על יצירתיות קטלנית וכישלונות הזויים: אישי ציבור בולטים, פעילים חברתיים ואישים פופולריים אחרים הופכים לעיתים קרובות למטרות לניסיונות רצח. וכמה מהם היו ניסיונות התנקשות מוזרים במיוחד…

ההיסטוריה נכתבת לפעמים היא נכתבת במנות גדושות של אבסורד. בעולם שבו כוח פוליטי הוא המטבע היקר ביותר, מתנקשים לא תמיד מסתפקים בכדור פשוט או בלהב מושחז. מדובים רוקדים בקרנבלים שוויצריים ועד טבלאות שוקולד ממולכדות שיועדו לצ'רצ'יל, הדמיון האנושי הוכיח שכשזה מגיע לניסיונות חיסול, הגבול בין גאונות לשיגעון כמעט ולא קיים.

אני אוהב לנבור בפינות האפלות והפחות מוכרות של העבר, והפעם אספתי עבורכם את הסיפורים שמוכיחים שהמציאות עולה על כל תסריט הוליוודי ושגם המנהיגים החזקים ביותר היו צריכים לחשוש לפעמים מממחטה תמימה או ממטרייה מקרית ברחוב.

תומאס מוודסטוק: נחנק על ידי מזרן

כשריצ'רד השני הפך למלך, תומאס מוודסטוק מצא כמה מיועציו הקרובים של המונרך הצעיר כמעוררי סלידה. תוך שהוא מקים ליגה של אצילים רבי-עוצמה הנקראת "הלורדים האפלאנטים" (Lords Appellant), תומאס הוביל מרד מוצלח נגד ריצ'רד. מקורביו של המלך פוטרו או הוצאו להורג, והלורדים שלטו בממלכה.

המלך תבע מחדש את זכויותיו, ובשנת 1397 הוא נקם בלורדים האפלאנטים החזקים מדי. תומאס מוודסטוק הוחזק במצודה בזמן שהמתין למשפט בגין בגידה. שם, ככל הנראה בהוראת המלך, תומאס נרצח בתאו. הדיווחים חלוקים, אך יש האומרים כי הוא נחנק באמצעות גלימה, בעוד אחרים טוענים כי הוא נחנק תחת מזרן.

אולי יעניין אתכם גם

פרנק ויזנר: המרגל שבנה את עולם הצללים

מנואלה סאנז: המהפכנית שהצילה את סימון בוליבאר

משר למרגל: סיפורו של סרגיי טרטיאקוב והבגידה שעלתה לו בחייו

מוניקה רזה היא מדענית נעדרת: הנסיבות המוזרות סביב היעלמותה

היעלמות המדענים בארצות הברית: מה עומד מאחורי הפרשה?

האם 'המכה' מבוסס על סיפור אמיתי? הצצה למקרה האמיתי שהיווה השראה לסרט

פידל קסטרו והסיגר המתפוצץ (ומתנות נוספות)

אחד הפרקים המשונים ביותר בתולדות המלחמה הקרה שייך ללא ספק למרדף הבלתי פוסק של ה-CIA אחרי פידל קסטרו. האמריקאים לא הסתפקו בשיטות קונבנציונליות ופיתחו יצירתיות שכמעט גובלת במדע בדיוני.

באחד התכנונים המפורסמים, הם ניסו לנצל את אהבתו של קסטרו לצלילה וזממו להטמין חומר נפץ בתוך צדף ענק וצבעוני במיוחד, בתקווה שהמנהיג הקובני יתפתה להרים אותו מקרקעית הים. כשזה לא צלח, הם עברו למתנות אישיות יותר, כמו חליפת צלילה שאמורה הייתה להיות נגועה בחיידקי שחפת קטלניים, או הסיגר המתפוצץ שהיה אמור להפוך את רגע המנוחה שלו לסצנה מסרט מצויר עם סוף טראגי. אפילו הזקן האייקוני שלו לא היה חסין, כשבשלב מסוים תכננו להחדיר לנעליו אבקה שתגרום לכל שיער פניו לנשור ובכך להרוס את תדמיתו המהפכנית. אף אחד מכל הניסיונות הללו לא צלחה.

גריגורי רספוטין – האיש שסירב למות

ברוסיה הקיסרית של 1916, התרחש מקרה שנראה כאילו נלקח מסרט אימה: ההתנקשות בגריגורי רספוטין. קבוצת אצילים שהחליטה כי הנזיר המסתורי מחזיק ביותר מדי כוח על משפחת המלוכה, הזמינה אותו לארוחה חגיגית באחוזה בפטרבורג הבירה. הם הגישו לו עוגות ויין שהיו רוויים בכמויות של ציאניד שהיו יכולות להרוג פלוגה שלמה. רספוטין אכל, שתה, ולא הראה שום סימן של מצוקה. המומים מחוסנו, הקושרים עברו לירי; הוא נורה בחזהו ונפל, אך כשניגשו לבדוק את הגופה, הוא פתח את עיניו בפתאומיות וניסה לחנוק את אחד מהם. גם לאחר יריות נוספות ומכות קשות בראשו, נדמה היה שהוא לא אנושי. לבסוף, רק לאחר שקשרו אותו והשליכו אותו לתוך מימיו הקפואים של נהר הנייבה, הצליח המוות להכניע אותו, כשבנתיחה שלאחר המוות התגלו סימנים לכך שניסה להשתחרר מחבליו גם מתחת לקרח.

המלכה ויקטוריה והנער שירה "בהלה"

גם המלכה ויקטוריה, ששלטה ביד רמה באימפריה הבריטית, ידעה רגעים של אימה מעורבת בגיחוך (למעשה, היא שרדה לפחות 8 ניסיונות התנקשות שונים).

ב-3 ביולי 1842, נער צעיר בשם לואיס בין החליט שהוא רוצה לזכות בתהילה עולמית בדרך המהירה ביותר. הוא ארב למרכבתה של המלכה וכיוון לעברה אקדח, אך כשלחץ על ההדק, לא נשמעה ירייה אלא רק קול עמום. התברר שהנער לא באמת רצה להרוג את המלכה, אלא רק "לזעזע" את הממלכה; הוא טען את האקדח בתערובת מוזרה של אבק שריפה ונייר טואלט דחוס. הניסיון הכושל הזה לא היה אלא הצגה פתטית שהסתיימה במאסרו של הנער, אך הוא נותר בהיסטוריה כמי שניסה להתנקש באישה החזקה בעולם בעזרת מה שהיה בעצם נייר טואלט בוער.

ח׳אלד משעל והרעל באוזן

אי אפשר לשכוח את המבצע שהסתבך בלב עמאן בשנת 1997. סוכני מוסד, מחופשים לתיירים קנדיים, ניסו לחסל את מנהיג ארגון הטרור החמאס ח׳אלד משעל בדרך שקטה וכמעט בלתי נראית. הם תכננו להתיז רעל קטלני מסוג פנטניל ישירות לתוך אוזנו בזמן שהוא הולך ברחוב, כך שהמוות ייראה כאירוע מוחי טבעי.

המבצע השתבש כשהסוכנים נחשפו ונתפסו על ידי הרשויות הירדניות, והדרמה המדינית שהתפתחה לאחר מכן הייתה מוזרה לא פחות מההתנקשות עצמה: כדי למנוע משבר דיפלומטי חריף עם ירדן, נאלצה ישראל לשלוח בדחיפות את הנוגדן שהציל את חייו של האיש שאותו ניסתה להרוג רק שעות ספורות קודם לכן.

שנים אחרי, הוא יינצל מנסיון התנקשות נוסף (הפעם בדמות פצצה מהאוויר), אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.

הדב הרוצח

הפוליטיקאי והמטיף השוויצרי גֵּאוֹרְג יֵנָאטְשׁ (או יֵנָאץ') היה דמות בולטת בתקופת מלחמת שלושים השנים והיו לו אויבים רבים. כשב-21 בינואר 1639 הוא הגיע לחגיגות הקרנבל בעיר כור (Chur), התקרבה אליו קבוצת אנשים מחופשים החמושים בגרזנים ובאלות, כאשר בראשם עמד אדם בתחפושת דב.

מכיוון שהדבר קרה בעיצומו של הקרנבל, יֵנָאטְשׁ לא ייחס חשיבות מיוחדת למראה החיצוני של המתקרבים ולכן ה"דב" הצליח לגשת אל המטיף כמעט בטווח אפס ולירות בו ואת השאר השלימו הקושרים האחרים. למרות שהיסטוריונים חושדים כי את המעשה אירגן אחד הנפגעים מפעולותיו של יֵנָאטְשׁ, זהות התוקפים ומזמין ההתנקשות לא הובהרה מעולם באופן מדויק.

מעצור כפול

אחד ממייסדי המפלגה הדמוקרטית והנשיא השביעי של ארה"ב, אנדרו ג'קסון, שמופיע על שטר 20 דולר, נחשב לראש המדינה האמריקאי הראשון שנעשה ניסיון התנקשות בחייו.

ב-30 בינואר 1835, הצבע האנגלי ריצ'רד לורנס ניסה להרוג את הנשיא כאשר זה יצא מבניין הקפיטול. לורנס כיוון אקדח אל ג'קסון, אך האקדח נתקע. אז הוציא לורנס אקדח נוסף, אך גם זה לא ירה. לאחר מכן, הנשיא הכה את התוקף במקלו והמלווים של ג'קסון עצרו את לורנס.

במהלך החקירה התברר כי הצבע האמין שאיבד את עבודתו באשמת הנשיא, והיה בטוח שלג'קסון יש קשר גם לכישלונותיו האחרים. לורנס אף הצהיר כי הוא המלך ריצ'רד השלישי, והנשיא הוא משרתו. האומלל הוכרז כמשוגע ואושפז במוסד. לפי השמועות, לאחר ניסיון ההתנקשות שני האקדחים נבדקו פעמים רבות – הם לא נתקעו אפילו פעם אחת.

מוות מתוק

בשנות מלחמת העולם השנייה, ברייך השלישי פיתחו תוכנית לרצוח את וינסטון צ'רצ'יל באמצעות שוקולד. בגרמניה הנאצית החליטו להחביא חומר נפץ בתוך טבלת שוקולד מסוג "Peter’s Chocolate", כך שבעת ניסיון לשבור חתיכה מהטבלה, אמור היה להתרחש פיצוץ.

שוקולד ברמת פרימיום הוגש לחברי הקבינט הבריטי בזמן ארוחת הצהריים. בטבלת השוקולד ה"מיוחדת" היה די חומר נפץ כדי להרוג את כל מי שנמצא במרחק של שבעה מטרים ממוקד הפיצוץ. עם זאת, על פי האגדה, לשירות המודיעין הבריטי MI5 נודע על תוכניות האויב. בנוסף, בבריטניה נוצרו והופצו כרזות שמזהירות מפני הסכנה שבטבלאות שוקולד אלו.

ממחטה מורעלת

במחצית הראשונה של שנות ה-60, ה-CIA ניסה לחסל את המנהיג העיראקי עבד אל-כרים קאסם. למטרה זו נשלחה אליו חבילה בשם "ועדת הבריאות". בחבילה הייתה ממחטה עם מונוגרמה (עיטור אותיות), שהייתה ספוגה ברעל. התוכנית לא עבדה, כיוון שקאסם מעולם לא נגע במתנה שנשלחה אליו. על פי השמועות, בדרך דומה ניסו לחסל גם את מנהיג קובה פידל קסטרו.

דקירת מטריה

כאשר ב-7 בספטמבר 1978 המורד הבולגרי והסופר גאורגי מרקוב המתין לאוטובוס כדי לנסוע לעבודה, הוא הרגיש דקירה קלה ברגלו. כשהסתובב, הוא הבחין באדם שעומד לידו ומרים מטריה מהקרקע. האיש התנצל בפני הסופר ולאחר מכן עזב את המקום במונית.

מרקוב הלך לעבודה, אך כבר בערב הרגיש ברע. החום עלה, וזמן קצר לאחר מכן הוא הובהל לבית החולים. כעבור ארבעה ימים מת מהרעלת ריצין שחדר לגופו כתוצאה מהדקירה. נהוג להאמין כי הרצח הזה אורגן על ידי מנגנון ביטחון המדינה הבולגרי והשירותים החשאיים של בולגריה, כשהמבצע שלו היה דני ממוצא איטלקי בשם פרנצ'סקו גולינו. באותה שיטה ניסו לחסל מתנגד משטר בולגרי נוסף, ולדימיר קוסטוב, אך הוא הצליח לשרוד.

פצצה במכתב

הכומר והפעיל הדרום-אפריקאי מייקל לאפסלי היה יעד לניסיון רצח בשנת 1990, כשנשלחה אליו פצצה בדואר. הוחלט להיפטר מהפעיל כיוון שהיה מתנגד חריף לאפרטהייד בדרום אפריקה. הפצצה הוחבאה במעטפה בין שני מגזינים דתיים. בפיצוץ סבל לאפסלי מכוויות קשות, וכן איבד את ידיו ואחת מעיניו. למרות זאת, הכומר שרד והמשיך להילחם נגד מדיניות ההפרדה הגזעית של השלטונות.