הוריקן קטרינה, הציקלון הטרופי שהכה בחופי המפרץ באוגוסט 2005, דורג בזמנו כהוריקן השלישי בעוצמתו בהיסטוריה של ארצות הברית. עם רוחות יציבות שהגיעו למהירות של כ-280 קמ"ש, הסופה גבתה את חייהם של 1,833 בני אדם והותירה מיליונים ללא קורת גג בניו אורלינס ולאורך חופי לואיזיאנה, מיסיסיפי ואלבמה.

קטרינה הכתה בחופי המפרץ בבוקר יום שני, ה-29 באוגוסט 2005, כשהיא מתפרסת על פני כ-640 קילומטרים עם רוחות יציבות במהירות של עד 200 קמ"ש. נחשול גאות שהגיע לגובה של 9 מטרים במקומות מסוימים שטף את הסכרים ותעלות הניקוז, והוביל להצפות נרחבות ולעקירתם של מאות אלפי בני אדם מבתיהם בלואיזיאנה, מיסיסיפי ואלבמה. הנזק נאמד בכ-100 מיליארד דולר, ואף שאין מניין הרוגים רשמי והמספרים משתנים, יותר מ-1,000 בני אדם קיפחו את חייהם.

השירות המטאורולוגי הלאומי הזהיר כבר ב-28 באוגוסט, יום לפני שהסופה הגיעה ליבשה, כי "רוב אזור [חוף המפרץ] לא יהיה ראוי למגורים במשך שבועות… אולי אף יותר". ראש עיריית ניו אורלינס, ריי נאגין, הורה על פינוי העיר ופתח את ה"סופרדום" כמקלט, אך אלפי האנשים שחיפשו שם מחסה גילו לתדהמתם מעט מאוד מזון, מים או טיפול רפואי, אם בכלל.

האמריקאים ברחבי המדינה נותרו המומים מול תמונות הטלוויזיה ששודרו מיד לאחר האסון. אנשים עמדו על גגות, מנופפים בזרועותיהם ומתחננים לעזרה בעוד מי השיטפונות מציפים את קהילותיהם. אנשים נואשים באצטדיון "סופרדום" הופיעו בראיונות קורעי לב, מתחננים לסיוע בשעתם הקשה ביותר. את המצב החמירה העובדה ש-67% מתושבי ניו אורלינס היו אפרו-אמריקאים ו-30% חיו מתחת לקו העוני; הדבר יצר את הרושם שהממשל מפגין אטימות והזנחה כלפי מיעוטים וכלפי אלו שידם אינה משגת.

כשהוריקן קטרינה אילץ את המשורר שלטון אלכסנדר, תושב ניו אורלינס, להתפנות מביתו, הוא לקח את הטנדר שלו ואת מצלמת הווידאו ומצא מקלט באצטדיון ה"סופרדום". ימים ספורים לאחר מכן הוא נמלט מהמקלט הכאוטי עם משאית עמוסה באנשים. מחיר הדמים הכבד של ההוריקן, והשיטפונות הקטסטרופליים שבאו בעקבותיו, משכו תשומת לב בינלאומית וגררו ביקורת נרחבת ומתמשכת על האופן שבו הרשויות המקומיות, המדינתיות והפדרליות ניהלו את המשבר ואת שיקום ההריסות.

אולי יעניין אתכם גם

ג'ורג' ווקר בוש: ממגרשי הבייסבול בטקסס לבית הלבן

התפרצויות וולקניות: האיום הגלובלי שעלול לשנות את העולם

מוניקה רזה היא מדענית נעדרת: הנסיבות המוזרות סביב היעלמותה

היעלמות המדענים בארצות הברית: מה עומד מאחורי הפרשה?

האם 'המכה' מבוסס על סיפור אמיתי? הצצה למקרה האמיתי שהיווה השראה לסרט

הטבח בקולומביין: רצח ההמונים ששינה את ארצות הברית

קטרינה מכה גלים

הסופה החלה להתגבש כשקע טרופי דרומית-מזרחית לאיי בהאמה ב-23 באוגוסט. עד ערב ה-25 באוגוסט, כשחצתה את קו הגבול שבין המחוזות ברוורד ומיאמי-דייד, היא כבר התחזקה לכדי הוריקן בדרגה 1. עם רוחות שיא של כ-130 קמ"ש, הסופה נחשבה אז לחלשה יחסית, אך הספיקה לנתק את זרם החשמל לכמיליון תושבים ולגרום לנזק של 630 מיליון דולר. לאחר שחלפה על פני פלורידה, קטרינה נחלשה ושוב סווגה כסופה טרופי. אולם מעל מפרץ מקסיקו, כ-265 קילומטרים מערבית לקי-ווסט, המים החמימים סיפקו לה דלק. ב-28 באוגוסט שודרגה הסופה להוריקן בדרגה 5, עם רוחות קבועות במהירות של כ-257 קמ"ש.

בבוקר ה-29 באוגוסט 2005, קטרינה הגיעה ליבשה כ-100 קילומטרים דרומית-מזרחית לניו אורלינס. בתוך שעה אחת בלבד, כמעט כל מבנה במחוז פלאקמינס התחתון נמחה מעל פני האדמה. למרות שהסופה נחלשה לדרגה 3, תנועתה האיטית יחסית (כ-19 קמ"ש) גרמה לכך שהאזור הוצף בכמויות גשם אדירות, הרבה מעבר למה שסופה מהירה הייתה מותירה. רוחות במהירות של כ-200 קמ"ש ונחשולי גאות בגובה של כ-8.5 מטרים החריבו חלקים נרחבים מהערים בילוקסי וגולפורט שבמיסיסיפי.

ניו אורלינס קורסת

בשעה 05:00 בבוקר של ה-29 באוגוסט, קיבל חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, הגוף שהופקד על ניהול הסכרים, דיווח על כך שמי השיטפונות פרצו את חומת הבטון המפרידה בין תעלת רחוב 17 לבין העיר. בהמשך נפרצה גם "התעלה התעשייתית" (Industrial Canal), מה שהוביל להצפתו המוחלטת של הרובע הידוע כ"רובע התשיעי התחתון" (Lower Ninth Ward).

ניו אורלינס שוכנת בממוצע כמעט 2 מטרים מתחת לפני הים. קטרינה הפכה למלכודת מוות לאחר שהסכרים כשלו באופן קטסטרופלי. ב-30 באוגוסט ניתן היה לראות מים הנשפכים מעל תעלת הניווט של הנמל הפנימי. ראש העיר ריי נאגין הכריז על ה"סופרדום" כמקלט של הרגע האחרון עבור אלו שלא יכלו להתפנות. גג המבנה לא עמד בלחץ כבר בלילה הראשון, והותיר 10,000 פליטים חשופים לפגעי הטבע. ההערכה היא כי 80% משטח העיר הוצף. השיטפונות הגיעו לגובה של לפחות 3 מטרים ברוב האזורים, מה שאילץ תושבים רבים להימלט אל הגגות ולהמתין שם לחילוץ.

סיפורי הגבורה והייאוש היו בכל פינה: לינל רייט בת ה-15 נראתה נושאת את לוריק ג'ונס בן ה-3 דרך צומת מוצף. בסופו של דבר, כ-60,000 איש חולצו על ידי קבוצות סיוע שונות. עד ה-1 בספטמבר, מספר השוהים בסופרדום תפח ליותר מ-30,000, ועוד 25,000 הצטופפו במרכז הכנסים העירוני. רק ב-2 בספטמבר החלו כוחות צבא לזרום לעיר כדי להשליט סדר ולספק מצרכים בסיסיים.

הכאוס הוביל לדיווחים על מקרי שוד, אלימות וייאוש מוחלט ככל שאספקת המזון והמים התדלדלה. פליטים רבים הועברו לבסוף לאסטרודום ביוסטון, טקסס, שם המשיכו לחפש נואשות מידע על בני משפחה נעדרים.

המחדל ההנדסי וגודל האסון

בבוקר ה-29 באוגוסט, חיל ההנדסה של צבא ארה"ב קיבל דיווח על פריצה בחומת הבטון של תעלת רחוב 17. בהמשך נפרצה גם התעלה התעשייתית, מה שהוביל להצפת הרובע התשיעי התחתון (Lower Ninth Ward). המערכת, שתוכננה לעמוד בפני הוריקן בדרגה 3, פשוט התפרקה. המים הגיעו לעומקים של 3 עד 4.5 מטרים ולא נסוגו במשך שבועות.

למרות שבין 80% ל-90% מתושבי העיר הצליחו להתפנות בזמן, כ-100,000 איש נותרו לכודים. המקלט האחרון עבורם היו ה"סופרדום" ומרכז הכנסים ע"ש ארנסט נ. מוריאל. התנאים שם הפכו במהרה לסיוט אנושי של צפיפות והעדר תשתיות.

כשקטרינה המשיכה פנימה לעבר מיסיסיפי, היא נחלשה לדרגה 1 ואז לסופה טרופית. ב-30 באוגוסט היא כבר הייתה לא יותר מגשם כבד. אולם בניו אורלינס, המים רק המשיכו לעלות. הגעתם של 13,000 חיילי המשמר הלאומי ו-7,000 חיילים בשירות פעיל ששלח הנשיא ג'ורג' וו. בוש סייעה לפינוי הסופי של המקלטים רק ב-3 בספטמבר.

קטרינה היא ההוריקן הרביעי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית (אחרי גלווסטון 1900, מריה 2017 בפורטו ריקו, ואוקיצ'ובי 1928). בלואיזיאנה לבדה, סיבות המוות העיקריות היו טביעה (40%), פציעות וטראומה (25%), ומחלות לב שהוחמרו בשל הלחץ הכבד (11%).

הסופה והשיטפונות עקרו מביתם יותר ממיליון בני אדם. מעל מיליון יחידות דיור באזור ניזוקו. לפי נתוני ה-NOAA, קטרינה הסבה נזק כלכלי כולל של כ-170 מיליארד דולר – שיא שטרם נשבר.

הכישלון המנהיגותי והמורשת המרה

הביקורת על התגובה הפדרלית המקרטעת הובילה להתפטרותו של מייקל בראון, מנהל הסוכנות הפדרלית לניהול חירום (FEMA), והסבה נזק בלתי הפיך לתדמיתו של הנשיא בוש, ששהה בחופשה בטקסס בזמן פרוץ האסון.

ב-2006 הודה חיל ההנדסה כי שיטות הנדסיות מיושנות ולקויות הן שגרמו לקריסת הסכרים. במישור המקומי, המושלת קתלין בלנקו וראש העיר ריי נאגין ספגו אש על כך שלא הורו על פינוי חובה מוקדם יותר. בלנקו לא התמודדה שוב בבחירות, ונאגין סיים את כהונתו ובהמשך הורשע בעבירות שוחד והלבנת הון שביצע במהלך תפקידו.

היציאה ההמונית מחופי המפרץ ומניו אורלינס הייתה אחת מהעתקות האוכלוסין המהירות והגדולות בהיסטוריה האמריקאית. אלפים מעולם לא חזרו. בשנת 2000 חיו בניו אורלינס כ-484,000 תושבים; עד יולי 2006, המספר צנח בחצי. גם בשנת 2020, אוכלוסיית העיר עמדה על כ-80% בלבד מגודלה המקורי. ניו אורלינס השתקמה, אך הצלקות (הפיזיות והחברתיות) נותרו עמוקות וגלויות לעין.
מעבר למפגן הנחישות והאומץ של הקורבנות וכוחות ההצלה – שנחרתו עמוק בתודעה הלאומית – קטרינה המחישה גם את הסכנות האורבות לנשיאים שכושלים בטיפול באסונות כבדים בדרך יעילה ומהירה, כפי שגילה ג'ורג' וו. בוש.

ככל שהדבר עשוי להישמע מוזר בעידן הנוכחי של תקשורת מיידית וחדשות מסביב לשעון, בוש פשוט לא הקדיש תשומת לב לסיפור החדשותי הגדול ביותר של הרגע; הוא שהה בחופשה והרשה לעצמו להתנתק מהמתרחש במדינה. בעוד כל האסון שהתרחש, נשיא ארצות הברית נותר מרוחק מהאסון. יום אחר יום, המשיך ג'ורג' וו. בוש בחופשה מתוכננת מראש בחווה שלו בקרפורד, טקסס, וצוותו לא רצה להכביד עליו במידע מפורט על המצב בחופי המפרץ. כאשר קטרינה הגיעה ליבשה, בוש כבר שהה בחופשתו במשך 27 ימים.

ככל שההוריקן הפך לקטסטרופה, וככל שהאומה צפתה באימה בסיקור הטלוויזיוני, החליטו עוזריו של בוש כי עליהם ליידע את הנשיא על המתרחש במונחים בוטים. אחד מעוזריו ערך סרטון המציג קהילות שנחרבו בסופה והראה אותו לנשיא. רק בנקודה זו החליט בוש לקצר את חופשתו ולחזור לוושינגטון יומיים מוקדם מהמתוכנן. הוא המריא חזרה ב-31 באוגוסט, לאחר 29 ימים בחווה.

בדרכו חזרה, הוא הורה למטוס ה"אייר פורס 1" לטוס מעל חלק מהאזור ההרוס כדי שיוכל לחזות בחורבן מהאוויר. אנשי הבית הלבן אפשרו לצלמי עיתונות לתעד את בוש מביט מחלון המטוס בפנים קדורניות, אך המהלך היחצ"ני הזה התהפך עליהם כבומרנג. אמריקאים רבים ראו בתמונה (שהופצה בתפוצה רחבה) עדות לכך שבוש מנותק מדי מהסבל שמתחתיו. בראיון לרשת NBC בשנת 2010, הודה בוש שההחלטה לאפשר את צילום התמונה הייתה "טעות ענקית", כיוון שהיא גרמה לו להיראות "מנותק וחסר אכפתיות".

ברם הפצת התמונה או אי-הפצתה לא יכלו להסתיר את היקף המחדל. בוש סירב לבקר באזור המכת האסון באופן מיידי. עוזריו טענו אז כי הוא לא רצה לשבש את מאמצי ההצלה על ידי הסטת כוחות אבטחה ותקשורת לטובת ביקורו. אך מקורביו הודו בחדרי חדרים כי הוא יכול היה לבקר באתר התארגנות כלשהו במינימום הפרעה, ולו רק כדי להפגין סולידריות עם הקורבנות וכוחות ההצלה. תומכיו אמרו מאוחר יותר כי תגובתו האיטית, יחד עם המענה הפדרלי והמקומי החלש, פגעו אנושות במוניטין שלו כמנהל משברים יעיל ומנהיג נחוש. המוניטין הזה לא השתקם מעולם, גם לאחר שביקר באזור פעמים רבות נוספות והזרים מיליארדי דולרים לתוכניות שיקום.

נאמניו של בוש טוענים כי הממשל היה כבול בשל תגובה איטית וכושלת של הרשויות המקומיות בלואיזיאנה, אך הציבור הטיל את האשמה בעיקר על הנשיא בשל הכישלון באספקת סיוע חירום בזמן ובשל חוסר הרגישות שהפגין. הסקרים מאותה תקופה מאששים זאת: סקר של הוושינגטון פוסט ו-ABC טען כי הטיפול הכושל בקטרינה דרדר את שיעור התמיכה בבוש ל-42%, השפל הגדול ביותר של נשיאותו עד אז.

אבל בוש כמובן לא היה האשם היחיד. הסוכנות הפדרלית לניהול חירום (FEMA), גוף העל שנועד לספק מענה לאסונות מסוג זה, ספגה אש צולבת על כך שלא פעלה מהר מספיק. למרות זאת, בוש (בדוגמה חיה לאופן שבו נתפס כמנותק) שיבח את מנהל הסוכנות מייקל בראון בתחילת המשבר. "בראוני," אמר בוש, "אתה עושה עבודה מדהימה". המילים הללו עתידות היו לרדוף אותו ולהביך אותו כשנעשה ברור עד כמה FEMA פישלה בתפקידה. הוריקן קטרינה נותרה כתם על נשיאותו של בוש, כתם שלא דהה גם בחלוף השנים.