראק בשנת 2003. תהליך זה התגבר לאחר בחירתו של הנשיא הפרו-מערבי מיכאיל סאאקשווילי בשנת 2004. גאורגיה התחילה בבירור תהליך של ניסיון לצאת מתחום ההשפעה של רוסיה, טוען גלאוטי. "מבחינת רוסיה, זה היה בראש סדר העדיפויות. היא הייתה צריכה לשמור על תחום ההשפעה שלה ואם היא תשחרר את גאורגיה, מי תהיה הבאה בתור?"
מתחים מבעבעים מתפרצים למלחמה
סאאקשווילי גם ניסה לפצח את הבדלנות בתוך גאורגיה, מה שהביא שוב את הסכסוך הממושך בדרום אוסטיה לחזית. היחסים המתוחים תדיר של גאורגיה עם שכנתה מצפון החמירו בסוף 2006, כאשר ממשלתו של סאאקשווילי האשימה את פוטין, שהיה אז ראש ממשלת רוסיה, בתמיכה בעניין הבדלני. לאחר שגאורגיה עצרה 4 קציני צבא רוסים בחשד לריגול, רוסיה הגיבה בסגירת עסקים גאורגים וגירוש אזרחים גאורגים.
עם גיאורגיה על סף הצטרפות לנאט"ו, אך עדיין לא כפופה להסכם ההגנה הקיבוצי של הארגון, רוסיה ראתה הזדמנות לרסן את שכנתה ולהפגין את כוחה הצבאי באזור. כפי שגלאוטי מנסח זאת: "הרוסים בנו את התוכניות שלהם, בנו את כוחותיהם, ודאגו שנציגיהם המקומיים בדרום אוסטיה יצטרכו מספיק גאורגים, בידיעה שסאאקאשווילי… יבלע את הפיתיון".
ב-8 באוגוסט 2008, כשבייג׳ינג מארחת את אולימפיאדת הקיץ, לאחר חודשים של האשמות ופרובוקציות הלוך ושוב בין שני הצדדים וסדרה של עימותים בין המיליציה הדרום-אוסטית לכוחות הצבא הגיאורגיים, הורה סאאקשווילי לחייליו לכבוש את בירת דרום-אוסטיה צחינוואלי. רוסיה הגיבה במהירות על ידי העברת כוחותיה לגבול וביצוע תקיפות אוויריות על עמדות גאורגיות בדרום אוסטיה וכן באבחזיה.
כאשר ארצות הברית, בריטניה וברית נאט"ו קראו להפסקת אש, הסכסוך נמשך חמישה ימים, במהלכן רוסיה השתלטה במהירות על צחינוואלי והכניסה חטיבות שריון עם טנקים וחיילים סדירים דרך אוסטיה לתוך גאורגיה עצמה, תוך עצירה במרחק של כ-30 מייל בלבד מטביליסי, בירת גאורגיה.
סיום המלחמה ומורשת מתמשכת
מעבר למאמצים דיפלומטיים וסיוע הומניטרי, הקהילה הבינלאומית עשתה מעט מאוד כדי לעצור את הסכסוך. "אף אחד לא היה מוכן לצאת למלחמה עבור גאורגיה", מציין גלאוטי. "זו הייתה תקופה שבה אף אחד לא באמת רצה להתגרות ברוסיה. [דמיטרי] מדבדב היה נשיא, ובמיוחד המדיניות האמריקאית הייתה בעצם לקוות שאפשר יהיה למנף את זה למשהו חיובי יותר. אז…במידה רבה, גאורגיה נותרה לבדה".
לאחר שרוסיה עצרה את התקדמותה לגאורגיה, הפסקת האש ב-12 באוגוסט סיימה את מלחמת רוסיה-גאורגיה. על פי דו"ח רשמי של האיחוד האירופי משנת 2009, כמעט 850 בני אדם נהרגו במהלך הסכסוך שנמשך חמישה ימים, בעוד כ-35,000 גאורגים נותרו ללא קורת גג. אותו דו״ח עובדתי הגיע למסקנה שלמרות שגאורגיה יזמה את המלחמה, רוסיה התגרתה בשכנתה מדרום במשך תקופה ארוכה והגיבה יתר על המידה לאותה מתקפה ארטילרית ראשונית.
למרות שרוסיה הכירה רשמית בדרום אוסטיה ובאבחזיה כמדינות עצמאיות לאחר המלחמה, מעט מדינות אחרות הצטרפו אליה בכך. בינתיים, גאורגיה התרחקה יותר מההשפעה הרוסית בעקבות הסכסוך וחתמה על הסכם התאגדות עם האיחוד האירופי ב-2014.
ברם, את התוצאה המתמשכת ביותר של מלחמת רוסיה-גאורגיה ניתן לראות במה שקרה שש שנים מאוחר יותר, באוקראינה. עם פוטין שחזר לנשיאות (ומדבדב מונה לראש ממשלה), כוחות הנתמכים על ידי הקרמלין השתלטו על חצי האי קרים וחלקים מחבל דונבאס במרץ 2014. רוסיה נקטה ב"תוכנית רפורמה צבאית רצינית הרבה יותר", בעקבות מלחמת גאורגיה, מסביר גלאוטי, "שהובילה ליצירת הכוחות הצבאיים המוכשרים הרבה יותר שראינו".
יתרה מכך, בכך שלא יצאה להגנתה של גאורגיה בסכסוך משנת 2008, הקהילה הבינלאומית הוכיחה לרוסים שהיא "חסרה בעצם הרצון לגבות את דבריה היפים", אומר גלאוטי. "בדיעבד, אפשר לתהות, האם קרים ומלחמות הדונבאס היו קורות אילו המערב היה חזק יותר בתגובתו על גאורגיה?"
חומר מעשיר לצפייה
3 סרטים בולטים נעשו על המלחמה בגאורגיה: ״אולימפוס אינפרנו״ משנת 2009, סרט הקולנוע ״אוגוסט. השמיני״ והסרט האמריקאי ״חמישה ימים של מלחמה״ משנת 2011 ומתמקד בסיפור הלחימה מהצד הגאורגי.
הסרט הראשון המגולל את קורות המלחמה הוא ״אולימפוס אינפרנו״, בכיכובו של השחקן הישראלי הנרי דוד. הסרט הוגדר כסרט תעמולה שהציג את הצד הרוסי של הלחימה. העלילה מתרחשת ב-8 באוגוסט 2008. כשאנטומולוג אמריקאי צעיר בשם מייקל וחברתו, עיתונאית מוסקבה ז'ניה, מגיעים לדרום אוסטיה כדי לצלם סרט על זן נדיר של פרפרים. כשחיילים גאורגים תוקפים את דרום אוסטיה, המצלמות של מייקל לוכדות את תחילת התקרית והם מבינים שיש בידיהם ראיות לפשעי מלחמה גאורגים.
סרט הקולנוע ״אוגוסט. השמיני״ (הופץ במדינות המערב תחת הכותר ״אזור מלחמה״, War Zone) מתאר את סיפור המלחמה מנקודת מבטו של ילד רוסי שנתקע בחזית. למעשה, הסרט מספר את סיפורה של אם חד הורית צעירה שחייבת לעשות את דרכה לדרום אוסטיה כדי להתאחד עם בנה ששלחה לפני המלחמה להיות עם אביו הלוחם. סיפור המלחמה מוצג דרך שתי נקודות מבט שונות. האחד הוא של האם והשני הוא של הבן, שרואה זאת במונחים של סיפור מדע בדיוני על רובוטים שנלחמים. הסרט לא שווק כסרט תעמולתי, הגם שיש רבים שרואים בו ככזה. הוא הופץ על ידי החטיבה הרוסית של אולפני פוקס המאה ה-20 ויצא לאקרנים בפברואר 2012.
הסרט האמריקאי ״חמישה ימים של מלחמה״ הוא סרט מלחמה משנת 2011 בבימויו של רני הרלין. הסרט מתמקד בסיפורו של צלם ועיתונאי אמריקאי העדים לסכסוך המתרחש בעודם נקלעים לאש הצולבת כאשר תקיפה אווירית רוסית פוגעת בחתונה מקומית שהם נתקלים בה. הם מתעדים מעשי זוועה מצד קבוצות מזוינות שנתמכות על ידי רוסיה. אך מוצאים את עצמם מתמודדים עם אדישות בינלאומית עקב פתיחת המשחקים האולימפיים בקיץ 2008. הסרט מסתיים בשורה ארוכה של עדויות אמיתיות של אזרחים גאורגים שאיבדו בני משפחה במהלך הסכסוך.
הסרט הגאורגי ״שינדיסי״ משנת 2019, הוא סרט עלילתי ראשון שנעשה בגאורגיה על הלחימה ומגולל את סיפורם של אנשי כפר גאורגי בעיצומה של הלחימה שנרתמים לסייע לחיילים גאורגים שנפצעו בזמן מארב רוסי, למרות הפסקת אש שהוכרזה.
