ב-5 במאי 1945, בכפר קטן באוסטריה, לחמו יחד חיילים אמריקאים, גרמנים ואסירים צרפתים משוחררים נגד כוחות האס-אס. זהו אחד הקרבות המוזרים והמסקרנים ביותר בתולדות המלחמה.

השמש עוד לא הספיקה לטפס מעל הרי טירול הצפונית, אך בתוך חומות האבן של טירת איטר כבר הורגש המתח. ירי מקלעים, הדף פגזים ורעש מתכת מתנפצת התערבבו יחד, כאשר קבוצה קטנה ומוזרה של מגינים עמדה מול כוח עדיף בהרבה. בתוך המצודה, לא רק חיילים אלא גם מדינאים, טניסאי מפורסם ואפילו קצין אס-אס לשעבר, כולם נאבקו על חייהם.

קרב טירת איטר התרחש ב-5 במאי 1945 בכפר איטר שבחבל טירול הצפונית באוסטריה, בימים האחרונים של הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה. בקרב זה הגנו כוחות משולבים של גדוד הטנקים ה-23 מדיוויזיית השריון ה-12 של הקורפוס ה-21 האמריקאי, חיילי ורמאכט בהנהגת מייג'ור יוזף גנגל, קצין אס-אס בשם קורט-זיגפריד שרדר, ואסירים צרפתים משוחררים, על הטירה מפני מתקפה של דיוויזיית הפאנצר ה-17 של האס-אס. הסיוע הגיע לבסוף מגדוד הרגלים ה-142 של דיוויזיית הרגלים ה-36.

מטירה כפרית לכלא

טירת איטר, מבנה קטן יחסית השוכן על גבעה סמוך לכפר איטר, הפכה עם השנים לאחד המקומות הבלתי שגרתיים ביותר במלחמה. לאחר האנשלוס בשנת 1938, שכרה ממשלת גרמניה את הטירה בסוף 1940 מבעליה, פרנץ גרינר. ב-7 בפברואר 1943 הוחרמה הטירה על ידי אוסוולד פוהל, גנרל-לויטננט באס-אס, בהוראת היינריך הימלר. עד 25 באפריל 1943 הוסבה הטירה לכלא והוכפפה להנהלת מחנה הריכוז דכאו.

הכלא נועד לאסירים צרפתים בעלי ערך גבוה לרייך. בין האסירים הבולטים היו ז'אן בורוטרה, טניסאי מפורסם; ראשי הממשלה לשעבר אדואר דאלאדיה ופול ריינו; המפקדים העליונים לשעבר מקסים וייגאן ומוריס גמלן; מארי-אנייס דה גול, אחותו של שארל דה גול; פרנסואה דה לה רוק, מנהיג ימין וחבר התנגדות; וליאון ז'ואו, מנהיג איגוד מקצועי. לצד האסירים הבכירים הוחזקו גם אסירים ממזרח אירופה שהובאו מדכאו לצורך עבודות תחזוקה.

אולי יעניין אתכם גם

לידיה ליטביאק: בין שמיים לאש

המשחתת ששינתה את פני הים: סיפורה של ה"נוביק"

רודריק “רודי” אדמונדס: הסמל שסירב להפריד יהודים בשבי הנאצי

ההתנגדות האחרונה: על מרד גטו ורשה

מרתה כהן: האחות היהודייה שריגלה בלב גרמניה הנאצית

הנחישות שבשחקים: סיפורו של הטייס קיטע הרגליים דאגלס באדר

הדרך לקרב: ניסיונות חילוץ ובריחה

ב-3 במאי 1945 הצליח זבונימיר צ'וצ'קוביץ', אסיר קומוניסטי יוגוסלבי מקרואטיה ששימש כאיש תחזוקה, לצאת מהטירה בתואנה של שליחות עבור מפקד הכלא סבסטיאן וימר. הוא יצא לחפש סיוע של בעלות הברית.

העיר וורגל, במרחק 8 ק"מ, הייתה בשליטת כוחות גרמניים, ולכן המשיך צ'וצ'קוביץ' לאורך עמק נהר האין לכיוון אינסברוק, המרוחקת 64 ק"מ. בשעות הערב הגיע לשולי העיר ופגש כוח חלוץ של גדוד הרגלים ה-409 מדיוויזיית הרגלים ה-103 של הקורפוס ה-6 האמריקאי, ועדכן אותם על מצב האסירים.

למחרת עם שחר יצא כוח חילוץ משוריין, אך נעצר עקב הפגזה כבדה סמוך ליינבאך ונקרא חזרה בשל חדירה לשטח דיוויזיית הרגלים ה-36. רק שני ג'יפים המשיכו.

כאשר צ'וצ'קוביץ' לא חזר, ומפקד דכאו לשעבר אדוארד וייטר מת בנסיבות חשודות ב-2 במאי בטירה, וימר נמלט מחשש לחייו. שומרי האס-אס עזבו, והאסירים השתלטו על הטירה, התחמשו ונערכו להגנה.

ב-4 במאי יצא אנדראס קרובוט, הטבח הצ'כי, באופניים לוורגל והצליח ליצור קשר עם ההתנגדות האוסטרית. הוא הובא למייג'ור יוזף גנגל, קצין ורמאכט שסירב לפקודת נסיגה ושיתף פעולה עם ההתנגדות בראשות רופרט האגלייטנר. גנגל ביקש להגן על תושבי העיר מפני נקמת האס-אס, שירו בכל בית שהניף דגל לבן או אוסטרי והוציאו להורג גברים כעריקים. במקביל הגיע כוח סיור אמריקאי בפיקוד לוטננט ג'ון "ג'ק" לי לקופשטיין, 13 ק"מ מהטירה. גנגל פנה אליו בבקשת עזרה. לי הסכים מיד, קיבל אישור ויצא למשימת החילוץ.

לאחר סיור בטירה עם גנגל והאגלייטנר, לי הותיר שני טנקים מאחור, לקח חמישה נוספים וחיילי חי"ר מגדוד 142. בהמשך נאלץ להחזיר תגבורת בשל גשר חלש, והשאיר טנק אחד מאחור. הוא המשיך עם 14 חיילים אמריקאים, גנגל, נהג ומשאית עם עשרה תותחנים גרמנים לשעבר. בדרך הביסו כוח אס-אס שניסה להקים מחסום.

האסירים פנו לקורט-זיגפריד שרדר, קצין אס-אס פצוע שהכירו, וביקשו ממנו להוביל את ההגנה. הוא אף הביא את משפחתו לטירה. כאשר הגיע לי, האסירים קיבלו אותו בהתלהבות אך התאכזבו מגודל הכוח. לי הציב את אנשיו בעמדות הגנה והעמיד את טנק השרמן "Besotten Jenny" בכניסה.

5 במאי 1945, יום הקרב

כוח של 100 עד 150 חיילי ואפן-אס-אס בפיקוד גאורג בוכמן תקף את הטירה. האסירים סירבו להסתתר ולחמו לצד המגינים. במהלך הלילה בוצעו פעולות סיור של האס-אס. גנגל הצליח ליצור קשר עם ההתנגדות, אך רק שני חיילים נוספים והנער האוסטרי הנס ולטל הגיעו.

בבוקר החל הקרב בעוצמה. ירי מקלעים ופגזי נ"מ הרעידו את הטירה, לבנים נפלו ואשתו של שרדר נפצעה. טנק השרמן סיפק חיפוי עד שהושמד מירי תותח 88 מ"מ. מפעיל הרדיו שהיה בתוכו ניצל ללא פגע. בשעות הצהריים הגיע מידע לגדוד 142 על מצוקת המגינים. לי הסכים לשלוח את ז'אן בורוטרה, שטיפס מעל חומות הטירה, עבר בין מארבים והגיע לכוח האמריקאי. הוא זוהה על ידי העיתונאי רנה לבק, קנדי-צרפתי שליווה את הכוחות, ולימים ראש ממשלת קוויבק. בורוטרה לבש מדים אמריקאיים והצטרף לכוח החילוץ.

בשעה 16:00 הגיע כוח החילוץ. האס-אס הובסו במהירות וכ-100 מהם נלקחו בשבי. האסירים הצרפתים פונו באותו ערב והגיעו לפריז ב-10 במאי. לוטננט לי קודם לקפטן וזכה לעיטור Distinguished Service Cross. הוא נפטר בשנת 1973.

יוזף גנגל נהרג במהלך הקרב מירי רובה מאוזר 7.92×57 מ"מ בעת שניסה להגן על פול ריינו. הוא הוכר כגיבור לאומי אוסטרי ורחוב בוורגל נקרא על שמו. הוא היה ההרוג היחיד מבין המגינים, בעוד ארבעה נוספים נפצעו. הקרב התרחש חמישה ימים לאחר התאבדותו של אדולף היטלר ויומיים לפני כניעת גרמניה. קורט-זיגפריד שרדר נידון לשנתיים מאסר בשל קשריו הנאציים, אך עונשו קוצר בשל פעולותיו בטירה. הוא מת בשנת 1995.

קרב טירת איטר היה מהארועים המוזרים ביותר במלחמה, כשגבולות אידיאולוגיים התמוססו תחת איום מיידי, וחיילים משני הצדדים מצאו את עצמם נלחמים יחד. בתוך כאוס של קריסת המשטר הנאצי, נוצרה ברית נדירה שממחישה עד כמה מורכבת הייתה המציאות בשבועות האחרונים של המלחמה.

מבצע קאובוי: המרדף להצלת סוסי הליפיצנר בימיה האחרונים של המלחמה

מבצע קאובוי התרחש ב-28 באפריל 1945 בעיירה הוסטאו שבחבל הסודטים, כיום הוסטוּן בצ'כיה, בימים האחרונים של הלחימה בזירה האירופית של מלחמת העולם השנייה. זהו אחד משני מקרים ידועים בלבד שבהם חיילים אמריקאים וחיילי ורמאכט גרמנים לחמו יחד נגד כוחות הוואפן-אס-אס, כאשר המקרה השני הוא קרב טירת איטר.

לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית בשנת 1938, הועברו סוסות הרבייה מזן ליפיצנר של בית הספר הספרדי לרכיבה בווינה אל חוות ניסוי בעיירה הוסטאו, בצ'כוסלובקיה הכבושה. מטרת המהלך הייתה ליצור גזע של "סוסים אריים". בראש בית הספר הספרדי לרכיבה עמד אלויס פודהאיסקי, פרש גרמני מפורסם ומומחה לדרסאז', שגם זכה במדליית ארד באולימפיאדת 1936. פודהאיסקי שירת גם כקולונל בצבא האוסטרי, ובשנת 1938 צורף לוורמאכט בדרגת מייג'ור.

בשלבי הסיום של המלחמה הייתה הוסטאו על ציר התקדמות הצבא האדום ממזרח. החיילים הגרמנים בחווה לא רצו להיכנע לרוסים. ממערב התקדמה הארמייה השלישית של ארצות הברית בפיקודו של הגנרל ג'ורג' פטון, כאשר הקורפוס ה-12 שלה נע לעבר החווה במסגרת המרוץ לשחרור פראג. המורל היה נמוך במיוחד. פליטים רעבים ניסו לפשוט על החווה כדי לשחוט את הסוסים למזון. החיילים חששו כי הצבא האדום יגיע, יהרוג את הסוסים לצורך מזון או יעמיס עליהם עבודה עד מוות.

הווטרינרים הגרמנים בחווה, בפיקוד לוטננט קולונל הוברט רודופסקי, חששו לגורל הסוסים. אליהם הצטרף קצין המודיעין של הלופטוואפה, לוטננט קולונל ולטר הולטרס, שנקלע למקום בשל מחסור בדלק. למרות שהולטרס היה בכיר מרודופסקי, השניים הסכימו כי יש להציל את הסוסים. הם יצרו קשר עם היחידה האמריקאית הקרובה ביותר, טייסת הסיור הפרשית ה-42 של קבוצת הפרשים השנייה.

קבוצת הפרשים השנייה, בפיקוד קולונל צ'ארלס ה. ריד, הייתה ידועה בפשיטות העמוקות שלה וזכתה לכינוי "רוחות צבאו של פטון". למרות שהייתה יחידה ממוכנת, רבים מקציניה היו פרשים בעברם. הם החליטו מיד לתכנן מבצע חילוץ. לפי מקור אחד, התקיימה פגישה בין פטון לפודהאיסקי בנוגע למבצע. מקור אחר מציין כי הפגישה בין הולטרס לריד תוכננה מראש לפני 26 באפריל.

המבצע היה מורכב מכמה סיבות. כוחות גרמניים בגבול הצ'כי לא היו שותפים להסכם ועלולים היו להתנגד. רבים מהסוסים היו בהיריון או שזה עתה המליטו. בנוסף, צ'כוסלובקיה הוגדרה באזור ההשפעה הסובייטי בוועידת יאלטה, והצבא האדום עשוי היה להתנגד למבצע אילו הגיע בזמן.

גנרל פטון אישר את המבצע והורה להקים כוח משימה במהירות. הכוחות כללו שתי יחידות סיור קטנות עם רכבי M8, תותחים מתנייעים מסוג M8, שני טנקי M24 Chaffee וכוח חי"ר של 325 חיילים. על הכוח פיקד מייג'ור רוברט פ. אנדרוז. הדרך לחווה הייתה באורך 20 מיילים בתוך שטח שעדיין היה בשליטה גרמנית, שבו שהו אלפי חיילים גרמנים, כולל שתי דיוויזיות שריון מוחלשות. ביניהן הייתה דיוויזיית הפאנצר ה-11, שנכנעה מספר ימים לאחר מכן בפסאו.

לאחר חציית ההגנות הגרמניות בעזרת הפגזה ארטילרית של הקורפוס ה-12, הגיע אנדרוז לחווה והשתלט עליה. כעת ניצב בפניו האתגר של פינוי הסוסים. הסוסים עלו במספרם על החיילים, ולכן אנדרוז גייס אסירי מלחמה משוחררים, בהם בריטים, ניו זילנדים, צרפתים, פולנים וסרבים. הוא אף חימש חיילים גרמנים מההיר ומהלופטוואפה, למרות היותם שבויי מלחמה. בנוסף קיבל את עזרתו של הנסיך אמסוב, קוזאק אנטי-קומוניסטי שעמד בראש כוח פרשים קטן שערק מהדיוויזיה הקוזאקית הראשונה.

לאחר הגעת קולונל ריד, החל חיפוש אחר כלי רכב לפינוי הסוסות ההרות והסייחים. מייג'ור אנדרוז העביר את הפיקוד לקפטן תומאס מ. סטיוארט. לפני הפינוי הותקף הכוח פעמיים על ידי חיל רגלים של הוואפן-אס-אס. שתי ההתקפות נהדפו, עם הרוגים ופצועים משני הצדדים, כאשר האס-אס ספגו אבדות כבדות יותר ונסוגו. מיד לאחר מכן הצליח סטיוארט לפנות את הסוסים. חלקם נרכבו ואחרים הובלו בעדרים. הפינוי התרחש בדיוק כאשר טנקי T-34 סובייטיים הופיעו באופק. הצבא האדום לא התנגד לפינוי. המבצע הסתיים כאשר כל הסוסים הועמסו על משאיות סמוך לגבול והועברו לשטח בשליטה אמריקאית.

חומר מעשיר לצפייה

סרט דרמה אמריקאי-סרבי בשם ״הקרב על טירת איטר״ (Battle for Castle Itter), בהפקת שירות הסטרימינג Tubi, הופק ב-2024 ויצא לאקרנים ב-30 במאי 2025.

בשנת 1963 יצא הסרט האמריקאי "נס הסוסים הלבנים" (Miracle of the White Stallions) של חברת וולט דיסני, המבוסס באופן חופשי על מבצע קאובוי.