אריק גרזן הדמים חוזר למסך, וההיסטוריה האמיתית אפלה יותר

בתחילת 2027 תעלה ב-Prime Video הסדרה ״גרזן הדמים״, שתעקוב אחר עלייתם של אריק "גרזן הדמים" וגונהילד במאבק על נורווגיה של המאה העשירית. ■ מאחורי הדרמה הטלוויזיונית מסתתר סיפור שבו היסטוריה, סאגות, פוליטיקה, רצח אחים, כישוף ושירה התמזגו עד שקשה לעיתים לדעת היכן מסתיים המלך האמיתי ומתחיל הוויקינג מהאגדה.

כאשר יעלה אֶרִיק הָרָאלְדְסוֹן, המוכר הרבה יותר בכינויו "גרזן הדמים", על המסך ב״גרזן הדמים״, הוא יגיע אל הצופים כשהוא כבר עטוף בכמעט אלף שנות מוניטין. הסאגות זכרו מלך אלים וחסר רחמים, אויבים זכרו שליט שאפשר לקלל, משוררים הפכו את מותו למסע אל ואלהאלה, והיסטוריונים מודרניים עדיין מתווכחים אפילו על השאלה הבסיסית לכאורה אם כל הסיפורים הללו מתארים אדם אחד. לצדו עומדת גוּנְהִילְד, אשתו ואם בניו, דמות שהמסורת האיסלנדית העניקה לה יופי, נדיבות, אכזריות, תככים, כוח פוליטי ואפילו כוחות כישוף. זהו חומר גלם שכמעט מבקש מעצמו להפוך לסדרת טלוויזיה.

״גרזן הדמים״, Bloodaxe, דרמה היסטורית שיצרו מַיְקְל הִירְסְט ובנו הוֹרַטְיוֹ הִירְסְט עבור Amazon Prime Video, מתרחשת במאה העשירית ומתמקדת באריק ובגונהילד בזמן עלייתו לכס המלכות של נורווגיה. הסדרה מתוכננת לעלות בתחילת 2027, אך עוד לפני ששודר הפרק הראשון קיבלה הבעת אמון חריגה למדי: ב-16 ביוני 2026 חידשה אמזון את Bloodaxe לעונה שנייה, והצילומים שלה החלו בחודש שלאחר מכן. כך, עוד לפני שהקהל פגש את אריק הטלוויזיוני, כבר היה ברור שהכוונה היא לספר סיפור רחב יותר מעלייה אחת לכס.

מלך שקשה להפריד בין חייו לבין האגדה

אֶרִיק הָרָאלְדְסוֹן (Eiríkr Haraldsson בנורדית עתיקה, Eirik Haraldsson בנורווגית) פעל במחצית הראשונה של המאה העשירית ומת בסביבות שנת 954. הוא נודע בכינויים "גרזן הדמים" וגם כ"קוטל האחים". הוא מלך בנורווגיה בשנים 932-934, ולאחר מכן החזיק פעמיים במלכות נורת'מבריה, תחילה בשנים 947-948 ושוב בשנים 952-954.

דווקא כאן מתחילה הבעיה ההיסטורית. את חייו של אריק ניסו חוקרים להרכיב מכמות מצומצמת יחסית של עדויות, ולא כל העדויות מדברות באותו קול. החומרים בני התקופה או הקרובים אליה הנוגעים למלכותו בנורת'מבריה שונים מאוד מן המסורת הסאגאית המאוחרת המתארת את אריק הנורווגי. מאז סוף המאה ה-12 זיהו המקורות הנורדיים את שני האריקים כאותו אדם, ומאז מאמרו של W. G. Collingwood מ-1901 זו הייתה גם העמדה המקובלת על רוב ההיסטוריונים. בראשית המאה ה-21 חלקה על כך ההיסטוריונית קְלֵייר דָאוּנְהָאם, שהציעה כי מחברים נורדיים מאוחרים איחדו בדיעבד שתי דמויות שונות, אולי באמצעות חומר אנגלי. הטענה זכתה להתייחסות רצינית אך לא יצרה קונצנזוס חדש.

העדויות הקרובות יותר לזמנו של אריק כוללות נוסחים שונים של הכרוניקה האנגלו-סקסונית, מטבעות שנשאו את שמו, החיבור על חייו של קַתְרוֹ הקדוש ואולי גם שירה סקאלדית. יחד הן מציירות דמות עמומה הרבה יותר מזו שנוצרה בסאגות. מנגד ניצב שפע ספרותי מרשים כולל Historia Norwegiæ מן המאה ה-12, החיבור של תֵאוֹדוֹרִיקוּס מוֹנָאכוּס המיוחסת לסְנוֹרִי סְטוּרְלוּסוֹן וכתבים רבים בנורווגית. ככל שהזמן הרחיק את המחברים מאריק ההיסטורי, כך נעשתה דמותו לעשירה, ברורה ובעיקר דרמטית יותר.

גם הכינוי "גרזן הדמים" אינו פשוט כפי שנדמה. מקורו והקשרו אינם ודאיים, ואף נשאלת השאלה אם הופעתו בשני lausavísur המיוחסים לאֶגִיל סְקָלַגְרִימְסוֹן ולמשורר בן הזמן אכן שייכת למאה העשירית, או שנוספה כאשר אריק כבר נעשה לדמות אגדית. הסאגות מסבירות אותו בדרך כלל באמצעות רצח אחיו למחצה של אריק במסגרת מאבקו להשתלט על נורווגיה. תיאודוריקוס כינה אותו באופן דומה "קוטל אחים", אך יש שייחסו את הכינוי למוניטין האלים שצבר כפושט ויקינגי.

בנו של הראלד בהיר השיער

הכרוניקה האנגלו-סקסונית מסתפקת בתיאורו של אריק כ"בנו של הראלד". בראשית המאה ה-12 ראה בו ג'וֹן מִווּסְטֶר אדם ממוצא מלכותי סקנדינבי. המסורת הנורווגית והסאגות האיסלנדיות היו מפורשות יותר וזיהו אותו כבנו של הָרָאלְד בְּהִיר הַשֵּׂעָר, מלך נורווגיה. גם שירים המיוחסים לאגיל עשויים לחזק את הקשר: באחד מהם מתואר אדם מ"שושלת הראלד", ואילו בחיבור אחר תואר שליט ביורק. אם השירים אותנטיים בצורתם, זהו רמז ישיר נדיר הקושר את אריק של יורק לבית המלוכה הנורווגי.

אלא שגם כאן הופיעו הצעות חלופיות. במאה ה-19 ניסו היסטוריונים מהתקופה לזהות את אביו של אריק דווקא כהָרָאלְד בְּלוּטוּת', מלך דנמרק שמת ב-985, ולזהות את אריק עם בנו Hiring. הבסיס לכך היה סיפור אצל אדם מברמן שלפיו הראלד שלח את בנו הירינג לאנגליה עם צבא, ולאחר שהכניע את האי נבגד ונהרג בידי הנורת'מברים. הדמיון לגורלו של אריק מפתה, אך השמות אינם זהים והכרונולוגיה של הראלד בלוטות' אינה מתיישבת היטב עם חייו של אריק.

גם זהותה של אמו אינה יציבה. מקורות סינופטיים וסאגות רבות אינם מציינים את שמה, אך יש שקבעו כי זו הייתה רַגְנְהִילְדְר, בתו של אריק מלך דרום יוטלנד. שיר סקאלדי המיוחס לת'וֹרְבְּיוֹרְן הוֹרְנְקְלוֹפִי מספר כי הראלד בחר "אישה מדנמרק" וזנח קשרים קודמים ברוגלנד, הורדלנד, האלוגאלנד והאתלנד. גם כאן אין שקט מוחלט: כתב יד אחד מזכיר את משרתותיה של רגנילדר, בעוד קריאה אחרת מדברת פשוט על "משרתות דניות".

הסאגות מציגות את הראלד כמלך פורה במיוחד, עם 16 עד 20 בנים. גרסאות שונות אינן מסכימות אם אריק היה מן המבוגרים שבהם או אפילו הבכור, אך כמעט כולן מציבות מולו דמות שתהפוך ליריבו המרכזי: הָאקוֹן הַטּוֹב, אחיו למחצה הצעיר ומי שעתיד לרשת אותו.

הילד שהסאגות שלחו אל הים

אריק מתואר כמי שבילה חלק מילדותו באומנה אצל ת'וֹרִיר בן הְרוֹאַלְד. משם מתחילה ביוגרפיה שכבר נשמעת כמעט כמו עונה שלמה של סדרת הרפתקאות. כשהיה בן 12 יצא אריק לקריירה של פשיטות. ארבע שנים עברו עליו לאורך חופי הים הבלטי, דנמרק, פריזיה ו"סקסלנד" שבגרמניה; ארבע שנים נוספות בסקוטלנד, וויילס, אירלנד וצרפת; ולבסוף הגיע ללפלנד ולביארמלנד בצפון רוסיה של ימינו.  בסאגה אחרת אף מסופר ששט במעלה נהר הדווינה אל פנים הארץ ובזז את נמל המסחר הקטן פרמינה.

אין תיעוד מקביל למסע הזה בכרוניקה הרוסית הראשית, שאינה מכירה אריק כזה שפעל באזור, ולכן גם הפרק הזה מדגים היטב את הפער שבין ביוגרפיה סאגאית עשירה לבין עדות בת הזמן. ובכל זאת, זהו אריק שנשמר בזיכרון הסקנדינבי: נער בעל כוח ואומץ יוצאי דופן, שכבר בגיל שבו בני אדם אחרים רק מתחילים להבין את העולם יוצא לבזוז חלק ניכר מן הצפון האירופי.

ואז הופיעה גונהילד

מעטות הדמויות המקושרות לאריק בעוצמה שבה נקשרה אליו גוּנְהִילְד קוֹנוּנְגַמוֹדִיר, "אם המלכים", הנקראת גם גונהילדר גורמסדוטיר. היא חיה בקירוב בין השנים 910 ל-980, אך עצם השימוש במילה "חיה" דורש כאן מידה של זהירות: היא דמות מעין-היסטורית, וחלק גדול מהידוע עליה מגיע מן הסאגות האיסלנדיות.

הסאגות מציבות אותה בעידן של טלטלה בנורווגיה. הראלד בהיר השיער איחד זמן לא רב קודם לכן חלק גדול מן הארץ תחת שלטונו. לאחר מותו הודחו אריק וגונהילד והוגלו, וחלק גדול משארית חייה עבר עליה באורקני, יורק ודנמרק. רבים מילדיה עם אריק נעשו בשלב מאוחר יותר לשליטים משותפים בנורווגיה.

אלא שהיסטוריות החיים שלה נתונות במחלוקת כמעט בכל נקודה. לא רק מוצאה, אלא אפילו עצם היסטוריותה עוררה דיון. רוב הפרטים מגיעים ממקורות איסלנדיים, ואלה נכתבו בתוך תרבות שזכרה את הראלד כשליט שעריצותו דחפה אבות קדומים מאיסלנד לעזוב את נורווגיה. גם Landnámabók עצמה אינה מקור פשוט לשימוש היסטורי, והעוינות כלפי הראלד, אריק וגונהילד השפיעה על האופן שבו סופרו הסיפורים. גְוִין ג'וֹנְס נמנה עם החוקרים שראו בחלק מן האפיזודות הללו חומר חשוד.

ג'ני יוכנס תיארה את גונהילד של הסאגות כאישה שעוצמתה ואכזריותה מעוררות פחד, יופייה ונדיבותה מעוררים הערצה, והיא מפחידה בזכות כישוף, עורמה, תיאבון מיני בלתי מרוסן והיכולת לדחוף אחרים לפעולה. במילים אחרות, מחברי הסאגות דאגו שלא תישאר דמות רקע.

נסיכה דנית או בתו של אציל צפוני?

בחיבור Historia Norwegiæ מהמאה ה-12 נקבע שגונהילד הייתה בתם של גוֹרְם הַזָּקֵן, מלך דנמרק, ושל תִּירָה, וכי היא ואריק נפגשו במשתה שערך גורם. חוקרים מודרניים רבים קיבלו גרסה זו כסבירה. לפי הבנה זו, הנישואים היו איחוד שושלתי בין שני בתי מלוכה שנמצאו בתהליך של איחוד וביסוס ממלכותיהם: בית Yngling הנורווגי והמלוכה הדנית המוקדמת. אריק עצמו היה, באותה מסורת, תוצר של חיבור דומה בין הראלד לרגנילד, נסיכה דנית מיוטלנד. מוצא דני כזה גם מסביר מדוע גונהילד פנתה לדנמרק לאחר מות בעלה.

בסאגות Heimskringla ו-Egils saga תואר סיפור אחר לגמרי. אצלן גונהילד היא בתו של אוֹזוּר טוֹטִי, hersir מהאלוגאלנד בצפון נורווגיה. Egils saga מספרת כי אריק יצא למסע לביארמלנד, ניצח בקרב גדול באזור הדווינה הצפונית ושב עם גונהילד. אם לא די בזה, ב-Heimskringla נטען כי גונהילד התגוררה בבקתה עם שני מכשפים פינים ולמדה מהם קסמים. שניהם רצו לשאת אותה והרגו גברים שהתקרבו אל המקום. כאשר אנשיו של אריק חזרו מביארמלנד, סייעה להם להיפטר מהמכשפים, ולאחר מכן נלקחה אל אריק, שהביא אותה לבית אביה והכריז על רצונו להינשא לה. אבל בחיבור הצנוע יותר Fagrskinna מסתפקים בתיאור פגישה בצפון הפיני, שם חונכה אצל מוֹטוּל, "מלך הפינים". ההיסטוריונית מַרְלֶן צִיקְלַמִינִי הגדירה את פרשת השהות הפינית "אגדה" שנועדה להכין את הקרקע להטלת האחריות לשלטונו הכושל של אריק על אשתו.

אריק וגונהילד, זוג מלכותי ומפחיד במיוחד

לאריק וגונהילד מיוחסים ילדים רבים: גַמְלֶה הבכור, גוּתְ'וֹרְם, הָרָאלְד, רַגְנְפְרוֹד, רַגְנְהִילְד, אֶרְלִינְג, גוּדְרוֹד וסִיגוּרְד סְלֵוָה. Egils saga מזכירה גם בן בשם רֶגְנְוַלְד, אך לא ברור אם הוא אחד הבנים הנזכרים ב-Heimskringla בשם אחר, ואם בכלל היה בנה של גונהילד או בנו של אריק מאישה אחרת.

עוד לפני מותו של הראלד בהיר השיער אירעו אירועים שהסאגות קישרו לגונהילד. אחיו למחצה הפופולרי של אריק, הַלְפְדָן הָרָאלְדְסוֹן הַשָּׁחוֹר, מת בנסיבות מסתוריות, וגונהילד נחשדה כי שיחדה מכשפה שתיתן לו משקה מוות. לאחר מותו של הראלד השתלט אריק על השלטון. הוא החל לריב עם אחיו, כשהסאגות מציגות את גונהילד כמי שמעודדת אותו, וארבעה מהם נהרגו. בין הקורבנות נזכרים בְּיוֹרְן פַרְמַן ובהמשך אוֹלָף וסִיגְרוֹד בקרב בטונסברג.

הסאגות מציגות את מאבק הירושה כמעט כתבנית קלאסית של מלכות שהולכת ונעשית מבודדת. הראלד העניק לבניו אזורי שליטה שונים והתכוון, לפי Heimskringla, שאריק החביב עליו יירש אותו. אריק הרג את רגנבלד ששלט בהאדלנד ואת ביורן פארמן בווסטפולד, ולאחר מות אביו הביס את הכוחות המאוחדים של אולף וסיגרוד. אך ככל שהתחזק, כך הצטייר שלטונו כאכזרי ורודני יותר בעיני האצולה.

בינתיים שהה האקון, אחיו הצעיר, בחצרו המערב-סקסונית של המלך אַתֶ'לְסְטָאן. כאשר חזר לנורווגיה מצא אצילים שהעדיפו אותו על פני אריק. Heimskringla מייחסת חלק מרכזי בהצלחתו לסִיגוּרְד, רוזן Lade. אריק הודח ונמלט לבריטניה.

קשה לקבוע בדיוק כמה זמן מלך בנורווגיה. החומרים המאוחרים אינם מסכימים בשאלה אם שלט תחילה לצד אביו, לצד אחיו או לבדו, וכמה שנים נמשך כל שלב. כמה מסורות מגיעות לסך של כחמש שנות שלטון, אחרות מפרידות בין שנתיים או שלוש של שלטון משותף לתקופה עצמאית, ו-Historia Norwegiæ מעניקה לו שנה אחת בלבד. תיאודוריקוס, באופן חריג, מדבר על שנתיים של שלטון עצמאי ושנה אחת לצד אחיו.

סאגת אגיל: משורר, לוחם ואויב אישי של המלכה

אחת ממערכות היחסים המפורסמות ביותר בסיפורם של אריק וגונהילד אינה מערכת יחסים מלכותית אלא איבה ממושכת עם אֶגִיל סְקָלַגְרִימְסוֹן, לוחם, ויקינג ומשורר איסלנדי. Egils saga מעצבת את העימות ביניהם כך שיציג את כישרונותיו של אגיל כלוחם, משורר ואפילו כאדם בעל יכולות מאגיות משלו.

תחילה היו אגיל ואחיו הבכור ת'וֹרוֹלְף ביחסים טובים עם אריק וגונהילד. אולם במהלך שהות בנורווגיה בסביבות 930 הסתבך אגיל בסכסוך ירושה עם אנשי חצרו של המלך והרג את בָּארְדְר מֵאַטְלִי, אחד מאנשיו של אריק. גונהילד הורתה לשני אחיה להרוג את אגיל ואת תורולף. התוצאה הייתה הפוכה: אגיל הרג את שניהם, והפך את השנאה למלחמת נקם אישית.

אריק הכריז עליו מחוץ לחוק. בֶּרְג-אוֹנוּנְדְר אסף אנשים כדי ללכוד אותו ונפל בניסיון. כשנמלט מנורווגיה הרג אגיל את רגנבלד, בנו של אריק. ואז הגיע אחד הרגעים המפורסמים בסאגה: אגיל העמיד ראש סוס על עמוד níðstöng, "עמוד קללה" או "עמוד לעג", וכיוון אותו אל הארץ.

אגיל חרט רונות על העמוד והשלים את נוסח הקללה. גונהילד, מצדה, מיוחסת בסאגה לקללה אחרת שהותירה אותו חסר מנוחה ומדוכא עד לפגישתם הבאה.

העימות האחרון ביניהם מתואר בסביבות 948 ביורק. אגיל נטרף בספינה סמוך לחוף ונפל לידיו של אריק, שגזר עליו מוות. אגיל קיבל לילה אחד, ובמהלכו חיבר drápa בשבחו של המלך, Höfuðlausn. בבוקר הקריא אותה, ואריק העניק לו את חייו ואף מחל על הריגת רגנבלד, בניגוד לרצונה של גונהילד. באחת האירוניות המתאימות מאוד לעולמן של הסאגות, שירה מוצלחת התגלתה כנשק יעיל יותר מחרב.

מאורקני אל יורק

לאחר גירושו מנורווגיה נפרדות שוב הגרסאות. חלק מן המקורות שולחים את אריק היישר לאנגליה. תיאודוריקוס מספר שהתקבל שם אצל המלך אתלסטאן, שלט זמן קצר ומת זמן לא רב לאחר מכן. Historia Norwegiæ מספרת שברח לאנגליה, הוטבל וקיבל את נורת'מבריה מידי אתלסטאן.

הסאגות המאוחרות בונות שלב ביניים ממושך בהרבה. אורקני נעשית בהן בסיס מרכזי.  מתארת את נוכחותו ואת בריתו עם הרוזנים אַרְנְקֶל ואֶרְלֶנְד, בניו של טורף-איינר. מסורות נוספות מספרות ששט היישר לאורקני, הכפיף את הרוזנים, גייס כוח ויצא לפשיטות באירלנד, בהברידים, בסקוטלנד ובאנגליה. את הברית חיזק באמצעות נישואי בתו רגנילד לאַרְנְפִין, בנו של ת'וֹרְפִין.

הסאגות מספרות שאריק וגונהילד חיו באורקני מספר שנים. משם המשיכו ליורק, Jórvík הנורדית, שבה שלט אריק בצפון אנגליה. סאגת אגיל קושרת את הגעתו להזמנת הבישוף וּוּלְפְסְטָאן. אפשר שגם אריק וגם גונהילד הוטבלו בתקופה זו.

אך גם הזיהוי הזה אינו חסין מביקורת. מקורות אנגליים בני התקופה אינם מכנים את אריק של נורת'מבריה נורווגי ואינם מזהים אותו כבנו של הראלד בהיר השיער. מכתב מן המאה ה-13 של אֶדְוַרְד הראשון לאפיפיור בּוֹנִיפַקְיוּס השמיני אפילו מזכיר אריק שמוצאו סקוטי. היסטוריונים שונים במאה ה-19 הציעו קשר להראלד בלוטות', ואילו דאונהאם ראתה באריק של יורק אדם נפרד מאריק "גרזן הדמים". אם היא צודקת, אפילו חייהם המשותפים של אריק וגונהילד באורקני וביורק עשויים להיות תוצר של מחברי סאגות מאוחרים שאיחדו מסורות שונות.

המלוכה הצפונית נאבקת להישאר בחיים

כאשר אריק מופיע בנורת'מבריה, הוא נכנס לסיפור פוליטי שמקורותיו בני התקופה ברורים יותר, גם אם הכרונולוגיה עדיין מבולבלת. האזור עבר במשך שנים בין שליטי בית וסקס לבין שושלות נורדיות-איריות.

ב-927 גירש המלך אתלסטאן את גופריד או אימאיר מיורק והכניס את נורת'מבריה תחת שלטון אנגלי. ב-937 ניצחו אתלסטאן ואחיו למחצה אֶדְמוּנְד בקרב ברונאנברוך את אוֹלָף גוּתְ'פְרִיתְ'סוֹן מדבלין, ונראה כי ניצחון זה חיזק את שליטתו של אתלסטאן. מסמכים מלכותיים מן השנים 937-939 אף תיארו אותו כשליט על בריטניה כולה.

לאחר מותו ב-939 התקשה אדמונד בן ה-18 להחזיק בצפון. אולף גוטפרית'סון הגיע ליורק, ובן דודו אלמב קואראן, המוכר באנגליה כאולף סִיטְרִיקְסוֹן, הצטרף אליו. לאחר מות אולף גוטפרית'סון ב-941 ירש אותו אמלאיב, כשהכרוניקה האנגלו-סקסונית מתארת את הנורת'מברים כמי שהפרו את התחייבויותיהם ובחרו בו למלך. הוא חלק את הכס עם אחיינו רגנלד, בנו של גופרייד.

אדמונד השיב מלחמה. ב-942 השתלט מחדש על מרסיה ועל "חמשת הרבעים" של הדיינלו. אמלאיב פשט על טאמוורת', וב-943 נלכד יחד עם וולפסטאן במצור בלסטר וכמעט שלא הצליח להימלט. הסדר שלום העניק לו לזמן מה הכרה, אך ב-944 גורשו השליטים הוויקינגים ונורת'מבריה חזרה לשליטה מערב-סקסונית. אדמונד נהרג ב-946.

אולי יעניין אותך

מיהו מלך נורבגיה החדש, הוקון השמיני?

מלך נורווגיה האראלד החמישי אושפז בעת חופשה במלזיה

אינגריד אלכסנדרה: יורשת העצר הנורבגית

סוניה ויגרט. שחקנית ומרגלת

יורשו אֶדְרֶד נאלץ להתמודד שוב עם נאמנויות צפוניות לא יציבות. ב-947 כינס את וולפסטאן ואת מועצת נורת'מבריה בטנשלף, שם נשבעו לו אמונים. זמן קצר לאחר מכן הופרו ההתחייבויות, וב-948 מופיע אריק כמלך שהנורת'מברים הציבו מעליהם. תגובתו של אדרד הייתה קשה, ונורת'מבריה סבלה מפשיטה והרס. לאחר מכן דחו הנורת'מברים את אריק ופייסו את המלך האנגלי.

הוא חזר. לאחר תקופה נוספת של שלטון נורדי ביורק, שבה אריק לכס בשנת 952. כהונתו השנייה נמשכה עד 954, והשנה הזאת סיימה לא רק את הקריירה שלו אלא גם פרק שלם בתולדות יורק.

הבגידה בסטיינמור

הכרוניקה האנגלו-סקסונית מציינת בלקוניות שב-954 הנורת'מברים גירשו את אריק ואדרד חזר לשלוט באזור. מקורות צפוניים מאוחרים יותר מספרים סיפור אפל יותר. Historia regum אומרת כי אריק גורש ונהרג בידי מַקּוּס בן אונלאף. רוג׳ר מוונדובר מוסיף כי המלך נרצח בבגידה בסטיינמור יחד עם בנו הֶרִיק ואחיו רַגְנַלְד, לאחר שנבגד בידי הרוזן אוֹסוּלְף.

Stainmore נמצא במעבר המרכזי של צפון הפנינים, בין קומבריה ממערב לאזור דרהאם ממזרח. דרך רומית עתיקה חצתה את המעבר, במסלול הדומה בחלקו לכביש A66 המודרני, מיורק דרך קאטריק, באוז, סטיינמור, ברואו, אפלבי ופנרית׳ אל קרלייל. ייתכן שאריק התקדם במסלול זה צפונה-מערבה, אולי לכיוון סטראת׳קלייד או ההברידים.

אוסולף, האיש שלפי המסורת בגד בו, היה השליט הבכיר בצפון נורת'מבריה, סביב במבורואו, והוא בהחלט הרוויח ממותו. לאחר מכן עברה נורת'מבריה לשלטון רוזנים, ואוסולף מופיע כרוזן נורת'מבריה. זהותו של מקוס בן אונלאף פחות ברורה. שמו עשוי להעיד על משפחה נורדית-גאלית באזור הגבול, אך ניסיונות לזהות את אביו עם אמלאיב קואראן נשארים ספקולטיביים.

הסאגות העדיפו מוות הירואי יותר. Fagrskinna ו-Heimskringla מספרות שאריק וחמישה מלכים נוספים נפלו יחד בקרב במקום לא מזוהה באנגליה. Ágrip ו-Historia Norwegiæ שולחות אותו דווקא למסע בספרד לאחר גירושו מנורת'מבריה. חוקרים מוקדמים ניסו ליישב בין המסורות באמצעות קרב אחרון בסטיינמור ואפילו הציעו שהמילה "ספיין" נוצרה משיבוש של סטן, רמז לסטיינמור. המחקר הזהיר יותר נוטה להימנע מהשלמת הפרטים הדרמטיים ולראות את אריק כשליט מודח שנרצח בגלות.

כך או כך, שנת 954 מציבה סוף חד לקריירה פוליטית שהתנהלה בין נורווגיה, האיים הבריטיים ויורק. אם אכן מדובר באותו אריק בכל השלבים, הוא עבר ממלך נורווגי מודח לשליט נורת'מבריה פעמיים, ונפל לבסוף כאשר ניסה לעזוב את הממלכה שאיבד.

המלך המת נכנס לוואלהאלה

המוות לא סיים את הסיפור. Fagrskinna משמרת חלקים מן Eiríksmál, שיר שבח אנונימי לזכר אריק, שעל פי המסורת הוזמן בידי גונהילד. פרט לבית אחד באדה, השיר אינו נשמר במקום אחר, וייתכן שהטקסט ששרד הוא רק פתיחתו.

השיר בנוי כדיאלוג בין בְּרָאגִי, אוֹדִין וגיבורים מתים. אריק מגיע לוולהול עם חמישה מלכים נוספים ומתקבל בכבוד בידי אודין. האל מסביר כי ציפה לו משום שאריק האדים ארצות רבות בחרבו. כאשר נשאל מדוע לקח ממנו את תהילתו הארצית, הוא משיב שהעתיד אינו ודאי והזאב האפור תמיד ממתין. לבסוף מקבל אותו הגיבור סִיגְמוּנְדְר.

האירוניה היא שהשיר הפגאני המובהק הזה עשוי להנציח אדם שמת כנוצרי. אין עדות ישירה לאמונותיו של אריק, אך אם אכן הוכתר ביורק, ייתכן שקבלת הנצרות הייתה תנאי פוליטי לתפקיד. הטענה שלפיה רישום בשם Eiric rex Danorum בספר החיים של דרהאם מתייחס אליו נדחתה בהמשך, וכיום מזוהה אותו אריק עם אריק Ejegod, מלך דנמרק בשנים 1095-1103.

ומה קרה לגונהילד?

אחרי מות בעלה המשיכה גונהילד להיות דמות פוליטית. היא ובניה עברו לחצרו של הָרָאלְד בְּלוּטוּת' ברוסקילדה. המסורת מייחסת לה את הזמנת Eiríksmál לזכר בעלה. בנה הראלד גדל בחסות המלך, ושאר הבנים קיבלו נכסים ותארים. מאחר שהראלד בלוטות' נלחם בנורווגיה של האקון, ייתכן שבניה של גונהילד שימשו כלי במאבק נגד המלך הנורווגי. בנה גמלה נהרג בלחימה נגד האקון בסביבות 960.

בשנת 961 השתנה המאזן. בניה שנותרו בחיים הרגו את האקון בקרב פיטיאר. כוחותיו של האקון ניצחו בקרב עצמו, אך מותו יצר חלל שלטוני, ובנה של גונהילד, הראלד, ניצל אותו בסיוע דני. כאשר בניה נעשו לשליטי נורווגיה, היא קיבלה את הכינוי konungamóðir, דהיינו "אם המלכים".

בימי הָרָאלְד גְרֵייקְלוֹק שלטה גונהילד במידה רבה בחצר. בסאגה Heimskringla אומרת כי התערבה רבות בענייני המדינה. בניה הרגו או הדיחו רוזנים ומלכים מקומיים רבים והשתלטו על אדמותיהם. רעב, שנגרם או הוחמר אולי בשל המערכות הללו, ליווה את שלטונו של הראלד.

בסביבות 963 נהרג טְרִיגְוֶה אוֹלָפְסוֹן. אלמנתו, אַסְטְרִיד אֶרִיקְסְדוֹטֶר, נמלטה עם בנה אוֹלָף טְרִיגְוָסוֹן לשוודיה ומשם לעבר מזרח הים הבלטי. Heimskringla קושרת את בריחתה לסיפור שבו שלחה גונהילד חיילים לחטוף או להרוג את הילד.

המלכה, המאהב והקללה

הסאגות אינן מסתפקות בפוליטיקה. גונהילד מתוארת גם כפטרונית וכמאהבת של המנהיג האיסלנדי הְרוּט הֶרְיוֹלְפְסוֹן, שהגיע לנורווגיה בתקופת שלטונו של בנה הראלד. הפרש הגילים ביניהם זכה לתשומת לב, משום שגונהילד הייתה מבוגרת ממנו בדור. הסאגות מתארות מחוות חיבה פומביות שהיו שמורות בדרך כלל לזוגות נשואים, ובהן חיבוק סביב צווארו, וכן את העובדה שהורתה לו לישון לבדו איתה ב"חדר העליון". בסאגה Laxdæla מתוארת חיבתה אליו במילים שאינן משאירות מקום רב לספק.

היא סייעה להרוט להשיג ירושה בכך שדאגה למותו של אדם בשם סוֹטִי באמצעות משרתה אוֹגְמוּנְד ובנה גודרוד. כשעזב העניקה לו מתנות רבות, אך גם קיללה אותו בפריאפיזם כדי להרוס את נישואיו לאוּן, בתו של מוֹרְד פִידְל. בני הזוג התגרשו לבסוף. היא גילתה חסד גם כלפי אוֹלָף הַטַּוָּס, אחיינו של הרוט, ייעצה לו אילו סחורות ומקומות יתאימו למסחר ואף מימנה את מסעותיו.

הגלות האחרונה והמוות בביצה

בסביבות 971 סידר הָאקוֹן סִיגוּרְדְסוֹן, רוזן הלאדיר, את מותו של הראלד גרייקלוק בשיתוף עם הראלד כחול השן, שהזמין את בן חסותו לדנמרק כביכול כדי להעניק לו נחלות חדשות. מלחמת אזרחים פרצה בין האקון לבין בני אריק וגונהילד שנותרו בחיים. האקון ניצח, וגונהילד נאלצה שוב לברוח מנורווגיה עם בניה גודרוד ורגנפרד.

הם עברו שוב לאורקני והטילו את מרותם על הרוזן תורפין. אולם הסאגות מציגות את גונהילד בשלב זה כמי שפחות מעוניינת לשלוט ויותר מבקשת מקום לחיות בו בשקט. בניה השתמשו באיים כבסיס לפשיטות כושלות נגד האינטרסים של האקון, והשלטון הממשי באורקני נשאר בידי תורפין.

סאגת Jómsvíkinga מספרת כי בסביבות 977 שבה גונהילד לדנמרק, ושם נרצחה בפקודת המלך הראלד בהטבעה בביצה. גם Ágrip והחיבור של תיאודוריקוס כוללים גרסאות של הסיפור.

הפרשה קיבלה המשך מוזר מאות שנים אחר כך. בשנת 1835 התגלתה בביצה ביוטלנד גופת אישה שנרצחה או הוקרבה פולחנית, שנודעה בשם "אשת הראלדסקייר". משום שהסיפורים על מותה של גונהילד היו מוכרים, זוהתה הגופה בטעות כמלכה הוויקינגית. המלך פְרֶדֶרִיק השישי אף הורה להכין לה סרקופג מפואר. הטיפול המלכותי תרם לשימור המצוין של הגופה, בניגוד לאיש טולונד שהתגלה מאוחר יותר ולא השתמר כראוי ברובו. תיארוך פחמן-14 הוכיח לבסוף שהאישה אינה גונהילד אלא חיה במאה השישית לפני הספירה.

כיצד הפכה גונהילד למכשפה?

הכישוף הוא אחד המוטיבים החוזרים בתיאורה של גונהילד. סאגת Heimskringla מספרת שבנעוריה חיה עם שני מכשפים בצפון ולמדה מהם קסמים. כאשר הגיעו אנשיו של אריק לבקתה, ביקשה מהם להסתתר, פיזרה חומר מתוך שק פשתן בתוך המבנה ומחוצה לו, ולאחר שהמכשפים חזרו גרמה להם להירדם. אז כיסתה את ראשיהם בעורות כלבי ים והורתה לאנשיו של אריק להרוג אותם.

גם מותו של האקון קיבל פרשנות מאגית. הוא נפגע בקרב מחץ שחדר לשריר זרועו העליונה, וב-Heimskringla נאמר כי "באמצעות הכישוף של גונהילד" הסתובב נער מטבח, צעק לפנות מקום ל"קוטל המלך", ירה את החץ ופגע בו. ציקלמיני הציעה כי עצם חריגותו של הפצע הקטלני תרמה למסורת שחיפשה הסבר על-טבעי.

אגיל זכה למנה נוספת מן הכישוף. לאחר שהסתכסך עמה הטילה עליו גונהילד קללה שלא ימצא מנוחה באיסלנד עד שתראה אותו שוב. כאשר קיבל לילה לחבר את שיר ההלל לאריק, ציפור שהשמיעה קולות ליד החלון הפריעה לו לכתוב. חברו ארינביורן ראה לטענת הסאגה דמות משנה-צורה בדמות ציפור עוזבת את המקום. גם כאן זיהה הסיפור את גונהילד מאחורי ההפרעה.

הממד המאגי אינו רק פרט צבעוני. הוא קשור לאופן שבו נבנה זכרה. שינוי מוצאה מנסיכה דנית לבתו של אציל בהאלוגאלנד הציב אותה בסמוך לפינמרק ואפשר לקשור אותה לחינוך בקסמים אצל סאמים, המכונים במקורות "פינים". גווין ג'ונס ראה במהלך הזה דרך שבה מספרי הסאגות האיסלנדיים הסבירו את תבוסות אבותיהם והעניקו למלכה היריבה כוח כמעט לא הוגן.

מלכה בעולם שבו אמהות מלכים החזיקו בכוח

קָרוֹלִין לָרִינְגְטוֹן הצביעה על ממד אחר בדמותה של גונהילד. המלכות כמוסד התגבשה מאוחר יחסית בנורווגיה, והנשים החזקות ביותר בפוליטיקה הנורווגית היו פעמים רבות אמהות מלכים ולאו דווקא נשות מלכים. גונהילד הייתה חריגה חלקית: היא הייתה בעלת השפעה בתקופת בעלה, ולאחר מותו נעשתה פעילה עוד יותר.

היא החזירה את בניה לנורווגיה, קידמה אותם לשלטון, ראתה את בנה הראלד עולה לכס, תיווכה בנישואי בתה לרוזן חשוב באורקני ושימשה גורם מרכזי בקבלת החלטות בחצר. אם מסירים לרגע את הכישוף, הקללות והדימוי הספרותי העוין, עדיין נשארת דמות של אישה שהחזיקה בכוח בתוך מערכת פוליטית שבה שושלות נבנו ונפלו בקצב מסחרר.

גרזן הדמים מגיע לטלוויזיה

ב-6 במרץ 2025 פורסם כי מייקל הירסט ובנו הורטיו מפתחים עבור Amazon Prime Video סדרה היסטורית סביב אריק גרזן הדמים. הפרויקט נקרא Bloodaxe. הירסט מגיע אל הפרויקט לאחר שני מפגשים גדולים עם התקופה הוויקינגית. הוא יצר והוביל את כתיבת ״ויקינגים״ של ערוץ היסטוריה ושימש מפיק בפועל ב-ויקינגים: ולאהלה שהפיקה Netflix. כך ש״גרזן הדמים״ היא אפוא הסדרה השלישית שלו שמתרחשת בתקופת הוויקינגים.

הצילומים של העונה הראשונה החלו ב-2 ביוני 2025 בוויקלואו שבאירלנד. ב-16 ביוני 2026, חודשים לפני שידור העונה הראשונה, הודיעה אמזון על חידוש הסדרה לעונה שנייה. צילומיה החלו ביולי 2026.

זֵיְבְיֶיר מוֹלִינוֹ נבחר ביוני 2025 לתפקיד אריק גרזן הדמים, הלוחם הוויקינגי שעלייתו לשלטון מניעה את העימות המרכזי. לצדו לוהקה גֶ'סִיקָה מָאדְסֶן לתפקיד גונהילד, אשתו של אריק והאישה שתישא את הכינוי "אם המלכים". לֵוִי מִילֶר הצטרף עוד באותו חודש בתפקיד האקון, אחיו למחצה הצעיר של אריק. ביולי הורחב צוות השחקנים המרכזי: קָארְלִיס אַרְנוֹלְדְס אָבוֹטְס לוהק כאגיל, משורר שמבקש לנקום על משפחתו; רוֹד הָאלֶט מגלם את אתלסטאן, מלך וסקס; אָלִינָה טוֹמְנִיקוֹב מגלמת את גרטה, לוחמת מגן היכולה להפוך בסתר ל"רואה", דמות מיסטית המקבלת חזיונות מהעתיד; סִיסֶה מָרִי מגלמת את תירה, מלכת דנמרק; ורוּנֶה טֶמְטֶה מגלם את גורם, מלך דנמרק.

יֶסְפֶּר קְרִיסְטֶנְסֶן לוהק לתפקיד משנה כהראלד בהיר השיער, אביו המזדקן של אריק ומי שמוצג כמלך הראשון של נורווגיה כולה. באוקטובר 2025 הצטרף מַרְק רִיסְמַן כגרייקלוק, אחיו הבכור של אריק, וקַאי לוּק בְּרִימֶר לוהק כסטרוט-הראלד, אחיה של גונהילד. בנובמבר הצטרף אַרְתּוּר מַקְבֵּיין כזיגרוד, אחד מאחיו של אריק. בינואר 2026 הצטרפו מַדְס רוֹיְתֶר בתפקיד רוזן הלאדיר, בן בריתו של האקון, וסָאקוּ טַיְטוֹנֶן בתפקיד קנוט, בנו של גורם. העונה השנייה החלה להרחיב עוד את העולם. באוגוסט 2026 הצטרף גַארְד לֶקֶה לצוות הראשי, ואילו מֶלִינָה אָקֶרְמַן, קִירָן בְּיוּ, סֶבַּסְטִיאַן בּוּל וג'וֹרְג' בֶּרְגֶ'ס הצטרפו בתפקידי משנה. באוקטובר 2026 הצטרפו מַאדִי אָמְבּוּס, סְטִיבֶן בְּרַאנְד ולָאסֶה סְטֵין.

כאשר ההיסטוריה והסדרה כבר אינן אותו דבר

עצם רשימת הדמויות מבהירה שהסדרה אינה יכולה להיות רק שחזור של מה שניתן לקבוע בביטחון על המאה העשירית. גרטה, למשל, מתוארת כלוחמת מגן המסוגלת להפוך ל"רואה" ולקבל חזיונות אלוהיים של העתיד. זהו מרכיב על-טבעי מוצהר של הסדרה. אגיל, לעומת זאת, הוא דמות ששורשיה בסאגה, והעימות בינו לבין אריק וגונהילד הוא אחד החלקים העשירים במסורת הספרותית על המלך.

גם סביב גונהילד אין "גרסה אחת" שהסדרה יכולה פשוט לשחזר. אפשר לספר אותה כבתו של גורם הזקן ותירה, נסיכה דנית בנישואים שושלתיים. אפשר לספר אותה כבתו של אוזור טוטי מהצפון. אפשר להציג את לימודי הכישוף שלה כפנטזיה או כמסורת שהשפיעה על זכרה. אפשר לראות בה מכשפה אכזרית, אפשר לראות בה פוליטיקאית שהוכפשה בידי מספרים עוינים, ואפשר להחזיק את שתי האפשרויות זו לצד זו.

אותו קושי מלווה את אריק. מלך נורווגיה שהיה גם מלך יורק פעמיים הוא דמות היסטורית דרמטית מספיק. אבל סביבו הצטברו רצח אחים, מסעות פשיטה מגיל 12, מלחמות ירושה, אורקני, קללות, שירה שהצילה אדם מגזר דין מוות ומוות אפוף בגידה במעבר הרים. גם ללא תוספות טלוויזיוניות, המציאות הספרותית שהותירו הסאגות כמעט מסרבת להתנהג כביוגרפיה רגילה.

הצלב של המלך האחרון

בצד הצפוני של כביש A66 בבטיינמור עומד שריד המכונה Rey Cross או Rere Cross. כיום הוא אינו אלא גדם הכולל בסיס וחלק מהעמוד. לפני שהועבר זמנית למוזיאון Bowes ב-1990 ואחר כך למקומו הנוכחי, עמד מעט מערבה מהמקום, בצד הדרומי של הדרך. ייתכן ששני צדי העמוד נשאו בעבר גילופים. על סמך תיאורים וסגנון הוא הוגדר כצלב אנגלו-סקנדינבי, אולי מהמאה העשירית. לא נמצאו סביבו קברים, והראיות מצביעות בעיקר על שימוש כסימון גבול בין קומבריה לנורת'מבריה. שמו הוסבר באמצעות hreyrr הנורדית העתיקה, "גל אבנים" או "גל גבול".

בסוף המאה ה-19 הציע W. S. Calverley קשר אפשרי לקרב המשוער בסטיינמור. קולינגווד עצמו דחה את הרעיון שמדובר באנדרטה לאריק כ"רומנטיקה בלבד", אך הודה שאפשר להבין מדוע סופר ירצה לדמיין שהצלב הוקם בידי מעריצים נורת'מבריים לזכר "המלך האחרון של יורק, שפעם היה רב עוצמה ומפורסם". לא נמצאה ראיה נוספת שתאשר את ההשערה.

וזוהי אולי תמונה מתאימה למורשתו של אריק: גוש אבן שחוק לצד דרך עתיקה, שאיש אינו יכול להוכיח כי הוא שייך למלך, אך עצם האפשרות מספיקה כדי שהסיפור ימשיך לחיות.

המוניטין שניצח את המלך

אריק של הסאגות הוא תערובת עזה של היסטוריה, פולקלור ותעמולה פוליטית. סאגת Heimskringla מתארת אותו כאיש גדול ונאה, חזק, אמיץ ולוחם מצליח, אך גם כאדם אלים, אכזרי, מחוספס ושקט. המקורות הסינופטיים ניסו בחלקם להסביר את אכזריותו ואת איבוד התמיכה בנורווגיה באמצעות אמונתו העיוורת בעצותיה הרעות של גונהילד.

כך הפך הזוג למנגנון סיפורי מושלם. אריק הוא החרב, גונהילד היא היועצת, והוא עצמו תמיד מסוגל להרוג יותר מדי אנשים מכדי להחזיק לאורך זמן בכס שכבש. אלא שהמחקר ההיסטורי מחייב זהירות מול המבנה האלגנטי הזה. הסאגות נכתבו זמן רב לאחר האירועים, בעולם שכבר היה לו אינטרס מוסרי, פוליטי וספרותי משלו.

גונהילד עברה תהליך דומה. היא נעשתה מכשפה, פתיינית, קושרת קשרים ומי שמסוגלת להניע מלכים ומאהבים כאחד. במקביל היא נשמרה כאם של שליטים וכאישה בעלת נוכחות פוליטית נדירה. קשה לדעת כמה מן התדמית השלילית שייכת לאישה שחיה במאה העשירית וכמה למחברים שנזקקו לדמות שתסביר מדוע בעלה ובניה עוררו התנגדות כה רבה.

מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה

חלק ניכר מן הסיפור הגיע דרך המסורת הנורדית. Historia Norwegiæ, Ágrip af Nóregskonungasögum, חיבורו של Theodoricus monachus, Fagrskinna, Heimskringla, Egils saga, Orkneyinga saga ו-Óláfs saga Tryggvasonar en mesta משמרים גרסאות שונות של חיי אריק וגונהילד. דווקא הפערים ביניהם הם חלק מהסיפור, משום שהם ממחישים כיצד אותה דמות יכולה להשתנות בין כרוניקה לסאגה.

לצד המסורת הסקנדינבית עומדים מקורות אנגליים ואיריים כגון הנוסחים השונים של Anglo-Saxon Chronicle, Historia regum, הכרוניקות של William of Malmesbury, John of Worcester, Henry of Huntingdon ו-Roger of Wendover, וכן Annals of the Four Masters, Annals of Clonmacnoise, Chronicon Scotorum ו-Annals of Ulster. הם חשובים במיוחד לניסיון לשחזר את מאבקי יורק ונורת'מבריה.

גם השירה הסקאלדית תופסת מקום מרכזי. Eiríksmál עיצב את מותו של אריק ככניסה אל ואלהאלה, ואילו השירים המיוחסים לאגיל, ובהם Arinbjarnarkviða ו-Höfuðlausn, נעשו חלק בלתי נפרד מן המסורת על יחסיו עם המלך וגונהילד.

בין המחקרים והספרים שנדונו בהקשר של הדמויות נמצאים A History of the Vikings מאת Gwyn Jones, Viking Kings of Britain and Ireland מאת Clare Downham, Women in Old Norse Society מאת Jenny Jochens, Viking Empires מאת Angelo Forte, Richard Oram ו-Frederik Pedersen, The Routledge Companion to Medieval Warfare מאת Jim Bradbury, Royal Families of Medieval Scandinavia, Flanders, and Kiev מאת Rupert Alen ו-Anna Marie Dahlquist, The Mammoth Book of British Kings and Queens מאת Michael Ashley, וכן מחקריה של Carolyne Larrington על מלכות ונשים בנורווגיה.

המחקר על אריק כולל גם את מאמריו של W. G. Collingwood על "King Eirík of York" ועל הקרב ב-Stainmore, את עבודותיה של Downham על הכרונולוגיה של מלכי יורק הסקנדינביים ועל זהותו של Eric Bloodaxe, את מאמרו של Alex Woolf "Eric Bloodaxe revisited", את עבודתו של Peter Sawyer על השליטים הסקנדינביים האחרונים של יורק ואת המחקר Eirik Bloodaxe מאת Gareth Williams.

דמותה של גונהילד הופיעה שוב ושוב בספרות מודרנית. היא שימשה נבלית ברומן Olaf the Glorious של Robert Leighton משנת 1934. היא עומדת במרכז Mother of Kings מאת Poul Anderson, המקבל את גרסת חייה בקרב מכשפים פיניים ומדגיש את דמותה כמכשפה. היא מופיעה גם ב-The Soul Thief מאת Cecelia Holland.

ב-The Demon of Scattery מאת Poul Anderson ו-Mildred Downey Broxon, שאויר בידי Michael Whelan ו-Alicia Austin, הדמויות הראשיות הלדור ובריג'יט, נזירה אירית לשעבר, נעשות לסבה ולסבתה מצד אביה של גונהילד. היא דמות מרכזית גם ב-Crowbone של Robert Low ומופיעה כדמות ראשית בפנטזיה ההיסטורית The Weaver and the Witch Queen מאת Genevieve Gornichec.

חומר מעשיר לצפייה

עוד לפני Bloodaxe הגיע אריק לטלוויזיה. בשנת 1981 הקדיש מַיְקְל וּוּד פרק בסדרה In Search of the Dark Ages לדמותו תחת הכותרת In Search of Eric Bloodaxe. הפרק עסק בין היתר במסורות על מותו ועל בני משפחתו.

גונהילד כבר הופיעה בעולם הטלוויזיוני של ״וויקינגים״, שם גילמה אותה השחקנית האיסלנדית ראגניאור רגנארסדוטיר.

Bloodaxe עצמה מציעה כעת גרסה רחבה בהרבה של הזוג. הסדרה שיצרו מייקל והורטיו הירסט תעלה ב-Prime Video בתחילת 2027, כאשר עונה שנייה כבר הוזמנה ונכנסה לצילומים עוד לפני שידור פרק הבכורה.

ועדיין נותרו שאלות ללא מענה: האם אריק יהיה בעיקר המלך הנורווגי שהפסיד לאחיו? הוויקינג שהפך למלך יורק? קוטל האחים? הגיבור שקיבל אודין בוואלהאלה? והאם גונהילד היא נסיכה דנית, בת הצפון, מלכה-אם, פוליטיקאית או מכשפה?

ההיסטוריה של המאה העשירית אינה מספקת תשובות נקיות לכל השאלות הללו. דווקא משום כך אריק וגונהילד שרדו. במקום ביוגרפיה מסודרת הם הותירו אחריהם שדה קרב של כרוניקות, שירים, סאגות וזיכרונות סותרים. כמעט אלף שנים אחר כך, הטלוויזיה פשוט נכנסת לשדה הזה עם מצלמות.

אם הסיפור של אריק וגונהילד הצליח לעבור ממטבעות וכרוניקות אל סאגות, רומנים וטלוויזיה, כנראה שהמסע שלו רחוק מלהסתיים. שתפו את הכתבה עם מי שעבורו "ויקינגים" הם לא רק קסדות וחרבות, והמשיכו לקרוא באתר על האנשים האמיתיים שמאחורי האגדות.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.