בסתיו 1929 החלה הבורסה בניו יורק לקרוס, אבל האסון האמיתי נפרש בשנים שבאו אחר כך: בנקים נסגרו, מפעלים דממו ומיליונים נותרו ללא עבודה. ■ השפל הגדול הפך משבר אמריקאי לטלטלה בינלאומית, שינה את גבולות האחריות של המדינה והעמיק משברים פוליטיים וחברתיים ברחבי העולם.
ב-29 באוקטובר 1929 הייתה רצפת המסחר בניו יורק זירה של ניסיונות נואשים למכור ניירות ערך. עוד יום קודם לכן ירד מדד דאו ג'ונס כמעט ב-13%, וביום שנודע כ״יום שלישי השחור״ הוא נפל בעוד כמעט 12%. בעיני מי שהשקיעו את חסכונותיהם במניות, המספרים הללו היו חורבן. אבל הרגע שבו הפכה הפאניקה הפיננסית למשבר ממושך בתעסוקה, בבנקים ובחיי המשפחות לא התרחש כולו באותו יום. הוא נבנה דרך שנים של החלטות, כישלונות מוסדיים והצטמצמות הולכת וגוברת של הפעילות הכלכלית.
השפל הגדול היה המשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדות הכלכלה האמריקאית המודרנית. הוא החל בארצות הברית ב-1929, התפשט דרך מוסדות פיננסיים ומסחר בינלאומי למדינות רבות ונמשך בצורות שונות לאורך שנות ה-30. בין 1929 ל-1933 ירד התוצר המקומי הגולמי הריאלי בארצות הברית בכ-29%, שיעור האבטלה הגיע לכ-25%, והמחירים לצרכן ירדו בכרבע. ההשפעה חרגה בהרבה מנתוני התוצר: מיליוני אנשים נאלצו להסתמך על סיוע, לחפש עבודה הרחק מבתיהם או לוותר על רכוש שבמשך שנים סימל ביטחון כלכלי.
שנות העשרים: שגשוג סדוק
הכלכלה שמתחילה להאמין בעצמה
לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה הכלכלה האמריקאית תמורות עמוקות. במרוצת שנות ה-20 התרחבה פעילות התעשייה, שווקים פיננסיים נעשו מוקד משיכה למשקיעים, והאשראי איפשר למשקי בית ולעסקים לרכוש מוצרים ולהרחיב פעילות. בבורסה של ניו יורק נוצרה אווירה שבה העלייה הממושכת של מחירי המניות נראתה בעיני רבים כהוכחה ליכולתן להמשיך לעלות.
אולם העלייה במחירי הנכסים לא הבטיחה שחברות יוכלו להצדיק כל הערכת שווי. מניות שנקנו באמצעות הלוואות יצרו סיכון כפול: גם הפסד בערך ההשקעה וגם התחייבות כספית שנותרה בעינה. לצד זאת פעלו פערים ביכולת הצריכה והכנסה, ומגזרים במשק האמריקאי לא נהנו מן השגשוג באותו אופן. כשנפגעה רמת האמון, חסכונות וחובות שהצטברו בשנות הגאות נעשו מקור לפגיעוּת.
עלייה שברגע מסוים הפסיקה להיות טבעית
לפי ההיסטוריה של הפדרל ריזרב, מדד דאו ג'ונס עלה מכ-63 נקודות באוגוסט 1921 לכ-381 נקודות בספטמבר 1929. העלייה הזו חיזקה את האמונה שגם מחירים גבוהים מאוד עשויים להיות נקודת פתיחה לעלייה נוספת. הכלכלן אִירְוִינְג פִישֶׁר אף העריך בסמוך לשיא שמחירי המניות הגיעו לרמה גבוהה שנראית יציבה באופן מתמשך. הערכה זו נעשתה לימים דוגמה מוכרת לפער שבין תחושת הביטחון של תקופת הגאות לבין קריסתה.
הרטרוספקטיבה מציבה בפני ההיסטוריון מלכודת קלה: לספר את שנות העשרים כאילו כל אדם אמור היה לצפות את נפילת הבורסה. בפועל, גם בין הבנקאים, אנשי הממשל וכלכלנים לא שררה הסכמה על דרכו הנכונה של השוק או על סיכוניו. מה שנראה בדיעבד כסימן אזהרה היה בזמן אמת אחד מתוך נתונים רבים שקיבלו פירושים שונים.
אוקטובר 1929: ימים שחורים בבורסה
מן הירידות הראשונות אל הפאניקה
ההאטה הכלכלית האמריקאית החלה עוד באוגוסט 1929, לפני הימים שנחקקו בזיכרון כקריסת וול סטריט. בשוק המניות ניכרו כבר חששות, וב-24 באוקטובר, ״יום חמישי השחור״, התרחבה הפאניקה. ניסיונות לייצב את המסחר לא מנעו את ירידות סוף החודש, וב-28 וב-29 באוקטובר הגיע גל המכירות לשיאו. עד אמצע נובמבר איבד מדד דאו ג'ונס כמעט מחצית מערכו מן השיא.
המשבר בבורסה היה מכה חזקה לאמון ולרכוש פיננסי, אך אין די בו כדי להסביר מדוע השפל נמשך שנים. מחירי מניות אינם זהים לייצור במפעלים, והפסדי משקיעים אינם מתורגמים באופן אוטומטי למיליוני מובטלים. לשם כך נדרש היה שרשרת נוספת: עסקים מצמצמים פעילות, בנקים מתקשים לספק אשראי, צרכנים מפחדים להוציא כסף והמערכת כולה מתחילה להתכווץ.
הבורסה והרחוב: שתי מהירויות של קריסה
למוכר המניות היו מחירים המשתנים מדקה לדקה. לפועל במפעל הייתה מציאות אחרת: הזמנות שבוטלו, משמרות שהתקצרו, משכורת שפסקה להגיע. לבנקאי הייתה בעיית הנזילות; לחוסך הפשוט, חשש שלא יוכל למשוך את כספו. הירידה הכלכלית שינתה צורה ככל שעברה ממסכי המחירים ומדפי העיתונים אל מפעלים, חנויות ומטבחים.
הקריסה גם חיזקה את הזהירות הכלכלית. משפחות דחו רכישות, עסקים היססו להשקיע ובנקים חששו להלוות. צעדים שהיו סבירים עבור כל אדם או מוסד בנפרד העמיקו יחד את הקיפאון. זוהי אחת הסתירות המרכזיות בשפל: הרצון להגן על רכוש שנותר הוסיף לירידה בהוצאה, והירידה בהוצאה החמירה את הסיכוי להיפגע שוב.
מדוע הקריסה לא נעצרה אחרי אוקטובר?
הימים השחורים בבורסה נעשו לסמל משום שאפשר לנקוב בהם בתאריך ברור. אך המנגנונים שעיצבו את המשבר הגדול היו איטיים וממושכים יותר. בשעה שהמשקיעים מיהרו למכור מניות, מפעלים החלו להתמודד עם ביקוש מצטמצם, והבנקים נדרשו לבחון מחדש את יכולתם להלוות. זוהי הבחנה קריטית להבנת השפל: ההפסד הפיננסי לא נשאר בהכרח בידי מי שקנו מניות; הוא השפיע על החלטות של מעסיקים, צרכנים ומלווים בכל רחבי המשק.
הקושי לפעול בזמן אי-ודאות חיזק את התהליך. בנק שלא יכול היה לדעת אם יצליח לקבל החזר מהלוואה העדיף להיזהר; עסק שלא ידע כמה לקוחות יבואו בשבוע הבא נמנע מהתרחבות; ומשפחה שחששה מפני פיטורים הסתפקה בקניות חיוניות. כאשר החלטות זהירות כאלה התרחשו בבת אחת בקנה מידה לאומי, הכלכלה לא יכלה להסתמך על הגידול בצריכה ובהשקעה שהיה מוכר מן השנים הקודמות.
1930: כשהמיתון נהפך לשפל
הבנקים הראשונים נופלים
בסתיו 1930 התחדדו הקשיים במערכת הבנקאית. לפי ההיסטוריה של הפדרל ריזרב, סדרת משברים בבנקים מסחריים הפכה האטה שיכלה להיראות בתחילתה כמיתון רגיל למשבר עמוק וממושך. בארצות הברית פעלו אלפי בנקים, ורבים מהם כלל לא היו חברים במערכת הפדרל ריזרב. כישלונות של מוסדות מקומיים יצרו חשש מפני יציבותם של אחרים, וחוסכים ניסו למשוך כספים לפני שיהיה מאוחר מדי.
אולם כאשר רבים מנסים למשוך את הפיקדונות יחד, גם בנק שמחזיק בנכסים ובהלוואות אינו יכול בהכרח לספק מזומנים לכולם מיד. שמועות על קשיי נזילות הפכו לעיתים לנבואה המגשימה את עצמה. בנקים שנקלעו לקשיים צמצמו הלוואות, עסקים איבדו מקורות מימון והציבור נדרש להתמודד עם מציאות שבה אפילו כסף שהופקד במוסד פיננסי נראה לפתע לא בטוח.
הדפלציה: המחירים יורדים והחובות נשארים
בין 1929 ל-1933 ירדו המחירים לצרכן בארצות הברית בכ-25%, והמחירים הסיטונאיים ירדו בכ-32%. ירידת מחירים נשמעת, במבט ראשון, כמו בשורה לצרכן. אך במשק שבו השכר, ההכנסה והמכירות מצטמצמים, בעוד חובות עבר נקובים בסכומים שלא קטנו, הדפלציה מגדילה את הנטל האמיתי של החוב. חקלאי שמוכר יבול במחיר נמוך יותר עדיין חייב לבנק את אותו סכום שהלווה; מפעל שמרוויח פחות מתקשה להחזיר התחייבויות שנחתמו בשנות הגאות.
המשבר הבנקאי והדפלציה הזינו זה את זה. עסקים שנכשלו פגעו בבנקים, הבנקים נסוגו ממתן אשראי, והיעדר אשראי הגביר את הפגיעה בעסקים. לפי נתוני הבנק הפדרלי של סנט לואיס, כ-7,000 בנקים נכשלו בין 1930 ל-1933. המספר הזה מתאר רשת של מוסדות שאיבדו את יכולתם להחזיק פיקדונות או לתת הלוואות, ומאחוריה משפחות ובעלי עסקים שלא יכלו להסתמך על כספים שתכננו להשתמש בהם בעתיד.
תקן הזהב: כשהמשבר חוצה את האוקיינוס
איך פעל מנגנון שלא ידע להתגמש?
הכלכלה הבינלאומית בין מלחמות העולם התבססה במידה רבה על הסדרים מוניטריים שהצמידו מטבעות לזהב. תקן הזהב נועד להעניק יציבות לשערי חליפין ולאמון בכסף, אך במצב של בריחת הון או אובדן רזרבות נדרשו מדינות לעיתים להגן על המטבע באמצעות מדיניות שהחמירה את הירידה במחירים ואת המחסור באשראי. התוצאה הייתה שמדיניות של מדינה אחת יכולה הייתה להעביר לחצים למדינות אחרות.
הכלכלנים בַּארִי אֵייכֶנְגְרִין ופֶּטֶר טֶּמִין הראו במחקריהם כי מחויבותם של מקבלי החלטות לתקן הזהב הייתה גם תפיסה מוסדית עמוקה, לא רק חישוב טכני. מדינאים ובנקאים נטו לראות ביציבות המטבע יעד שהגנה עליו קודמת לצעדי הרחבה כלכלית. כך הצטמצם מרחב התמרון דווקא כשהמיתון דרש תגובה גמישה יותר.
1931: משבר אירופי שמחזיר גלים לאמריקה
במאי 1931 התפתח משבר בנקאי באוסטריה, ובהמשך החריפו קשיי הבנקים גם בגרמניה. לבריחה של מפקידים ומשקיעים ולחובות בין מוסדות פיננסיים משני צדי האוקיינוס הייתה חשיבות רבה. בספטמבר 1931 עזבה בריטניה את תקן הזהב. במקביל נדרשו בנקים וממשלות להתמודד עם תנודות במטבעות, עם חשש מפני העברת הון ועם הצורך להחליט בין הגנה על שער החליפין לבין התמודדות עם המיתון.
המשבר הפך אפוא ליותר מאירוע שהתרחש בניו יורק. אפילו מדינות שהמניות בבורסה האמריקאית לא היו מרכז חייהן נחשפו למשבר דרך מסחר, חוב, רזרבות וקשיי אשראי. מחקרים על המערכת המוניטרית הבינלאומית מצביעים על תפקידו החשוב של תקן הזהב בהעברת הדפלציה, אך גם על הבדלים בין מדינות, סדרי מדיניות ואופן תגובתן.
גם משבר בינלאומי זקוק לציר זמן
מאז תום מלחמת העולם הראשונה היו מדינות קשורות זו לזו באמצעות הלוואות, תשלומים, סחורות ושערי מטבע. המשבר הפיננסי של 1931 המחיש עד כמה מערכת זו יכולה להעביר חוסר יציבות במהירות. בנק שנפגע בארץ אחת עשוי היה להחזיק התחייבויות של מוסד בארץ אחרת, וממשלה שניסתה להגן על מטבעה השפיעה על זמינות הכסף ועל תנאי האשראי של שותפות המסחר שלה. לולא הקשרים האלה, ירידה בארצות הברית הייתה עשויה להישאר אירוע מצומצם יותר.
אולם גם במערכת מקושרת לא היה גורלן של כל המדינות זהה. מדינה שהשתחררה קודם ממגבלות תקן הזהב קיבלה אפשרויות מדיניות שונות ממדינה שהמשיכה להגן על הצמדת המטבע, ומדינות שנשענו על יצוא חקלאי הושפעו מירידת מחירי הסחורות בדרכים אחרות ממדינות בעלות תעשייה מפותחת. ההיסטוריה של השפל העולמי היא אפוא היסטוריה של חיבורים ושל הבדלים גם יחד.
עולם שנכנס למגננה
מכסים, סחר והחוק של סמוט והולי
בשנת 1930 נחקק בארצות הברית חוק המכסים הידוע בשם סמוט-הולי. מטרתו הייתה להגן על יצרנים מקומיים באמצעות העלאת מכסים, אך המדיניות התקבלה בעולם שבו מדינות רבות חששו ממוצרים מיובאים ועסקו גם הן בהגנה על שווקיהן. בעקבות צעדים דומים, תגובות נגד וקריסת הביקוש הצטמצם הסחר העולמי באופן חד.
משרד החוץ האמריקאי מתעד ירידה של כ-66% בערך הסחר העולמי בין 1929 ל-1934, אך מדגיש כי חוקרים חלוקים בשאלה עד כמה חוק סמוט-הולי עצמו אחראי לעומק המשבר. ירידה בביקוש, דפלציה ושינויים בשערי החליפין פעלו לצד המכסים. לכן לא נכון להציג את החוק כגורם היחיד לשפל הגדול, אך הוא סימל את המפנה למהלכים לאומיים שהקשו על שיתוף הפעולה הבינלאומי.
שפל כלכלי בבריטניה, באירופה ובהודו
פגיעתו של המשבר השתנתה ממדינה למדינה. כלכלות תעשייתיות נאלצו להתמודד עם ירידה בהשקעה ובתעסוקה, וכלכלות שהתבססו על יצוא חומרי גלם או תוצרת חקלאית סבלו מצניחת מחירים ומהקטנת הביקוש הבינלאומי. בהודו הבריטית, למשל, מחקר על השנים 1930-1933 מתאר ירידה חריפה במחירי התוצרת החקלאית ופגיעה בהכנסות מיצוא, בעוד חלק מן הפעילות התעשייתית המשיכה להתרחב. המשבר היה אפוא עולמי, אך דרכי הפגיעה וההתאוששות לא היו זהות.
החיים בשפל: עבודה, אוכל ובית
המספרים מאחורי שורות הממתינים
שיעור האבטלה בארצות הברית הגיע ב-1933 לכ-25%. למי שנותר בלי עבודה לא הייתה משמעות רבה למונח ״תוצר ריאלי״; הוא היה צריך לשלם שכר דירה, להשיג מזון ולהחזיק משפחה. במקומות שונים הוקמו בתי תמחוי ומערכי סיוע, ותורים למזון הפכו לחלק מן הנוף העירוני. ילדים וקשישים הושפעו מאובדן הכנסת המשפחה, והגירה פנימית גברה כאשר תקווה לפרנסה במקום אחר נראתה עדיפה על המתנה לעבודה שכבר לא הייתה.
בעיית חוסר הביטחון הכלכלי אינה נמדדת רק בימי אבטלה. היא כוללת דחיית נישואים, ויתור על לימודים, מעבר למגורים צפופים, מכירת חפצים והתלות המתמשכת בעזרת קרובים וארגוני צדקה. מוסדות סיוע שהתרגלו לפעול בהיקפים מצומצמים נדרשו להעניק מענה לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר. לכן המשבר חידד שאלה פוליטית שלא הייתה רק אמריקאית: מי אמור לעזור כאשר כישלון כלכלי רחב חורג מכוחו של הפרט לתקן את מצבו?
ה-Dust Bowl: כשהקרקע עצמה החלה לעוף
במישורים הגדולים של ארצות הברית, אזור ששימש לחקלאות ולמרעה, התאחדו שנות בצורת עם פגיעה מתמשכת בכיסוי הצמחי של הקרקע. חריש נרחב של אדמות ערבה, רעיית יתר ורוחות חזקות יצרו תנאים לסופות אבק קשות בשנות ה-30. שדות נפגעו, בתים התמלאו באבק ומשפחות חקלאיות נאלצו לעזוב אדמות שהתקשו לפרנס אותן.
הספרייה של הקונגרס מתארת את נדידתן של משפחות מערבה, בייחוד לעבר קליפורניה, בחיפוש אחר עבודה חקלאית. השפל הכלכלי והאסון הסביבתי לא היו אותו תהליך, אך השילוב ביניהם החמיר את מצבם של חקלאים חסרי אמצעים. אדם שנאלץ לעקור בשל אובדן הקרקע והיבול התמודד גם עם שוק עבודה שמספר המשרות בו הצטמצם.
ספרות, צילום וזיכרון
המשבר השאיר אחריו תיעוד חזותי וספרותי שבזכותו אפשר לזהות פנים מאחורי עקומת האבטלה. ברומן ״ענבי זעם״ משנת 1939 תיאר ג'וֹן סְטַיְינְבֶּק את מצוקתן של משפחות שנאלצו לעזוב את אזורי סופות האבק ולנדוד בחיפוש אחר פרנסה. לצד היצירה הספרותית נשמרו בארכיונים תצלומים של עובדים, משפחות, תורים למזון ובתים זמניים. אלה אינם מחליפים נתוני תוצר, אך הם מראים מה המספרים הסתירו: כלכלה מתכווצת שינתה את האופן שבו אנשים אכלו, עבדו, התגוררו והבינו את עתידם.
האבטלה כבעיה של מוסדות ולא רק של משקי בית
התכווצות הכלכלה חשפה מגבלות חברתיות שהיו קיימות גם לפני 1929. כאשר משפחה אחת איבדה הכנסה, ניתן היה לעיתים להישען על קרובי משפחה, חסכונות או ארגון צדקה מקומי. אך כאשר אלפי משפחות באותו אזור איבדו הכנסה יחד, נחלשו גם מקורות המימון של הגופים שנדרשו לסייע להן. עסקים שילמו פחות מסים ורשויות מקומיות התקשו להגדיל תמיכה דווקא בשעת הצורך.
התמונה הזו מסבירה מדוע הוויכוח על תפקיד הממשלה התרחב כל כך במהלך שנות השלושים. המחלוקת לא הייתה רק שאלה של גודל התקציב הפדרלי, אלא של היחס בין אחריות אישית, קהילה ושלטון. ממשל הובר ורוזוולט בחרו בכלים שונים, וצעדי הובר עצמם השתנו ככל שהמשבר נמשך. קריאה המבוססת רק על הנאומים שנישאו לאחר מעשה עלולה לפספס את השינוי ההדרגתי שהתחולל עוד לפני חילופי הנשיאים.
אולי יעניין אותך
הנשיא הובר והמאמצים הראשונים להתערב
בין אמונה בסיוע מקומי להתערבות פדרלית
הֶרְבֶּרְט הוּבֶר, נשיא ארצות הברית בראשית השפל, ספג ביקורת רבה על תגובתו למשבר. הממשל סבר תחילה שלרשויות מקומיות, לעסקים ולארגוני צדקה יהיה תפקיד מרכזי בסיוע. כאשר האבטלה העמיקה, התברר שהיקף הצרכים גדול מכוחן של מערכות סיוע מקומיות ופרטיות. מנגד, לא נכון לתאר את הובר כמי שלא פעל כלל: הממשל תמך בפרויקטים ציבוריים וביוזמות מימון שנועדו להקל על מצוקת הבנקים והעסקים.
ב-22 בינואר 1932 הוקם תאגיד המימון לשיקום, Reconstruction Finance Corporation, שנועד לספק הלוואות חירום למוסדות פיננסיים ולגופים אחרים. ביולי 1932 נחקק חוק שסייע להרחיב תמיכה במפעלי עבודות ציבוריות ובסיוע לרשויות מקומיות. צעדים אלה מסמנים את תחילת השינוי בתפיסת האחריות של הממשל הפדרלי, אך הם לא הצליחו לבלום במהירות את הירידה הכלכלית או להשיב את אמון הציבור.
הבחירות של 1932
בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1932 ניצח פְרַנְקְלִין דֶלָאנוֹ רוּזְוֶולְט. למיליוני אזרחים הייתה הבחירה יותר ממאבק בין מפלגות: היא ביטאה את התסכול מן המצב הכלכלי ואת הרצון לבחון מדיניות שונה. הנשיא הנבחר ירש מערכת בנקאית שנאבקה על קיומה, אבטלה המונית וירידה קשה באמון הציבורי. כשנכנס לתפקידו במרץ 1933, לא היה בידו פתרון אחד שאפשר להפעיל ולסיים בו את השפל.
מרץ 1933: הפחד מול השלטון החדש
נאום ההשבעה והמשבר הבנקאי
ב-4 במרץ 1933 נשא רוזוולט את נאום ההשבעה הראשון שלו. אחת משורותיו נעשתה לסמל של ניסיון להשיב תקווה לציבור שבמשך שנים קיבל חדשות רעות. אך הכוונה לא הייתה לומר שאין סיבות ממשיות לפחד: הנשיא הכיר בעומק המשבר וביקש למנוע מן הפאניקה עצמה לשתק את האפשרות לפעול.
בימים שלאחר מכן הכריז רוזוולט על השבתה זמנית של פעילות הבנקים, הידועה בשם ״חופשת הבנקים״. ב-9 במרץ עבר חוק הבנקאות לשעת חירום, ובימים הבאים נפתחו בנקים מחדש לאחר צעדים שנועדו להשיב אמון. ב-12 במרץ פנה הנשיא ברדיו לאזרחים בשיחה הראשונה מסדרת ״שיחות ליד האח״ והסביר מדוע בנקים אינם מחזיקים את כל כספי המפקידים במזומן וכיצד פועלים המהלכים שננקטו.
המדינה משנה את תפקידה
תקופת מאה הימים הראשונים הביאה חקיקה מהירה ותוכניות חירום. תכליתן הייתה להקל על מצוקת המובטלים, לחזק מוסדות פיננסיים, לתמוך בחקלאות ובתעשייה ולשקם פעילות כלכלית. צעדים אלה לא הפכו את השפל לזיכרון בתוך חודשים ספורים, אך הם סימנו מפנה במידת המעורבות של הממשל הפדרלי בחיי המשק ובאחריותו למערכות בנקאות, עבודה ורווחה.
הניו דיל: ניסוי לאומי בחילוץ ובשיקום
עבודה ציבורית וסיוע ישיר
תוכניות הניו דיל, ״העסקה החדשה״, כללו גופים שהעסיקו עובדים בפרויקטים ציבוריים, תמכו בקהילות וניסו ליצור מקורות הכנסה. בין היוזמות בלטו חיל השימור האזרחי (CCC) ותוכניות לעבודות ציבוריות, ובהמשך גם המינהל לקידום העבודות (WPA). מלבד שכר, הפרויקטים יצרו תשתיות ושיפורים בתחומים מגוונים. אך ההשתתפות בתוכניות הייתה כרוכה גם בוויכוחים על תנאי העסקה, על חלוקת משאבים ועל מידת התערבות הממשל.
חקלאות, סביבה וביקורת ציבורית
המשבר פגע בחקלאים בדרך שונה מזו שבה פגע בסוחרים או בעובדים בתעשייה. צניחת מחירי תוצרת חקלאית העמיקה את נטל החובות, ולכן תוכניות ממשלתיות ניסו לתמוך במחירים ולהגביל ייצור. בחלק מן המהלכים נוצרו מחלוקות חריפות, במיוחד כאשר אמצעים לצמצום היצע החקלאות התקבלו בתקופה שבה משפחות סבלו מרעב. תגובת הציבור אילצה את הממשל לחשוב גם על חלוקת עודפי מזון לנזקקים.
במקביל, משבר סופות האבק הוביל להרחבת המאמצים להגנה על הקרקע. חוקי מרעה ותוכניות לשימור קרקע קיבלו מקום מרכזי במדיניות המחצית השנייה של שנות ה-30. האסון הבהיר שתכנון כלכלי אינו יכול להסתפק במחיר הסחורה, משום שהשימוש בקרקע עצמו קובע אם חקלאות תוכל להתקיים בעתיד.
בנקים וביטוח פיקדונות
רפורמות הבנקאות של 1933 ובשנים שאחריה שינו את הפיקוח על הבנקים ואת מבנה המערכת. חוק הבנקאות של 1933, הקשור לשמות גלאס וסטיגל, הביא בין היתר להקמת התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (FDIC). עצם קיומו של מנגנון ביטוח נועד להפחית את החשש של מפקידים ולאפשר למערכת הבנקאית לחזור לתפקוד יציב יותר. בהמשך נחקקו חוקים נוספים, בהם חוק הזהב של 1934 וחוק הבנקאות של 1935, שעיצבו מחדש חלק מן היחסים בין הממשל הפדרלי, הבנקים והבנק המרכזי.
שיקום האמון דורש יותר מהצהרה
מפקיד שביקש למשוך את כספו בזמן פאניקה בנקאית לא שקל את מדיניות הממשלה ממרחק אקדמי. מבחינתו, השאלה הייתה אם יוכל לשלם למחרת על צרכים בסיסיים. לכן הרפורמה הבנקאית דרשה לא רק חוקים, אלא גם ניסיון לשנות ציפיות. נאומיו של רוזוולט ופעולות החירום של 1933 ניסו לחבר בין מהלך טכני של הפעלה מחדש של המוסדות לבין הסבר ציבורי בשפה פשוטה.
בכך ניכרה חשיבותן של שיחות הרדיו: הנשיא לא הסתפק בהכרזה על חוקים, אלא תיאר כיצד משתמש בנק בפיקדונות ומדוע אינו מחזיק את כל הכסף בכספת. הרצון להסביר את המנגנון לציבור מלמד שהמשבר היה גם משבר אמון במוסדות. אפשר לשנות חוק במהירות יחסית; קשה יותר להשיב למפקידים את הביטחון שאיבדו לאחר שרבים מהם ראו בנקים נסגרים וסכומי חסכון נעלמים.
1935: ביטחון סוציאלי בחוק
מי אחראי לאדם שאינו יכול לעבוד?
ב-14 באוגוסט 1935 חתם רוזוולט על חוק הביטוח הסוציאלי, Social Security Act. החוק יצר מסגרת פדרלית של הטבות זקנה, ביטוח אבטלה ותמיכה בקבוצות נוספות, בשילוב מנגנונים מדינתיים ומיסי שכר. לפני שנות ה-30 היה חלק גדול מן הסיוע לקשישים ולנזקקים באחריות משפחות, ארגונים פרטיים ורשויות מקומיות. השפל הפך את מגבלות ההסתמכות הזאת לברורות במיוחד.
החוק לא ביטל מיד את העוני, ולא כל האוכלוסיות נהנו במידה שווה מן ההסדרים החדשים. אבל הוא ביטא שינוי עמוק: הכרה בכך שקיימים סיכונים חברתיים, ובהם זקנה ואבטלה, שחברה תעשייתית אינה יכולה להותיר תמיד בידי המשפחה הבודדת. דורות של חקיקה ודיונים על רווחה, מסים וזכויות חברתיות נשענו בהמשך על ההכרעה הזאת.
גרמניה: משבר כלכלי שמחריף משבר שלטוני
האבטלה והאמון בדמוקרטיה
השפל הגדול פגע בגרמניה, שבה עמד המשטר הדמוקרטי של רפובליקת ויימאר בפני משברים כלכליים ופוליטיים. מיליוני גרמנים איבדו את עבודתם, ועוני, רעב וחוסר יציבות הגבילו את יכולתם של הממשלות למצוא פתרונות. מפלגות קיצוניות ניסו לנצל את אובדן האמון במוסדות הדמוקרטיים. המפלגה הנאצית הציעה לציבור הבטחות לשיקום כלכלי ולשינוי פוליטי, לצד תעמולה אלימה, גזענית ואנטישמית.
הקשר בין המשבר לבין עליית הנאציזם חשוב, אבל הוא אינו קשר מכני. אין משמעותו שכל מובטל נהפך לנאצי או שהמשבר עצמו הפך את אֲדוֹלְף הִיטְלֶר לשליט ללא החלטות של בני אדם. בבחירות יולי 1932 זכו הנאצים בכ-37% מן הקולות והיו למפלגה הגדולה ברייכסטאג. בנובמבר ירד שיעורם לכ-33%, והם עדיין שמרו על מעמדם. ב-30 בינואר 1933 מינה הנשיא פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג את היטלר לקנצלר לאחר מהלכים פוליטיים של גורמים שמרניים שהאמינו שיוכלו לשלוט בו. המשבר הכלכלי היה גורם חשוב ברקע ההתרחשויות, אך המינוי והרס הדמוקרטיה היו גם תוצאה של החלטות פוליטיות.
מה הצליח הניו דיל לעשות ומה נותר פתוח?
תוכניות הניו דיל סייעו לשנות את תנאי ההתמודדות עם המשבר: הן הביאו תעסוקה לפרויקטים ציבוריים, הרחיבו את מעורבות השלטון במערכת הפיננסית ויצרו מסגרות רווחה חדשות. עם זאת, אין להסיק מכך שכל חלק בתוכנית הצליח או שכל מגזר נהנה ממנה במידה דומה. פעולות לתמיכה במחירי חקלאות, לדוגמה, יצרו מתחים בין רצון לשפר את הכנסות היצרנים לבין הצורך במזון של משפחות ללא הכנסה.
המחקר הכלכלי מבחין בין התאוששות בייצור, שינוי במצב התעסוקה ויציבות פיננסית, משום שלא כל שלושת המדדים משתפרים באותו קצב. כאשר חלק מן המשק התאושש אבל האבטלה נותרה גבוהה, שאלת מידת ההצלחה לא הייתה פשוטה. המיתון של 1937 המחיש שהמבנה הכלכלי עדיין פגיע, גם כאשר הזיכרון הציבורי מתחיל להתמלא בהכרזות על שיקום.
1937: ההתאוששות נעצרת מחדש
המיתון בתוך השפל הגדול
משנת 1933 נרשמה בארצות הברית התאוששות כלכלית, אך היא לא הייתה רציפה. בין מאי 1937 ליוני 1938 חלה נסיגה חריפה נוספת, המכונה המיתון של 1937-1938. לפי הפדרל ריזרב, התוצר הריאלי ירד בכ-10%, ושיעור האבטלה הגיע לכ-20%. עליית הפעילות הכלכלית בשנים הקודמות לא הספיקה אפוא כדי לבטל במהירות את פגיעוּתה של הכלכלה למשבר מחודש.
חוקרים חלוקים באשר למשקלם המדויק של הצעדים השונים, אך המחקר ההיסטורי מייחס מקום מרכזי להידוק מדיניות מוניטרית ופיסקלית מוקדם מדי. לאחר שינוי במדיניות הפדרל ריזרב, הפסקת עיקור חלק מתנועות הזהב ושיבה לצעדים מרחיבים, חודשה ההתאוששות. הפרק הזה הפך אזהרה חשובה למקבלי החלטות: נסיגה מוקדמת מתמיכה כלכלית יכולה להחליש משק שעדיין לא השתקם.
סוף שנות ה-30 ומלחמת העולם השנייה
מתי באמת נגמר השפל?
אין תאריך אחד שפותר את שאלת סוף השפל הגדול בכל העולם. בחלק מן המדינות השתפרה הפעילות מוקדם יותר, ובאחרות נותרו אבטלה וקשיים גם לאחר כמה שנות התאוששות. בארצות הברית חזרה לתעסוקה ולתפוקה מלאות נקשרת במידה רבה להתרחבות הייצור בתקופת מלחמת העולם השנייה. המחקר של הפדרל ריזרב מתאר כיצד הגידול בהוצאות ובהזמנות ביטחוניות התווסף להרחבה הכלכלית בסוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40.
אך מלחמה עולמית אינה פתרון חברתי רצוי למשבר כלכלי. ההבנה ההיסטורית הנכונה היא שהשפל שינה מדיניות ותפיסות עוד לפני שההוצאות הצבאיות האיצו את הפעילות. עצם הצורך ליצור מערכת ביטוח פיקדונות, הסדרה בנקאית והגנות סוציאליות משקף שהחברה האמריקאית לא חזרה בדיוק לאותו מצב שבו הייתה לפני 1929.
מדוע נמשך המשבר כל כך הרבה זמן?
הדימוי של השפל הגדול כאסון שהחל ביום אחד בבורסה נוח לסיפור, אבל הוא מפספס את המנגנון ששמר את המשבר בחיים. מחיר מניה יורד אינו שקול לכשל ממושך במערכת האשראי; בנק אחד שנסגר אינו שקול למערכת שבה פשיטות רגל ודפלציה מזינות זו את זו; ומדינה אחת שנקלעה למיתון אינה מסבירה לבדה שפל בינלאומי שעבר דרך תקן הזהב, שווקי סחורות ותנועות הון.
לכן, מבחינת ההיסטוריה הכלכלית, חשוב להבחין בין גורמי רקע, טריגרים, מנגנוני העמקה וצעדי תגובה. השקעה ממונפת, קריסת מחירי נכסים, משברים בנקאיים, מדיניות מוניטרית, דפלציה, מחסומי מסחר ואובדן אמון היו חלקים של מערכת ולא הסברים המתחרים תמיד זה בזה. התמונה גם אינה זהה בין כל המדינות. הגורמים שהכריעו את גורלו של חוסך בניו יורק היו שונים בחלקם מאלה שהכריעו את גורלו של חקלאי בהודו או פועל מובטל בגרמניה.
מה נשאר מהשפל הגדול?
המשבר של 1929 והשנים שבאו אחריו הותירו מורשת של זהירות כלכלית, רגולציה, תוכניות ציבוריות ודיון מתמשך על היחס בין שוק למדינה. למיליוני בני אדם הייתה זו תקופה של אובדן עבודה, בית וביטחון. לממשלות היה זה מבחן של יכולתן לפעול מול התכווצות שאינה נעצרת באמצעות כוחות השוק בלבד. לרבים מן הבנקים היה המשבר תזכורת שהאמון הציבורי אינו משאב בלתי מוגבל.
בצילום של תור ארוך לבית תמחוי אין דרך לראות את כל מנגנוני תקן הזהב, התעריפים והמדיניות המוניטרית. אך מאחורי האנשים העומדים בו נמצאים אותם המנגנונים, מלווים בהחלטות פוליטיות ובשינויים בינלאומיים. ההיסטוריה של השפל הגדול נכתבת היטב רק כאשר מחברים בין הקו היורד בגרף לבין מי שעמדו לידו בלי לדעת מתי ישוב לעלות.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
The Great Depression – Federal Reserve History – סקירה מוסדית מקיפה של השפל הגדול, מההאטה שהחלה ב-1929 ועד המשברים הבנקאיים, הרפורמות של שנות ה-30 וההתאוששות. מקור יסודי להבנת הרצף בין כלכלה פיננסית, מדיניות ממשלתית ומנגנוני משבר.
Stock Market Crash of 1929 – Federal Reserve History – תיעוד ממוקד של קריסת השוק, לרבות ירידות המדד בימים השחורים של אוקטובר. שימושי להבחנה בין משבר במחירי המניות לבין ההעמקה הכלכלית והבנקאית שהתרחשה בהמשך.
Banking Panics of 1930-31 – Federal Reserve History – מחקר היסטורי על פאניקות של מפקידים ועל קשיי הבנקים והמערכת המוניטרית. מדגים מדוע כשלי אשראי וירידה בכמות הכסף הפכו מיתון לכלכלה מתכווצת לאורך שנים.
How Bad Was the Great Depression? – Federal Reserve Bank of St. Louis – מקור נתונים נגיש על ירידת התוצר, האבטלה, הדפלציה ופשיטות הרגל של בנקים בין 1929 ל-1933. מספק בסיס למספרים שבאמצעותם אפשר להמחיש לקורא את חומרת השפל.
The Gold Standard and the Great Depression – NBER – מחקרם של בארי אייכנגרין ופטר טמין על תפיסותיהם של מנהיגים ומקבלי החלטות בתקופת תקן הזהב. רלוונטי להסברת הכבלים המוסדיים שמנעו ממדינות לפעול במהירות נגד הדפלציה והמשבר.
The Gold-Exchange Standard and the Great Depression – NBER – עבודה מחקרית של בארי אייכנגרין על מנגנונים בינלאומיים של התכווצות מוניטרית. מסייעת להבין כיצד מדיניות רזרבות וזהב תרמה להעברת המשבר בין מדינות.
The International Propagation of the Banking Crisis of 1931 – NBER – מחקרם של גארי ריצ'רדסון ופטריק ואן הורן על קשרים בנקאיים בינלאומיים והמשבר באוסטריה, בגרמניה, בבריטניה ובניו יורק. מעניק ממד קונקרטי לתיאור הפיכתה של מערכת אשראי בינלאומית לערוץ התפשטות המשבר.
The Great Depression – Herbert Hoover Presidential Library – סקירה של פעילות ממשל הובר, תגובת הציבור והצעדים שננקטו לסיוע לבנקים, לעסקים ולרשויות. מאפשרת להימנע מן הדימוי הפשטני שלפיו הממשל לא ניסה לפעול כלל.
Reconstruction Finance Corporation Act – Federal Reserve History – מקור על הקמת תאגיד המימון לשיקום ב-1932 ועל תפקידו במתן אשראי חירום. חשוב להבנת המעבר ההדרגתי ממדיניות הסתמכות על סיוע מקומי למעורבות פדרלית נרחבת יותר.
The New Deal – Library of Congress – ציר זמן ותיעוד של תוכניות הניו דיל, הבנקאות והחקיקה של תחילת נשיאות רוזוולט. מסייע לשחזר את סדר הפעולות בלי לדחוס את כולן ליום אחד או להציגן כפתרון מיידי.
The Dust Bowl – Library of Congress – סקירה היסטורית של הבצורת, סחיפת הקרקע וההגירה מן המישורים הגדולים. ממחישה את הקשר בין שפל כלכלי לבין משבר סביבתי שיצר מצוקה קשה במיוחד בחברות חקלאיות.
The 1935 Social Security Act – National Archives – מסמך ארכיוני רשמי של חוק הביטוח הסוציאלי, עם הסבר על המערכות שנוצרו לטובת קשישים, מובטלים וקבוצות אחרות. מספק בסיס להבנת השינוי הארוך בטווח ההגדרה של אחריות ממשלתית.
First Inaugural Address of Franklin D. Roosevelt – Avalon Project, Yale – נוסח נאום ההשבעה של רוזוולט מ-4 במרץ 1933. מקור ראשוני המשקף כיצד פנה הנשיא לציבור במשבר האמון ואילו עקרונות ביקש להציב בפתח תקופת כהונתו.
Fireside Chat on the Banking Crisis, March 12, 1933 – Miller Center – תמליל שיחת הרדיו הראשונה של רוזוולט על המשבר בבנקים. מאפשר לראות כיצד ניסה הממשל להסביר למפקידים את התפקוד הבסיסי של בנק ואת ההיגיון של צעדי החירום.
Recession of 1937-38 – Federal Reserve History – מחקר על נסיגת הפעילות במהלך ההתאוששות והוויכוח על מדיניות מוניטרית ופיסקלית. מקור חשוב להבנת העובדה שההיחלצות מן השפל לא הייתה תהליך רציף או בלתי הפיך.
Smoot-Hawley Tariff and Protectionism – US Office of the Historian – סקירה מוסדית על מדיניות המכסים ועל ירידת הסחר הבינלאומי. היא מציגה גם את המחלוקת המחקרית לגבי היקף השפעתו של החוק, ולכן מסייעת להימנע מהטלת כל האחריות לשפל על מכס אחד.
The Great Depression – US Holocaust Memorial Museum – סקירה על השפעת המשבר הכלכלי באירופה ובגרמניה בפרט, ועל תרומתו לערעור היציבות הפוליטית. שימושית להבנת הסביבה שבה התחזקו תנועות אנטי-דמוקרטיות.
The Nazi Rise to Power – US Holocaust Memorial Museum – תיעוד של מערכות הבחירות בגרמניה בשנים 1930-1933 ושל המהלכים הפוליטיים שהובילו למינוי היטלר לקנצלר. מאפשר לשלב את המשבר הכלכלי בלי לטשטש את האחריות של החלטות פוליטיות ואידאולוגיות.
Crisis and Opportunities – Claude Markovits, Cambridge University Press – מחקר על השפעת השפל על הכלכלה ההודית, התוצרת החקלאית והמסחר בתקופת השלטון הבריטי. מספק פרספקטיבה מעבר לאירופה ולארצות הברית, ומדגים את ההבדלים בין מגזרי המשק המקומיים.
אם המשבר הכלכלי של שנות ה-30 עורר בכם עניין, המשיכו לקרוא על הדרך שבה השתנו הפוליטיקה והחברה בין שתי מלחמות העולם. לא לשכוח גם לשתף את הכתבה עם קוראים שמבקשים להבין כיצד החלטות בנקים וממשלות מגיעות בסופו של דבר אל הרכב ארוחת הערב של משפחה רגילה.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.
