תאמל״ק לי
בין 30 באפריל ל-5 במאי 1980, בניין אחד ב-Prince's Gate הפך לזירה שבה התלכדו טרור, משא ומתן, הסתערות כוח צבאי ותקשורת לכדי רגע מכונן בהיסטוריה הבריטית. זהו סיפורו של המצור על השגרירות האיראנית, ושל האופן שבו 6 ימים בשגרירות אחת עיצבו מחדש את המוניטין של יחידת SAS, את מדיניות בריטניה מול טרור והזיכרון הציבורי של לונדון.
ביום רביעי, ה-30 באפריל 1980, החל אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה הבריטית המודרנית. קבוצה של שישה חמושים מארגון "החזית הדמוקרטית המהפכנית לשחרור ערביסטן" (DRFLA) הסתערה על שגרירות איראן בלונדון. המצור, שנמשך עד ה-5 במאי, היווה התנגשות בין תנועות בדלניות איראניות, עם האינטרסים של ממשלת עיראק והנחישות הבלתי מתפשרת של ממשלתה של מרגרט תאצ'ר, שהביאה לחשיפתו הראשונה של יחידת SAS לעיני הציבור הרחב.
רגע כזה שבו הכול הצטמצם לדלת אחת, לחלון אחד, ולמבט אחד של בני אדם הלכודים בתוך מבנה שהפך באחת לכלוב, לזירת לחץ, ולתפאורה של מדינה שמסרבת להתכופף. בלונדון של תחילת מאי 1980, השגרירות האיראנית הייתה מקום שבו כל דקה נמדדה בנשימה עצורה, וכל החלטה נשאה עליה את משקלו של גורל.
ביום רביעי, ה-30 באפריל 1980, החל אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה הבריטית המודרנית. קבוצה של שישה חמושים מארגון "החזית הדמוקרטית המהפכנית לשחרור ערביסטן" (DRFLA) הסתערה על שגרירות איראן בלונדון. המצור, שנמשך עד ה-5 במאי, היווה התנגשות בין תנועות בדלניות איראניות, עם האינטרסים של ממשלת עיראק והנחישות הבלתי מתפשרת של ממשלתה של מרגרט תאצ'ר, שהביאה לחשיפתו הראשונה של יחידת SAS לעיני הציבור הרחב.
זהו סיפורם של שישה חמושים מה-DRFLA, של 26 בני ערובה, של משא ומתן שהלך והסתבך, של הרוג אחד שנזרק מהבניין, של מבצע חילוץ שנקרא מבצע נמרוד ושל תוצאות שהשפיעו הרבה מעבר לשערי השגרירות.
הרקע, המניע והדרך ללונדון
החוט המקשר בין ההסתערות על השגרירות לבין המתח הפוליטי במזרח התיכון עובר דרך ח'וזסתאן, מחוז בדרום איראן, שבו חי מיעוט דובר ערבית, ודרך תנועת החזית המהפכנית הדמוקרטית לשחרור ערביסטאן (Democratic Revolutionary Front for the Liberation of Arabistan, או DRFLA). החוטפים היו ערבים איראנים שחתרו להקמת מדינה ערבית אוטונומית בדרום מחוז ח'וזסתאן, אזור עשיר בנפט שהפך לאחד ממקורות העושר המרכזיים של איראן, לאחר שפיתחו אותו חברות רב-לאומיות עוד בתקופת השאה הפרסי. מאחורי הפעולה הזו עמדה תחושת דיכוי, כעס פוליטי, ותפיסה שהמאבק על ריבונות ערבית באזור לא זכה למענה אחר מלבד מהלך קיצוני. עבור הבדלנים, דיכוי תנועת הריבונות הערבית היה הניצוץ שהוביל לרצון לתקוף את שגרירות איראן בלונדון, וההשראה הישירה לתוכנית הייתה משבר בני הערובה בטהרן, שבה תומכי המהפכה האסלאמית החזיקו את עובדי שגרירות ארצות הברית בטהרן כבני ערובה.
אוּאָן עֲלִי מוּחַמַּד (או פשוט סָלִים), שהיה בן 27. למד באוניברסיטת טהרן וכבר נכלא בעבר בידי SAVAK, המשטרה החשאית של השאה ונשא צלקות שלטענתו נבעו מעינויים בעת שהיה במעצר. עמו פעלו שאקיר עבדאללה רדהיל, שכונה "פייזל" והיה סגנו, ואף הוא טען כי עבר עינויים בידי המשטרה החשאית האיראנית; לצדם פעלו גם שאקיר סולחטן סעיד, שכונה ״חסן״ ותמיר מוחמד חוסיין (״עבאס״); מחבל נוסך בשם פאוזי בדאווי נג׳אד נודע בכינוי המבצעי "עלי"; והצעיר בחבורה, מאקי חאנון עלי. ברקע כל אלה עמדה גם טענה נוספת, מאוחרת יותר, שלפיה הם לא רק פעלו בשם רעיון פוליטי עצמאי, אלא גויסו ואומנו בידי ממשלתו של סדאם חוסיין, כחלק ממסע חבלה נגד איראן, שכלל גם תמיכה בכמה תנועות בדלניות.
המסע ללונדון החל עוד ב-31 במרץ 1980. אוּאָן ושלושה מחברי ה-DRFLA אחרים הגיעו לעיר באמצעות דרכונים עיראקיים ושכרו דירה באירל׳ס קורט (Earl's Court) שבמערב לונדון. הם טענו שנפגשו במקרה בטיסה, וההסבר הזה, שנשמע כמעט יומיומי, עמד בניגוד חריף למה שהתרקם מאחורי הדלתות הסגורות. בימים שלאחר מכן תפח מספרם, ובאחד הרגעים נמצאו בדירה עד תריסר גברים.
ההסתערות של 1980 לא פגשה יחידה חדשה ומבוהלת, אלא כוח שכבר עבר תהליך ארוך של התכוננות מקצועית לעולם שבו בני ערובה, טרור ופעולה מדויקת נשזרו זה בזה.
ההכנות האחרונות והעזיבה בבוקר 30 באפריל
ב-30 באפריל הודיעו הגברים לבעל הדירה שהם נוסעים לבריסטול לשבוע ואז שבים לעיראק, שהם אינם זקוקים עוד לדירה, ושהם סידרו שישלחו את חפציהם לעיראק. בשעה 09:30 הם עזבו את הבניין. היעד הראשוני שלהם לא היה ידוע, אך בדרך לשגרירות איראן הם אספו כלי נשק, ובהם אקדחים ומכונות ירייה, תחמושת ורימוני יד. הנשק, שהיה ברובו מתוצרת סובייטית, נחשב כנשק שהוברח לבריטניה בתוך מטען דיפלומטי עיראקי. מעט לפני 11:30, וכמעט שעתיים אחרי שיצאו מהדירה הסמוכה בגני לקסהאם בדרום קנזינגטון, הגיעו ששת הגברים אל מחוץ לשגרירות.
Special Air Service, SAS
ה-SAS הוא רגימנט של הצבא הבריטי המהווה חלק מכוחות העילית של בריטניה, שנוסד במקור בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לבצע משימות לוחמה שונות. בעקבו טבח מינכן במשחקים האולימפיים של 1972, שבו מבצע משטרתי לסיום משבר בני ערובה הסתיים בכאוס, ממשלות במערב אירופה מיהרו להקים יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור ולשחרור בני ערובה. גרמניה יצרה את GSG-9, שנחשבת ליחידת הלחימה הטקטית המודרנית הראשונה מסוגה, ומיד אחריה הופיעה בצרפת GIGN. בעקבותיהן הורתה ממשלת בריטניה על הקמת כנף הלוחמה במהפכנים (Counter Revolutionary Warfare Wing, CRW Wing) כמחלקה בתוך יחידת SAS, מתוך חשש שבריטניה אינה מוכנה למשבר דומה. היחידה נעשתה ליחידת-הדגל הבריטית למלחמה בטרור ובטיפול בחטיפות מטוסים. היא כבר צברה ניסיון בלחימה בסכסוכים שונים מאז 1945, וגם בהדרכת צוותי אבטחה של בכירים זרים שנחשבו חיוניים ליציבות האזורית ולמדיניות החוץ הבריטית. לכן נחשבה היחידה למוכנה יותר מכל יחידה משטרתית או צבאית אחרת בממלכה המאוחדת. הפריסה המבצעית הראשונה מחוץ לבריטניה הייתה בפרשת חטיפת טיסת לופטנהזה 181 ב-1977, כאשר שני לוחמי SAS נשלחו על ידי ממשלת בריטניה כקציני קישור בתפקיד מייעץ ותומך כדי לסייע לרשויות הגרמניות, תוך שימוש בידע אזורי על חצי האי ערב, שנצבר בשירותם ובסיוע טקטי משלים ליחידת GSG-9.
היום הראשון: 30 באפריל
מעט אחרי 11:30, ביום רביעי 30 באפריל, הסתערו ששת חברי ה-DRFLA, חמושים בנשק, על בניין השגרירות האיראנית בפרינס׳ס גייט (Prince's Gate), שבדרום קנסינגטון, לונדון.
מאוחר יותר חיטט בו אחד החוטפים, אך לא מצא את נשקו של הקונסטבל. לוק הצליח להישאר עם האקדח מוסתר, ולכן סירב להסיר את מעילו, שלדבריו נועד "לשמור על תדמיתו" כשוטר. הוא גם דחה הצעות לאוכל במשך כל ימי המצור מחשש שאם יצטרך ללכת לשירותים, האקדח ייחשף.
בתוך רגעים הם השתלטו על הקצין טרבור לוק מקבוצת האבטחה הדיפלומטית של מטרת המטרופוליטן, שהיה חמוש באותו זמן באקדח סמית׳ אנד ווטסון קליבר 38 מוסתר. לוק לא הצליח לשלוף את האקדח לפני שהופל, אף על פי שהספיק ללחוץ על כפתור המצוקה ברדיו שלו.
למרות שרוב האנשים בשגרירות נתפסו, שלושה הצליחו להימלט – שניים דרך חלון בקומת הקרקע, והשלישי דרך מעבר מעל מעקה הקומה הראשונה אל השגרירות האתיופית הסמוכה. אדם רביעי, גולאם-עלי אפרוז, דיפלומט שהיה מבכיר הנציגים האיראנים במקום, הצליח להימלט לזמן קצר בקפיצה מחלון בקומה הראשונה, אך נפצע ונלכד במהירות. פרוז ו-25 בני הערובה האחרים הועברו כולם לחדר בקומה השנייה.
רוב בני הערובה היו אנשי שגרירות, בעיקר אזרחים איראנים, אך גם כמה עובדים בריטים נתפסו. היתר היו מבקרים, למעט לוק, השוטר הבריטי ששמר על השגרירות. אפרוז מונה לתפקידו פחות משנה קודם לכן, לאחר שקודמו פוטר אחרי המהפכה. עבאס פלאהי, ששירת את איראן של פני המהפכה, מונה לשוער בידי אפרוז. אחד העובדים הבריטים היה רון מוריס, שעבד עבור השגרירות בתפקידים שונים מאז 1947.
במהלך המצור זיהו המשטרה והעיתונאים גם בני ערובה נוספים. מוסטפא כרכותי היה עיתונאי שסיקר את המשבר בשגרירות האמריקאית בטהרן ושהה בשגרירות לצורך ראיון עם עבדול פאזי עזאתי, הנספח התרבותי. מוחמד האשיר פארוקי היה עיתונאי נוסף, שבא לראיין את אפרוז לכתבה על המהפכה האיראנית. סימאון האריס וכריס קריימר, שניהם עובדי BBC, שהו גם הם בשגרירות לאחר שניסו להשיג ויזות לביקור באיראן, בתקווה לסקר את תוצאות המהפכה של 1979, לאחר כמה ניסיונות כושלים. הם מצאו את עצמם יושבים ליד מוג׳תבא מהרנאווארד, שהגיע להתייעץ עם אחמד דדגאר, היועץ הרפואי של השגרירות, ועלי אשגר טבאטאבי, שאסף מפה לצורך מצגת שהתבקש לשאת בסיום קורס שבו השתתף.
המשטרה הגיעה כמעט מיד לאחר הדיווחים הראשונים על ירי, ותוך עשר דקות כבר היו במקום שבעה קציני קבוצת האבטחה הדיפלומטית. השוטרים ניסו להקיף את השגרירות, אך נסוגו כאשר אחד החוטפים הופיע בחלון ואיים לפתוח באש. הפקח ג׳ון דלו הגיע כמעט 30 דקות מאוחר יותר ונטל את הפיקוד על המבצע.
דלו הקים תחילה מפקדה זמנית במכוניתו, לאחר מכן העביר אותה אל בית הספר המלכותי נידלוורק בהמשך רחוב פרינס׳ס גייט ולבסוף לפרינס׳ס גייט 24, בית ספר לגיל הרך. מעמדות הפיקוד השונים שלו הוא תיאם את תגובת המשטרה, כולל פריסת צלפים של משטרת המטרופוליטן ואנשי מודיעין עם ציוד מעקב מיוחד.
צוותי משא ומתן משטרתיים, בהובלת מקס ורנון, יצרו קשר עם אוּאָן עֲלִי מוּחַמַּד באמצעות טלפון שהועבר דרך אחד החלונות, וקיבלו סיוע מצוות משא ומתן נוסף ומפסיכיאטר. ב-15:15 הציב אוּאָן את הדרישה הראשונה של DRFLA: שחרור 91 ערבים הכלואים בבתי כלא בח'וזסתאן – ואיים לפוצץ את השגרירות ואת בני הערובה אם בקשתו לא תיענה עד צהרי ה-1 במאי.
העיתונאים הגיעו בהמוניהם והועברו לאזור מגודר ממערב לחזית השגרירות, בעוד עשרות מפגינים איראנים הגיעו גם הם ונשארו שם לאורך כל ימי המצור. במקביל הוקם פיקוד משטרתי נפרד כדי להכיל את המוחים, שנקלעו בכמה הזדמנויות לעימותים אלימים עם המשטרה. זמן קצר אחרי תחילת המשבר התכנסה ועדת החירום של הממשלה, COBR, המורכבת משרים, פקידי מדינה ויועצים מומחים, ובהם נציגי המשטרה והצבא. הוועדה נוהלה בידי ויליאם וואייטלו (Whitelaw), שר הפנים, משום שראשת הממשלה מרגרט ת׳אצר, לא הייתה זמינה.
הממשלה האיראנית האשימה את ממשלות בריטניה וארצות הברית בתמיכה בהתקפה כנקמה על המצור המתמשך על שגרירות ארצות הברית בטהרן. לנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד איראן, ת׳אצר, שקיבלה עדכונים שוטפים משר הפנים שלה, קבעה כי הדין הבריטי יחול על השגרירות. ב-16:30 שחררו החוטפים את בני הערובה הראשון, פרידה מוזפריאן. היא לא חשה בטוב מאז תחילת המצור, ואוּאָן ביקש לשלוח רופא אל תוך השגרירות כדי לטפל בה, אך המשטרה סירבה. בני הערובה האחרים הוליכו את אוּאָן שולל וגרמו לו להאמין שמוזפריאן בהריון, והוא שחרר אותה בסופו של דבר לאחר שמצבה הידרדר.
היום השני: 1 במאי
ישיבות COBR נמשכו כל הלילה אל תוך יום חמישי. בינתיים נשלחו 2 צוותים ממפקדת ה-SAS ליד הרפורד והגיעו לאזור המגודר בצריפי ריג'נטס פארק. הצוותים, מסיירת B ובסיוע מומחים מגדודים אחרים, צוידו ברימונים, חומרי נפץ ונשקים מסוגים שונים. המפקד מייקל רוז, מפקד 22 SAS, הקדים להגיע ליחידה והציג את עצמו בפני דלו, מפקד מבצע המשטרה. בסביבות 03:30 ב-1 במאי נכנס אחד מצוותי ה-SAS לבניין השכן לשגרירות, שבדרך כלל אכלס את המכללה המלכותית לרופאי משפחה, ושם קיבלו תדרוך על תוכנית הפעולה של רוז, אם יידרש ה-SAS להסתער על הבניין לפני שיוכלו לגבש תוכנית מתוחכמת יותר.
בשעות הבוקר המוקדמות של 1 במאי הורו החוטפים לאחד מבני הערובה להתקשר אל דסק החדשות של ה-BBC. במהלך השיחה לקח אוּאָן את השפופרת ודיבר ישירות עם כתב BBC. הוא ציין את שם הארגון שאליו השתייכו החוטפים והבהיר שבני הערובה שאינם איראנים לא ייפגעו, אך סירב לאפשר לכתב לדבר עם בני ערובה אחרים. בשלב מסוים במהלך היום ניתקה המשטרה את קווי הטלפון של השגרירות, וכך הותירה את החוטפים עם הטלפון בלבד לצורך קשר עם החוץ. כאשר בני הערובה התעוררו, כריס קריימר, מפיק של BBC, נראה לפתע כמי שחלה במחלה קשה. הוא ושלושה בני ערובה לא-ערבים אחרים החליטו שאחד מהם מוכרח לצאת, ולשם כך הגזים קריימר באופן משכנע את הסימפטומים של ״מחלתו״. עמיתו סים האריס נשלח אל הטלפון כדי לבקש רופא. צוותי המשא ומתן המשטרתי דחו את הבקשה, ובמקום זאת נאמר להאריס לשכנע את אוּאָן לשחרר את קריימר. המשא ומתן שהתפתח בין האריס, אוּאָן והמשטרה נמשך רוב הבוקר, וקריימר שוחרר לבסוף ב-11:15. הוא הובהל לבית החולים באמבולנס, בליווי שוטרים שנשלחו לאסוף ממנו מידע.
כשהמועד האחרון שנקבע ביום הקודם, בצהריים, לשחרור האסירים הערבים, התקרב, השתכנעה המשטרה כי לחוטפים אין את היכולת לממש את איום פיצוץ השגרירות, ושכנעה את אוּאָן להסכים למועד חדש – 14:00. המשטרה אפשרה למועד לחלוף בלי תגובה מיידית מצד החוטפים. במהלך אחר הצהריים שינה אוּאָן את דרישותיו: הוא ביקש מכלי התקשורת הבריטיים לשדר הצהרה של טענות הקבוצה, וכן דרש ששגרירים של שלוש מדינות ערביות ינהלו משא ומתן על מעברם הבטוח של החוטפים אל מחוץ למדינה, לאחר שההצהרה תשודר.
בסביבות 20:00 התרגז אוּאָן מרעשים שהגיעו מהשגרירות האתיופית הסמוכה. הרעש נבע מטכנאים שקדחו חורים בקיר כדי להתקין אמצעי האזנה, אך טרבור לוק, כשנשאל לזהות הצליל, ייחס אותו לעכברים. COBR החליטה לייצר רעש רקע כדי להסתיר את הרעש שנוצר בידי הטכנאים והורתה לחברת הגז להתחיל בקידוח ברחוב סמוך, כביכול כדי לתקן צינור גז. הקידוח הופסק לאחר שהרגיז את החוטפים, ובמקומו הונחתה רשות נמלי התעופה הבריטית, הבעלים של נמל התעופה הית׳רו, להורות למטוסים מתקרבים לעבור מעל השגרירות בגובה נמוך.
היום השלישי: 2 במאי
ב-09:30 ב-2 במאי הופיע אוּאָן בחלון הקומה הראשונה של השגרירות ודרש גישה למערכת הטלפוניה, שכבר נוטרלה בידי המשטרה יחד עם קווי הטלפון, ואיים להרוג את עזאתי, הנספח התרבותי. המשטרה סירבה, ואוּאָן דחף את עזאתי, שאותו החזיק באיומי נשק בחלון, חזרה אל תוך החדר, לפני שדרש לדבר עם מישהו מה-BBC שמכיר את סים האריס. המשטרה, ששמחה על דרישה שאליה יכלה להסכים בקלות, הביאה את טוני קראב, מנהל חטיבת החדשות של BBC והבוס של האריס. אוּאָן חזר בצרחות על דרישותיו – מעבר בטוח מחוץ למדינה, שיינתן במו"מ של שלושה שגרירים ממדינות ערב – אל קראב מחלון בקומה הראשונה, והורה שהן ישודרו יחד עם הצהרה על מטרות החוטפים בידי BBC. משרד החוץ הבריטי פנה באופן לא פורמלי לשגרירויות סוריה, לבנון, כוויית, ירדן, אלג׳יריה וקטאר כדי לשאול אם שגריריהן יהיו מוכנים לדבר עם החוטפים. השגריר הירדני סירב מייד, וחמשת האחרים אמרו שיתייעצו עם ממשלותיהם. באותו ערב שידרה רשת BBC את ההצהרה, אך בצורה שלא הניחה את דעתו של אוּאָן, שלדעתו הייתה מקוצרת ושגויה.
בינתיים איתרה המשטרה את שומר הבניין של השגרירות והביאה אותו למטה הקדמי שלהם כדי לתדרך את לוחמי ה-SAS ואת הקצינים הבכירים. הוא מסר כי דלת הכניסה של השגרירות מחוזקת בדלת ביטחון מפלדה, וכי החלונות בקומת הקרקע ובקומה הראשונה מצוידים בזכוכית ממוגנת, תוצאה של המלצות שניתנו לאחר שביקשו מה-SAS לבחון את סידורי האבטחה של השגרירות כמה שנים קודם לכן. התוכניות להיכנס אל השגרירות באמצעות פריצת דלת הכניסה וחלונות קומת הקרקע נזנחו עד מהרה והלוחמים החלו לעבוד על רעיונות אחרים.
היום הרביעי: 3 במאי
אוּאָן, שכעס על הדיווח השגוי של BBC על דרישותיו בערב הקודם, יצר קשר עם צוות המשא ומתן המשטרתי זמן קצר אחרי 06:00 והאשים את הרשויות בהטעיה. הוא דרש לדבר עם שגריר ערבי כלשהו, אך איש המשא ומתן במשמרת טען שהשיחות עדיין מסודרות בידי משרד החוץ. אוּאָן זיהה את טקטיקת הסחבת ואמר לאיש המשא ומתן כי בני הערובה הבריטים יהיו האחרונים שישוחררו בשל ההטעיה מצד הרשויות הבריטיות. הוא הוסיף כי בן ערובה ייהרג אלא אם טוני קראב יוחזר לשגרירות. עם זאת, קראב לא הגיע לשגרירות עד 15:30, כמעט עשר שעות לאחר הדרישה, דבר שגרם לתסכול רב הן אצל אוּאָן והן אצל סים האריס, שחשש לחייו. לאחר מכן העביר אוּאָן הצהרה נוספת אל קראב באמצעות מוסטפה כרכותי, עיתונאי נוסף שהיה כלוא כבן ערובה בשגרירות. המשטרה הבטיחה שההצהרה תשודר במהדורת החדשות הבאה של BBC, ובתמורה ישוחררו שני בני ערובה. בני הערובה החליטו ביניהם שהשניים שישוחררו יהיו הייש קאנג׳י ועלי-עולי ע׳נזפאר; הראשונה משום שהייתה בהריון, והאחרון משום שהנחירות הרמות שלו שמרו את בני הערובה האחרים ערים בלילות וזה הרגיז את החוטפים…
מאוחר יותר בערב, בסביבות 23:00, צוות SAS סייר על גג השגרירות. הם גילו פרצה, הצליחו לפתוח אותה לשימוש עתידי כנקודת גישה, אם יידרשו להסתער על הבניין וגם חיברו חבלים לארובות כדי לאפשר לחיילים לרדת אל דפנות הבניין ולהיכנס דרך החלונות במידת הצורך.
היום החמישי: 4 במאי
במהלך היום ערך משרד החוץ שיחות נוספות עם דיפלומטים ממדינות ערביות, בתקווה לשכנע אותם להגיע לשגרירות ולדבר עם החוטפים. השיחות, שאותם אירח דאגלס הארד, הסתיימו במבוי סתום. הדיפלומטים הערבים שאליהם פנה התעקשו שעליהם להיות מסוגלים להציע מעבר בטוח מחוץ לבריטניה לחוטפים, משום שלדעתם זו הדרך היחידה להבטיח סיום שקט, אך הממשלה הבריטית עמדה על כך שמעבר בטוח לא יישקל בשום נסיבות. כרכותי, דרכו העביר אוּאָן את דרישותיו ביום הקודם, חלה יותר ויותר במהלך היום, ובערב כבר סבל מחום, מה שהוביל להשערות שהמשטרה הוסיפה משהו למזון שנשלח אל השגרירות. ג׳ון דלו, מפקד המבצע המשטרתי, שקל ככל הנראה את הרעיון ואף התייעץ עם רופא לגבי סיכויי ההצלחה, אך לבסוף דחה אותו כ"לא מעשי".
קציני ה-SAS המעורבים במבצע, ובהם בריגדיר פיטר דה לה בילייה (Billière), מפקד SAS רוז ומייג׳ור הקטור גלאן, בילו את היום בשכלול תוכניות הפשיטה.
היום השישי: 5 במאי
עם עלות השחר העיר אוּאָן את טרבור לוק, משוכנע שיש פולש בשגרירות. לוק נשלח לבדוק, אך לא מצא שום פולש. מאוחר יותר בבוקר קרא אוּאָן ללוק לבחון בליטה בקיר המפריד בין השגרירות האיראנית לשגרירות האתיופית הסמוכה. הבליטה נגרמה בפועל בעקבות הוצאת לבנים, כדי לאפשר לצוות ההסתערות לפרוץ דרך הקיר ולהתקין אמצעי האזנה, מה שהחליש את הקיר. אף שלוק הבטיח לו שאינו מאמין שהמשטרה עומדת להסתער על הבניין, אוּאָן נותר משוכנע שהם "מתכננים משהו" והעביר את החטופים הגברים מהחדר שבו שהו בארבעת הימים האחרונים לחדר אחר במסדרון.
המתח הלך וגבר לאורך הבוקר, וב-13:00 בצהריים אמר אוּאָן למשטרה שיהרוג בן ערובה אלא אם יוכל לדבר עם שגריר ערבי בתוך 45 דקות. ב-13:40 הודיע לוק לצוות המשא ומתן שהחוטפים הורידו את עבאס לווסאני, קצין העיתונות הראשי של השגרירות, למטה, והם מתכוננים להוציאו להורג. לווסאני, שהיה תומך מובהק של המהפכה האיראנית של 1979, התגרה שוב ושוב בשוביו במהלך המצור. לפי לוק, לווסאני אמר שאם בכוונתם להרוג חטוף הוא רצה שזה יהיה הוא. לבסוף, בדיוק בשעה 13:45, 45 דקות לאחר דרישתו של אוּאָן לדבר עם שגריר, נשמעו שלוש יריות מתוך השגרירות.
וואייטלו, שניהל את ישיבת COBR לאורך המצור, הוזעק בחזרה למטה שירות הביטחון בווייטהול מאירוע שבו השתתף במרחק של כ-30 ק"מ משם, והגיע 19 דקות אחרי שדיווחו על היריות. הוא קיבל תדרוך על תוכנית ה-SAS מדה לה בלייה, שאמר לו לצפות לכך שעד 40% מבני הערובה ייהרגו בהסתערות. לאחר דיונים הורה ואייטלו ללוחמי SAS להתכונן להסתערות על הבניין בהתראה קצרה, וההוראה התקבלה בידי המפקד רוז ב-15:50. עד 17:00 כבר עמדו לוחמי ה-SAS בעמדה ליציאה להסתערות בהתראה של עשר דקות. בשעה 18:20 גייסו צוותי המשא ומתן של המשטרה את האימאם ממסגד ריג׳נטס פארק, מחשש שהגיעו לנקודת שבר וביקשו ממנו לדבר עם החוטפים. שלוש יריות נוספות נורו במהלך שיחתו של האימאם עם אוּאָן. אוּאָן הודיע שבן ערובה נהרג, ושיתר בני הערובה ימותו בתוך 30 דקות אם דרישותיו לא ימולאו. כמה דקות לאחר מכן נזרקה גופתו של לווסאני מחוץ לדלת הקדמית. בבדיקה ראשונית שבוצעה במקום העריך פתולוג משפטי כי לווסאני היה מת לפחות שעה, כלומר לא ייתכן שנהרג בשלוש היריות האחרונות, והדבר הוביל את המשטרה להאמין ששני בני ערובה נהרגו. בפועל נורה רק לווסאני.
לאחר שגופתו של לווסאני נאספה, דייוויד מק׳ני (David McNee), מפקד משטרת המטרופוליטן, פנה לשר הפנים בבקשה לאשר להעביר את השליטה במבצע לצבבא הבריטי לפי הנחיות מתן סיוע צבאי לרשויות האזרחיות. וואייטלו העביר את הבקשה לראשת הממשלה שהסכימה מיד. כך ג׳ון דלו, הקצין המשטרתי הבכיר בשגרירות, מסר את השליטה במבצע למפקד רוז בשעה 19:07, ואישר לו להורות על הסתערות לפי שיקול דעתו. במקביל החלו אנשי המשטרה לעכב את אוּאָן. הם הציעו לו ויתורים כדי להסיח את דעתו ולמנוע ממנו להרוג בני ערובה נוספים, ובכך קנו זמן ללוחמי SAS להשלים את ההכנות האחרונות לפשיטה שכבר הייתה בלתי נמנעת.
מבצע נמרוד יוצא לדרך
2 יחידות של שירות האוויר המיוחד SAS שנמצאו בשטח, הצוות האדום והצוות הכחול, קיבלו הוראה לפתוח בהסתערות בו-זמנית, במבצע שזכה לשם הקוד ״מבצע נמרוד״, בשעה 19:23.
קבוצה אחת של ארבעה אנשים מהצוות האדום ירדה בחבלים מגג הבניין בחלקו האחורי, בעוד צוות נוסף בן ארבעה אנשים הוריד רימון הלם דרך הפרצה בגג. הפיצוץ של רימון ההלם היה אמור להתרחש יחד עם פיצוץ חומרי הנפץ בידי צוותי הירידה, כדי לחדור אל הבניין דרך החלונות בקומה השנייה. במהלך הירידה הסתבך אחד החיילים בחבל שלו. בזמן שניסו לסייע לו, אחד החיילים האחרים שבר בטעות חלון בעזרת כף רגלו. קול הזכוכית המתנפצת התריע בפני אוּאָן, שהיה בקומה הראשונה ושוחח עם צוות המשא ומתן המשטרתי, והוא הלך לבדוק. החיילים לא יכלו להשתמש בחומרי הנפץ מחשש שיפגעו בחברם התקוע, אך הצליחו לפרוץ פנימה בעזרת פטישים.
לאחר כניסת החיילים הראשונים פרצה אש שהתפשטה במעלה הווילונות והחוצה מהחלון בקומה השנייה, גרמה לכוויות קשות של החייל התקוע. גל שני של חיילים שהורידו חבלים שחרר אותו, והוא נפל אל המרפסת שמתחת לפני שנכנס לשגרירות. מעט מאחורי הצוות האדום, הצוות הכחול פוצץ מטענים בחלון בקומה הראשונה, מה שאילץ את סים האריס, שזה עתה רץ לתוך החדר, לתפוס מחסה. חלק ניכר מהפעולה בחזית השגרירות התרחש לעיני העיתונאים שהתאספו במקום ושודר בשידור חי בטלוויזיה ובריחתו של האריס לאורך מעקה המרפסת בקומה הראשונה נלכדה במצלמות הטלוויזיה.
כאשר החיילים יצאו אל גרם המדרגות בקומה הראשונה, Lock התנפל על Oan כדי למנוע ממנו לתקוף את אנשי ה-SAS. Oan, שעדיין היה חמוש, נורה למוות בידי אחד החיילים. בינתיים נכנסו צוותים נוספים לשגרירות דרך הדלת האחורית וטיהרו את קומת הקרקע ואת המרתף. במהלך הפשיטה פתחו החוטפים שהחזיקו את בני הערובה הגברים באש לעברם, הרגו את Ali Akbar Samadzadeh ופצעו שניים נוספים. ה-SAS החל לפנות את בני הערובה, והוביל אותם במורד המדרגות לכיוון הדלת האחורית של השגרירות. שניים מן הטרוריסטים הסתתרו בין בני הערובה; אחד מהם שלף רימון יד כשהזדהה. חייל SAS, שלא יכול היה לירות מחשש לפגיעה בבן ערובה או בחייל אחר, דחף את המחבל החמוש ברימון אל תחתית המדרגות, שם ירו בו שני חיילים אחרים והרגו אותו.
הפשיטה נמשכה שבע עשרה דקות וכללה 30 עד 35 חיילים. הטרוריסטים הרגו בן ערובה אחד ופצעו קשה שניים אחרים במהלך הפשיטה, בעוד ה-SAS הרג את כל הטרוריסטים מלבד אחד. בני הערובה שהוצלו והמחבל שנותר, שעדיין הוסווה ביניהם, הועברו אל גינת השגרירות האחורית והושכבו על הקרקע תחת שמירה, עד לזיהויים. המחבל האחרון זוהה בידי Sim Harris ונלקח משם בידי ה-SAS.
לאחר הפשיטה: גבורה, חקירה והשלכות משפטיות
לאחר תום המצור לוק טרבור תואר כגיבור וקיבל את מדליית ג׳ורג׳, העיטור האזרחי השני בחשיבותו בממלכה המאוחדת, על פעילותו במהלך המצור ועל כך שהתנפל על המחבל הראשי במהלך פשיטת ה-SAS, הפעם היחידה במהלך המצור שבה לוק שלף את אקדחו המוסתר.
הממשלה האיראנית קיבלה את סיום המצור בברכה וגם הודתה לממשלת בריטניה על הפעילות המשטרתית. לאחר מכן פתחה המשטרה בחקירת המצור ומותם של שני בני הערובה וחמישה מהטרוריסטים, כולל פעולות ה-SAS. נשקם של החיילים נלקח לבדיקה, ולמחרת הם עצמם נחקרו באריכות בידי המשטרה בבסיס הגדוד בהרפורד.
פאוזי נג׳אד היה החוטף היחיד ששרד את הסתערות ה-SAS. לאחר שזוהה, הוא נגרר בידי חייל SAS, שלפי הטענה התכוון להחזירו אל תוך הבניין ולירות בו. לפי דיווחים, החייל שינה את דעתו לאחר שהוסבה תשומת לבו לכך שהפשיטה משודרת בשידור חי בטלוויזיה. מאוחר יותר התברר שהצילום מהחלק האחורי של השגרירות הגיע ממצלמה שהוצבה בחלון של דירה מול השגרירות. המצלמה הותקנה בידי טכנאי ITN, שהתחזו לאורחים של תושב מקומי כדי לעבור את הפיקוח המשטרתי, שהוצב מאז תחילת המצור. נג׳אד נעצר, נשפט, הורשע ונידון למאסר עולם בשל חלקו במצור. הוא היה זכאי לחנינה ב-2005.
בהיותו אזרח זר, הוא היה אמור בדרך כלל להיות מגורש מיד למדינתו, אך סעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם, שהוטמע בחוק הבריטי באמצעות חוק זכויות אדם 1998, פורש בידי בית הדין האירופי לזכויות אדם ככזה האוסר גירוש במקרים שבהם האדם עלול להיות מעונה או מוצא להורג במדינתו. נג׳אד קיבל בסופו של דבר חנינה בשנת 2008 ואישורי שהייה בבריטניה, אך לא קיבל מקלט מדיני. משרד הפנים הבריטי (Home Office) פרסם הצהרה לפיה:
"אנחנו לא מעניקים מעמד של פליט למחבלים מורשעים.
מטרתנו היא לגרש אנשים מהר ככל האפשר, אך החוק מחייב אותנו לקבל תחילה הבטחות לכך שהאדם המוחזר לא יעמוד בפני מוות בטוח"
לאחר 27 שנות מאסר הוגדר נג׳אד כמי שאינו מהווה עוד איום על החברה, אך טרבור לוק כתב למשרד הפנים כדי להתנגד לשחרורו. מכיוון שמקובל על הממשלה הבריטית שהוא יוצא להורג או מעונה אם יגורש, אין אפשרות לגרשו לאיראן; הוא חי לאחר מכן במשך שנים בדרום לונדון, לאחר שאימץ זהות אחרת.
ההשפעה ארוכת הטווח: לונדון, ממשלת תאצ׳ר וה-SAS
לפני 1980 הייתה לונדון זירה לכמה אירועי טרור הקשורים לפוליטיקה של המזרח התיכון, ובהם ההתנקשות בעבדאללה אל-הגארי, לשעבר ראש ממשלת תימן, וההתקפה על טיסת אל על. אף שהיו גם אירועים מבודדים נוספים הקשורים לפוליטיקה של המזרח התיכון ושל צפון אפריקה בשנים שלאחר המצור, ובמיוחד הרצח של איבון פלטשר מתוך השגרירות הלובית ב-1984, ההיסטוריון ג׳רי וואיט סבר שסיום המצור "סימן ביעילות את סופן של שלוש שנים במהלכן לונדון היוותה את הבמה העולמית לפתרון בעיות המזרח התיכון". במובן זה, ששת הימים הללו לא רק פתרו משבר מקומי, אלא גם סגרו פרק היסטורי שבו העיר לונדון שימשה במה בינלאומית לסכסוכים רחוקים.
הפשיטה של ה-SAS, שנשאה את שם הקוד ״מבצע נמרוד״, שודרה בשידור חי בשעת שיא בערב יום שני ונצפתה בידי מיליונים הממלכה, מה שהפך אותה לרגע מכונן בהיסטוריה הבריטית. גם רשת BBC וגם ITV הפסיקו את השידורים המתוכננים, ו-BBC אף קטע את שידור גמר אליפות העולם בסנוקר כדי להראות את סיום המצור. עבור כמה עיתונאים הייתה זו קפיצת מדרגה של ממש. קייט אדי, כתבת התור של BBC שהייתה בשגרירות כשהחלה ההסתערות, המשיכה לסקר את משפטו של נג׳אד, אחר כך היא דיווחה מאזורי מלחמה ברחבי העולם ולבסוף נעשתה לכתבת חדשות בכירה עבור BBC News. דייוויד גולדסמית׳ וצוותו, שהיו אחראים למצלמה המוסתרת בחלק האחורי של השגרירות, זכו בפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה BAFTA על הסיקור.
הצלחת המבצע, יחד עם הסיקור הגבוה שהוענק לו בתקשורת, יצרה תחושת גאווה לאומית שהושוותה לסיום המלחמה באירופה במלחמת העולם השנייה. עם זאת, האירוע העמיק את המתח ביחסים שכבר היו מתוחים בין בריטניה לאיראן לאחר המהפכה האיראנית. הממשלה האיראנית טענה כי המצור על השגרירות תוכנן בידי ממשלות בריטניה וארצות הברית, וכי בני הערובה שנהרגו היו ״קדושי המהפכה״.
מבצע נמרוד השיב את יחידת SAS, גדוד שנדחק לשוליים לאחר ימי תהילתו במלחמת העולם השנייה, בין השאר בשל האופי החשאי של מבצעיו, אל מרכז הבמה הציבורית. ביחידה עצמה לא אהבו את הפרופיל החדש. ובכל זאת, המבצע זיכה אותה בהצדקה מחודשת, אחרי שהיחידה הייתה בסכנת פירוק ותחת ביקורת לפיה השימוש במשאבים נחשב לבזבזני. עד מהרה הוצפה היחידה במועמדים חדשים. במקביל הפכה SAS ליעד מבוקש לקציני צבא בעלי קריירה. היחידה נאלצה להוסיף מבחני כושר בתחילת תהליך המיון. ה-SAS גם חוותה עלייה חדה בביקוש למומחיות אנשיו באימונים של כוחות מדינות ידידותיות ושל מדינות שהתמוטטותן נחשבה מנוגדת לאינטרס הבריטי. הממשלה פיתחה נוהל להשאלת אנשי SAS לממשלות זרות כדי לסייע בטיפול בחטיפות מטוסים או במצורים וזה הפך לאופנתי עבור פוליטיקאים להיראות ולהצטלם לצד לוחמי היחידה. למרות התהילה החדשה, SAS לא בלטה במיוחד במהלך מלחמת פוקלנד 1982, בין השאר בשל מיעוט מבצעים, ושבה להופיע בקדמת הבמה רק במהלך מלחמת המפרץ בשנים 1990-1991.
תגובת הממשלה הבריטית למשבר, והשימוש המוצלח בכוח כדי לסיימו, חיזקו את הממשלה השמרנית של אותה תקופה והעלו את קרנה האישית של מרגרט ת׳אצר. תום המצור הדגים את מדיניות הממשלה הבריטית של סירוב להיכנע לדרישות טרור.
בניין השגרירות ניזוק קשות בשריפה. חלף יותר מעשור עד שממשלות בריטניה ואיראן הגיעו להסכם שלפיו בריטניה תתקן את הנזק לשגרירות בלונדון ואיראן תשלם על תיקון שגרירות בריטניה בטהרן, שניזוקה במהלך המהפכה האיראנית של 1979. דיפלומטים איראנים שבו לעבוד מ-16 פרינס׳ס גייט בדצמבר 1993. ארגון DRFLA נחלש בעקבות קשריו עם ממשלת עיראק, לאחר שהתברר שממשלתו שלה סדאם חוסיין מימנה את ההכשרה והציוד של החוטפים. מלחמת איראן-עיראק פרצה חמישה חודשים לאחר תום המצור ונמשכה 8 שנים. המאבק לאוטונומיה של ח'וזסתאן נשכח ברובו בעקבות האיבה והמלחמה, וכך גם DRFLA.
השפעה התרבותית: ספרים, טלוויזיה ומשחקים
מלבד סרטי תעודה שונים, הסיום הדרמטי של המצור הוליד גל של יצירות בדיוניות על יחידת ה-SAS בדמות רומנים, תוכניות טלוויזיה וסרטים.
המצור מופיע גם במשחק הווידאו The Regiment משנת 2006, ו-Tom Clancy's Rainbow Six Siege – משחק יריות טקטי משנת 2015 המתמקד בלחימה בטרור – שואב ממנו השראה, עם דמות משחק בשם ת׳אצר שברצף העלילה שלה השתתפה במצור. גם ה-SAS מופיע בספר Rainbow Six, שעליו התבססה סדרת המשחקים.
המצור על השגרירות הוזכר כמה פעמים בדרמת הטלוויזיה Ultimate Force (2002-2008), שבה מככב רוס קמפ כמנהיג יחידת SAS בדיונית.
חומר מעשיר לקריאה
Adie, Kate (2002). The Kindness of Strangers. London: Headline Publishing Group.
de la Billière, Sir Peter (1995). Looking for Trouble: SAS to Gulf Command. London: HarperCollins.
Firmin, Rusty; Pearson, Will (2011). Go! Go! Go! (paperback ed.). London: Phoenix Books.
Fremont-Barnes, Gregory (2009). Who Dares Wins: The SAS and the Iranian Embassy Siege 1980. Oxford: Osprey Publishing.
Sunday Times "Insight" Team (1980). Siege! Princes Gate, London: The Great Embassy Rescue. London: Times Newspapers Ltd.
Macintyre, Ben (2024). The Siege: A Six-Day Hostage Crisis and the Daring Special-Forces Operation that Shocked the World. Toronto: Signal. ISBN 9780771010446.
McNee, Sir David (1983). McNee's Law. Glasgow: William Collins, Sons.
Moysey, Stephen P. (2004). "The Balcombe Street and Iranian Embassy Sieges". Journal of Police Crisis Negotiations.
Neville, Leigh (2016). The SAS 1983-2014. Oxford: Osprey Publishing.
חומר מעשיר לצפייה
בין הבולטים שבסרטי הטלוויזיה והקולנוע אודות פרשת המצור הם הסרט Who Dares Wins משנת 1982.
כמו גם סרט הפעולה והמותחן ״שישה ימים״ משנת 2017, שיצא ב-Netflix. הסרט הוא הפקה בריטית-ניו זילנדית וכיכבוֹ בו מארק סטרונג, ג׳יימי בל, אבי קורניש ומרטין שו. את מצב המצור הסרט מציג משלוש נקודות מבט: זו של המתווך במשא ומתן, מקס ורנון (בגילומו של מארק סטרונג), של מנהיג יחידת SAS ראסטי פירמין (בגילומו של ג׳יימי בלl) ושל כתבת החדשות של BBC קייט אדי (אבי קורניש). הסרט יצא לאקרנים ב-4 באוגוסט 2017, קיבל ביקורות מעורבות, ולאחר מכן שודר ב-Netflix.
רוצים ללמוד עוד על יחידות עילית? הירשמו לניוזלטר של historyistold.com וקבלו סיפורים נוספים ישירות למייל.
