הוא טס במהירות כפולה ממהירות הקול, חצה את האוקיינוס האטלנטי בזמן שקשה היה לדמיין במטוס נוסעים רגיל והפך לסמל של יוקרה וקדמה טכנולוגית. ■ אבל מאחורי מטוס הקונקורד הסתתרו עלויות פיתוח עצומות, מגבלות סביבתיות, שוק לקוחות מצומצם ואסון תעופתי. בשנת 2003 הסתיים אחד הניסויים השאפתניים ביותר בתולדות התעופה המסחרית.
המטוס שגרם לעולם להיראות קטן יותר
ב-24 באוקטובר 2003 נחת בנמל התעופה הית'רו בלונדון מטוס קונקורד של בריטיש איירווייז, שהגיע מניו יורק בטיסה BA002. הייתה זו טיסת הנוסעים המסחרית הסדירה האחרונה של החברה במטוס העל-קולי.
הנחיתה סימנה את סיומה של תקופה יוצאת דופן בתולדות התעופה. במשך כמעט שלושה עשורים הצליח הקונקורד להציע לנוסעיו דבר שמעט מאוד מטוסים אזרחיים יכלו להציע: מעבר בין יבשות במהירות שהתקרבה ל-2,160 קמ"ש, בערך פי שניים ממהירות הקול.
הקונקורד היה כלי טיס יוצא דופן גם במראהו. גוף ארוך וצר, כנפי דלתא משולשות וחרטום שהונמך בזמן המראה ונחיתה העניקו לו צורה שקל היה לזהות מרחוק. הטכנולוגיה שעמדה מאחורי עיצובו אפשרה לו לטוס במהירויות גבוהות מאוד בגובה רב, אך גם חייבה פתרונות הנדסיים מורכבים.
במשך השנים נעשה הקונקורד סמל ליוקרה. אנשי עסקים, ידוענים ונוסעים אמידים שילמו סכומים גבוהים כדי לחצות את האוקיינוס האטלנטי במהירות שקיצרה משמעותית את זמן הנסיעה.
אולם ב-2003 כבר היה ברור שהמטוס אינו מסוגל להבטיח עתיד כלכלי יציב. הדרישות התחזוקתיות הלכו וגדלו, עלויות התפעול היו גבוהות, ומספר הנוסעים שהיה מוכן לשלם עבור השירות לא הספיק עוד להצדיק את המשך הפעלתו.
אחרי שנים שבהן הוכיח שהטכנולוגיה מאפשרת לטוס מהר יותר, נאלץ הקונקורד להיכנע למציאות שבה מהירות איננה השיקול היחיד.
שנות ה-50: החלום על מטוס נוסעים על-קולי
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה תעשיית התעופה בעיצומה של מהפכה. מטוסי סילון החלו לשנות את זמני הנסיעה ואת יכולתן של חברות תעופה לחבר בין מדינות ויבשות.
באותה תקופה כבר הייתה טיסה על-קולית מציאות בתחום הצבאי. מטוסי קרב ומטוסי ניסוי הוכיחו שאפשר לעבור את מהירות הקול, אך הפיכת היכולת הזאת לשירות נוסעים מסחרי הייתה אתגר שונה לחלוטין.
מטוס נוסעים חייב להיות בטוח, אמין ונוח יחסית. עליו להמריא ולנחות בשדות תעופה אזרחיים, לשאת מטען ונוסעים, ולפעול במסגרת כלכלית שתאפשר לחברת תעופה להפעילו לאורך שנים.
המשימה דרשה להתמודד עם בעיות אווירודינמיות, חימום גוף המטוס, צריכת דלק, רעש ועמידות חומרי הבנייה. בריטניה וצרפת בחנו באותה תקופה תוכניות לפיתוח מטוס נוסעים על-קולי. כל אחת מן המדינות ראתה בפרויקט הזדמנות לבסס את מעמדה הטכנולוגי והכלכלי.
אבל עלויות הפיתוח היו צפויות להיות גבוהות מאוד, והיה ברור שהקמת תוכנית כזאת בידי מדינה אחת תהיה יקרה ומסוכנת מבחינה כלכלית.
29 בנובמבר 1962: בריטניה וצרפת חותמות על הסכם
ב-29 בנובמבר 1962 חתמו ממשלות בריטניה וצרפת על הסכם לפיתוח ולייצור משותף של מטוס נוסעים על-קולי.
התוכנית חיברה בין British Aircraft Corporation הבריטית לבין Sud Aviation הצרפתית, שהתפתחה בהמשך במסגרת Aérospatiale. ההסכם היה יוצא דופן מבחינה פוליטית ותעשייתית. שתי מדינות בעלות מסורות עצמאיות בפיתוח מטוסים החליטו לחלוק משאבים, ידע, סיכונים ועלויות.
המיזם דרש תיאום בין מפעלי ייצור, מהנדסים, טייסי ניסוי ומוסדות ממשלתיים בשתי המדינות. בנוסף היה צורך להגיע להסכמות על חלוקת העבודה ועל ההתאמות ההנדסיות בין דרישות שונות.
הבריטים התעניינו במיוחד במטוס לטיסות ארוכות מעל האוקיינוס האטלנטי, בעוד חלק מן התוכניות הצרפתיות הראשונות התמקדו בטווחים קצרים יותר. בסופו של דבר הוחלט לפתח מטוס שיוכל לשרת טיסות ארוכות במהירות על-קולית.
השם Concorde, שמשמעותו קשורה להסכמה ולהרמוניה, ביטא גם את השותפות בין שתי המדינות.
הנדסה בקצה גבול היכולת
הקונקורד תוכנן לפעול במהירות שיוט של מאך 2, כלומר בערך פי שניים ממהירות הקול. כדי להגיע למהירות הזאת ולשמור עליה היה צורך בעיצוב אווירודינמי בעל התנגדות נמוכה. לכן נבחר גוף ארוך וצר, ולצידו כנפי דלתא שנועדו לפעול ביעילות במהירויות גבוהות.
אולם הצורה הזאת לא הייתה אידיאלית לכל שלבי הטיסה. בהמראה ובנחיתה, כאשר מהירות המטוס נמוכה יחסית, היה צורך בזוויות גישה מיוחדות ובפתרונות שנועדו לשפר את הראות מתא הטייס. החרטום המתכוונן של הקונקורד נועד להתמודד עם בעיה זו. בזמן טיסה מהירה הוא נשאר במצב התואם את צורת הגוף האווירודינמית, ובשלבי המראה ונחיתה ניתן היה להנמיכו.
המהירות הגבוהה יצרה גם חום. במהלך טיסה ממושכת במאך 2 התחמם גוף המטוס כתוצאה מן החיכוך האווירודינמי ומדחיסת האוויר סביבו, והמבנה היה צריך לעמוד בשינויי טמפרטורה ובהתפשטות תרמית.
לפי בריטיש איירווייז, גוף המטוס התארך במהלך הטיסה בכ-15 עד 25 סנטימטרים בשל החימום. ארבעת מנועי Rolls-Royce/SNECMA Olympus 593 סיפקו את הדחף הדרוש, והמטוס היה מסוגל לטוס בגובה שהתקרב ל-18,300 מטרים, גבוה בהרבה מגובה השיוט הרגיל של מטוסי נוסעים מסחריים. הקונקורד לא היה רק מטוס מהיר. הוא היה מערכת הנדסית מורכבת שנדרשה לתפקד בתנאים קיצוניים במשך טיסות מסחריות חוזרות ונשנות.
2 במרץ 1969: הטיסה הראשונה
ב-2 במרץ 1969 המריא מטוס האב-טיפוס Concorde 001 מטולוז שבצרפת לטיסת הבכורה שלו. מאחורי ההגאים ישב טייס הניסוי הצרפתי אַנְדְרֶה טוּרְקָה (André Turcat), שנבחר להוביל את הטיסה.
האירוע היה הישג משמעותי לתוכנית הפיתוח המשותפת. שנים של מחקר, תכנון ובנייה הגיעו לנקודה שבה המטוס החדש הצליח להמריא ולנחות. באוקטובר 1969 השיג המטוס מהירות על-קולית, ובהמשך המשיכו טיסות הניסוי לבדוק את התנהגותו בתנאים שונים.
המהנדסים נדרשו לבחון את יכולות המבנה והמנועים, את השפעת המהירות על מערכות המטוס, את תפקודו במזג אוויר שונה ואת דרישות הבטיחות.
התהליך היה ממושך, משום שלא היה מדובר רק בהוכחה שהקונקורד מסוגל לטוס במאך 2. היה צורך להראות שהוא מסוגל לעשות זאת כחלק משירות נוסעים חוזר, בהתאם לתקני הבטיחות האזרחיים. לאחר שנים של ניסויים ושינויים הגיע הפרויקט לשלב שבו אפשר היה להתחיל להשתמש במטוס לצרכים מסחריים.
21 בינואר 1976: תחילת עידן הטיסות העל-קוליות
ב-21 בינואר 1976 החלו בריטיש איירווייז ואייר פראנס להפעיל שירותי קונקורד מסחריים. בריטיש איירווייז הפעילה את טיסתה הראשונה מלונדון לבחריין, ואילו אייר פראנס פתחה שירות מפריז דרך דקאר לריו דה ז'ניירו.
אולי יעניין אותך
עבור שתי החברות היה מדובר בהישג יוקרתי. הן הצליחו להציע שירות שלא היה דומה לטיסת נוסעים רגילה, ולהציג יכולת טכנולוגית יוצאת דופן בפני העולם. בהמשך החל הקונקורד לטוס גם ליעדים בארצות הברית, ובמיוחד לניו יורק, שהפכה לאחד הקווים המזוהים ביותר עם המטוס.
המסלול הטרנס-אטלנטי היה מתאים במיוחד ליכולותיו. במהלך טיסה מעל האוקיינוס היה אפשר לשמור על מהירות על-קולית בלי ליצור את אותן מגבלות רעש שהתעוררו בטיסות מעל אזורים מיושבים. במהירות שיוט של כ-2,160 קמ"ש יכול היה הקונקורד לחצות את האוקיינוס האטלנטי בזמן קצר בהרבה מזה של מטוס סילון רגיל.
מטוס שבמובנים רבים נראה כאילו הגיע מן העתיד הפך לשירות אמיתי, עם נוסעים משלמים, צוותי אוויר ולוחות טיסות.
הצלחה הנדסית, כישלון מסחרי?
אחת השאלות החשובות ביותר בתולדות הקונקורד היא האם היה פרויקט מוצלח מבחינה כלכלית. התשובה מורכבת משום שיש להבחין בין שלושה סוגי עלויות: עלות הפיתוח הכוללת של המטוס, מחיר רכישתו בידי חברות התעופה ועלות הפעלת הטיסות עצמן.
פיתוח הקונקורד מומן במידה רבה בידי ממשלות בריטניה וצרפת. עלויות התוכנית עלו בהרבה על ההערכות המקוריות, ובסופו של דבר הגיעו לסכומים עצומים. לפי סקירה של ממשלת בריטניה, עלות הפיתוח עמדה על יותר מ-1.3 מיליארד לירות שטרלינג במונחי התקופה, לעומת הערכה ראשונית של כ-70 מיליון לירות. הסכומים אינם מתוקננים לאינפלציה, והם משקפים את העלויות כפי שדווחו במסגרת הפרויקט ההיסטורי.
בסך הכול נבנו עשרים מטוסי קונקורד, ובהם מטוסי ניסוי וקדם-ייצור. ארבעה-עשר מהם נכנסו לשירות מסחרי באייר פראנס ובבריטיש איירווייז. מספר המטוסים המצומצם היה אחד הגורמים שהפכו את הפרויקט ליקר כל כך. העלויות העצומות של הפיתוח התחלקו על פני מספר קטן של כלי טיס, ולא על פני מאות או אלפי מטוסים כפי שקורה בתוכניות מסחריות מצליחות.
בריטיש איירווייז הצליחה להפעיל קווים מסוימים באופן רווחי לאחר שקיבלה את המטוסים בתנאים מיוחדים, ובמיוחד כאשר מכרה כרטיסים יקרים מאוד לנוסעים שהעריכו את החיסכון בזמן. אבל בסופו של דבר הקונקורד היה פרויקט פיתוח מסחרי שלא הצליח להצדיק את עלותו הכוללת, גם אם חלק מהפעילות התפעולית הניבה הכנסות משמעותיות.
מדוע רק מעט חברות רצו לקנות קונקורד?
כאשר תוכנן הקונקורד, יצרניו האמינו שחברות תעופה רבות יתעניינו במטוס נוסעים מהיר במיוחד. אולם לקראת כניסתו לשירות הצטמצם הביקוש באופן דרמטי. אחת הבעיות הייתה צריכת הדלק הגבוהה. כדי לשמור על מהירות על-קולית נדרש הקונקורד להפעיל מנועים בעלי צריכת דלק משמעותית.
הבעיה נעשתה חמורה במיוחד כאשר מחירי הנפט עלו בשנות ה-70. עבור חברות תעופה, שהוצאות הדלק היו מרכיב מרכזי בפעילותן, מטוס בעל צריכה גבוהה היה הימור עסקי מסוכן. גם מספר המושבים המצומצם השפיע. הקונקורד נשא בדרך כלל כמאה נוסעים, בעוד מטוסי נוסעים גדולים אחרים יכלו להסיע מאות נוסעים בכל טיסה. משמעות הדבר הייתה שעל החברה לגבות מחיר גבוה מאוד מכל נוסע כדי לכסות את עלויות ההפעלה.
בנוסף, המטוס לא היה מתאים לכל מסלול. הוא הציע יתרון משמעותי בקווים ארוכים מעל הים, אך לא יכול היה לממש את מלוא יכולותיו בטיסות מעל אזורים מיושבים שבהם חלו מגבלות על טיסה על-קולית. השילוב בין עלויות גבוהות, שוק לקוחות מוגבל ומספר מסלולים מצומצם פגע בסיכוי להרחיב את צי המטוסים.
הבום העל-קולי וההתנגדות הציבורית
כאשר מטוס טס במהירות גבוהה ממהירות הקול, הוא יוצר גלי הלם המתפשטים באוויר. אדם הנמצא על הקרקע עשוי לשמוע אותם כרעש חזק המכונה "בום על-קולי". הרעש הזה היה אחד המכשולים המרכזיים בפני הפעלת הקונקורד בקווים רבים.
במדינות שונות התפתחה התנגדות לטיסות על-קוליות מעל אזורים מיושבים. המתנגדים חששו ממטרדי רעש, מפגיעה באיכות החיים ומהשלכות סביבתיות נוספות. בארצות הברית הוטלו מגבלות על טיסות אזרחיות על-קוליות מעל היבשה, והקונקורד התקשה לקבל גישה לחלק מן המסלולים שתוכננו עבורו.
המשמעות הכלכלית הייתה גדולה. מטוס יקר מאוד, שנועד להרוויח בזכות קיצור זמן הטיסה, לא היה יכול לנצל את המהירות הזאת בחלק גדול מן המסלולים האפשריים. כך התברר שהבעיה של הקונקורד אינה רק הנדסית. גם אם הטכנולוגיה מאפשרת לטוס מהר, החברה חייבת לפעול בעולם שבו קיימות מגבלות חוקיות, סביבתיות וחברתיות.
25 ביולי 2000: האסון בפריז
ב-25 ביולי 2000 המריא מטוס קונקורד של אייר פראנס, בטיסה 4590, מנמל התעופה שארל דה גול ליד פריז. זמן קצר לאחר ההמראה התרסק המטוס סמוך לעיירה גונס. באסון נהרגו כל 109 האנשים שהיו על המטוס, ובהם נוסעים ואנשי צוות, וכן ארבעה בני אדם שהיו על הקרקע. בסך הכול נספו 113 אנשים. האירוע היה התאונה הקטלנית הראשונה של קונקורד במהלך כמעט רבע מאה של שירות מסחרי.
חקירת הרשות הצרפתית לחקירת תאונות תעופה, BEA, מצאה כי במהלך ריצת ההמראה על המסלול פגע גלגל המטוס ברצועת מתכת שנותרה על המסלול לאחר שנפלה ממטוס אחר. הפגיעה גרמה להתפוצצות של צמיג, וחלקים ממנו פגעו באזור הכנף ומכל הדלק. בעקבות הפגיעה נוצרה דליפת דלק, שהתלקחה, והמטוס לא הצליח להמשיך בטיסה.
החקירה הצביעה על שרשרת אירועים שהובילה לאסון, ולא על תקלה יחידה שאפשר לנתק מהתנאים שסביבה. בעקבות התאונה הושבתה פעילות הקונקורד. לאחר ביצוע שינויים בטיחותיים, ובהם שיפור ההגנה על מכלי הדלק ושימוש בצמיגים מחוזקים, חודשו הטיסות בשנת 2001.
אבל האמון הציבורי נפגע, והחברות נדרשו להתמודד עם הוצאות נוספות ועם סביבה עסקית מורכבת.
2001: החזרה לשירות בעולם שהשתנה
בנובמבר 2001 חזר הקונקורד לפעילות מסחרית לאחר תקופת השבתה ושדרוגים בטיחותיים. אלא שהחזרה התרחשה זמן קצר לאחר מתקפות הטרור של 11 בספטמבר בארצות הברית, שפגעו בתעשיית התעופה הבין-לאומית. הביקוש לטיסות השתנה, וחברות תעופה רבות נאלצו להתמודד עם ירידה במספר הנוסעים ועם קשיים כלכליים.
הקונקורד היה פגיע במיוחד לשינויים הללו, משום שהסתמך על קבוצה מצומצמת יחסית של נוסעים שהיו מוכנים לשלם מחיר גבוה כדי לחסוך זמן. ככל שהמטוסים התיישנו, עלויות התחזוקה הלכו וגדלו. המהנדסים נדרשו לבדוק מערכות שנבנו בטכנולוגיה ייחודית, והיה צורך להמשיך ולספק חלקי חילוף ותמיכה לצי קטן מאוד.
בניגוד למטוסי נוסעים נפוצים, שליצרניהם היו מאות לקוחות וצי גדול, הקונקורד פעל במסגרת תעשייתית מצומצמת. החברות לא יכלו להסתמך על ביקוש רחב לחלקים ולשירותים, ונדרשו לממן תחזוקה מיוחדת עבור מטוסים שהיו בשירות במשך עשרות שנים.
בשלב הזה, האתגר כבר לא היה רק למלא את המושבים. היה צורך להצדיק גם השקעה נוספת בשימור המטוסים ובהמשך הפעלתם.
אפריל 2003: ההחלטה להיפרד מהקונקורד
ב-10 באפריל 2003 הודיעו בריטיש איירווייז ואייר פראנס על כוונתן להפסיק את שירות הקונקורד. אייר פראנס סיימה את פעילות הנוסעים המסחרית שלה בסוף מאי 2003, ובריטיש איירווייז המשיכה להפעיל טיסות עד אוקטובר. החברות הצביעו על ירידה בביקוש ועל העלייה המתמשכת בעלויות התחזוקה.
בריטיש איירווייז הסבירה כי לאחר בחינה טכנית עם איירבוס, החברה שהמשיכה את פעילותם של היצרנים המקוריים, התברר שיהיה צורך בתוכנית תחזוקה משמעותית ומורכבת יותר בשנים הבאות. בנסיבות האלה, המשך הפעילות כבר לא נראה מוצדק מבחינה כלכלית.
ב-24 באוקטובר 2003 נחתה בלונדון הטיסה המסחרית האחרונה של בריטיש איירווייז בקונקורד. המטוס שהפך לסמל של התקדמות טכנולוגית הפסיק להטיס נוסעים.
האם קונקורד הקדים את זמנו?
קל לתאר את הקונקורד כמטוס שהופיע מוקדם מדי, לפני שהשוק היה מוכן לקבל אותו. אך התיאור הזה אינו מספק הסבר מלא. הטכנולוגיה הייתה קיימת, והמטוס הצליח לבצע טיסות מסחריות במשך יותר מ-27 שנים. הוא נשא מיליוני נוסעים, פעל בנתיבים קבועים והוכיח שאפשר לקיים שירות על-קולי בטוח יחסית לאורך שנים, אף שהתאונה בשנת 2000 חשפה סכנות חמורות.
הבעיה העיקרית הייתה כלכלית וסביבתית. הנוסעים היו צריכים לשלם מחיר גבוה, חברות התעופה נדרשו להפעיל צי קטן ויקר לתחזוקה, והמגבלות על טיסה על-קולית מעל היבשה צמצמו את מספר הנתיבים האפשריים. מבחינה הנדסית, הקונקורד היה הישג יוצא דופן. מבחינה מסחרית, הוא לא הצליח להפוך את המהירות העל-קולית למודל שאפשר לשכפל בהיקף רחב.
הקונקורד הוכיח שאפשר ליצור מטוס נוסעים המסוגל לחצות את האוקיינוס האטלנטי במהירות כפולה ממהירות הקול. הוא היה תוצר של שאיפה מדינית, יכולת הנדסית ושיתוף פעולה בין-לאומי חסר תקדים כמעט לתקופתו. במשך עשרות שנים הוא אפשר למספר מצומצם יחסית של נוסעים לחוות עתיד שנראה כאילו הגיע מוקדם מן הצפוי. אבל כאשר המטוסים התיישנו, העלויות גדלו והביקוש הצטמצם, כבר לא היה די ביוקרה ובמהירות כדי להצדיק את המשך השירות.
כיום מוצגים מטוסי קונקורד במוזיאונים ובאתרי מורשת תעופה, כתזכורת לתקופה שבה נדמה היה שמהירות הנסיעה האווירית תמשיך לגדול ללא הפסקה. הקונקורד לא הצליח לשנות את כל תעשיית התעופה. ובכל זאת, במשך כמעט שלושה עשורים הוא הראה לעולם מה עשוי להיות אפשרי.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
British Airways: Celebrating Concorde – ההיסטוריה הרשמית של שירות הקונקורד בבריטיש איירווייז, כולל נתוני מהירות, טווח, קיבולת ותאריכי הטיסות המסחריות.
National Museums Scotland: The Story of Supersonic Passenger Flight – סקירת מוזיאון לאומי על התפתחות התוכנית הבריטית-צרפתית, ההסכם משנת 1962 והשירות המסחרי.
Bureau d'Enquêtes et d'Analyses: Air France Flight 4590 – תיעוד החקירה הרשמית של התאונה הקטלנית ב-25 ביולי 2000.
Federal Aviation Administration: Concorde Accident Lessons Learned – סקירת רשות התעופה האמריקאית על שרשרת האירועים שהובילה לתאונה ועל השלכותיה בתחום הבטיחות.
UK Parliament: Aviation – Concorde – סקירת מחקר פרלמנטרית על היבטים כלכליים, מדיניים ותפעוליים של התוכנית.
National Air and Space Museum: Concorde – סקירה היסטורית של הסמית'סוניאן על המטוס, פיתוחו והפעלתו המסחרית.
חומר מעשיר לצפייה
Concorde: A Supersonic Story
סרטים וסרטוני תיעוד במוזיאוני התעופה בבריטניה ובצרפת מאפשרים לצפות בתהליך פיתוח הקונקורד, בטיסות הניסוי ובחוויית הנסיעה העל-קולית. מומלץ במיוחד לצפות בחומרי הארכיון של בריטיש איירווייז ושל מוזיאון ברוקלנדס, שבהם מוצגים המטוס, אנשי הצוות ומורשתו.
גם רשת השידור הציבורית בארצות הברית, PBS, הפיקה סרטי תעודה על המטוס: ״קונקורד: הסיפור שלא סופר״, ששודר ב-2023.
שאלות ותשובות
מה היה מטוס הקונקורד?
מה הייתה מהירות הקונקורד?
מדוע הקונקורד היה יקר?
מה קרה בטיסת אייר פראנס 4590?
מדוע הפסיקו להפעיל את הקונקורד?
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.


