כיצד מצליח אחד מפושעי המלחמה המבוקשים בעולם, שעל ראשו פרס של מיליוני דולרים, להתחמק מרשויות החוק הבינלאומיות במשך יותר מעשור? ■ בחלק השלישי והאחרון של סדרת הכתבות, אנו עוקבים אחר שנות המחתרת הסוריאליסטיות של רדובאן קראדז'יץ'. האיש שאישר את חיסולה של סרברניצה המציא את עצמו מחדש בלב בלגרד, מסתתר תחת זקן עבות כמרפא אלטרנטיבי ו"מומחה לאנרגיה". ■ זהו סיפור על מרדף מורכב, מעצר דרמטי והמשפט ההיסטורי שניפץ את השקרים והביא צדק, גם אם מאוחר.
ללכוד את המנהיג
עד אמצע שנות האלפיים כבר הצטברו תצלומי אוויר, עדויות ניצולים, הודאות של מבצעים, מסמכי צבא, האזנות רדיו, סרט וידאו, שרידים פורנזיים ואלפי זיהויי דנ"א מרצח העם בסרברניצה. מלאדיץ' וקרדז'יץ' עדיין לא עמדו למשפט.
קרדז'יץ' נעלם מהחיים הציבוריים ב-1996. במשך שנים נפוצו דיווחים שלפיהם הוא מסתתר במנזרים, נעזר ברשת של תומכים ואף מתחפש לכומר. ארצות הברית הציעה פרס של חמישה מיליון דולר תמורת מידע שיוביל ללכידתו. אלא שבשלב האחרון של מנוסתו הוא לא הסתתר בבונקר הררי. הוא בנה לעצמו חיים חדשים בלב בלגרד, גידל זקן לבן ארוך וחזר, בדרכו המעוותת, אל המקצוע שבו החל את חייו: רפואה ונפש.
כאשר נעצר ביולי 2008 על ידי סוכני ביון סרביים מסוכנות הביון והביטחון של סרביה (BIA), העולם גילה שהאיש שניהל מדיניות של גירוש, מצור ורצח הסתובב במשך שנים בשם דראגן דאביץ', העניק טיפולים אלטרנטיביים והרצה בפני קהל שלא ידע מיהו באמת. כעת היה על התביעה להוכיח לא רק מה אירע בסרברניצה, אלא כיצד אדם שלא עמד בעצמו מול כיתות היורים נשא באחריות משפטית לרצח עם.
המרדף הארוך אחר "דוקטור דאביץ'"
היעלמותו של קרדז'יץ' מן החיים הציבוריים לא הייתה מוחלטת. הוא נעזר באנשים שהסתירו אותו, ובשנת 2001 אף הפגינו מאות מתומכיו למענו בעיר מגוריו. ככל שהצליח לחמוק זמן רב יותר, כך גברה ההערצה כלפיו בקרב חלק מן הסרבים הבוסנים.
במרץ 2003 קראה אמו, יוֹבַנְקָה קָרָדְזִ'יץ', לבנה להסגיר את עצמו. ב-2005 הצטרפו לקריאה מנהיגים סרבים בוסנים, שטענו כי בוסניה וסרביה אינן יכולות להתקדם מבחינה פוליטית וכלכלית כל עוד הוא נמלט. לאחר פשיטה כושלת, עצרו חיילי נאט"ו ב-7 ביולי 2005 את בנו, אָלֶכְּסַנְדָר, אך שחררו אותו כעבור עשרה ימים. ב-28 ביולי פנתה רעייתו של קרדז'יץ', לִילְיָאנָה, לבעלה וקראה לו להיכנע בשל מה שתיארה כ"לחץ עצום" שהופעל על המשפחה.
דיווח של ה-BBC טען כי קרדז'יץ' נצפה באותה שנה ליד פוצ'ה, סמוך לפארק הלאומי סוטייסקה, כשהוא יוצא ממכונית מרצדס אדומה. לפי הדיווח, סוכנויות מודיעין מערביות ידעו בקווים כלליים היכן הוא ומלאדיץ' נמצאים, אך בלונדון ובוושינגטון לא הייתה נכונות לסכן את חייהם של סוכנים כדי ללכוד אותם.
בינואר 2008 הוחרמו דרכוניהם של קרובי משפחתו. חודש לאחר מכן, במהלך הפגנה שנערכה בבלגרד תחת הסיסמה "קוסובו היא סרביה", הונפו דיוקנאותיו של המבוקש. אלא שבאותו זמן קרדז'יץ' כבר הסתובב בבלגרד בגלוי.
לפי חומרי המקור, מאז אפריל 1999 השתמש קרדז'יץ' בזהותו של "ד"ר דראגן דויד דאביץ'". על כרטיסי הביקור שלו הודפס גם השם "D.D. David". הזהות התבססה על פרטיו של דראגן דאביץ' אמיתי, פועל בניין שנולד ב-1942. באחד המקורות נטען כי שירות המודיעין הסרבי סיפק לקרדז'יץ' את הזהות ברומה. הוא חי בבלגרד החדשה לפחות מאז 2005 ועבד בשלוש מרפאות פרטיות. במשך כשנה וחצי התגורר ברחוב יוּרִי גָגָרִין 267, בבלוק 45. הוא טען שהוא נוירו-פסיכיאטר המתמחה ברפואה אלטרנטיבית, אף שלא היה רשום כרופא מורשה ולא הציג לעורכי כתבי העת שבהם פרסם תואר רפואי או קורות חיים.
באתר האינטרנט שלו הציע לטפל בבעיות נפשיות ומיניות באמצעות שיטה שכינה "אנרגיה קוונטית אנושית". הביוגרפיה המזויפת באתר סיפרה כי נולד בקובאצ'י ליד קרלייבו ולמד באוניברסיטת לומונוסוב. קרדז'יץ' גידל שיער לבן ארוך, זקן עבות והרכיב משקפיים. גוראן קוֹיִיץ', עורך כתב העת לרפואה אלטרנטיבית Zdrav Život, תיאר אותו כאדם משכיל, סימפתי ורהוט, שדיבר סרבית בלי מבטא בוסני.
מאוקטובר 2007 פרסם "דאביץ'" מאמרים בכתב העת והוצג כ"חוקר רוחני". הוא הרצה על טכניקות מדיטציה של נזירים אורתודוקסים, וב-23 במאי 2008 הופיע ב"פסטיבל השלישי לחיים בריאים" בהרצאה שכותרתה "כיצד לטפח את האנרגיות של עצמנו". חלק מהופעותיו תועדו בטלוויזיה המקומית. אתר האינטרנט שלו נוהל בידי זוֹרָאן פָּבְלוֹבִיץ' מחברת Pavlović Consulting. פבלוביץ' סיפר כי נפגש עמו פעמים רבות ושוחח איתו על רפואה אלטרנטיבית, ספורט ולעיתים פוליטיקה, אך לא חשד לרגע בזהותו.
בשעות הפנאי נהג קרדז'יץ' לשבת בבית המרזח "לודה קוצ'ה", לשתות סליבוביץ, לשיר שירה עממית ולנגן בגוסלה. על קירות המקום נתלו תמונותיהם של קרדז'יץ' ומלאדיץ'. האיש בעל הזקן הלבן ניגן, אם כן, מול דיוקנו שלו.
לפי כמה דיווחים, במאי 2007 חי קרדז'יץ' בווינה תחת השם פֶּטַר גְלוּמָאץ והתחזה למשווק קרואטי של משחות ותכשירים צמחיים. המשטרה האוסטרית שוחחה איתו במהלך פשיטה שעסקה בתיק רצח בלתי קשור, אך לא זיהתה אותו. הוא הציג דרכון קרואטי, טען שהגיע להכשרה מקצועית והשיב לשאלות בשלווה. השוטרים לא נטלו ממנו טביעות אצבע. אחיינו, דראגן קרדז'יץ', טען מאוחר יותר כי דודו ביקר בוונציה ואף נכח במשחקי כדורגל בליגה האיטלקית בזהות פטר גלומאץ.
עם זאת, הסיפור נותר שנוי במחלוקת. מטפל אלטרנטיבי אמיתי בשם פטר גלומאץ, הדומה לקרדז'יץ' בתחפושתו, טען שהוא האדם שאותו חקרה המשטרה בווינה. החומר שסופק אינו מאפשר להכריע איזו מן הגרסאות נכונה.
הגרסה הרשמית קובעת שקרדז'יץ' נעצר ב-21 ביולי 2008 באזור באטייניצה שבבלגרד. הוא תועד יוצא מדירה ברחוב יורי גגארין, הרשומה על שם "מקסימוביץ'", ועולה לאוטובוס לכיוון ורדניק. לפי המקור, התכוון להמשיך משם ולחצות לקרואטיה. קרדז'יץ' הודה שהחזיק כמה מקומות מסתור ברחבי סרביה והחליף את מקום מגוריו ארבע פעמים באותו חודש. הוא טען שהתכוון להסגיר את עצמו בינואר 2009, מתוך אמונה שעד אז תעבור האחריות לטיפול בעניינו לידי מערכת המשפט הסרבית.
עורך דינו, סְבֶטָה ווּיָאצִ'יץ', חלק על תאריך המעצר וטען כי קרדז'יץ' נלכד כבר ב-18 ביולי בשעה תשע וחצי בערב והוחזק בחשאי. הרשויות הסרביות הכחישו את הטענה. לפי מקורות בממשלת סרביה, סוכני סוכנות הביון והביטחון עקבו אחריו במשך כמה שבועות בעקבות מידע שהתקבל מסוכנות מודיעין זרה. המעצר התרחש יומיים לפני ביקורו המתוכנן בסרביה של התובע הראשי בבית הדין, סֶרְז' בְּרָמֶרְץ.
ב-30 ביולי הועבר קרדז'יץ' להאג ונכלא ביחידת המעצר המאובטחת בסכוונינגן, שבה הוחזק בעבר גם סלובודן מילושביץ'. האיש שסרביה והעולם חיפשו במשך 12 שנים עמד כעת מול מערכת משפטית שהחלה לאסוף את הראיות נגדו עוד בזמן המלחמה.
11 סעיפים ומשפט ללא חבר מושבעים
שני כתבי האישום שהוגשו ב-1995 אוחדו למסמך אחד, שאושר ב-31 במאי 2000. קרדז'יץ' הואשם ב-11 סעיפים של רצח עם, פשעים נגד האנושות, הפרת חוקי המלחמה והפרות חמורות של אמנות ז'נבה. המשפט נערך בפני הרכב של שלושה שופטים, ללא חבר מושבעים, באולם פתוח ששידורו לציבור הועבר בהשהיה. הדיונים התנהלו באנגלית ותורגמו לסרבית.
ב-31 ביולי 2008 הופיע קרדז'יץ' לראשונה בפני השופט ההולנדי אַלְפוֹנְס אוֹרִי. הוא קיבל הזדמנות להשיב "אשם" או "לא אשם" לכל אחד מ-11 הסעיפים, אך סירב למסור תשובה. בית הדין רשם בשמו כפירה בכל האישומים.
קרדז'יץ' כינה את הטריבונל "בית משפט של נאט"ו" המתחזה לבית משפט של הקהילה הבינלאומית. הוא דרש לייצג את עצמו והקים צוות יועצים בראשות המשפטן האמריקני פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן.
ב-15 באוגוסט 2008 ביקש לפסול את השופט אורי ואת חברי ההרכב בטענה שהם מוטים נגד מנהיגים סרבים. נשיא בית הדין, פָאוּסְטוֹ פּוֹקָאר, החליף את ההרכב כולו ב-21 באוגוסט. השופט פָּטְרִיק לִיפְּטוֹן רוֹבִּינְסוֹן מונה לנשיא ההרכב החדש.
כבר בדיון הראשון טען קרדז'יץ' כי הדיפלומט האמריקני רִיצַ'רְד הוֹלְבְּרוּק ומזכירת המדינה לשעבר מָדְלֶן אוֹלְבְּרַיְיט הציעו לו חסינות מפני העמדה לדין בתמורה לפרישתו מן החיים הציבוריים. לדבריו, הוצע לו לעבור לרוסיה, ליוון או לסרביה, לפתוח מרפאה פרטית או לפחות להתיישב בביילינה. הוא אף טען שהוא חושש לחייו ושאל האם "זרועו" של הולברוק ארוכה דיה להגיע אליו בתוך בית המעצר.
הולברוק דחה את הסיפור וכינה אותו שקר. שר החוץ לשעבר של הסרבים הבוסנים, אָלֶקְסָה בּוּחָה, טען מנגד כי היה עד להסכם שנערך בלילה שבין 18 ל-19 ביולי 1996. גם מוחמד שאצ'ירביי, שר החוץ הבוסני בזמן המלחמה, טען שנחתמה הבנה כלשהי. עיתון סרבי פרסם טענה שלפיה ההגנה האמריקנית על קרדז'יץ' הסתיימה בשנת 2000, כאשר שיחת טלפון שיורטה הראתה שהוא ממשיך לנהל ישיבה של מפלגתו הישנה. דיווח אחר טען כי דיפלומט אמריקני הציע לו להסתתר בבסיס נאט"ו. אף אחת מהטענות לא הוכרה בידי בית הדין כהסכם המעניק חסינות. בקשתו של קרדז'יץ' לבטל את האישומים על בסיס חסינות נדחתה באוקטובר 2009.
המשפט נפתח ב-26 באוקטובר 2009, אך קרדז'יץ' לא התייצב בטענה שלא ניתן לו די זמן להתכונן. לאחר 15 דקות השעה השופט אוֹ-גוֹן קְווֹן את הדיון. ב-5 בנובמבר החליט בית הדין לכפות עליו עורך דין שיוכל להיכנס לתפקיד אם ימשיך להחרים את הדיונים. המשפט נדחה ל-1 במרץ 2010.
קרדז'יץ' ניסה לערער גם על עצם חוקיותו של בית הדין. ב-26 בנובמבר 2009 טען כי מועצת הביטחון של האו"ם לא הייתה מוסמכת להקים את הטריבונל וכי העבירה לו סמכויות חקיקה שלא היו בידיה. התביעה השיבה כי ערכאת הערעור כבר הכריעה בסוגיית חוקיותו של בית הדין, והבקשה נדחתה.
הבחירה לייצג את עצמו הפכה את המשפט למסובך במיוחד. מאחר שלא יוצג באופן רגיל, הוקצה לו פחות סיוע משפטי מזה שהיה מקבל נאשם המיוצג בידי עורך דין. לאורך ההליך התעוררו מחלוקות על הזמן והמשאבים שניתנו להכנת ההגנה. קרדז'יץ' מחה על שימוש בעדויות כתובות במקום בעדות מלאה באולם ועל קבלת עובדות שכבר נקבעו במשפטים קודמים. מלאדיץ', שאותו ביקש לזמן כעד מרכזי להגנתו, סירב להשיב לשאלות. בית הדין חייב אותו להתייצב, אך לא נקט נגדו הליך ביזיון לאחר שסירב לענות. עד סמוך למתן פסק הדין המשיכו השופטים לעסוק במקרים שבהם התביעה לא העבירה בזמן חומר שעשוי היה לסייע להגנה.
התביעה טענה שקרדז'יץ' השתתף בארבעה מפעלי פשע משותפים. הראשון היה התוכנית הכוללת, מאוקטובר 1991 עד נובמבר 1995, לסלק לצמיתות בוסניאקים וקרואטים מן השטחים שתבעו הסרבים הבוסנים. השני עסק במצור על סרייבו ובמערכת הירי וההפגזות שנועדה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית. השלישי עסק בלקיחת אנשי האו"ם כבני ערובה כדי לעצור את תקיפות נאט"ו. האישום בלקיחת בני ערובה היה הראשון מסוגו שהגיש בית הדין. קרדז'יץ' טען שאנשי האו"ם הפכו לשבויי מלחמה חוקיים בגלל הקשר בין אונפרופור לנאט"ו, אך הטענה נדחתה. המפעל הרביעי היה רצח הגברים והנערים בסרברניצה והגירוש הכפוי של שאר האוכלוסייה.
המשפט עסק גם ברדיפות, רצח וגירוש בעשרות רשויות ובהן בניה לוקה, ביילינה, ברטונאץ, ברצ'קו, פוצ'ה, פריידור, רוגטיצה, סנסקי מוסט, ולאסניצה וזבורניק.
שלושה מיליון עמודים וכמעט 600 עדים
התביעה פתחה בהצגת ראיותיה ב-13 באפריל 2010 וסיימה ב-25 במאי 2012. ההגנה החלה את פרשתה ב-16 באוקטובר 2012 וסיימה במרץ 2014. במהלך המשפט נשמעו כמעט 600 עדים. כתבי הטענות שהגישו הצדדים הגיעו לכ-90,000 עמודים, ולקרדז'יץ' נמסרו כמעט שלושה מיליון עמודים של חומר חקירה. בספטמבר 2013 התגלו במכרה טומאשיצה ליד פריידור יותר מ-300 גופות שלא היו מוכרות קודם לכן. הגילוי עורר שורת בקשות לפתוח מחדש את פרשת התביעה, אך בית הדין סירב.
קרדז'יץ' בחר שלא להעיד להגנת עצמו. טיעוני הסיכום החלו ב-29 בספטמבר 2014 והסתיימו ב-7 באוקטובר. השופטים החלו לדון בחומר שנאסף במשך שנים. קרדז'יץ' הואשם בשני סעיפים של רצח עם. הסעיף הראשון עסק ברדיפות בשמונה רשויות: ברטונאץ, פוצ'ה, קלוץ', קוטור וארוש, פריידור, סנסקי מוסט, ולאסניצה וזבורניק.
ב-28 ביוני 2012 קיבלה ערכאת המשפט את בקשת ההגנה לזכותו מן הסעיף הזה, לאחר שקבעה שגם אם הראיות יוצגו במלוא עוצמתן, אין בהן בסיס מספיק לקבוע שבאותן רשויות בוצע רצח עם. תשע בקשות זיכוי אחרות נדחו.
ב-11 ביולי 2013 הפכה ערכאת הערעור את ההחלטה והחזירה את הסעיף למשפט. לבסוף זוכה קרדז'יץ' מרצח עם מחוץ לסרברניצה, אך הורשע בפשעים אחרים שבוצעו באותן רשויות, ובהם השמדה, רדיפה, רצח וגירוש. הסעיף השני עסק בסרברניצה. לגביו קבעו השופטים שהוכחה הכוונה להשמיד חלק מן הקהילה המוסלמית הבוסנית באמצעות הריגת הגברים והנערים וגירוש האוכלוסייה שנותרה.
ב-24 במרץ 2016 נמצא קרדז'יץ' אשם בעשרה מתוך 11 סעיפי האישום. הוא הורשע ברצח עם בסרברניצה, ברדיפות, בהשמדה, ברצח, בגירוש, בהעברה כפויה, בהטלת טרור, בתקיפות בלתי חוקיות על אזרחים ובלקיחת בני ערובה.
בית הדין קבע כי נשא באחריות למערכה שנועדה לסלק בוסניאקים וקרואטים מכפרים ומערים שנתבעו בידי הכוחות הסרביים. הוא הורשע גם בשל חלקו במצור על סרייבו, שבמהלכו הופגזו ונורו אזרחים במשך שנים. קרדז'יץ' לא הורשע בסעיף רצח העם שנגע לרשויות האחרות. בית הדין קבע כי בוצעו שם פשעי השמדה חמורים, אך התביעה לא הוכיחה את הכוונה המשפטית המסוימת הדרושה להרשעה ברצח עם.
העונש שנגזר עליו היה ארבעים שנות מאסר. בהתחשב בגילו, היה זה בפועל עונש שעשוי היה להחזיקו בכלא עד סוף חייו. ערכאת הערעור החליטה מאוחר יותר שהעונש אינו משקף במידה מספקת את חומרת הפשעים.
הדיונים בערעור נערכו ב-23 וב-24 באפריל 2018. ב-20 במרץ 2019 דחה המנגנון השיורי הבינלאומי לבתי הדין הפליליים את ערעורו והחמיר את עונשו למאסר עולם. הפסיכיאטר, המשורר והנשיא לשעבר הפך לאחד האנשים הבודדים שהורשעו ברצח עם בבית משפט בינלאומי.
המעגל המשפטי סביב סרברניצה
קרדז'יץ' לא היה היחיד שנשפט על רצח העם. הגנרל רָדִיסְלָב קְרְסְטִיץ', שהשתתף במתקפה לצד מלאדיץ', הורשע ב-2001 בסיוע לרצח עם ונידון ל-35 שנות מאסר. הוא היה האירופי הראשון שהורשע ברצח עם מאז משפטי נירנברג והאדם השלישי שהורשע מכוח אמנת רצח העם מ-1948. וִידוֹיֶה בְּלָאגוֹיֶיבִיץ' נידון ל-18 שנות מאסר בגין פשעים נגד האנושות. זדרבקו טולימיר הורשע ברצח עם ב-2012 ונידון למאסר עולם.
ביוני 2010 הורשעו שבעה קצינים בכירים בצבא ובמשטרה הסרביים בעבירות שונות, ובהן רצח עם: ווּיָאדִין פּוֹפּוֹבִיץ', לְיוּבִּישָׁה בֶּאָרָה, דְרָאגוֹ נִיקוֹלִיץ', לְיוּבּוֹמִיר בּוֹרוֹבְצָ'נִין, וִינְקוֹ פַּנְדוּרֶבִיץ', רָדִיבוֹיֶה מִילֶטִיץ' ומילאן גברו.
מוֹמְצִ'ילוֹ פֶּרִישִיץ', לשעבר ראש המטה הכללי של צבא יוגוסלביה, נידון ל-27 שנים בגין סיוע לרצח באמצעות אספקת משכורות, תחמושת, כוח אדם ודלק לצבא רפובליקה סרפסקה. לצד זאת, הראיות הראו שלא היה מסוגל לתת למלאדיץ' פקודות מחייבות.
מילושביץ' הואשם ברצח עם או בסיוע לרצח עם, לרבות בסרברניצה, אך מת בתאו ב-2006 לפני סיום משפטו. מלאדיץ' נעצר בסרביה במאי 2011 לאחר 16 שנות בריחה. ב-2017 הורשע בעשרה סעיפים של פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם, ונידון למאסר עולם.
ב-2023 נידונו אנשי שירות ביטחון המדינה הסרבי יוֹבִיצָה סְטָאנִישִיץ' ופְרַנְקוֹ סִימָאטוֹבִיץ' ל-15 שנות מאסר כל אחד. בית הדין קבע שסייעו לרציחתם ולרדיפתם של שישה גברים ונערים בוסניאקים בטרנובו באמצעות שליטתם ביחידת "העקרבים".
בפברואר 2007 פסק בית הדין הבינלאומי לצדק בתביעה שהגישה בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו. בית הדין הכיר בטבח סרברניצה כרצח עם, אך לא קבע שסרביה עצמה ביצעה אותו או הייתה שותפה ישירה לו. הוא קבע שבלגרד הפרה את המשפט הבינלאומי כאשר לא מנעה את רצח העם ולא הענישה או הסגירה את הנאשמים לבית הדין בהאג.
במהלך משפט מילושביץ' הורשתה סרביה, משיקולי ביטחון לאומי, להשאיר חלקים מן הארכיון הצבאי שלה מחוץ לעין הציבור. הועלתה טענה כי הדבר השפיע על התביעה נגד סרביה, משום שהמסמכים לא הופיעו ברשומה הציבורית של בית הדין הפלילי. בית הדין הבינלאומי לצדק היה יכול לדרוש את המסמכים, אך לא עשה זאת. משרד התובע דחה את הטענה שנחתמה עסקה עם בלגרד להסתרתם.
פסק הדין יצר הבחנה משפטית חדה: רצח העם הוכח, אחריותם של מנהיגים וקצינים הוכחה, וסרביה הפרה את חובתה למנוע ולהעניש, אך לא נקבע שהמדינה עצמה ביצעה את הפשע.
אחת הטענות החוזרות נגד הגדרת סרברניצה כרצח עם הייתה שהרג הבוסניאקים התרחש כנקמה על פשעים שביצעו אנשיו של נאסר אוריץ' בכפרים סרביים בשנים שקדמו לנפילת המובלעת. אין מחלוקת שכוחות בוסניאקיים ביצעו פשעים ושסרבים נהרגו בפשיטות. המחלוקת נגעה למספרים, לזהות ההרוגים ולשימוש שנעשה בהם כדי להסביר או להקטין את הטבח של יולי 1995.
לפי משרד התובע בבית הדין, המספר שיוחס להרוגים הסרבים באזור עלה בפרסומים שונים מ-1,400 ל-3,500 בלי שהנתונים תמכו בכך. ועדת פשעי המלחמה של רפובליקה סרפסקה מסרה מספר של 995. מקורות אחרים דיברו על כ-1,200 או על 641.
המרכז למחקר ולתיעוד בסרייבו זיהה 119 אזרחים סרבים ו-424 חיילים שנהרגו באזור ברטונאץ. מתוך 383 הקורבנות שנקברו בבית העלמין הצבאי בברטונאץ והוצגו כהרוגי יחידות מסרברניצה, 139 נהרגו בעת שלחמו במקומות אחרים. הקרב בקראביצה בחג המולד האורתודוקסי, 7 בינואר 1993, הוצג במקורות מסוימים כטבח שבו הושמדו כמעט כל 353 תושבי הכפר. רישומי צבא רפובליקה סרפסקה דיווחו על 46 הרוגים, ובדיקת משרד התובע מצאה 43.
המספרים אינם מוחקים את קורבנות הפשיטות הבוסניאקיות. הם מראים כיצד זיכרון של פשעים אמיתיים יכול לשמש להרחבת מספרים ולהצדקת פשע מאוחר יותר. בית הדין הדגיש כי נקמה אינה הגנה משפטית לרצח שבויים. גם אם בוצעו קודם לכן פשעים נגד סרבים, הגברים והנערים שנכנעו ביולי 1995 היו זכאים להגנת דיני המלחמה.
במשפטו של קרסטיץ' הצביע היועץ הצבאי של התביעה, רִיצַ'רְד בַּאטְלֶר, על היעדר ההיגיון הצבאי שבהוצאות להורג. אילו נלקחו הגברים בפוטוצ'ארי כשבויי מלחמה בפיקוח הצלב האדום והאו"ם, היה בידי הצבא הסרבי קלף מיקוח רב ערך. ניתן היה להחליף אותם בשבויים סרבים או לדרוש תמורתם ויתורים פוליטיים.
רציחתם ביטלה את האפשרויות האלה. היא אינה מוסברת היטב כצורך מבצעי או כמהלך צבאי מועיל. ההיגיון שלה נמצא ביעד אחר: סילוקה הקבוע של האוכלוסייה הבוסניאקית מסרברניצה ופגיעה ביכולתה להשתקם כקהילה.
בספטמבר 2003 חנך נשיא ארצות הברית לשעבר בִּיל קְלִינְטוֹן את אתר ההנצחה לרצח העם בסרברניצה. עלות הקמתו הייתה כשישה מיליון דולר. קלינטון קרא לכבד את חייהם של החפים מפשע, ובהם ילדים רבים, שנגדעו במה שכינה "טירוף של רצח עם". בשנת 2010 קיבל הפרלמנט הסרבי החלטה המגנה את הטבח ומתנצלת על כך שסרביה לא עשתה יותר כדי למנוע אותו. ההחלטה התקבלה ברוב מצומצם של 127 מתוך 250 חברי פרלמנט, כאשר 173 נכחו בהצבעה. היא לא השתמשה במילה "רצח עם", דבר שעורר ביקורת מצד משפחות הקורבנות. באפריל 2013 אמר נשיא סרביה טוֹמִיסְלָב נִיקוֹלִיץ': "אני כורע ברך ומבקש סליחה מסרביה על הפשע שבוצע בסרברניצה. אני מתנצל על הפשעים שביצע כל אדם בשם מדינתנו ועמנו".
ביולי 2015 הטילה רוסיה וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון שהייתה מגדירה את הטבח כרצח עם. עשר מדינות תמכו, ואילו סין, ניגריה, אנגולה וונצואלה נמנעו. ניקוליץ' שיבח את רוסיה על שמנעה, לדבריו, ניסיון להכתים את העם הסרבי כולו.
במאי 2024 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 78/282, שקבעה את 11 ביולי כיום הבינלאומי להתבוננות ולהנצחת רצח העם בסרברניצה. ההחלטה, בחסות גרמניה ורואנדה, התקבלה בתמיכת 84 מדינות. 68 נמנעו ו-19 התנגדו. סרביה ניהלה מאמץ דיפלומטי רחב לבלימת ההחלטה. המאבק המחיש כי גם עשרות שנים לאחר חשיפת הקברים ומתן פסקי הדין, המחלוקת על המילים "רצח עם" נותרה חלק מהפוליטיקה של הבלקן.
ממאסר של ארבעים שנה לתא בריטי
ב-12 במאי 2021 הודיעה בריטניה שהסכימה לקבל את קרדז'יץ' כדי שירצה בה את יתרת מאסר העולם. נשיא המנגנון השיורי, השופט כַּרְמֶל אָגְיוּס, הורה על ההעברה לאחר ששמע את טענות הצדדים. קרדז'יץ' התנגד וטען שנשקפת סכנה לחייו. הוא הצביע על המקרה של קרסטיץ', שגרונו שוסף בידי אסירים אסלאמיסטים בכלא וייקפילד שבמערב יורקשייר.
עורך דינו, פיטר רובינסון, טען כי שיעור המוסלמים במערכת הכליאה הבריטית מסכן את קרדז'יץ', וכי האמצעים שיידרשו להגנתו עלולים להיות שקולים לבידוד ממושך. הוא הזכיר גם את נשיא ליבריה לשעבר צָ'רְלְס טֵיילוֹר, המרצה בבריטניה עונש בגין פשעי מלחמה הקשורים לזוועות שביצעו מורדים בסיירה לאון. טיילור ביקש לעבור לכלא באפריקה וטען שזכותו לחיי משפחה נפגעת משום שאשתו וילדיו לא קיבלו אשרות ביקור לבריטניה. ערעורו נדחה.
שר החוץ הבריטי דומיניק ראב אמר כי בריטניה יכולה להתגאות בחלקה במרדף בן שלושים השנים אחר צדק, החל בתמיכה במעצרו של קרדז'יץ' ועד לתא הכלא שבו יוחזק. בריטניה סירבה בתחילה למסור באיזה כלא ישהה מטעמי ביטחון. במקור מאוחר יותר זוהה מקום הכליאה כמתחם פארקהרסט בכלא HMP Isle of Wight.
קרדז'יץ' לא היה פושע המלחמה הבינלאומי הראשון שנשלח לבריטניה. מומצ'ילו קראישניק ריצה בה את עונשו, שוחרר ב-2013 ומת ב-2020. אַחְמַד אל-פָאקִי אל-מַהְדִי, איש ארגון אנסאר דין, ריצה את עונשו בסקוטלנד לאחר שהורשע ב-2016 בפשע המלחמה של תקיפת מבני דת והיסטוריה בטימבוקטו שבמאלי. האיש שחמק במשך שנים תחת שמות בדויים נמצא לבסוף באי בריטי, הרחק מסרייבו, מסרברניצה ומבתי הקפה של בלגרד.
גם בשנות המלחמה והמנוסה המשיך קרדז'יץ' לפרסם שירה. ספרו הראשון, Ludo koplje, ראה אור בסרייבו ב-1968. אחריו הופיעו Pamtivek ב-1971 ו-Crna bajka ב-1990. ב-1992 פרסם את Rat u Bosni: Kako je počelo, וב-1994 את Ima čuda, nema čuda. בתקופת המנוסה ראו אור Od Ludog koplja do Crne bajke בשנת 2001, Čudesna hronika noći בשנת 2004 ו-Pod levu sisu veka בשנת 2005. לפי אחד המקורות, 1,200 עותקים של "הכרוניקה המופלאה של הלילה" נמכרו ביריד הספרים הבינלאומי בבלגרד ב-2004.
קרדז'יץ' זכה בפרס הספרותי על שם יובאן דוצ'יץ' ב-1969. ב-16 במאי 1994 העניק לו איגוד הסופרים הרוסים את פרס מיכאיל שולוחוב. באותה שנה קיבל מן הכנסייה היוונית-אורתודוקסית את מסדר האבירים מדרגה ראשונה של דיוניסיוס הקדוש מזקינתוס ואת עיטור רפובליקה סרפסקה. ב-1995 העניקה לו קרן מוסקבה את מסדר אנדריי הקדוש הראשון.
השילוב בין שירה, פסיכיאטריה, רפואה אלטרנטיבית ופוליטיקה אלימה אינו דורש הסבר ספרותי שאינו מופיע במקורות. הוא עומד בפני עצמו כחלק מהביוגרפיה: אותו אדם כתב שירים, טיפל במטופלים, נשא נאומים והשתתף בהנהגת מערכת שבתי משפט בינלאומיים הגדירו כרצח עם.
מהבמה אל התא
קרדז'יץ' בנה את הקריירה שלו באמצעות מילים. הוא כתב שירה, טיפל בנפש, ייסד מפלגה וניסח יעדים לאומיים. בהמשך השתמש במילים כדי לאיים, להכחיש, להבטיח חסינות לעצמו ולערער על סמכות שופטיו. מול המילים נבנה בהדרגה תיק מסוג אחר: תצלומי אוויר של קרקע שהופרעה, שברי זכוכית שעברו בין קברים, כיסויי עיניים, תרמילים, הקלטות, פקודות, עדויות ניצולים והתאמות דנ"א. ב-2008 ירד מהאוטובוס דראגן דאביץ' ונעצר רדובאן קרדז'יץ'. ב-2016 הפך הנמלט למורשע ברצח עם, וב-2019 ננעל המעגל המשפטי במאסר עולם.
העונש אינו יכול להשיב את האנשים שנלקחו מפוטוצ'ארי, מן הטור ביער ומבתי הספר שהפכו למתקני כליאה. הוא קבע ברשומה המשפטית מי היו הקורבנות, כיצד נהרגו ומי נשא באחריות להנהגה שהובילה אותם אל הקברים.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
החומרים לצורך הכתבה כללו את תיעוד משפטו של קרדז'יץ' בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, ובו סעיפי האישום, מהלך הדיונים, הראיות ופסק הדין. חומר זה הוא הבסיס להבנת ההבחנה בין הרשעתו ברצח עם בסרברניצה לבין זיכויו מן האישום המקביל ברשויות אחרות.
ברשימת החומרים נכלל גם הספר The Hunt: Me and the War Criminals, שראה אור באיטלקית ב-2008 בשם La caccia: Io e i criminali di guerra. את הספר כתבה התובעת לשעבר קַרְלָה דֶל פּוֹנְטֶה עם העיתונאי האמריקני ממוצא קרואטי צ'אק סודטיק, שסיקר את מלחמות יוגוסלביה עבור הניו יורק טיימס בשנים 1990-1995. הספר מתאר את שמונה שנותיה של דל פונטה כתובעת הראשית, בין 1999 ל-2007. הוא אינו מקור להוכחת אשמתו של קרדז'יץ', אך מציג את המרדף הרחב אחר פושעי המלחמה ואת המחלוקות שליוו את פעילות התביעה. אחד מפרקי הספר עסק בטענה שכ-300 סרבים נחטפו בקוסובו ב-1999, הועברו למחנות בקוקס ובטרופויה שבאלבניה, וכי מאחדים מהם הוצאו איברים בבית צהוב סמוך לבורל. לפי הטענה, גורמים בצבא לשחרור קוסובו ידעו על הפעילות או השתתפו בה. בית הדין ליוגוסלביה לשעבר מסר ששום ראיה שתמכה בטענות לא הוצגה בפני שופטיו, וכי בחקירה מקדמית בשיתוף אלבניה וממשל האו"ם בקוסובו לא נמצאו ראיות אמינות מספיקות.
Human Rights Watch פנה באפריל 2008 לראשי הממשלות בקוסובו ובאלבניה ודרש חקירה בינלאומית. במאי הגדיר הארגון את ההאשמות "חמורות ואמינות". ממשלות אלבניה וקוסובו דחו אותן. ראש ממשלת אלבניה בזמן מלחמת קוסובו, פַּנְדֶלִי מַאִיקוֹ, כינה אותן סיפורי פנטזיה, ושרת המשפטים של קוסובו, נֶקִיבֶּה קֶלְמֶנְדִי, טענה שמדובר בהמצאות. סרביה ורוסיה דרשו חקירה. שר המשפטים הסרבי לשעבר וְלָדָן בָּאטִיץ' אמר שאם ההאשמות נכונות, מדובר בפשע המחריד ביותר מאז מנגלה. בדוח זמני של מועצת אירופה מדצמבר 2010 הובאו ממצאים שתמכו בחלק מן הטענות, והוזכרו בו שַׁאִיפּ מוּיָה והאשים תאצ'י. דוח אירופי מ-2014 קבע שגנבת איברים וסחר בהם התרחשו בקנה מידה מצומצם מאוד ובהשתתפות אנשים מעטים. ממשלת שווייץ ביקשה מדל פונטה שלא לקדם את הספר בתקופה שבה מונתה לשגרירת שווייץ בארגנטינה, בשל החשש לפגיעה בתדמית הניטרלית של המדינה. המחלוקת סביב הפרק ממחישה מדוע יש להבחין בין טענה בספר זיכרונות, ממצא חקירתי ופסק דין.
עונש מאסר העולם של רדובאן קראדז'יץ' אינו יכול להשיב לחיים את אלפי הקורבנות שנקברו ביערות בוסניה. עם זאת, הוא מותיר חותם הכרחי על דפי ההיסטוריה ורשומה משפטית מוצקה שמונעת הכחשה עתידית. המעגל שהחל בהסתה לאומנית, עבר דרך טיהור אתני חסר תקדים והסתיים באיש עם זקן לבן המנגן בפאב מקומי, נסגר לבסוף מאחורי הסורגים של תא כלא בריטי שבו יסיים פושע המלחמה את חייו. הצדק ההיסטורי, מסתבר, תמיד דופק בסוף על הדלת.
רוצים להמשיך במסע אל המקומות שבהם פוליטיקה, מלחמה ומשפט נפגשים? שתפו את הכתבה והמשיכו לקרוא את כתבות העומק הנוספות ב-HistoryIsTold.
