טייסת הקרב הצעירה ביותר שהפכה לאגדת מלחמה, נפלה בגיל 21 והוכרה כגיבורה רק עשרות שנים לאחר מותה.

בערב קיץ כבד, מעל קו החזית של נהר מיוס, המריאה לידיה ליטביאק לעוד משימה. זו הייתה טיסה רביעית באותו יום. היא כבר הפילה מטוסים, נפצעה בעבר ושרדה מצבים שנראו אבודים. אבל מהטיסה הזאת היא לא חזרה.

היא הייתה טייסת קרב סובייטית, מפקדת חוליה בדרגת סגן משנה במשמר, והטייסת בעלת מספר ההפלות הגבוה ביותר בקרב נשים במלחמת העולם השנייה. היא זכתה בתואר גיבורת ברית המועצות רק ב-5 במאי 1990, שנים רבות לאחר מותה. היא נודעה בכינוי "הליליה הלבנה", הייתה חברה בארגון הקומסומול, ונהרגה לפני שמלאו לה 22 שנים. לאחר מותה הועלתה בדרגה פעמיים: לדרגת סגן בשנת 1943 ולדרגת סגן בכיר בשנת 1990.

ילדות, משפחה וצעדים ראשונים באוויר

לידיה ולדימירובנה ליטביאק נולדה ב-18 באוגוסט 1921 במוסקבה למשפחתו של פועל מסילות ברזל. אביה, ולדימיר לאונטייביץ' ליטביאק, עבד בחברת הרכבות הסובייטית (SZhD) אך נפל קורבן לרדיפות של סטלין בשנת 1937. הוא נעצר ולפי מקורות מסוימים, הוא אף הוצא להורג באותה שנה כאויב העם.

מתוך צורך לפרוץ גבולות שלא היו בשליטתה, פנתה לשמיים וכבר בגיל 14 החלה לידיה ללמוד טיסה במועדון התעופה המחוזי קירוב במוסקבה, בהחלטה מוקדמת, כמעט עיקשת, לבחור נתיב חיים. שנה בלבד לאחר מכן, בגיל 15, כבר ביצעה את טיסת הסולו הראשונה שלה, ברגע מכונן עבור כל טייס, אך במקרה של לידיה יש בו גם ממד סמלי, צעירה שממריאה לבדה, בעולם שבו הקרקע תחת רגליה אינה יציבה. לצד התעופה ניסתה ליטביאק גם דרך אחרת. היא למדה קורסים בגאולוגיה ואף עבדה זמן קצר בתחום. אך נדמה כי האדמה לא הצליחה להחזיק אותה. הבחירה לחזור לטיסה הייתה החזרה אל המקום שבו מצאה שליטה, אולי גם חופש. בעוד רבים מחפשים יציבות, היא בחרה דווקא בגובה.

אולי יעניין אתכם גם

קרב טירת איטר: הקרב המוזר ביותר במלחמת העולם השנייה

המשחתת ששינתה את פני הים: סיפורה של ה"נוביק"

רודריק “רודי” אדמונדס: הסמל שסירב להפריד יהודים בשבי הנאצי

ההתנגדות האחרונה: על מרד גטו ורשה

מרתה כהן: האחות היהודייה שריגלה בלב גרמניה הנאצית

לֶנָה קִיכְלֶר-זילברמן: האם שאספה מאה ילדים מהחורבן

לאחר שסיימה את בית הספר להכשרת מדריכי טיסה בחרסון, עבדה במועדון התעופה בעיר קלינין. במסגרת זו הכשירה חמישה מחזורים של חניכים, בסך הכל 45 טייסים ומאז 1938 הייתה חברה בקומסומול, תנועת הנוער הקומוניסטית.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, הדרך לשירות צבאי הייתה כמעט בלתי נמנעת. באוקטובר 1941 גויסה לצבא האדום דרך לשכת הגיוס קומינטרנובסקי במוסקבה. שנה לאחר מכן שובצה בגדוד הקרב 586 להגנה אווירית, יחידה נשית שפעלה במסגרת דיוויזיית הקרב ה-144 באזור סראטוב-בלשוב. אך גם כאן, הדרך לא הייתה חלקה לגמרי. כדי להתקבל, הוסיפה לעצמה מאה שעות טיסה שלא היו לה בפועל.

במסגרת שירותה למדה להטיס את מטוס הקרב יאקובלב Yak-1, אחד מכלי הטיס המרכזיים של חיל האוויר הסובייטי. טיסת הקרב הראשונה שלה התבצעה בשמי סראטוב, קרוב יותר לשגרה המתוחה של הגנה אווירית. באוגוסט 1942, במסגרת טיסה קבוצתית, השתתפה בהפלת מפציץ גרמני מסוג Ju.88. זהו רגע שיכול להיראות כנקודת פתיחה ברורה לקריירה קרבית. אך גם כאן ההיסטוריה מסרבת להיות חד-משמעית. לפי נתונים אחרים, עד 10 בספטמבר 1942 כלל לא נתקלה באויב. הסתירה הטכנית מזכירה עד כמה גם סיפור חייה של ליטביאק, כמו המלחמה כולה, מורכב משכבות של גרסאות, עדויות וחוסר ודאות.

ובתוך כל אלה, נותרת דמות אחת ברורה: צעירה ממוסקבה, שגדלה בצל טרגדיה אישית, בחרה שוב ושוב להמריא, ולמצוא בשמיים תשובה שלא מצאה על הקרקע.

סטלינגרד והקרבות הראשונים

קראו גם על :הגיהנום על הוולגה: סיפורו של קרב סטלינגרד

בתחילת ספטמבר 1942 הועברה לגדוד הקרב ה-437 במסגרת הארמייה האווירית השמינית בחזית סטלינגרד. ב-14 בספטמבר, בטיסת הקרב השנייה שלה מעל סטלינגרד, הפילה מפציץ Ju.88 ומטוס קרב Bf.109. לפי גרסה אחרת, ב-13 בספטמבר הייתה חלק מקבוצה של ארבעה טייסים שהפילו Ju.88, אך אין אישור גרמני לאובדן כזה.

חלק מההיסטוריונים טוענים כי טייס ה-Bf.109 שהופל היה הברון הגרמני הנס פוס, בעל 70 ניצחונות אוויריים, אך בדו"ח רשמי צוין כי המטוס הופל על ידי טייס אחר. ב-27 בספטמבר, בקרב קבוצתי, פגעה במפציץ Ju.88 מטווח של 30 מטר בלבד.

באוקטובר 1942 הועברה לגדוד המשמר ה-9, יחידה מובחרת שנועדה להשיג עליונות אווירית. בדצמבר אותה שנה הפילה מפציץ Do.217 ליד שדה התעופה שלה, אם כי אין לכך אישור ארכיוני. בהמשך הועברה לגדוד הקרב ה-296.

ב-11 בפברואר 1943 הפילה שני מטוסים, Ju.88 באופן אישי ו-Fw.190 במסגרת קבוצתית, אם כי דו"ח רשמי מציין רק הפלת Ju.87 אחת. באחד הקרבות נפגעה ונחתה בשטח אויב, אך טייס סיוע הצליח להציל אותה תחת אש. ב-17 בפברואר קיבלה את עיטור הכוכב האדום.

ב-22 במרץ 1943 השתתפה בקרב ליד רוסטוב על הדון. היא הפילה מטוס אחד, ולאחר מכן נכנסה לקרב לא שוויוני מול שישה מטוסי Bf.109 כדי לאפשר לחבריה להשלים משימה. היא נפצעה קשה אך הצליחה להחזיר את מטוסה לבסיס. לאחר טיפול נשלחה להחלמה בבית, אך חזרה ליחידה תוך שבוע בלבד. ב-21 במאי 1943 נהרג בעלה, טייס וגיבור ברית המועצות אלכסיי סולומטין.

בסוף מאי הפילה בלון תצפית ארטילרי מוגן היטב, לאחר חדירה לעומק שטח האויב ותקיפה מתוך כיוון השמש. על הישג זה קיבלה את עיטור הדגל האדום. ב-15 ביוני הפילה Ju.88 ולאחר מכן גם מטוס קרב נוסף במהלך קרב מול שישה מטוסים. היא נפצעה קלות וסירבה להתפנות לבית חולים.

ב-19 ביולי 1943 הופלו היא וחברתה הקרובה יקטרינה בודנובה. ליטביאק הצליחה לצנוח, אך בודנובה נהרגה. בסוף יולי ובתחילת אוגוסט התנהלו קרבות קשים על נהר מיוס. ב-1 באוגוסט ביצעה ליטביאק ארבע גיחות קרב. במהלך היום הפילה שני מטוסים באופן אישי ואחד במסגרת קבוצתית. מהגיחה הרביעית לא חזרה. נסיבות מותה נותרו לא ידועות. אף טייס גרמני לא טען להפלת מטוס סובייטי באזור באותו יום. במהלך הקריירה הצבאית היא ביצעה 168 גיחות קרב.

לאחר המלחמה המשיכו חבריה לחפש אותה. לבסוף נמצאו שרידיה במקרה בקבר אחים בכפר דמיטרובקה, לאחר שנמצאו תחילה על ידי ילדים מקומיים ליד חוות קוז'בניה ונקברו בשנת 1969 כ"טייס אלמוני". בשנת 1971 אומתה זהותה וב-1988 הונצחה רשמית. בנובמבר אותה שנה עודכן רישום מותה: במקום "נעדרת", נקבע כי נהרגה במהלך משימה ב-1 באוגוסט 1943. ב-5 במאי 1990 הוענק לה תואר גיבורת ברית המועצות. מדליית "כוכב הזהב" מספר 11616 נמסרה למשפחתה.

סיפורה של לידיה ליטביאק הוא סיפור של נחישות, אומץ והתמודדות עם מציאות בלתי אפשרית בגיל צעיר. היא המריאה שוב ושוב למרות פציעות, אובדן אישי וסכנות קיצוניות. רק שנים רבות לאחר מותה קיבלה את ההכרה הרשמית, אך שמה כבר נחרט עמוק בזיכרון ההיסטורי.

חומר מעשיר לקריאה

לידיה היא אחת מגיבורות הרומן ״רעמי קאזאן״ («Казанские „Тандерболты“»), סיפור היסטוריה חלופית שכתב הסופר האמריקאי סטיוארט סלייד.

Овчинникова Л. П. "Женщины в солдатских шинелях", 1987
"Золотая Звезда москвича", 1963
"Советские асы", 1996
Milanetti, Gian Piero, 2013

חומר מעשיר לצפייה

בשנת 2013 יצאה הסדרה "מטוסי קרב" (Истребители), בבימויו של אלכסיי מוראדוב על טייסי קרב סובייטים בזמן מלחמת העולם השנייה, הדמות הבדיונית לִידיה ליטובצ'נקו, אותה גילמה השחקנית יקטרינה וילקובה, נוצרה בהשראת דמותה של לידיה ליטביאק.

בשנת 2019 החלה הפקת סרט הקולנוע הביוגרפי ״ליטביאק״ , שיצא לאקרנים ב-30 באפריל 2029.