מסעו המפותל של איוואן יאנשה, מפעיל קומוניסטי צעיר ודיסידנט אנטי-ממסדי ועד להפיכתו למנהיג ימני רב-עוצמה ודמות שנויה במחלוקת המושווית למנהיגים פופוליסטיים עולמיים.

אִיוָואן יַאנְשׁ יַאנְשֶׁה, המוכר לכל פשוט כיאנשה, ניצב במרכז הבמה של הפוליטיקה בסלובניה מאז שנות ה-90. סיפורו הוא השתקפות של מדינה בשינוי, שחוותה מעבר מדיקטטורה קומוניסטית לדמוקרטיה פרלמנטרית, וממאבק לעצמאות ועד למורכבות החיים באירופה המודרנית. משנת 2004 כיהן יאנשה מספר פעמים כראש ממשלת סלובניה, ובמקביל הוא עומד בראש המפלגה הדמוקרטית הסלובנית מאז 1993, תנועה שהפכה לכוח הימני המרכזי והדומיננטי במדינה.

המסלול שעבר יאנשה משקף תמורות פוליטיות עמוקות: הוא החל את דרכו כקומוניסט בצעירותו, הפך לדיסידנט ליברלי שתומך דמוקרטיה תחת שלטון קומוניסטי, עבר דרך תפיסות סוציאל-דמוקרטיות, וסיים כדמות ימנית נוקשה. לאורך השנים סומן על ידי גופי תקשורת בינלאומיים כדמות פופוליסטית, לעיתים אף קיצונית, תוך השוואות בלתי פוסקות לשיטות הפעולה של דונלד טראמפ בארצות הברית.

שורשים, נעורים ושינוי פוליטי

איוואן יאנשה נולד ב-17 בספטמבר 1958 למשפחה קתולית ממעמד הפועלים בגרוסופליה. כבר מילדותו כונה ג'אנז, גרסה מקומית לשם איוואן. אביו, יליד דוברובה ליד לובליאנה, היה חבר במשמר המולדת הסלובני (Slovene Home Guard) אשר שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית; הוא ניצל מהנקמה הקומוניסטית לאחר המלחמה בזכות גילו הצעיר. יאנשה עצמו רכש השכלה אקדמית בפקולטה לסוציולוגיה, מדעי המדינה ועיתונאות באוניברסיטת לובליאנה, שם סיים לימודי הגנה בשנת 1982 והשתלב במזכירות ההגנה של הרפובליקה הסוציאליסטית של סלובניה.

בשנת 1975, בהיותו בן 17 בלבד, הצטרף יאנשה לליגה הקומוניסטית והפך לאחד המנהיגים של אגף הנוער שלה. הוא שימש כנשיא הוועדה להגנה עממית בסיסית והגנה עצמית חברתית בליגת הנוער הסוציאליסטי של סלובניה. עם זאת, דרכו המפלגתית נגדעה ב-1983 לאחר שמתח ביקורת על האורתודוקסיה הצבאית היוגוסלבית מנקודת מבט רדיקלית של שמאל, צעד שהוביל לסילוקו מהמפלגה. למרות זאת, הוא לא נרתע והמשיך בדרכו העצמאית.

אולי יעניין אתכם גם

סאמו: המלך שנולד סוחר

כופרת או מכשפה: כיצד נשפטה ז'אן ד'ארק ובמה הואשמה?

גִ'ירוֹלָמוֹ סָבוֹנָרוֹלָה: כיצד ניסה הקנאי מפירנצה לבצע רפורמה בכנסייה ובמדינה?

סלבדור דאלי: על גאון הסוריאליזם

אָבִּיי אַחְמֶד: בין שלום למלחמה בקרן אפריקה

פרנק ויזנר: המרגל שבנה את עולם הצללים

במהלך שנות ה-80, ככל שהחלה סלובניה בתהליכי ליברליזציה ופתיחות, כתב יאנשה מאמרים ביקורתיים על הצבא העממי היוגוסלבי (JNA) במגזין 'מלאדינה'. פעילות זו הובילה למעקב הדוק של המשטרה החשאית היוגוסלבית אחריו. בין השנים 1985 ל-1986 הוא הגיש מעל 250 בקשות לעבודה ללא הצלחה, ונאלץ להתפרנס מכתיבת תוכנות מחשב ומעבודה מזדמנת כמדריך טיפוס הרים. רק ב-1986 עלה בידו להתמנות למזכיר 'הירחון לביקורת המדע', וב-1987 חזר לפרסם ב'מלאדינה'. בתקופה זו היה יאנשה פעיל בולט בתנועה הפציפיסטית ובתנועה הסביבתית המתהווה בסלובניה.

פרשת JBTZ והעלייה לזירה הלאומית

נקודת המפנה הדרמטית בחייו התרחשה ב-31 במאי 1988, כאשר נעצר באשמת החזקת מסמך צבאי יוגוסלבי מסווג שנמצא במהלך חיפוש במקום עבודתו. באותו יום נעצר גם רב-סמל בצבא יוגוסלביה, איוואן בורשטנר, באשמת הדלפת המסמך למגזין 'מלאדינה'. יאנשה ושני עיתונאים הועמדו למשפט צבאי בדלתיים סגורות, ללא ייצוג משפטי, ובשפה הסרבו-קרואטית ולא בסלובנית.

יאנשה נדון ל-18 חודשי מאסר, אותם החל לרצות בכלא דוב, אך הועבר לכלא פתוח באיג בעקבות לחץ ציבורי. פרשה זו, שנודעה כ"פרשת JBTZ", עוררה גל של הפגנות המונים והאיצה את תהליך הדמוקרטיזציה המכונה "האביב הסלובני". בעקבות המעצר קמה הוועדה להגנת זכויות האדם, שהפכה לארגון החברה האזרחית הגדול בסלובניה עם למעלה מ-100,000 חברים. יאנשה האשים מאוחר יותר את מילאן קוצ'אן, מנהיג סלובניה דאז, בנכונות להיענות לדרישת הצבא למעצרים, בעוד אחרים ראו בכך ניסיון של שמרני המפלגה הקומוניסטית למנוע את הקמת התנועה הרפורמיסטית.

שר הגנה ושרשרת תהפוכות פוליטיות

על כל פנים, עם השגת העצמאות ב-1990, מונה יאנשה לשר ההגנה בממשלתו של לוייזה פטרלה, תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת העצמאות הסלובנית ביוני ויולי 1991. הוא נחשב לאחד המתכננים המרכזיים של האסטרטגיה הסלובנית מול הצבא היוגוסלבי. בשנת 1993 נבחר לנשיא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של סלובניה (כיום המפלגה הדמוקרטית הסלובנית, SDS).

תקופת כהונתו כשר הגנה לא עברה ללא מחלוקות. ב-1994 הוא פוטר על ידי ראש הממשלה ג'אנז דרנובשק עקב "פרשת דפאלה ואס", שכללה תקרית שבה כוח צבאי עצר והתעלל באיש משטרה סמוי שניסה להשיג מסמכים מסווגים ממשרד ההגנה. פיטוריו הובילו להפגנות תמיכה ולחששות כי יאנשה, הנתמך על ידי יחידות צבא, יסרב לפנות את כסאו. בנוסף, הוא הואשם במהלך השנים בסחר לא חוקי בנשק ובסחיטת דמויות ציבוריות באמצעות מידע שחשף על עברן תחת השלטון הקומוניסטי.

שלטון ואופוזיציה בעידן החדש

בין נובמבר 2004 לנובמבר 2008 כיהן יאנשה כראש הממשלה בפעם הראשונה. תקופה זו התאפיינה באופוריה לאחר ההצטרפות לאיחוד האירופי, אך גם בחששות מכלכלה לא יציבה. ב-2008 הוא הוחלף על ידי בורוט פאהור. בשנת 2012 חזר יאנשה לכס ראש הממשלה, אולם ממשלתו קרסה בפברואר 2013 לאחר הצבעת אי-אמון על רקע האשמות בשחיתות ואי-דיווח על נכסים אישיים, כפי שעלה בדו"ח הוועדה למניעת שחיתות.

בחודש יוני 2013 נידון יאנשה לשנתיים מאסר בפרשת "פטריה", שעסקה בקבלת שוחד מחברה פינית בעבור חוזה צבאי. הוא החל לרצות את עונשו בכלא דוב ב-2014, אך עונשו בוטל על ידי בית המשפט החוקתי באפריל 2015. השנים הבאות עברו עליו באופוזיציה עד לבחירות 2020, אז מונה בשלישית לראש הממשלה בעקבות התפטרותו של מרג'אן שארץ.

מדיניותו של יאנשה לאורך השנים, ובמיוחד כהונתו השלישית (2020–2022), עוררה הדים בינלאומיים. הוא הביע תמיכה גלויה בדונלד טראמפ בבחירות בארצות הברית ב-2020, והפיץ תיאוריות קונספירציה בנושא. מנגד, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, ביקר יאנשה בקייב יחד עם ראשי ממשלות פולין וצ'כיה כדי להפגין תמיכה בנשיא וולודימיר זלנסקי.

יחסו לישראל

יאנשה נחשב לדמות פוליטית המזוהה באופן מובהק כתומכת בישראל, וזאת בניגוד בולט לממשלות המרכז-שמאל שבאו אחריו בסלובניה. הוא מוגדר כבעל ברית קרוב של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. במהלך כהונותיו כראש ממשלה, הוא פעל להידוק הקשרים הפוליטיים והכלכליים בין סלובניה לישראל. בין היתר, הוא שאף לקדם שיתופי פעולה כלכליים, כגון הפיכת נמל קופר לשער כניסה עבור סחורות ישראליות לשוק האירופי. יאנשה נוט לנקוט עמדה פרו-ישראלית גלויה. הוא הורה בעבר על הנפת דגל ישראל במטה מפלגתו (SDS) כביטוי לסולידריות, והתייחס לארגונים הפלסטיניים הנלחמים נגד ישראל כארגוני טרור.

סוגיית ישראל הפכה למוקד מחלוקת משמעותי בפוליטיקה הסלובנית. בעוד שממשלתו של רוברט גולוב (שירשה את יאנשה ב-2022) נקטה קו ביקורתי ביותר כלפי ישראל – כולל הכרה במדינה פלסטינית, הטלת אמברגו נשק על ישראל והאשמות חריפות נגדה – יאנשה ביקר בחריפות את המדיניות הזו. מפלגתו אף טענה כי ההכרה במדינה פלסטינית היא צעד השקול לתמיכה בחמאס.

במהלך קמפיין הבחירות במרץ 2026, שמו של יאנשה עלה בהקשר של פרשה פוליטית בסלובניה, שבה נטען כי אנשי חברת המודיעין העסקי הישראלית "Black Cube" נפגשו עמו במסגרת קמפיין בחירות. יאנשה אישר כי פגש נציגים של החברה, אך הכחיש מעורבות בפרשות של השפעה זרה או הטיית תוצאות הבחירות שיוחסו לו על ידי יריביו הפוליטיים.  יאנשה נתפס בזירה הבינלאומית ובתוך סלובניה כאחד התומכים הבולטים של ישראל במערכת הפוליטית המקומית, עמדה שמהווה נדבך מרכזי בזהותו הפוליטית ובמחלוקות האידיאולוגיות שלו מול היריבים הפוליטיים בסלובניה.

מורשת ופולמוס סביב יאנשה

בעוד תומכיו רואים בו מנהיג לאומי נחוש, מבקריו טוענים כי מדובר בפופוליזם רדיקלי, לאומנות ושימוש באמצעים סמכותניים לניהול המפלגה. במהלך הפגנות 2020 נגד ממשלתו, הובילו ססמאות בגנותו לחקירות משטרתיות לאחר שיאנשה הגיש תלונות פליליות בטענה לאיומים על חייו, טענה שנדחתה על ידי התובע המחוזי שקבע כי מדובר בביטוי של התנגדות פוליטית.

חייו האישיים של יאנשה, הכוללים נישואים לאורשקה באצ'ובניק ואבהות לילדים, מתנהלים לצד עיסוקיו המגוונים בספורט כגון טיפוס הרים, גולף וכדורגל. הוא פרסם מספר ספרים, בהם "The Making of the Slovenian State" ו-"Okopi", המציגים את תפיסותיו על המעבר מקומוניזם לדמוקרטיה וביקורתו על דמויות כמו מילאן קוצ'אן.

אם מצאת עניין בסיפורו המורכב של איוואן יאנשה, אנו מזמינים אותך להירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים על דמויות היסטוריות נוספות שעיצבו את אירופה המודרנית.