האל סיטי חזרה לפרמייר ליג לאחר תשע שנים ומיד מצאה את עצמה בין מוליכות אליפות אנגליה, במקום הרביעי בטבלה. לאחר ארבעה מחזורים יש ל"נמרים" שמונה נקודות: קבוצתו של סרגיי יקירוביץ' ניצחה את מנצ'סטר יונייטד ואת קובנטרי, וסיימה בתיקו מול אסטון וילה וצ'לסי.
האל כבר טיפסה בעבר לגובה כזה: בעונת הבכורה שלה בפרמייר ליג ב-2008. אז התבסס במהירות מעמדה של הקבוצה בתור הסנסציה המרכזית של הסתיו. אבל למרות הפתיחה הנמרצת, ל"נמרים" לא היו חיים קלים כלל באותה עונת משחקים. הם הצליחו בקושי לשמור על זכותם להישאר בליגה הבכירה, לאחר שנאחזו במקום ה-17 שהבטיח הישרדות.
אבל כל עוד האל לוהטת במלוא העוצמה, זו הזדמנות טובה להציץ בהיסטוריה של המועדון, שמעניינת הרבה יותר מטבלת הפרמייר ליג.
104 שנות המתנה
המועדון הוקם בשנת 1904, אבל את משחקיו הראשונים ערך פשוט בכל מקום שהיה אפשר. לא היה לו אצטדיון משלו, ולכן האל השתמשה ב"בולווארד", אצטדיון רוגבי, ולאחר מכן עברה לזמן קצר למגרש קריקט. המשחק הראשון מול נוטס קאונטי משך כ-6,000 צופים, ועבור מועדון כדורגל חדש הייתה זו פתיחה רצינית למדי.
זמן קצר לאחר מכן קיבלה הקבוצה את ביתה הקבוע הראשון – אצטדיון אנלאבי רואד. אבל גם שם הדברים לא התנהלו בפשטות: בשנת 1914 שרפה השמידה את היציע המרכזי. לאחר מלחמת העולם השנייה עברו ה"נמרים" לבות'פרי פארק, שנשאר ביתם במשך יותר מחצי מאה.
המועדון הגיע לפרמייר ליג רק בשנת 2008. וקשה לחשוב על אדם סמלי יותר מזה שהעניק להאל את העלייה ההיסטורית. דין וינדאס נולד בהאל, עבר באקדמיה של המועדון, אבל בגיל 18 שוחרר. לאחר מכן עבד באתר בנייה ובמפעל למזון קפוא, שיחק בקבוצות אחרות, ולקראת סוף הקריירה חזר למועדון שבו גדל.
בגיל 39 עלה וינדאס על כר הדשא בוומבלי בגמר הפלייאוף מול בריסטול סיטי, ובבעיטת יעף נהדרת כבש את שער הניצחון המכריע. האל ניצחה 1:0 ועלתה לראשונה ב-104 שנות קיומה לליגה הבכירה. העיר חגגה וערכה לגיבוריה מצעד של ממש.
כבר בעונתה הראשונה טיפסה העולה החדשה לפרמייר ליג למקום השלישי
הופעת הבכורה של האל בליגה הבכירה הייתה מרשימה כל כך, עד שהשיחות על הישרדות התחלפו במהירות בחלומות על המפעלים האירופיים. קבוצתו של פיל בראון ניצחה בשישה מתשעת משחקיה הראשונים, כשהיא גוברת על קבוצות ותיקות בליגה כמו ארסנל, ניוקאסל וטוטנהאם.
לאחר הניצחון על וסט ברומיץ' ב-25 באוקטובר טיפסה האל למקום השלישי. בסגל היו אז לא מעט דמויות מעניינות: ג'ובאני, שעבר בבית הספר לכדורגל של ברצלונה, דניאל קוזין, מי שלימים יהיה המאמן הראשי של נבחרת גבון, והחלוץ הג'מייקני מרלון קינג. גם וינדאס הוותיק נשאר בסגל.
עבור האוהדים היה זה רגע שבו, לפחות באופן זמני, התפיסות המקובלות לגבי המועדון כאנדרדוג חדלו להיות תקפות. הקבוצה שזה עתה עלתה מהצ'מפיונשיפ הגיעה לאצטדיונים של הגדולות ולקחה נקודות. הניצחון 2:1 על ארסנל באמירויות היה משמעותי במיוחד: האל הייתה בפיגור, אבל לאחר מכן ג'ובאני ודניאל קוזין הפכו את המשחק.
ברם, האגדה לא נמשכה לאורך כל העונה: ה"נמרים" החלו למעוד וסיימו את האליפות במרחק של נקודה אחת בלבד מאזור הירידה. אבל לא רק הפתיחה המרשימה הפכה את האל לאחד הסיפורים המרכזיים של אותה עונת פרמייר ליג – המאמן הראשי פיל בראון הוסיף גם הוא לא מעט אש.
אולי יעניין אותך
המאמן נוזף על המגרש
ב"בוקסינג דיי" הגיעה האל למשחק חוץ מול מנצ'סטר סיטי, וכבר במחצית הייתה בפיגור לאחר שספגה ארבעה שערים. מאמן ה"נמרים", פיל בראון, החליט ששיחה רגילה בחדר ההלבשה אינה מספיקה.
המאמן הושיב את השחקנים ממש על הדשא מול יציע אוהדי החוץ וערך שם את שיחת המחצית. שלושת אלפים אוהדים צפו במתרחש מהיציע, והתצלומים של בראון משוחח עם הקבוצה על המגרש הפכו לאחד המראות המזוהים ביותר עם אותה עונה.
מאוחר יותר הסביר בראון את החלטתו בפשטות רבה. האוהדים שנסעו למנצ'סטר היו ראויים להתנצלות על משחק כזה, והיו ראויים לה מיד, ולא לאחר שריקת הסיום. נוסף על כך, לפי ההיגיון שלו, באוויר הקר היו השחקנים אמורים להתאושש מהר יותר, משום שבמחצית הראשונה הם נראו, כלשונו של בראון עצמו, "חצי מתים".
אולם הנזיפה עבדה רק באופן חלקי. האל שיחקה בצורה מסודרת יותר במחצית השנייה, אך עדיין ספגה שער נוסף וכבשה רק שער ניחומים. התוצאה הסופית, 5:1, הראתה שההשפלה הפומבית לא הפכה לנקודת מפנה.
אבל הדבר המעניין ביותר התרחש לאחר מכן. עד אותו משחק בדצמבר האל נראתה בסך הכול לא רע, אבל לאחר התקרית על הדשא הקבוצה החלה להתפרק. ב-19 המחזורים הבאים ניצחו ה"נמרים" משחק אחד בלבד, וניצלו מירידה רק ביום האחרון של העונה. ג'ורג' בואטנג הודה מאוחר יותר שהמהלך של בראון פגע קשות במורל הקבוצה.
ולסיפור הזה היה גם סיום הומוריסטי. כמעט שנה לאחר מכן, בנובמבר 2009, שיחקה האל שוב בחוץ מול מנצ'סטר סיטי. הקשר ג'ימי בולארד השווה את התוצאה בפנדל, ולכבוד המאורע ערך מופע שלם. הוא הושיב את חבריו לקבוצה במעגל ממש על המגרש והחל לחקות את פיל בראון, כשהוא מנופף לעברם באצבעו. המאמן עצמו לא נעלב אז וכינה את חגיגת השער נהדרת. ובמובן מסוים, גם זה אומר משהו טוב על בראון.
גמר הגביע האנגלי שה"נמרים" כמעט ניצחו בו
המועדון שרד את המכה הזאת, שמר על מקומו בפרמייר ליג, וכעבור כמה שנים קיבל הזדמנות נוספת לזכות בתואר גדול – הגביע האנגלי. בעונת 2013/14 כבר אימן את הקבוצה סטיב ברוס, שהחדיר בה אופי. ה"נמרים" התקדמו בצורה נמרצת למדי לאורך שלבי הטורניר והגיעו לגמר בוומבלי, שם חיכו להם ארסן ונגר ו"התותחנים" שלו.
פתיחת הקרב מול ארסנל הייתה חלומית. האל פתחה בסערה ולאחר שערים של ג'יימס צ'סטר וקרטיס דייוויס עלתה ליתרון 2:0. אבל ארסנל היא ארסנל. בזכות בעיטות מדויקות של סנטי קאסורלה ולורן קוסיילני השוו הלונדונים את התוצאה, ובהארכה העניק ארון ראמזי ל"תותחנים" את הניצחון. התוצאה הסופית הייתה 3:2. כך מצאה את עצמה האל במרחק צעדים ספורים מהתואר הגדול הראשון שלה, אבל הסיפור הסתיים שוב ללא גביע.
"העקבות הרוסיים": סלוצקי ואברמוביץ'
בקיץ 2017 מונה במפתיע לאוניד סלוצקי, למאמנה של האל. לאחר שעבד בצסק"א מוסקבה ובנבחרת רוסיה, הוא יצא לצבור את ניסיונו הראשון בכדורגל האנגלי. גם אברמוביץ' הופיע בסיפור הזה: סלוצקי כינה אותו חברו ורומן סייע למאמן בחיפוש עבודה באנגליה. האוליגרך הכחיש כי הפעיל לחץ על בעלי ה"נמרים" בעת מינויו של המאמן הרוסי, ואפילו כלי התקשורת הבריטיים יודעי הכול לא הצליחו להוכיח אחרת. אבל כיסאו של המאמן בצ'מפיונשיפ החל להתנדנד בתוך זמן קצר. סלוצקי אימן את האל 19 משחקים בלבד, וכבר בדצמבר נפרדו הצדדים ומה כבר אפשר היה לצפות ממאמן שהשיג רק ארבעה ניצחונות בפרק הזמן הזה?
עבור סלוצקי הייתה זו תפנית יוצאת דופן בקריירה. רק זמן קצר קודם לכן עבד בליגה הרוסית, וכעת מצא את עצמו במועדון אנגלי שנדרש למצוא מחדש את סגנון המשחק שלו לאחר הירידה מהפרמייר ליג. התקופה האנגלית של סלוצקי הייתה קצרה, אבל עצם המעבר הפך לחלק בולט בהיסטוריה ולמקרה הראשון שבו מאמן רוסי עמד בראש מועדון מהצ'מפיונשיפ.
האל שוב מפתיעה
כיום ה"נמרים" שוב נמצאים במקום שבו מעטים ציפו לראות אותם. לאחר ארבעה מחזורים מדורגת האל בין ארבע הראשונות בטבלת הפרמייר ליג, וזה כבר לא נראה כמו מקריות. אלא יותר כמו דבר טבעי עבור מועדון שרגיל לחיות על הגבול שבין נס לכישלון.
וזוהי למעשה מהותה האמיתית של האל. מועדון שחיכה יותר ממאה שנה לעלייה הראשונה לליגה הבכירה, החליף אצטדיונים, עבר משברים כלכליים, ופעם אחת נעצר במרחק צעד מהתואר הגדול הראשון שלו. קבוצות כאלה אינן יודעות לשחק בשקט ולפי לוח זמנים. הן או פורצות קדימה בעוצמה כזאת שכל אנגליה מסתובבת להביט בהן, או חוזרות אל הצללים כדי לשוב מאוחר יותר עם סיפור חדש. העונה הנוכחית רק התחילה, אבל משהו מרמז שהאל הזאת באה ברצינות.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
