שנת 1945, הימים האחרונים של הרייך השלישי. אל תוך הכאוס של ברלין החרבה הגיח ב-27 באפריל רכב משוריין, ובתוכו קצין בכיר בצבא הסובייטי (שהיה גם כימאי מוביל) וכימאי גרמני נוסף. מטרתם הייתה הבטחת שלומו של מוח מבריק אחד שהחזיק בסודות טכנולוגיים כבירים. מכתב החסות שהעניקו לו באותו יום, שינה את מסלול חייו לעד.
מַנְפְרֶד פוֹן אַרְדֶן (Manfred von Ardenne), היה חוקר גרמני, פיזיקאי יישומי אוטודידקט וממציא פורה שרשם במהלך חייו כ-600 פטנטים בתחומי המיקרוסקופיה האלקטרונית, טכנולוגיה רפואית, טכנולוגיה גרעינית, פיזיקת פלזמה וטכנולוגיית רדיו וטלוויזיה. מניהול מעבדה פרטית במימונו האישי בברלין, דרך גיוסו לתוכנית הגרעין הסובייטית שזיכתה אותו בפרסי סטלין, ועד להקמת מכון מחקר פרטי עצום תחת המשטר המזרח-גרמני הקומוניסטי, סיפורו הוא מסע אירוני ומרתק דרך התהפוכות הפוליטיות הגדולות של המאה העשרים.
שורשים אריסטוקרטיים ומוח של ממציא
הסיפור של משפחת ארדן היה שזור בתרבות הגרמנית עוד לפני לידתו של מנפרד. חיי הסערה של סבתו, אֱלִיזַבֶּת פוֹן אַרְדֶן (Elisabeth von Ardenne), שחיה בין השנים 1853 ל-1952, שימשו כהשראה לרומן הריאליסטי הגרמני המפורסם "אפי בריסט" מאת הסופר תֵּאוֹדוֹר פוֹנְטָנֶה (Theodor Fontane).
מנפרד נולד בשנת 1907 בהמבורג למשפחה אריסטוקרטית ועשירה, והיה הבכור מבין חמישה ילדים. בשנת 1913, בעקבות הצבתו של אביו במשרד המלחמה (Kriegsministerium), עברה המשפחה לברלין.
מגיל צעיר גילה ארדן סקרנות עזה לכל צורה של טכנולוגיה, נטייה שזכתה לעידוד מצד הוריו שסיפקו לו מורים פרטיים בבית. החל משנת 1919 הוא למד בגימנסיה הריאלית בברלין, שם העמיק את תחומי העניין שלו בפיזיקה וטכנולוגיה. בתחרות בית ספרית הוא הגיש דגמים של מצלמה ומערכת אזעקה, וזכה במקום הראשון. בגיל 15 בלבד, בשנת 1923, רשם את הפטנט הראשון שלו עבור שפופרת אלקטרונית בעלת שלוש מערכות בתוך שפופרת אחת, אשר נועדה ליישומים בטלגרפיה אלחוטית.
באותה עת בחר ארדן לעזוב את הגימנסיה בטרם עת כדי להקדיש את זמנו לפיתוח הנדסת רדיו יחד עם היזם זִיגְמוּנְד לֵוֶוה (Loewe), שהפך למנטור שלו. לווה השתמש בשפופרת האלקטרונית של ארדן כדי לבנות את מקלט הרדיו הזול "Loewe-Ortsempfänger OE333". הכנסותיו של ארדן ממכירת פטנטים ומפרסומים אפשרו לו, כבר בשנת 1925, לשפר משמעותית את המגבר רחב-הפס, פיתוח שהיווה בסיס קריטי להתפתחות הטלוויזיה והרדאר. למרות שחסרה לו תעודת הבגרות הרשמית, הוא התקבל ללימודי פיזיקה, כימיה ומתמטיקה ברמה האוניברסיטאית. אולם לאחר ארבעה סמסטרים בלבד, עזב את לימודיו הפורמליים בשל חוסר הגמישות של המערכת האקדמית. הוא הפך לאוטודידקט מובהק והקדיש את חייו למחקר בפיזיקה יישומית.
המעבדה בברלין-ליכטרפלדה ומהפכת הטלוויזיה
בשנת 1928 זכה ארדן לירושה שהעניקה לו שליטה מלאה על כספו. הוא ניצל את ההזדמנות והקים מעבדת מחקר פרטית בברלין-ליכטרפלדה בשם "מעבדת המחקר לפיזיקה אלקטרונית" (Forschungslaboratorium für Elektronenphysik). מטרתו הייתה לנהל מחקרים טכנולוגיים מתקדמים בתחומי הרדיו, הטלוויזיה והמיקרוסקופיה האלקטרונית. בין כותלי מעבדה זו הוא המציא את מיקרוסקופ האלקטרונים הסורק. מימון המעבדה הגיע מהכנסות הפטנטים שלו ומחוזים עם גופים שונים. כך למשל, מחקריו בפיזיקה גרעינית וטכנולוגיית תדר-גבוה מומנו על ידי משרד הדואר של הרייך (RPM), שבראשו עמד וִילְהֶלְם אוֹנֶזוֹרְגֶה (Ohnesorge).
הוא הצליח למשוך למעבדתו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, ובהם פיזיקאי הגרעין פְרִיץ הָאוּטֶרְמַנְס (Fritz Houtermans) שהצטרף ב-1940. בנוסף, חקר ארדן גם את תחום הפרדת האיזוטופים. ציוד המעבדה הפרטית היה מרשים בקנה מידה היסטורי.
ארדן מעולם לא פיתח שפופרת מצלמה, אלא השתמש בשפופרת הקרן הקתודית כסורק נקודה מעופפת לסריקת שקופיות וסרטים. השידור הראשון שלו של תמונות טלוויזיה התבצע ב-24 בדצמבר 1933. בשנת 1934 התקיימו שידורי ניסיון לשירות טלוויזיה ציבורי, וב-1935 החל לפעול בברלין שירות הטלוויזיה הראשון בעולם הסורק באופן אלקטרוני, תחנת "Fernsehsender Paul Nipkow".
השיא הגיע בשידור החי של משחקי אולימפיאדת הקיץ מברלין למקומות ציבוריים ברחבי גרמניה ב-1936. בשנת 1937, שבה גם נישא לבֶּטִינָה בֶּרְגֶנְגְרוּאֶן (Bettina Bergengruen) עמה הביא לעולם ארבעה ילדים, פיתח ארדן את מיקרוסקופ האלקטרונים הסורק-חודר. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא נטל חלק בחקר ויישום של מערכות רדאר. הישגיו זיכו אותו בשנת 1941 ב"מדליית לייבניץ" מטעם האקדמיה הפרוסית למדעים, ובינואר 1945 הוענק לו התואר "יועץ מחקר של הרייך" (Reichsforschungsrat).
ברית ההישרדות והמעבר לברית המועצות
עם דעיכת המלחמה, ארדן ושלושה מדענים בולטים נוספים כרתו ברית היסטורית. שותפיו להסכם היו גוּסְטָב הֶרְץ (Gustav Hertz), חתן פרס נובל ומנהל מעבדת מחקר II בסימנס, פֶּטֶר אַדוֹלְף טִיסֶן (Peter Adolf Thiessen), פרופסור באוניברסיטת הומבולדט ומנהל מכון קייזר וילהלם לפיזיקה כימית ואלקטרוכימיה בברלין-דאהלם, ומַקְס פוֹלְמֶר (Max Volmer), פרופסור ומנהל המכון לפיזיקה כימית בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בברלין.
אולי יעניין אותך
הברית נועדה להבטיח את עתידם באמצעות שבועה הדדית:
מטרותיהם היו מניעת ביזה של המכונים שלהם, המשך עבודתם במינימום הפרעות, והגנה על עצמם מפני העמדה לדין על מעשים פוליטיים מהעבר. טיסן, שהיה חבר במפלגה הנאצית, טיפח במקביל גם קשרים קומוניסטיים והוא זה שהגיע למכון של ארדן ברכב המשוריין באפריל 1945 להעניק לו את שטר החסות. ההכרה הסובייטית בערכו של ארדן התבררה סופית ב-10 במאי 1945, כאשר המעבדה זכתה לביקורו של קולונל-גנרל ו. א. מַכְנְיוֹב מהמשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד, מלווה בפיזיקאים הסובייטים אִיסַאק קִיקוֹאִין, לֶב אַרְצִימוֹבִיץ', גְאוֹרְגִי פְלְיוֹרוֹב, וו. ו. מִיגוּלִין מהכוח הרוסי של מבצע אלסוס. הסובייטים הרעיפו שבחים על המחקר ועל הציוד שנמצא במקום, שכלל מיקרוסקופ אלקטרונים, ציקלוטרון במשקל 60 טונות, ומתקן הפרדת איזוטופים פלזמי-יוני.
ארבעת חברי הברית הועברו לברית המועצות. מנפרד פון ארדן מונה לעמוד בראש "מכון A" בסינופ, פרבר של העיר סוחומי. בפגישתו הראשונה עם שר הפנים הסובייטי והממונה על המשטרה החשאית לַוְורֶנְטִי בֶּרְיָה, התבקש ארדן להשתתף בתוכנית פצצת האטום הסובייטית. ארדן הבין מיד שהשתתפות ישירה בפרויקט הפצצה תמנע את חזרתו לגרמניה אי פעם, ועל כן הציע בפיקחות כי יעסוק בהעשרת איזוטופים כיעד מוגדר. הצעתו התקבלה.
יעדי מכון A בניהולו כללו הפרדה אלקטרומגנטית של איזוטופים בהובלת ארדן עצמו, פיתוח טכניקות לייצור מחסומים נקבוביים להפרדת איזוטופים בהובלת טיסן, ושיטות מולקולריות להפרדת איזוטופים של אורניום תחת ניהולו של מַקְס שְׁטֶנְבֶּק (Max Steenbeck), עמיתו של הרץ מסימנס. צוות המכון הלך וגדל וכלל בין היתר את אִינְגְרִיד שִׁילִינְג (Ingrid Schilling), אַלְפְרֶד שִׁימוֹר (Alfred Schimohr), גֶרְהַרְד זִיוֶורְט (Gerhard Siewert), ולוּדְוִויג צִיל (Ludwig Ziehl). עד סוף שנות הארבעים עבדו במכון קרוב ל-300 גרמנים. במקביל, גוסטב הרץ עמד בראש "מכון G" באגודזרי, כ-10 ק"מ דרומית-מזרחית לסוחומי (לאחר 1950 עבר למוסקבה). פולמר נשלח למכון המחקר המדעי מס' 9 (NII-9) במוסקבה וקיבל משרד תכנון לעבודה על ייצור מים כבדים.
ארדן, בהמלצת הרשויות, שינה בסופו של דבר את כיוון מחקרו מהפרדת איזוטופים לחקר פלזמה שכוונה להיתוך גרעיני מבוקר. בשנת 1947 הוענק לו פרס סטלין על פיתוח מיקרוסקופ אלקטרונים שולחני. בשנת 1953, בטרם חזרתו לגרמניה, זכה בפרס סטלין מדרגה ראשונה על תרומתו לתוכנית פצצת האטום. כספי הפרס, בסך 100,000 רובל, שימשו אותו מאוחר יותר לרכישת הקרקע עבור המכון הפרטי שיקים במזרח גרמניה.
בדצמבר 1954 חזר ארדן למזרח גרמניה, כשהוא לוקח עמו את כל הציוד שהביא עמו ממעבדתו בברלין, שכן על פי הסכם מוקדם שעשה עם הרשויות הסובייטיות עם הגעתו, הציוד לא נחשב כפיצויי מלחמה לברית המועצות.
אימפריה פרטית במזרח גרמניה הקומוניסטית
עם הגעתו לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, מונה ארדן ל"פרופסור לבעיות אלקטרוטכניות מיוחדות של טכנולוגיה גרעינית" בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בדרזדן. במקביל, הוא ייסד בעיר את מכון המחקר שלו, "מכון המחקר מנפרד פון ארדן" (Forschungsinstitut Manfred von Ardenne). עם למעלה מ-500 עובדים, הפך המכון למוסד ייחודי וחסר תקדים במזרח גרמניה – מכון מחקר מוביל שנוהל באופן פרטי לחלוטין תחת משטר קומוניסטי הדוק. פון ארדן זכה בפרס הלאומי של מזרח גרמניה פעמיים.
ב-1957 התמנה ארדן לחבר במועצת המחקר (Forschungsrat) של גרמניה המזרחית, ובאותה שנה פיתח את האנדורדיוסונדה לאבחון רפואי. ב-1958 זכה שוב בפרס הלאומי של מזרח גרמניה והפך לחבר במועצת השלום (לא, לא זו העזתית… מה חשבתם?).
בשנת 1959 רשם פטנט על כבשן קרן-אלקטרונים שפיתח. ב-1961 נבחר ליושב ראש החברה הבינלאומית לאלקטרוניקה רפואית וטכנולוגיה ביו-רפואית. החל משנות השישים, הוא הרחיב משמעותית את מחקרו הרפואי והפך למפורסם בזכות "תרפיית החמצן מרובת-השלבים" ו"תרפיית הסרטן מרובת-השלבים" שפיתח.
הוא גם מילא תפקידים פוליטיים ותרבותיים בכירים במדינה. מ-1963 כיהן כנשיא ה"קולטורבונד" (Kulturbund) – איגוד התרבות של מזרח גרמניה, ובין השנים 1963 ל-1989 שימש כנציג ב"פולקסקאמר" (Volkskammer), הפרלמנט המזרח-גרמני, וכחבר בסיעת הקולטורבונד.
לאחר יצירת ברית הערים התאומות בין דרזדן להמבורג ב-1987, הוענקה לארדן אזרחות כבוד של העיר דרזדן בספטמבר 1989.
לאחר איחוד גרמניה ב-1991, קרס מכון המחקר המפואר שלו תחת חובות כבדים, אך בהמשך הוקם מחדש תחת השם "Von Ardenne Anlagentechnik GmbH". בסופו של דבר הלך לעולמו ב-26 במאי 1997, כשהוא מותיר אחריו כ-600 פטנטים שממשיכים לעצב את הטכנולוגיה המודרנית. בשנת 2002, כאות הוקרה לפועלו, קראה החברה האירופית לחקר שכבות דקות (Europäische Forschungsgesellschaft Dünne Schichten) פרס שנתי על שמו.
כך, האיש שנולד כאריסטוקרט ופעל כקפיטליסט עצמאי, מצא את עצמו בונה את המוסד הפרטי הגדול ביותר דווקא בלב ליבה של הכלכלה המרקסיסטית, כשהוא מקבל פרסים מידיו של סטלין. המסע של מנפרד פון ארדן הוא תזכורת לכך שהמדע, לעיתים קרובות, מחזיק בכוח לכופף את כללי המשחק הפוליטי.
על מנת לא להחמיץ עוד סיפורים טרגיים ומרתקים מנבכי ההיסטוריה שמשנים את האופן שבו אנו מבינים את ההווה, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
