הסודות של קבר אמנחותפ השלישי: המלך ששלט בתור הזהב של מצרים והאוצרות שנעלמו

עמוק בתוך המצוקים של עמק המלכים, הרחק מן הקברים המפורסמים ביותר של מצרים, מסתתר מקום קבורתו של אחד הפרעונים החזקים בעולם העתיק. קברו של אמנחותפ השלישי, המכונה WV22, נחצב לפני כ-3,400 שנה עבור מלך ששלט במצרים בשיא עוצמתה. אך הקבר שנועד להבטיח את חיי הנצח שלו הפך עם השנים לזירה של שוד עתיקות, תגליות ארכאולוגיות ותעלומות היסטוריות.

המומיה של פרעה נעלמה מחדר הקבורה ונמצאה בקבר אחר, חלק מציורי הקיר הגיעו למוזיאון הלובר בפריז, וממצאים שגילה הווארד קרטר העלו את האפשרות שהקבר תוכנן בתחילה עבור מלך אחר. לאחר יותר משני עשורים של שיקום, נפתח המקום מחדש באוקטובר 2025, כשהוא חושף לא רק את אמונותיה של מצרים העתיקה, אלא גם את סיפורם של האנשים שניסו לשמר את שרידיה.

הקבר שנועד להישאר חבוי לנצח

הכניסה לקברו של אמנחותפ השלישי אינה מרמזת על העושר והעוצמה שאפיינו את שלטונו. מהנוף המדברי של עמק המלכים יורדים אל מערכת מסדרונות חצובים בסלע, המובילים בהדרגה לעומק ההר. הדרך אל חדר הקבורה מתפתלת בין חללים ומעברים, עד שמגיעים לאולמות שבהם נותרו ציורי קיר דתיים בני אלפי שנים. כאן, הרחק ממקדשי הפאר שהקים המלך לאורך הנילוס, ביקשו בוניו ליצור עבורו מקום מנוחה מוגן, שגופתו תישמר בו ושמו יוסיף להתקיים גם לאחר מותו.

אלא שההיסטוריה של המקום התפתחה באופן שונה לחלוטין מן התכנון המקורי. שודדים חדרו לקבר בעת העתיקה, חפצי הקבורה נעלמו, הסרקופג הגדול ניזוק וגופתו של המלך הועברה למקום מסתור. במאות השנים שלאחר מכן הגיעו לאזור חוקרים, סוחרי עתיקות ואספנים, וחלק מן הציורים שהשתמרו על קירות הקבר הוסרו והועברו לאירופה. גם לאחר שהפך לאתר מחקר ארכאולוגי, המשיכו תנאי הסביבה לפגוע במבנה, בשכבות הצבע ובעמודי האבן.

סיפורו של הקבר נפרש אפוא על פני תקופות שונות מאוד: מצרים של המאה ה-14 לפני הספירה, שבה נבנה עבור מלך כמעט אלוהי; מצרים המאוחרת, שבה ניסו כוהנים להציל מומיות מלכותיות משודדים; תקופת המשלחות האירופיות, שבה החלה חקירה שיטתית יותר של העבר; ולבסוף תקופת השימור המודרני, שבה ניסו חוקרים להשיב למקום את יציבותו מבלי למחוק את סימני הזמן. כדי להבין את משמעותו של WV22, צריך להכיר לא רק את הסלעים והציורים שנותרו בו, אלא גם את השליט שעבורו נחצב.

אמנחותפ השלישי: הפרעה ששלט במצרים בשיא גדולתה

אמנחותפ השלישי עלה לכס המלוכה בהיותו נער, ככל הנראה בראשית המאה ה-14 לפני הספירה. הוא היה בנו של תחותמס הרביעי ונכדו של אמנחותפ השני, ומלך במשך כ-37 או 38 שנים, בתקופה שמתוארכת בדרך כלל לסביבות 1390 עד 1350 לפני הספירה, עם הבדלים מסוימים בין שיטות התיארוך המחקריות. כשירש את השלטון, כבר הייתה מצרים מעצמה אזורית בעלת השפעה רחבה בנוביה ובלבנט, קשרי מסחר ענפים ומעמד מרכזי במערכת היחסים שבין ממלכות המזרח הקדום.

תקופת שלטונו מזוהה בעיקר עם שגשוג כלכלי, דיפלומטיה ובנייה מונומנטלית רחבת היקף. אף שגם בימיו נזקקה מצרים להפגנת כוח צבאי ולשמירה על אזורי שליטתה, אמנחותפ השלישי התפרסם במיוחד ביכולתו להפוך את העושר המלכותי למכשיר מדיני ודתי. מקדשים, ארמונות ופסלי ענק הוקמו בשמו, ועיטוריהם הציגו אותו כשליט הזוכה להגנת האלים וכדמות שמעמדה חורג מזה של מלך בשר ודם.

על מעמדה של מצרים באותן שנים מעידים מכתבי אל-עמארנה, אוסף של לוחות טין שנכתבו ברובם בכתב יתדות ובשפה האכדית, ששימשה שפה דיפלומטית בין-לאומית. מכתב השמור במוזיאון הבריטי, שנשלח מאמנחותפ השלישי אל מלך בבל קדשמן-אנליל, חושף מערכת יחסים שבה פנו שליטים זה אל זה כאל אחים, החליפו מתנות יקרות ערך וניהלו משא ומתן על נישואים בין בתי המלוכה. המכתב מזכיר רהיטים העשויים הובנה, שנהב, זהב וכסף, שנועדו להישלח למלך הבבלי במסגרת הקשרים בין שתי החצרות.

העושר שהוצג בחילופי המתנות האלה מצא את ביטויו גם במפעלי הבנייה של אמנחותפ השלישי. המלך הרחיב את מקדשי כרנך ולוקסור, הקים מתחמי פולחן נוספים, השקיע בבניית ארמון מלכותי במלכטה והותיר אחריו פסלים רבים. בגדה המערבית של הנילוס נבנה מקדש הקבורה העצום שלו, בקום אל-חיטאן, שחלקים גדולים ממנו נהרסו במהלך הדורות. שני פסלי האבן הענקיים שניצבו בכניסה אליו, המוכרים כיום בשם פסלי ממנון, הפכו לשרידים המפורסמים ביותר של המתחם.

המלך ביקש להנציח את דמותו בשטחי ממלכתו, אך מקומו של הקבר היה שונה בתכלית. בעוד שהמקדשים והפסלים נועדו להיראות ולהמשיך את פולחנו בחיי היום-יום, הקבר נחצב בתוך ההר והיה קשור למסעו של המלך אל העולם הבא. שם, במקום שהגישה אליו הייתה אמורה להיות מוגבלת ומוגנת, רוכזו טקסטים דתיים ועיטורים שנועדו לשרת מטרה אחרת: לא את דמותו הציבורית של המלך, אלא את קיומו הנצחי לאחר המוות.

המלכה תיה, סיתאמון והמשפחה המלכותית

אחת הדמויות המרכזיות בחייו של אמנחותפ השלישי הייתה המלכה תיה, בתם של יויה ותויה, בני משפחה בעלת מעמד גבוה שמקורה באזור אחמים במצרים העליונה. תיה לא נולדה, ככל הידוע, כבת לשושלת המלוכה, אך נישואיה לאמנחותפ השלישי העניקו לה מעמד יוצא דופן. היא נשאה את התואר "רעיה מלכותית גדולה", הופיעה לצדו על מונומנטים ופסלים והייתה דמות מוכרת גם בחצרותיהם של שליטים זרים.

עדות חשובה למעמדה עולה מן ההתכתבות הדיפלומטית שנשלחה לאחר מות בעלה. תושרתה, מלך מיתני, פנה אל תיה במכתב שבו הזכיר את היחסים שקיים עם אמנחותפ השלישי ואת הידיעות שהיו למלכה על ההסכמות ביניהם. אין בכך הוכחה שניהלה בעצמה את מדיניות החוץ המצרית, אך ההתכתבות מלמדת שמעמדה בחצר המלכותית לא היה טקסי בלבד ושגם שליטים מחוץ למצרים הכירו בחשיבותה.

אמנחותפ השלישי ותיה היו הוריו של אמנחותפ הרביעי, שלימים שינה את שמו לאחנתון והוביל מהפכה דתית שהתמקדה בפולחן האל אתון. השינויים שחולל אחנתון ביחס לפולחן האלים המסורתיים הפכו את תקופתו לאחת השנויות במחלוקת בתולדות מצרים העתיקה. תות ענח' אמון, המלך הצעיר שקברו התגלה בשנת 1922, היה בנו של אחנתון ונכדו של אמנחותפ השלישי. כך נקשר אחד הפרעונים הגדולים של תקופת השגשוג המצרית לאחד מסיפורי הגילוי הארכאולוגי המפורסמים ביותר בעת החדשה.

בת נוספת של אמנחותפ השלישי ותיה הייתה סיתאמון, שנשאה בהמשך גם את התואר "רעיה מלכותית גדולה". אחד הממצאים המעידים על מעמדה הוא כלי כחל מצרי השמור כיום במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ועליו כתובת המציינת אותה כבת המלך וכרעיה המלכותית הגדולה. נישואים בתוך המשפחה המלכותית היו חלק ממערכת מורכבת של מסורות שושלתיות ודתיות, ובמקרה של סיתאמון הם מעידים גם על מעמדה המיוחד בשנותיו המאוחרות של שלטון אביה.

קשריהן של תיה וסיתאמון לאמנחותפ השלישי מקבלים ביטוי גם בתכנון קברו. בתוך WV22 נמצאים מתחמי חדרים נוספים שחוקרים מייחסים לשתי הנשים. עם זאת, עצם קיומם של החדרים אינו מוכיח שהן נקברו בהם בפועל, במיוחד לנוכח הביזה העתיקה והעברת השרידים המלכותיים ממקומם.

היכן נמצא קבר אמנחותפ השלישי?

קברו של אמנחותפ השלישי נמצא בזרוע המערבית של עמק המלכים, בגדה המערבית של נהר הנילוס, סמוך לעיר לוקסור שבמצרים. הקבר מוכר במחקר הארכאולוגי בסימון WV22 ולעיתים גם בסימון KV22. האותיות WV מציינות את העמק המערבי, ואילו המספר 22 הוא מספר הזיהוי של הקבר במסגרת מערכת המספור הארכאולוגית של עמק המלכים.

העמק המערבי, המכונה גם עמק הקופים, הוא שלוחה של מערכת העמקים המדברית שבה נחצבו קברי המלכים בתקופת הממלכה החדשה. בניגוד לחלקו המזרחי של עמק המלכים, שבו נמצאים קברים מוכרים כגון קבר תות ענח' אמון, KV62, האזור המערבי מבודד יחסית ומאופיין בערוצים סלעיים ובמצוקי גיר גבוהים. בקצהו נחצבו קברים מלכותיים חשובים, ובהם קברו של אמנחותפ השלישי וקברו של המלך איי, WV23.

מיקומו של הקבר בתוך ההר היה חלק ממסורת שהתגבשה לאחר תקופת הפירמידות הגדולות. מלכי הממלכה החדשה העדיפו בדרך כלל קבורה בתאים תת-קרקעיים שנחצבו הרחק מן האזורים העירוניים, בתקווה לצמצם את סכנת השוד ולהגן על הגופות ועל ציוד הקבורה. עם זאת, הניסיון ההיסטורי מלמד שגם קברים שהוסתרו בעומק ההר לא נותרו בטוחים לאורך זמן.

הקבר הוא חלק ממתחם "תבאי העתיקה והנקרופוליס שלה", שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1979. המתחם כולל את עמקי המלכים והמלכות, מקדשי קבורה ואתרים מרכזיים נוספים מן העולם המצרי העתיק, ומשקף את חשיבותו של אזור תבאי כמרכז מדיני, דתי ופולחני במשך מאות שנים.

בתוך WV22: האדריכלות של הקבר המלכותי

הכניסה לקבר מובילה אל מערכת אדריכלית מורכבת של מדרגות, מסדרונות משופעים, פיר, אולמות וחדרים. במסלול הכניסה הראשוני יורדים לאורך כ-36 מטרים לעומק של כ-14 מטרים, אך מערכת החללים ממשיכה מעבר לנקודה זו ויורדת עמוק יותר אל תוך הסלע. תוכנית הקבר כוללת שינויי כיוון, שאפיינו חלק מקברי השושלת ה-18, בניגוד לתוכניות הישרות יותר שהתפתחו בתקופות מאוחרות.

אחד החללים החשובים הוא חדר הפיר, שחלק מקירותיו עוטר בציורים של המלך בנוכחות אלים. בהמשך נמצא אולם עמודים המוביל אל חדרים נוספים ואל חדר הקבורה המרכזי. חדר הקבורה עצמו כולל עמודי אבן וקירות מעוטרים בטקסטים דתיים, ולצדו כמה חללי משנה ששימשו חלק ממערכת הקבורה המלכותית. המעבר בין האולמות נועד לאפשר גישה אל לב המתחם, אך גם ליצור הפרדה ברורה בין החללים החיצוניים לבין המקום שבו היה אמור להיות מונח ארון הקבורה של המלך.

לצד חדר הקבורה של אמנחותפ השלישי נמצאים מתחמים המיוחסים במחקר למלכה תיה ולסיתאמון. הם כוללים חדרים גדולים וחללים קטנים יותר, ומעידים כי תכנון הקבר לא הוגבל בהכרח לקבורתו של המלך לבדו. עם זאת, החוקרים אינם יכולים לקבוע בוודאות מי הונח בכל אחד מן החדרים, משום שמרבית תכולת הקבורה אבדה או הועברה ממקומה במהלך הדורות.

תוכנית העיטור של הקבר אינה אחידה. ישנם חללים שנותרו ללא קישוט מלא, בעוד שבחדר הפיר, בחדרים הסמוכים ובחדר הקבורה המרכזי השתמרו סצנות דתיות מרשימות. ההבדלים האלה עשויים לשקף את תפקידי החללים ואת סדרי העבודה של האמנים, אך אין די במצב העיטורים כיום כדי לשחזר בוודאות כל שלב בתכנון ובביצוע המקורי.

מיפוי הקבר ותיעודו המדויק מאפשרים כיום לחוקרים להשוות אותו לקברים מלכותיים אחרים בני התקופה, לבחון את התפתחות האדריכלות של עמק המלכים ולעמוד על השינויים שחלו בתפיסת מקום הקבורה המלכותי. בתוכנית שפרסם מיזם מיפוי תבאי, Theban Mapping Project, ניתן לראות את מערכת החדרים והמסדרונות, את הקשרים ביניהם ואת מיקומם של שרידים אדריכליים חשובים, ובהם המקום שבו עמד ככל הנראה הסרקופג המקורי.

ספר האמדואת: המסע הלילי של אל השמש אל חיי הנצח

אחד המאפיינים החשובים ביותר של הקבר הוא מערכת ציורי הקיר והכתובות הדתיות, שנועדו ללוות את אמנחותפ השלישי במסעו אל העולם הבא. במצרים העתיקה לא נתפס המוות כסיום מוחלט של הקיום, אלא כמעבר אל מציאות אחרת, שבה נזקק האדם להגנה אלוהית, לידע דתי ולטקסים מתאימים. במקרה של מלך מצרי, שמעמדו נקשר לסדר הקוסמי ולאלים, היה למסע הזה תפקיד מרכזי במערכת האמונה המלכותית.

הטקסט הדתי המרכזי בחדר הקבורה הוא ״ספר האמדואת״, שמשמעות שמו בקירוב "מה שנמצא בעולם התחתון". הספר מתאר את מסעו הלילי של אל השמש רע לאחר שקיעתו במערב ועד לעלייתו המחודשת עם שחר. המסע מחולק ל-12 שעות, ובכל שעה עובר האל באזור אחר של העולם התחתון, פוגש ישויות אלוהיות ומתמודד עם כוחות המאיימים על הסדר הקוסמי.

על פי התפיסה המצרית, השמש אינה נעלמת עם השקיעה, אלא ממשיכה את דרכה בעולם נסתר. במהלך הלילה מתרחש תהליך של התחדשות, ובסיומו חוזר רע להופיע בשמים. עבור המלך המת, השתתפות במסע האלוהי הזה הייתה קשורה בתקווה להתגבר על המוות ולהשתלב במחזור ההתחדשות הקבוע של היקום.

הציורים שעל קירות חדר הקבורה אינם רק איורים לסיפור מיתולוגי. הם נועדו להעניק למלך ידע על הדרכים, הישויות והכוחות שבהם עתיד היה להיתקל בעולם התחתון. שמותיהם של האלים, סדר הופעתם והמסלול שבין השעות השונות היו חלק מן המערכת הדתית שנועדה לאפשר למלך לעבור את הדרך בשלום.

עיטורי האמדואת בקברו של אמנחותפ השלישי מופיעים על רקע צהבהב, המדמה בחלקו את גונו של פפירוס עתיק. הדמויות צוירו בקווים ברורים, והכתובות נכתבו בכתב הירוגליפי בעל אופי המזכיר טקסטים דתיים שהועתקו על מגילות. בדרך זו הפכו הקירות עצמם למעין ספר מקודש, המלווה את המלך במקום מנוחתו.

לצד תיאורי המסע מופיעות סצנות שבהן ניצב אמנחותפ השלישי בנוכחות אלים, ובהם אוסיריס, חתחור, נות ואנוביס. במקרים מסוימים מתוארת גם דמות ה"קא" של המלך, אחד המרכיבים הרוחניים של האדם לפי האמונה המצרית. הופעתו של המלך לצד דמותו הרוחנית מדגישה את התפיסה שלפיה זהותו ממשיכה להתקיים גם לאחר המוות, בתנאי שהטקסים וההגנות הדתיות נשמרים.

חשוב להבחין בין ספר האמדואת לבין ספר המתים, שני חיבורים דתיים שונים שלעיתים מזוהים בטעות זה עם זה. ספר המתים הוא אוסף של לחשים, תפילות והנחיות שנועדו לסייע לנפטר בעולם הבא, ואילו ספר האמדואת מתמקד במסעו של אל השמש ובמבנה העולם התחתון. בקבר אמנחותפ השלישי, העיטורים המרכזיים של חדר הקבורה קשורים לספר האמדואת, ולכן הזיהוי המדויק שלו חיוני להבנת המשמעות הדתית של הציורים.

האוצרות שנעלמו: שוד הקבר בעת העתיקה

למרות העושר שהושקע בבניית הקבר, הוא לא שרד את הדורות בשלמותו. כמו קברים מלכותיים רבים בעמק המלכים, גם קברו של אמנחותפ השלישי נבזז בעת העתיקה. השודדים חיפשו בעיקר מתכות יקרות, תכשיטים, חפצים בעלי ערך וחומרים שניתן היה למכור או לעשות בהם שימוש חוזר. כתוצאה מכך נעלמו מרבית הפריטים שהונחו במקור לצד המלך, והקבר נותר ללא אוסף הקבורה שהיה אמור ללוות אותו בעולם הבא.

אין בידינו תיעוד מלא המאפשר לקבוע מתי בדיוק נפרץ הקבר, מי היו השודדים וכיצד פעלו. גם לא ניתן לשחזר את כל תכולתו המקורית. אולם מצב השרידים שנמצאו בו מלמד על ביזה נרחבת ועל פגיעה קשה בציוד הקבורה. בניגוד לקברו של תות ענח' אמון, שבו התגלו אלפי חפצים בשנת 1922, קברו של אמנחותפ השלישי לא סיפק לחוקרים אוצר דומה.

אחד הממצאים החשובים שנותרו הוא מכסה הסרקופג, ארון הקבורה הגדול העשוי אבן, שהיה חלק ממערכת הקבורה של פרעה. המכסה, העשוי גרניט אדום, נמצא שבור לחלקים רבים, בעוד שיתר חלקי הסרקופג המקורי לא שרדו בשלמותם. שבריו היו מפוזרים באתר, וחלקם נדרשו לזיהוי, למדידה ולהרכבה מחודשת.

במהלך עבודות השימור שנערכו במאה ה-21 הצליחו צוותי המומחים להרכיב מחדש יותר מ-200 שברים של המכסה. העבודה כללה ניקוי של משטחי האבן, התאמה בין החלקים והתקנת המכסה המשוחזר על בסיס מתכת המאפשר להציגו בחדר הקבורה. השחזור לא החזיר את הסרקופג למצבו המקורי, אך אפשר לשמר פריט מרכזי ולתת מושג על ממדיו ועל מקומו במערך הקבורה.

הקבר שנועד לשמור על גופתו של המלך ועל אוצרותיו הפך במשך הדורות למקום שבו כמעט כל החפצים יקרי הערך נעלמו. ובכל זאת, מה שנותר בו אינו חסר משמעות. דווקא הקירות המצוירים, עמודי האבן והמבנה האדריכלי מאפשרים כיום לחוקרים להבין את תפיסת העולם הדתית של המלוכה המצרית באופן שחפצי זהב בלבד אינם יכולים לספק.

אולי יעניין אותך

לא כמו ב"אינדיאנה ג'ונס": מיתוסים על ארכיאולוגיה שגרמו לכם להאמין בהם

מי היה פרעה מיציאת מצרים? מועמדים אפשריים

הערים הגדולות בהיסטוריה

על פרעה המפואר, הלא הוא אמנחותפ השלישי

המהנדסים של נפוליאון וראשית המחקר המודרני

בסוף המאה ה-18 הגיעו למצרים כוחותיו של נפוליאון בונפרטה, ולצדם משלחת של חוקרים, מהנדסים, אמנים ומודדים שנועדה לתעד את הארץ ואת עתיקותיה. בשנת 1799 תיעדו שני מהנדסים צרפתים, פרוספר ז'ולואה ואדואר דה וילייה דו טראז', את קברו של אמנחותפ השלישי. התיעוד הצרפתי נחשב לציון דרך חשוב במחקר המודרני של הקבר, אף שאין הכרח לראות בו את הרגע הראשון שבו נודע על קיומו.

המשלחת הצרפתית מילאה תפקיד מרכזי בהתפתחות העניין האירופי במצרים העתיקה. החוקרים תיעדו מקדשים, כתובות, פסלים ומבנים, ופרסומיהם תרמו להפצת הידע על התרבות המצרית באירופה. אולם פעילותם הייתה גם חלק מן ההקשר הפוליטי והצבאי של מסע נפוליאון, ובמאה ה-19 התפתח סביב עתיקות מצרים שוק רחב של איסוף, רכישה והעברת ממצאים למוזיאונים ולאוספים פרטיים.

במהלך המאה ה-19 ביקרו בקבר חוקרים נוספים, שתיעדו חלק מן הציורים והכתובות. באותה תקופה לא התקיימו נהלי השימור המקובלים כיום, ולעיתים נחשבו ציורי קיר וחלקי תבליטים לפריטים שניתן להסיר ממקומם ולהעביר לאוספים. הפעולות הללו גרמו לנזקים בלתי הפיכים לחלק מן האתרים העתיקים, ובהם גם קברו של אמנחותפ השלישי.

אותן משלחות הותירו אחריהן תיעוד היסטורי חשוב, אך במקרים מסוימים גם פגעו בחומר המקורי שעליו ביקשו ללמוד. סתירה זו הפכה לחלק בלתי נפרד מתולדות המחקר הארכאולוגי במצרים ומן הדיון המודרני בשאלה כיצד ראוי לחקור, לאסוף ולהציג עתיקות.

פניו של אמנחותפ השלישי נתלשו מהקבר והגיעו ללובר

אחד הפרקים המורכבים ביותר בתולדות הקבר קשור לציורי הקיר שהוסרו ממנו במהלך המאה ה-19. כמה מן הדמויות שעיטרו את קירותיו אינם נמצאים עוד במצרים, אלא באוספים אירופיים. בין הפריטים הבולטים נמצאים קטעי ציור המתארים את ראשו של אמנחותפ השלישי, שהוצאו מן הקבר והגיעו למוזיאון הלובר בפריז.

אחד מקטעי הציור השמורים בלובר, המזוהה במספר האוסף N 521 B, מתאר את ראשו של המלך כשהוא חובש פאה קצרה ומתולתלת, מעוטר בנחש האוראוס המלכותי ועונד צווארון רחב. היצירה, שגובהה כ-27 סנטימטרים, נוצרה על שכבת טיח צבועה שהייתה חלק מקיר הקבר המקורי. רישומי המוזיאון מזהים את מקורה בקבר KV22 ואף מציינים את מיקומה ביחס לחדרי הקבר ולתוכנית המיפוי הארכאולוגית.

על פי קטלוג הלובר, הציור הובא ממצרים בידי האמן והחוקר הצרפתי נסטור ל'אוט בעקבות המשלחת הצרפתית-טוסקנית של השנים 1828 עד 1829. לאחר מותו של ל'אוט נרכש הפריט עבור המוזיאון במאי 1842. כיום הוא נמצא באוסף העתיקות המצריות של הלובר, לצד קטע ציור נוסף שמקורו באותו קבר.

הפרטים הללו חשובים משום שהם מאפשרים לשחזר לא רק את מסלולו של חפץ עתיק, אלא גם חלק מן ההיסטוריה של הפגיעה בקבר. הדיוקנאות נוצרו עבור מקום מסוים בתוך מערכת העיטורים הדתית, וכאשר הוסרו ממנו אבד הקשר החזותי בינם לבין הסצנות שסבבו אותם. ציור שנועד להשתלב בקירות חדר קבורה מלכותי הפך לפריט מוזיאלי עצמאי, בעל היסטוריה חדשה השונה מן התפקיד שלשמו נוצר.

כיום, כאשר מבקרים בקבר המשוחזר בעמק המלכים, הם רואים את העיטורים ששרדו במקומם, אך חלק מן הדמויות המקוריות חסרות. במובן זה, קברו של אמנחותפ השלישי אינו מצוי כולו באתר אחד: שרידיו הארכיטקטוניים והציורים שנותרו על הקירות נמצאים בלוקסור, ואילו חלק מן החומר האמנותי שהוסר ממנו שמור במוזיאונים מחוץ למצרים.

הימצאותם של ציורי הקיר בלובר משקפת גם סוגיה רחבה יותר בתולדות המחקר הארכאולוגי: ההבדל בין התיעוד המדעי של ממצא לבין הוצאתו ממקומו המקורי. כיום יש חשיבות רבה לשימור ההקשר הארכאולוגי של יצירת אמנות, משום שהוא מספק מידע על תפקידה, על מיקומה ועל משמעותה. במקרה של WV22, רישומי הלובר מאפשרים לזהות את מקור הקטעים, אך אינם יכולים להשיב את הקירות למצבם המקורי.

הווארד קרטר וחמש מנחות היסוד: האם הקבר תוכנן עבור מלך אחר?

בשנת 1915 הגיע לקבר הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר, שבע שנים לפני הגילוי שיהפוך אותו לאחד השמות המפורסמים בתולדות הארכאולוגיה. קרטר פעל במימון הלורד קרנרבון, וחקר את האתר בין פברואר למרץ באותה שנה. הקבר כבר היה מוכר ונחקר חלקית, אך עבודותיו אפשרו לחשוף ממצאים חדשים שנקשרו לשלבים המוקדמים של בנייתו.

אחת התגליות החשובות הייתה חמישה מכלולים של מנחות יסוד שנמצאו סמוך לכניסה לקבר. במצרים העתיקה נהגו להטמין מנחות כאלה בעת ייסוד מבנים חשובים, ובהם מקדשים וקברים מלכותיים. המכלולים כללו כלי חרס ואבן זעירים, דגמים של כלי עבודה, שרידים של מנחות מזון ולוחות פאיאנס שנשאו כתובות מלכותיות. הטמנתם הייתה חלק מטקסים שנועדו להקדיש את המבנה ולהבטיח את הגנת האלים עליו.

אולם הפרט המסקרן ביותר היה הופעת שמו של תחותמס הרביעי, אביו של אמנחותפ השלישי, על חלק מן הפריטים. הימצאות שמו של מלך אחר במנחות היסוד העלתה את האפשרות שההכנות לבניית הקבר החלו עוד בתקופת האב, לפני שאמנחותפ השלישי הפך אותו למקום קבורתו.

הממצאים אינם מוכיחים באופן מוחלט שכל הקבר תוכנן מלכתחילה עבור תחותמס הרביעי. ייתכן שהעבודות החלו בתקופתו, שהאתר הוקדש בנוכחותו או שהמנחות משקפות שלב מוקדם בתכנון. עם זאת, הקשר הישיר בין מנחות היסוד לבין האב מעניק משקל להשערה שתולדות בנייתו של WV22 מורכבות יותר מזיהויו כקבר שנחצב כולו בתקופת אמנחותפ השלישי.

תחותמס הרביעי עצמו נקבר בסופו של דבר בקבר KV43, במקום אחר בעמק המלכים. לכן, גם אם היו עבודות הקמה מוקדמות באתר WV22, הן לא שימשו לבסוף לקבורתו של האב. שאלת זהותו של בעל הקבר המתוכנן במקור נותרה נושא לפרשנות מחקרית, והיא ממחישה כיצד ממצאים קטנים יחסית, כמו לוחות פאיאנס ודגמי כלי עבודה, יכולים לשנות את הבנתו של מבנה מונומנטלי שלם.

מחקרו של קרטר השתלב בתהליך ארוך של תיעוד הקבר. במהלך המאה ה-20 הגיעו אליו חוקרים נוספים, ובסוף שנות ה-80 החלו צוותים יפניים לערוך בו עבודות מחקר ותיעוד שיטתיות. פעילות זו הניחה חלק מן הבסיס המדעי לעבודות השימור הגדולות שייערכו באתר במאה ה-21.

לאן נעלמה המומיה של אמנחותפ השלישי?

למרות שקברו של אמנחותפ השלישי נחצב בתוך ההר והותאם לקבורתו המלכותית, גופתו לא נמצאה בו כאשר נחקר בעת החדשה. המומיה הועברה ממקומה המקורי כבר בתקופה העתיקה, במסגרת תופעה רחבה יותר של העברת מומיות מלכותיות לקברי מסתור כדי להגן עליהן מפני שודדים.

בשלהי תקופת הממלכה החדשה ובתקופות שלאחריה הפך שוד הקברים לבעיה חמורה. גם מקומות קבורה שנועדו להיות נסתרים ומוגנים נפרצו, ולעיתים נגנבו מהם תכשיטים, חפצי פולחן וחומרי קבורה יקרי ערך. כוהנים ואנשי מנהל מצרים ניסו להתמודד עם המצב באמצעות פתיחת קברים קיימים, טיפול מחודש בגופות והעברתן למקומות שבהם קיוו שיוכלו להישמר.

כך הועברה גם מומייתו של אמנחותפ השלישי אל קברו של סבו, אמנחותפ השני, המוכר בסימון KV35. קבר זה שימש בתקופה מאוחרת כמקום מסתור למספר מומיות מלכותיות, שהועברו אליו מקברים שונים בעמק המלכים. כאשר חקר הארכאולוג הצרפתי ויקטור לורה את המקום בשנת 1898, הוא גילה בו מטמון חשוב של גופות מלכים, ובהן המומיה המיוחסת לאמנחותפ השלישי.

המומיה השתמרה במצב פגוע, אך זיהויה התבסס על העדויות הארכאולוגיות וההיסטוריות הקשורות להעברת הגופות המלכותיות. מציאתה בקבר אחר אינה סותרת את זיהוי WV22 כמקום קבורתו המקורי של המלך, אלא משקפת את ההיסטוריה המאוחרת של הנקרופוליס המצרי ואת מאמצי ההגנה על גופות הפרעונים.

במשך שנים הוחזקה המומיה במוזיאון המצרי בקהיר, עד שבאפריל 2021 הועברה למוזיאון הלאומי לתרבות המצרית. ההעברה נערכה במסגרת אירוע ממלכתי שנודע בשם "מצעד הזהב של הפרעונים", שבו הועברו 22 מומיות מלכותיות, של 18 מלכים וארבע מלכות, למשכנן החדש. כיום נמצאת מומייתו של אמנחותפ השלישי באוסף המומיות המלכותיות של המוזיאון.

כך נוצר פיצול מעניין בין הגוף לבין המקום שנבנה עבורו. מי שמבקר בעמק המלכים יכול לראות את הקבר, את ציורי הקיר ואת שרידי הסרקופג, אך כדי לראות את המומיה עצמה יש להגיע לקהיר. הקבר, שנועד מלכתחילה לשמר את שלמותה של הקבורה המלכותית, נותר כיום בעיקר כעדות לאדריכלות, לאמונה ולתולדותיה המשתנות של המורשת המצרית.

מדוע הקבר עמד בסכנת התפוררות?

גם לאחר שהסתיימה תקופת השוד והקבר הפך לאתר מחקר, מצבו הפיזי המשיך להידרדר. הסלעים שבתוכם נחצבו החדרים, העמודים הנושאים חלק מן התקרה ושכבות הטיח שעליהן צוירו העיטורים היו חשופים במשך דורות לתהליכים טבעיים ומצטברים של בלייה.

אחד הגורמים המשמעותיים היה התגבשות מלחים בתוך האבן והטיח. כאשר לחות חודרת לחומרי הבנייה ומתאדה בהמשך, מלחים שהיו מומסים במים עלולים להתגבש וליצור לחצים מקומיים. התהליך עשוי לגרום לסדקים, להתפוררות חומרי הבנייה ולהתנתקות של שכבות צבע. גם שינויים בטמפרטורה ובלחות היחסית עלולים להשפיע על יציבותם של חומרים עתיקים.

לצד הנזקים הכימיים והפיזיקליים זוהו סיכונים הקשורים לפעילות מיקרוביולוגית וליציבות המבנית של הקבר. עמודים סדוקים, חלקי סלע שהתנתקו ומקומות שבהם שכבות טיח החלו להיפרד מן הקירות דרשו טיפול זהיר במיוחד, משום שכל התערבות לא מתאימה עלולה הייתה לפגוע בשרידים שנשמרו במשך אלפי שנים.

עבודות השימור נדרשו אפוא להתמודד לא רק עם הנזק שכבר נגרם, אלא גם עם האפשרות שהוא יימשך בעתיד. טיפול בסדק בודד או ניקוי של משטח מצויר לא היו מספיקים ללא הבנה של תנאי הסביבה שבתוכם נמצא הקבר ושל האופן שבו תנאים אלה משתנים לאורך זמן.

שלושה שלבי שיקום ויותר מעשרים שנות עבודה

בשנת 2001 החל פרויקט שימור בינלאומי בקברו של אמנחותפ השלישי, בשיתוף המועצה העליונה לעתיקות של מצרים, אונסק"ו וממשלת יפן, במסגרת קרן הנאמנות היפנית לשימור המורשת התרבותית העולמית. הפרויקט חולק לשלושה שלבים עיקריים: 2001 עד 2004, 2010 עד 2012 ו-2023 עד 2024.

בשלבים הראשונים פעלו אנשי השימור לחיזוק ציורי הקיר, לטיפול בעמודים ובתקרות ולייצוב אזורים שבהם זוהתה סכנת התפוררות. הצוותים עסקו גם בניקוי משטחים מצוירים, בהצמדת חלקי טיח שהחלו להתנתק ובשחזור מכסה הסרקופג שנמצא בשברים רבים. העבודה בוצעה תוך ניסיון לשמר ככל האפשר את החומר המקורי, מבלי ליצור שחזור מלאכותי של חלקים שאבדו.

אחד העקרונות המרכזיים של המיזם היה התערבות מזערית לצד ייצוב מרבי. משמעות הדבר הייתה בחירת טיפולים המאפשרים להגן על השרידים בלי לשנות את אופיים ההיסטורי. בניגוד לשחזורים מוקדמים שבהם נעשה לעיתים שימוש נרחב בחומרים חדשים, אנשי השימור המודרניים ביקשו לשמור על ההבחנה בין החומר העתיק לבין פעולות הטיפול שנוספו לו.

השלב האחרון, שנערך בשנים 2023 עד 2024, התמקד בהשלמת עבודות השימור, בייצוב חלקים פגועים ובהכנת הקבר לחזרת המבקרים. על פי סיכום אונסק"ו שפורסם במרץ 2026, בשלב זה השתתפו 26 מומחים מצרים ובין-לאומיים מתחומי השימור, המיקרוביולוגיה, ההנדסה, האגיפטולוגיה והתיעוד הדיגיטלי. לצד עבודתם נערכו הכשרות לאנשי שימור ולמפקחי עתיקות מצרים, כדי לאפשר המשך טיפול מקצועי באתר גם לאחר סיום הפרויקט.

עבודות השיקום כללו טיפול בעמודים סדוקים בחדר הקבורה ובחדרים הסמוכים, חיזוק סדקים בסלע, הצמדה מחדש של חלקי אבן שהתנתקו וניקוי מבוקר של משטחים מצוירים. נוסף על כך נבדקו אזורי הסלע שסביב הקבר, מתוך הבנה שמצבם משפיע גם על יציבותם של החדרים הפנימיים.

קבר בן 3,400 שנה הופך למודל תלת-ממדי

אחד החידושים החשובים בשלב האחרון של הפרויקט היה שילובן של טכנולוגיות תיעוד דיגיטליות מתקדמות. צוותי המחקר השתמשו בסריקות לייזר תלת-ממדיות ובפוטוגרמטריה, שיטה המאפשרת להפיק מודלים מרחביים מתוך סדרות של תצלומים, כדי ליצור תיעוד מדויק של חללי הקבר ושל מצב הקירות והעמודים.

בניגוד לצילום רגיל, המתעד את מראהו של מקום מנקודת מבט מסוימת, מודל תלת-ממדי מאפשר למדוד מרחקים, לתעד שינויים במבנה ולהשוות בין מצבו של האתר בתקופות שונות. במקרה של קבר עתיק, שבו שינוי קטן במיקומו של חלק סלע או בסדק בעמוד עשוי להעיד על בעיה מתפתחת, לתיעוד כזה יש חשיבות מדעית רבה.

לצד הסריקות הותקנו בתוך הקבר ומחוצה לו מערכות ניטור המודדות טמפרטורה, לחות יחסית, ריכוזי פחמן דו-חמצני, משקעים ושינויים מבניים. המידע שנאסף מאפשר לבחון כיצד משפיעים תנאי הסביבה על הקירות ועל העיטורים, ולזהות מצבים שבהם נדרשת התערבות מוקדמת.

הצורך במערכות אלה גובר כאשר אתר עתיק נפתח לציבור. מבקרים בחללים תת-קרקעיים פולטים חום, לחות ופחמן דו-חמצני, ונוכחותם עשויה לשנות את תנאי הסביבה באופן המשפיע על חומרים רגישים. לכן שימור הקבר אינו מסתיים בהשלמת עבודות החיזוק והניקוי, אלא מחייב ניטור מתמשך וניהול זהיר של תנועת המבקרים.

אונסק"ו הדגיש בפרסומיו כי המטרה היא ליצור מערכת שימור בת-קיימא שתאפשר לבקר באתר בלי לסכן את הממצאים. המודל הדיגיטלי והחיישנים אינם מחליפים את עבודת הארכאולוגים והמשמרים, אלא מספקים להם כלים נוספים לקבלת החלטות המבוססות על נתונים מדידים.

אוקטובר 2025: הקבר נפתח מחדש לעולם

ב-4 באוקטובר 2025, לאחר יותר משני עשורים של פעילות שימור בשלבים, נפתח קברו של אמנחותפ השלישי מחדש למבקרים. האירוע נערך בנוכחות בכירים במערכת העתיקות והתיירות של מצרים וסוקר בכלי תקשורת בינלאומיים. לאחר שנים שבהן עיקר הפעילות במקום בוצעה בידי צוותי מחקר ושימור, חזר האתר להיות חלק ממסלולי הביקור של עמק המלכים.

פתיחת הקבר לא הייתה תוצאה של תגלית חדשה, אלא של מאמץ להציל מבנה מוכר שנפגע במהלך הדורות. ההבדל הזה משמעותי: במקום לחשוף אתר שלא היה ידוע קודם לכן, ביקשו הרשויות והמשמרים להנגיש מחדש לקהל הרחב אתר בעל ערך היסטורי שכבר נחקר, אך מצבו לא אפשר ביקורים ללא עבודות שיקום מקיפות.

האירוע התרחש פחות מחודש לפני החנוכה החגיגית של המוזיאון המצרי הגדול בסמוך לפירמידות בגיזה, שנערכה ב-1 בנובמבר 2025. שני המיזמים משקפים את המאמצים של מצרים להגן על עתיקותיה ולהציג אותן בפני הציבור, אך הם גם מדגימים שתי גישות שונות להצגת ההיסטוריה: המוזיאון מרכז ממצאים מכל רחבי המדינה, ואילו הקבר בעמק המלכים מאפשר לראות את השרידים בסביבתם המקורית.

בסיכום שפרסם אונסק"ו במרץ 2026 הודגש כי לאחר פתיחת הקבר יידרשו המשך ניטור, בקרה סביבתית וניהול מבקרים כדי לצמצם את הסיכונים לעיטורים ולמבנה. לכן עצם פתיחתו מחדש אינה מבטיחה שהשרידים יישמרו ללא מאמץ נוסף. היא מסמנת את המעבר משיקום מרוכז לתחזוקה ארוכת טווח, שבה כל שינוי בתנאי הסביבה עשוי להשפיע על ההחלטות הנוגעות להפעלת האתר.

קראו גם: השיבה ללב הפאר: קברו של אמנחותפ השלישי נפתח מחדש

שני פסלי ענק נוספים של אמנחותפ השלישי שבו לעמוד

שיקום הקבר לא היה המיזם היחיד שהחזיר את מורשתו של אמנחותפ השלישי למרכז תשומת הלב בשנים האחרונות. ב-14 בדצמבר 2025 חשפה מצרים שני פסלי ענק משוחזרים של פרעה, שהוצבו מחדש במתחם מקדש הקבורה שלו בגדה המערבית של הנילוס, ליד לוקסור.

שני הפסלים עשויים אבן קלציט, המכונה לעיתים אלבסטר מצרי, ומתנשאים לגובה של כ-14.5 וכ-13.6 מטרים. הם מציגים את אמנחותפ השלישי יושב על כס מלכותו, כשפניו מופנות מזרחה, לעבר הנילוס. לצד דמותו מופיעים ייצוגים קטנים יותר של רעייתו תיה, כחלק מן התוכנית האמנותית שנועדה להנציח את מעמדו ואת בית המלוכה.

הפסלים אינם שני פסלי ממנון המוכרים העומדים באזור חזית מקדש הקבורה, אלא מונומנטים נוספים שהיו חלק ממערכת גדולה של פסלים מלכותיים במתחם. שרידיהם התפזרו במהלך הדורות בעקבות הרס המבנה, רעידות אדמה ותהליכי בלייה, וחלקי אבן רבים נותרו בשטח במשך מאות שנים.

עבודות השחזור בוצעו במסגרת שיתוף פעולה מצרי-גרמני בהובלת האגיפטולוגית חוריג סורוזיאן, שעסקה במשך שנים רבות בשימור מקדש הקבורה של אמנחותפ השלישי. הצוותים זיהו חלקי פסלים, תיעדו אותם והרכיבו מחדש את המונומנטים ככל שאפשר היה לעשות זאת על בסיס השרידים המקוריים.

הצבתם מחדש של שני פסלי הענק, חודשים ספורים לאחר פתיחת הקבר, מאפשרת לראות את מורשת פרעה משתי זוויות משלימות. הקבר נועד לשמר את גופתו ולאפשר את מעברו לעולם הבא, בעוד שמקדש הקבורה שימש מקום של פולחן והנצחה שנועד להמשיך את נוכחותו הדתית בעולם החיים. שניהם ביטאו את אותה תפיסת מלוכה, שלפיה כוחו ומעמדו של פרעה אינם מסתיימים במותו.

קראו גם: עוצמה, התרחבות ופרעונים מהוללים: על הממלכה החדשה של מצרים

מה באמת נשאר מאוצרותיו של אחד הפרעונים הגדולים?

כאשר מביטים בקברו של אמנחותפ השלישי כיום, קשה לדמיין במדויק כיצד נראה בעת סיום הכנתו לקבורת המלך. הסרקופג הגדול לא שרד בשלמותו, חפצי הערך נעלמו, חלקים מן העיטורים הוסרו מן הקירות והמומיה עצמה הועברה למקום אחר. אין בידינו רשימה מלאה של הפריטים שהונחו בו במקור, ולכן כל ניסיון לשחזר את עושרו החומרי חייב להתבסס על שרידים חלקיים ועל השוואות לקברים אחרים בני התקופה.

אולם העובדה שהקבר נבזז אינה הופכת אותו לפחות חשוב מבחינה היסטורית. ציורי הקיר מאפשרים ללמוד על הדת המלכותית ועל תפיסת העולם הבא; החדרים והמסדרונות מספקים עדויות להתפתחות אדריכלות הקבורה; מנחות היסוד מעוררות שאלות על תולדות בנייתו; וציורי הקיר שהגיעו ללובר מלמדים על היחס לעתיקות במאה ה-19 ועל הדרכים שבהן הופצו ממצאים מצריים בעולם.

הקבר מספר גם על שינוי עמוק בתפקידם של אתרי המורשת. מה שהיה בעבר מקום קבורה סגור, שנועד להגן על שרידיו של שליט מת, הפך במרוצת הדורות לאתר מחקר ולמוקד ביקור ציבורי. השינוי הזה יצר הזדמנויות חדשות ללימוד העבר, אך גם העמיד בפני המשמרים שאלות שלא היו קיימות עבור בוני הקבר: כיצד מאפשרים לציבור גישה למקום רגיש כל כך, כמה מבקרים ניתן להכניס אליו, ואילו אמצעים נדרשים כדי להגן על הציורים מפני השפעת תנאי הסביבה?

יותר מ-3,400 שנה לאחר שנחצב בהרי תבאי, קברו של אמנחותפ השלישי ממשיך לשאת את סימני כל התקופות שעברו עליו. המבנה עצמו נותר במצרים, חלק מציוריו שמורים במוזיאונים באירופה והמומיה המלכותית נמצאת בקהיר. דווקא הפיזור הזה מדגיש עד כמה סיפורו של מקום קבורה עתיק יכול להשתנות במשך הדורות.

אמנחותפ השלישי ביקש להבטיח באמצעות קברו את קיומו בעולם הבא, אך מה שהשתמר בסופו של דבר הוא בעיקר התיעוד של האמונה הזאת: קירות מצוירים, כתובות דתיות, חדרים שנחצבו בסלע ושרידים של מערכת קבורה מפוארת. לאחר מאות שנים של שוד, פגיעה והתפוררות, עבודות השימור המודרניות מאפשרות לממצאים האלה להמשיך ולספר את סיפורם, גם אם חלק ניכר מהעולם שהקיף אותם נעלם מזמן.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.