בשנות ה-90 הייתה סגה אחת המתחרות הקשות של נינטנדו, עם קונסולות מצליחות, משחקי ארקייד ודמות קיפוד כחול שהפכה לסמל עולמי. ■ אבל שורה של החלטות עסקיות, תחרות מול סוני והפסדים כבדים הובילו אותה בשנת 2001 להפסיק לייצר קונסולות ביתיות. כך השתנתה אחת החברות החשובות בהיסטוריה של משחקי הווידאו.
הקונסולה האחרונה
ב-31 בינואר 2001 הודיעה חברת המשחקים היפנית סגה (Sega) על החלטה ששינתה את עתידה: היא תפסיק לייצר את קונסולת Dreamcast ותצא משוק חומרת הקונסולות הביתיות. במקום למכור מערכות משחק משלה, תפתח ותפיץ משחקים לקונסולות מתחרות, לרבות אלה של נינטנדו, סוני ומיקרוסופט.
עבור מי שגדלו על Mega Drive, על סוניק הקיפוד ועל המלחמה הבלתי פוסקת מול נינטנדו, הייתה זו התפתחות כמעט בלתי נתפסת. חברה שבנתה חלק גדול מזהותה סביב הניסיון לייצר את הקונסולה הטובה ביותר הודיעה למעשה שהיא מוותרת על המאבק.
סגה לא הגיעה להחלטה מפני שהפסיקה לפתח משחקים טובים. Dreamcast הייתה קונסולה מתקדמת, עם יכולות תלת-ממד, שירותי משחק מקוונים ומשחקים שזכו להערכה רבה. אבל הצלחה טכנולוגית ואיכות המשחקים אינן מספיקות כאשר מכירות החומרה אינן מכסות את העלויות.
בדוח השנתי לשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2001 דיווחה סגה על הוצאות והפסדים כבדים, ובהם הפסד של 52.4 מיליארד ין הקשור בעיקר להפחתת שווי ולסילוק מלאי של קונסולות Dreamcast ואביזריהן. החלטתה לצאת מן השוק הייתה תוצאה של משבר פיננסי ממושך, ולא של כישלון פתאומי אחד.
אך סיפורה של סגה התחיל הרבה לפני שאפשר היה לחבר קונסולה לטלוויזיה.
1960: לידתה של סגה המודרנית
שורשיה של סגה קשורים לעולם מכונות הבידור, ובהן מכונות משחק ומכשירים שהוצבו במקומות ציבוריים. השם Sega נגזר מן הצירוף Service Games, ששימש בפעילות שקדמה להתגבשות החברה המודרנית.
בשנת 1960 הוקמה ביפן חברת Nihon Goraku Bussan, ובשנת 1965 התמזגה פעילותה עם Rosen Enterprises, חברה שהפעיל היזם האמריקאי דייוויד רוֹזֶן (David Rosen). לאחר המיזוג אומץ השם Sega Enterprises.
בתקופה הזאת התמקדה החברה במכונות בידור המיועדות למקומות ציבוריים, ולא בקונסולות ביתיות. המשחקים היו חלק מחוויה שבמסגרתה הלקוחות הגיעו לאולם, הפעילו מכונה בתשלום וניסו להשיג תוצאה טובה יותר.
בשנת 1966 זכתה סגה להצלחה בין-לאומית באמצעות Periscope, מתקן משחק אלקטרו-מכני שדימה שיגור טורפדו לעבר אוניות. ההצלחה חיזקה את מעמדה בענף אולמות הבידור.
בשנת 1969 הפכה סגה לחברה בת של התאגיד האמריקאי Gulf and Western. בשנים שלאחר מכן הרחיבה את פעילותה בתחום משחקי הארקייד ובנתה לעצמה יכולות בהנדסת מכונות משחק, גרפיקה אינטראקטיבית וחוויות משחק חדשות.
היתרון הזה היה עתיד להעניק לסגה מעמד מיוחד. בניגוד לחברות שהתמקדו רק במוצרים ביתיים, סגה פעלה במשך שנים גם בחזית הטכנולוגית של אולמות המשחקים.
שנות ה-80: הכניסה לבתים
בשנת 1983 נכנסה סגה לשוק הקונסולות הביתיות עם SG-1000, קונסולת שמונה סיביות שהושקה ביפן. באותה שנה הופיעה גם קונסולת Famicom של נינטנדו, שנודעה בהמשך מחוץ ליפן כ-Nintendo Entertainment System, או NES.
נינטנדו הצליחה לבסס במהירות מותג חזק וספריית משחקים פופולרית. סגה ניסתה להתחרות באמצעות המומחיות שלה בפיתוח משחקי ארקייד ובהעברת חוויות משחק מן האולמות אל הסלון.
בשנת 1985 הציגה את Sega Mark III, שממנה התפתחה קונסולת Master System. הקונסולה זכתה לנוכחות משמעותית בשווקים מסוימים, ובמיוחד באירופה ובברזיל, אך התקשתה לערער על שליטתה של נינטנדו ביפן ובארצות הברית.
במקביל המשיכה סגה לפתח משחקי ארקייד מתקדמים. בשנת 1985 הופיע משחק המרוצים Hang-On, שהיה חלק מן הניסיון ליצור חוויות משחק המשלבות תנועה, מהירות ואינטראקציה עם מכונה פיזית.
החברה הבינה שכדי להצליח בשוק הביתי עליה להציע משהו מעבר לתחליף למוצרים של נינטנדו. היא הייתה צריכה ליצור זהות מותג שונה, המושכת קהל שמחפש חוויה מהירה, חדשנית ובוגרת יותר.
1988-1994: מלחמת הקונסולות הגדולה
בשנת 1988 השיקה סגה ביפן את Mega Drive, קונסולת 16 סיביות שהגיעה לצפון אמריקה בשנת 1989 תחת השם Genesis. היא הציעה שיפור בגרפיקה ובצליל ביחס לקונסולות הקודמות, והחברה השתמשה במוצר כדי ליצור תדמית של חדשנות וביצועים גבוהים.
בארצות הברית הפכה Genesis למרכיב מרכזי באסטרטגיה של סגה. החברה פתחה במסעות פרסום תוקפניים נגד נינטנדו, ובהם הסיסמה המפורסמת "Genesis does what Nintendon't", שהציגה את Genesis כמוצר המסוגל לעשות דברים שהקונסולה של נינטנדו אינה עושה.
המסר לא היה טכנולוגי בלבד. סגה ביקשה להפוך את הבחירה בקונסולה להצהרה תרבותית: נינטנדו ייצגה עבור חלק מהצרכנים את המשחקים המשפחתיים, וסגה ביקשה להיתפס כנועזת ומהירה יותר.
טוֹם קָלִינְסְקִי, שעמד בראש Sega of America, היה אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב האסטרטגיה הזאת. בשנת 1991 הצטרף אליה נשק חדש: סוניק הקיפוד.
1991: סוניק נגד מריו
כאשר יצא המשחק Sonic the Hedgehog, קיבלה סגה דמות שיכלה להתחרות במעמד התרבותי של מריו. סוניק התאפיין במהירות, בצבעים עזים ובעיצוב שהעניק לו דימוי מרדני יחסית. המשחק התבסס על תנועה מהירה ועל שלבים שתוכננו לעודד את השחקן להתקדם בקצב גבוה. הדמות התאימה היטב למסר שסגה ניסתה להעביר: הקונסולה שלה אינה רק מתחרה טכנולוגית, אלא בחירה עבור מי שמחפש סגנון משחק אחר.
החלטה שיווקית חשובה הייתה לשווק את Genesis בחבילה שכללה את Sonic the Hedgehog. במקום להסתפק במכירת הקונסולה, סגה הציגה מוצר שיש לו דמות מרכזית המזוהה עם המותג.
אולי יעניין אותך
המהלך תרם לצמיחת סגה בשוק האמריקאי. בתחילת שנות ה-90 הצליחה החברה להתחרות בנינטנדו בעוצמה, ובתקופות מסוימות אף להוביל במכירות בשוק קונסולות 16 הסיביות בארצות הברית.
אולם המאבק לא היה בעל מנצחת אחת בכל העולם. לנינטנדו הייתה נוכחות חזקה ביפן, וסגה נהנתה מיתרונות בשווקים ובתקופות מסוימות. לכן יש להיזהר מנתוני נתח שוק המוצגים בלי לציין מדינה, תקופה וקטגוריית מוצרים.
הניסיון לשמור על יתרון טכנולוגי
הצלחת Mega Drive הציבה בפני סגה אתגר חדש. היא נדרשה להמשיך ולפתח משחקים לקונסולה מצליחה, ובה בעת להתכונן לדור הבא של החומרה. בתחילת שנות ה-90 הציגה החברה הרחבות שנועדו להאריך את חייה של הקונסולה, ובהן Sega CD ו-Sega 32X.
Sega CD אפשרה להשתמש בתקליטורים במקום להסתמך רק על מחסניות משחק. התקליטורים הציעו נפח אחסון גדול יותר ופתחו אפשרויות לשילוב מוזיקה, סרטונים ותוכן רב יותר. Sega 32X, שהושקה בשנת 1994, נועדה להעניק ל-Mega Drive יכולות מתקדמות יותר באמצעות תוסף חומרה.
אלא שריבוי המוצרים יצר בעיה. צרכנים נדרשו להחליט אם לרכוש הרחבה לקונסולה הקיימת או להמתין למערכת חדשה. מפתחים נדרשו להחליט עבור איזו פלטפורמה כדאי להשקיע בפיתוח.
האסטרטגיה הזאת לא הייתה חסרת היגיון. סגה ביקשה להמשיך ולהפיק הכנסות מבסיס הלקוחות הקיים ולנצל את ההתפתחויות הטכנולוגיות. אך בדיעבד התברר שהרחבות החומרה תרמו למורכבות ולבלבול בשוק. כאשר הגיע דור הקונסולות הבא, הייתה החברה צריכה לשכנע שוב את הצרכנים להשקיע במוצר חדש.
1994: סגה סאטורן והאיום של סוני
בשנת 1994 השיקה סגה ביפן את Saturn, קונסולת 32 סיביות שנועדה להוביל את החברה לעידן של גרפיקה תלת-ממדית ומשחקים מורכבים יותר. סגה כבר החזיקה בניסיון רב בתחום התלת-ממד בזכות משחקי הארקייד שלה. Virtua Racing משנת 1992 ו-Virtua Fighter משנת 1993 המחישו את יכולתה ליצור חוויות משחק המבוססות על מודלים תלת-ממדיים.
מבחינתה, Saturn הייתה המשך טבעי להצלחה הטכנולוגית הזאת. אולם בתקופה הזאת הצטרפה לשוק מתחרה חדשה ורבת עוצמה: סוני, שהשיקה את PlayStation ביפן בדצמבר 1994.
PlayStation פנתה לקהל רחב, הציעה סביבת פיתוח מושכת עבור אולפנים חיצוניים וקיבלה תמיכה ממשחקים שהפכו להצלחות גדולות. סגה התקשתה להתמודד עם התחרות. Saturn הצליחה במידה משמעותית ביפן, אך הישגיה בצפון אמריקה היו מאכזבים.
אחד האירועים הזכורים ביותר התרחש בתערוכת E3 בשנת 1995. סגה הכריזה בהפתעה שהקונסולה כבר זמינה לרכישה אצל קמעונאים נבחרים בארצות הברית, חודשים לפני מועד ההשקה שעליו הסתמכו חלק מן המפתחים והמשווקים.
המהלך נועד להעניק לה יתרון מוקדם על סוני, אך יצר קשיים אצל מפיצים ומפתחי משחקים שלא היו מוכנים להשקה. סוני ניצלה את ההזדמנות והכריזה על מחיר השקה של 299 דולר ל-PlayStation בארצות הברית, לעומת 399 דולר ל-Saturn.
זה היה רגע סמלי במאבק שהלך והיטה את הכף לטובת סוני. אבל הבעיות של סגה היו רחבות יותר ממחיר ההשקה: מורכבות טכנית, היצע משחקים, עלויות ופערים בין הפעילות ביפן לבין הפעילות בארצות הברית.
Dreamcast: התקווה האחרונה
בשנת 1998 השיקה סגה ביפן את Dreamcast, שהגיעה לצפון אמריקה ב-9 בספטמבר 1999. הקונסולה הציעה יכולות גרפיות מתקדמות, משחקים מרשימים ואפשרויות להתחברות לאינטרנט. היא נחשבה למוצר חדשני שהקדים בכמה תחומים את המתחרות. בין משחקיה הבולטים היו Sonic Adventure, Crazy Taxi, Jet Set Radio, Shenmue ו-Phantasy Star Online.
Dreamcast הייתה חשובה במיוחד להתפתחות המשחקים המקוונים בקונסולות. המשחק Phantasy Star Online אפשר לשחקנים להתחבר ולפעול יחד בעולם משחק באמצעות האינטרנט, בתקופה שבה משחקי רשת עדיין לא היו מרכיב מובן מאליו בחוויית הקונסולות הביתיות.
סגה השקיעה בניסיון להחזיר את אמון הצרכנים. אבל ההשקה המוצלחת בתחילה לא הספיקה כדי לייצר פעילות רווחית לאורך זמן. סוני כבר התכוננה להשקת PlayStation 2, ומעמדה של PlayStation המקורית יצר בסיס צרכנים נרחב וציפיות גבוהות לדור הבא.
סגה נאלצה להתמודד עם מתחרה שהחזיקה במשאבים גדולים יותר, בתמיכה רחבה מצד מפתחים וביכולת למשוך קהל שהמתין למוצר החדש שלה. החברה לא הצליחה למכור מספיק קונסולות Dreamcast כדי להצדיק את המשך ההשקעה בהן. המחיר הכלכלי של ייצור חומרה, שיווק, פיתוח משחקים וניהול מלאי הפך לכבד מדי.
2001: ההחלטה להפסיק לייצר קונסולות
בתחילת 2001 הודיעה סגה על יציאתה מעסקי חומרת הקונסולות הביתיות. הדוחות הכספיים של התקופה מעידים על עומק המשבר. בשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2001 רשמה החברה הוצאות כבדות, שחלק משמעותי מהן היה קשור למלאי Dreamcast ולפעילות החומרה.
ההחלטה להפסיק לייצר קונסולות הייתה גם שינוי אסטרטגי: סגה ביקשה להעביר את מרכז הכובד שלה מפיתוח מערכות משחק לפיתוח תוכן. בעקבות המהלך, משחקים שנשאו את השם Sega החלו להופיע על קונסולות של חברות שבעבר נחשבו למתחרותיה הגדולות ביותר.
לראשונה יכלו שחקנים למצוא משחקי סגה גם במערכות של נינטנדו וסוני, בלי לרכוש קונסולה של סגה. הדבר נשמע בעבר כמעט בלתי אפשרי. במשך שנים היו סגה ונינטנדו יריבות שנאבקו על נאמנותם של אותם לקוחות. כעת הפך שיתוף הפעולה המסחרי ביניהן לחלק מן האסטרטגיה החדשה.
בשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2002 דיווחה סגה על מכירת 14.65 מיליון עותקי משחקים. החברה עדיין רשמה הפסד נקי, אך השיגה רווח תפעולי ראשון זה שלוש שנים.
הנתונים הללו המחישו כי המעבר לא היה פתרון קסם, אך הוא אפשר לסגה לצמצם חלק מן הסיכונים הכרוכים בייצור חומרה ולפעול באמצעות נכסי התוכן שצברה לאורך השנים.
2004: סגה וסמי מתאחדות
בשנת 2004 התמזגה הפעילות התאגידית של סגה עם חברת Sammy היפנית במסגרת הקמת Sega Sammy Holdings. המהלך יצר קבוצה עסקית רחבה, שפעלה במשחקי וידאו, בבידור ובתחומים נוספים של תעשיית המשחקים. סגה המשיכה לפתח ולהפיץ משחקים, ובשנים הבאות חיזקה את פעילותה באמצעות רכישת אולפנים והרחבת ספריית המותגים שלה.
בשנת 2005 רכשה את Creative Assembly, האולפן הבריטי המזוהה עם סדרת Total War, ובשנת 2006 רכשה את Sports Interactive, המוכר בזכות Football Manager. בשנת 2013 הצטרפה גם Atlus לקבוצת סגה, והביאה עמה סדרות משחקים ובהן Persona ו-Shin Megami Tensei. במקביל המשיכה החברה לפתח מותגים משלה, ובהם Sonic ו-Yakuza, המוכר כיום במערב גם בשם Like a Dragon.
השינוי היה עמוק: החברה שבעבר השקיעה בפיתוח מכונות שעליהן ירוצו המשחקים, התמקדה כעת במשחקים עצמם ובקהלי השחקנים שאליהם תוכל להגיע באמצעות פלטפורמות שונות.
הקיפוד הכחול נשאר
סגה לא הפסיקה להיות חלק מההיסטוריה של משחקי הווידאו כאשר הפסיקה לייצר קונסולות. היא פשוט שינתה את מקומה בתוך התעשייה. החברה שעיצבה את תרבות אולמות הארקייד, שנאבקה בנינטנדו באמצעות סוניק ושניסתה להוביל את עידן המשחקים המקוונים באמצעות Dreamcast, נאלצה לוותר על אחד מסמלי הזהות החשובים שלה. אולם המשחקים והדמויות שיצרה המשיכו להתקיים גם לאחר שהמכשירים עצמם ירדו מפסי הייצור.
במובן הזה, סיפורה של סגה אינו רק סיפור של הפסד. הוא גם סיפור על הבחירה לוותר על תחום שבו חברה כבר אינה מצליחה להתחרות, כדי לשמר את היכולות שבהן היא עדיין יכולה להצליח. הקונסולות של סגה הפכו לפריטי אספנות ולזיכרון נוסטלגי. סוניק, לעומתן, המשיך לרוץ.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
SEGA Corporation – History: הכרונולוגיה הרשמית של החברה, מההתפתחות של מכונות הארקייד ועד הקמת Sega Sammy ורכישת אולפני פיתוח.
SEGA Annual Report 2002: מקור ראשוני המתעד את ההחלטה לצאת מעסקי החומרה, תוצאות הארגון מחדש והמעבר לפיתוח משחקים לפלטפורמות שונות.
SEGA Financial Review 2001: מסמך המתעד את ההפסדים הכרוכים במלאי Dreamcast ובפעילות החומרה בתקופת המשבר.
Innovation and Competition in Standard-Based Industries: מחקר אקדמי על התחרות בשוק משחקי הווידאו הביתי בארצות הברית, לרבות המאבק בין סגה לנינטנדו.
תיאור מטא: מסגה מגה דרייב וסוניק ועד Dreamcast: כיצד הפסידה סגה במלחמת הקונסולות, הפסיקה לייצר חומרה בשנת 2001 והפכה לחברת משחקים?
שאלות ותשובות
מתי הוקמה סגה?
מתי יצא Sonic the Hedgehog?
מדוע Sega Saturn לא הצליחה מול PlayStation?
מדוע סגה הפסיקה לייצר Dreamcast?
האם סגה עדיין קיימת?
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.


