הוא נולד לתוך משפחה שהפכה למותג פוליטי, בנה קריירה ארוכה בריו דה ז'ניירו, שרד חקירות ושערוריות, ולבסוף קיבל מאביו את המשימה הכבדה ביותר: לרשת אותו. ■ בבחירות 2026, פלאביו בולסונארו מבקש להוכיח שהימין הברזילאי מסוגל להמשיך גם כאשר האיש שעל שמו נקראת התנועה כבר אינו יכול להוביל אותה בעצמו.
ב-5 בדצמבר 2025 יצא הסנאטור פְלָאבְיוּ נַנְטֶס בּוֹלְסוֹנָארוּ מביקור אצל אביו בכלא בברזיליה עם מסר שלא הותיר הרבה מקום לספק. זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָארוּ, נשיא ברזיל לשעבר והאיש שסביבו נבנתה אחת התנועות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת בברזיל, בחר בבנו הבכור להמשיך את "הפרויקט הלאומי" שלו. פלאביו, שכבר היה סנאטור מטעם ריו דה ז'ניירו, הציג את ההחלטה כאילו הוטלה עליו שליחות. בתוך חודשים ספורים הוא עבר ממעמד של אחד מבני משפחת בולסונארו למועמד רשמי לנשיאות ברזיל בבחירות 2026.
בברזיל הבחירה בפלאביו היא מבחן פוליטי לתנועה רחבה הרבה יותר, הבולסונאריזם, שהתפרצה למרכז הפוליטיקה הברזילאית עם עליית אביו בבחירות 2018 ושילבה שמרנות חברתית, אנטי-קומוניזם, לאומנות, פוליטיקה דתית, ביקורת חריפה על מוסדות המדינה, הערצה לצבא, תמיכה בנשק וקשרים עם הימין החדש הבינלאומי. פלאביו מנסה להציג גרסה מתונה יותר לכאורה של אותה מסורת, אך הקריירה שלו, קשריו, עמדותיו והבריתות שהוא מטפח מעלים שאלה פשוטה וקשה: האם הוא באמת מציע שלב חדש לבולסונאריזם, או רק ירושה משפחתית של אותו כוח פוליטי בשם אחר?
קראו גם: גורל אמריקה הלטינית על הכף? הבחירות בברזיל כמבחן לגוש הימין
הבן הבכור של משפחת בולסונארו
פלאביו נולד ב-30 באפריל 1981 ברזנדה. הוא בנם הבכור של ז'איר בולסונארו ורוֹזֶ'רְיָה נַנְטֶס בְּרָאגָה, ומכאן גם הכינוי "01", המספר שבו נהג אביו לסדר את בניו לפי סדר לידתם: פלאביו 01, קַרְלוֹס 02, אֶדוּאַרְדוּ 03 וז'איר רנן 04. לצד קרלוס ואדוארדו, לפלאביו שני אחים למחצה: ז'איר רנן, בנה של אָנָה קְרִיסְטִינָה וָאלֶה, ולָאוּרָה בולסונארו, בתה של מִישֶׁל בולסונארו. פלאביו נשוי לפֶרְנַנְדָה בולסונארו ולשניים שתי בנות.
לפני הפוליטיקה הוא השלים לימודים טכניים באלקטרוניקה בבית הספר הטכני Rezende Rammel בריו דה ז'ניירו ולמד משפטים באוניברסיטת Candido Mendes. בפרופילים רשמיים הופיעו לאורך השנים גם טענות להתמחויות במדיניות ציבורית ב-IUPERJ, למדעי המדינה ב-UFRJ וללימודים בתחום היזמות ב-Fundação Getulio Vargas. אחת הטענות האקדמיות שיוחסו לו נמצאה בידי האוניברסיטה כבלתי נכונה, ולשכתו ייחסה זאת ל"טעויות או אי-הבנות, שאולי נלקחו מדפים כמו ויקיפדיה". כבר בשלב הזה הופיע מוטיב שילווה את חייו הציבוריים: פער בין דימוי רשמי, גרסאות שונות ומחלוקת על פרטים שהיו אמורים להיות פשוטים למדי.
הכניסה שלו לחיים הציבוריים הייתה מוקדמת מאוד. בגיל 19 שימש עוזר טכני להנהגת המפלגה הפרוגרסיבית הברזילאית, PPB, כיום Progressistas, בברזיליה. הוא מילא את התפקיד מדצמבר 2000 עד יוני 2002, במקביל ללימודים יומיים ולסטאז' פעמיים בשבוע בריו דה ז'ניירו. העובדה שהמשרות התקיימו בערים שונות העלתה חשד שמדובר היה למעשה במשרת "עובד רפאים". בהצהרת המס שלו לשנת 2001 הופיעה משכורת של 4,712 ריאל, סכום ששוערך לכ-13,500 ריאל בערכי 2019. המשרה, נטען, הושגה באמצעות אביו.
ארבע קדנציות בריו ונקודת הזינוק
ב-2002 נבחר פלאביו לראשונה לאספה המחוקקת של מדינת ריו דה ז'ניירו, ALERJ. הוא נבחר מחדש ב-2006, ב-2010 וב-2014, ובכך השלים ארבע קדנציות רצופות לפני שעבר לסנאט. במהלך הקדנציה השנייה עמד בראש הוועדה המיוחדת לתכנון המשפחה. באפריל 2015 הצביע בעד מינויו של דוֹמִינְגוֹס בְּרָזָאוּ לבית הדין לחשבונות של מדינת ריו, מינוי שעורר ביקורת, וב-2017 הצביע נגד הפרטת חברת CEDAE.
במהלך שנותיו ב-ALERJ ישב פלאביו בוועדות שעסקו בביטחון הציבור, הגנה אזרחית, חקיקה חוקתית וזכויות אדם. עמדותיו נטו לכיוון ענישתי: הוא תמך בהורדת גיל האחריות הפלילית ובאותה תקופה גם בעונש מוות, אף שבהמשך הצהיר שאינו תומך בו עוד. הוא הגן על הדיקטטורה הצבאית בברזיל, התנגד למדיניות סיוע שלדבריו יוצרת תלות, והביע התנגדות למכסות גזעיות באוניברסיטאות בטענה שהן יוצרות אי-צדק. הוועדה לתכנון המשפחה הוצגה כהישג מרכזי בתקופה זו, כדרך לצמצם את מעגל העוני ולחזק את חירותו של הפרט.
באפריל 2011 ניסח פלאביו בצורה בוטה במיוחד את יחסו למשטר הצבאי. הוא טען כי "באותו זמן היה ביטחון, הייתה בריאות, היה חינוך איכותי, היה כבוד. היום לאדם יש איזו זכות? להצביע. וגם אז הוא מצביע רע". לדבריו, לא הייתה בברזיל דיקטטורה, אלא "תקופת מעבר לדמוקרטיה". באותה שנה הוא גם הגן על דברי אביו בתוכנית CQC וטען שהתגובה של ז'איר שיקפה מושגים של "משפחה" וערכים מוסריים ואתיים.
המיליציות והקשר עם אדריאנו דה נובריגה
אחת הפרשות שהטביעו את החותם העמוק ביותר על הקריירה המוקדמת של פלאביו הייתה יחסיו עם אַדְרִיאַנוֹ דָה נוֹבְּרִיגָה, שוטר שלימים זוהה כחבר במיליציה "Escritório do Crime". כבר ב-2003 העניק פלאביו, אז חבר האספה המדינתית, דברי שבח לנובריגה על פעילותו כשוטר. ב-2004 נעצר נובריגה בעקבות הריגת שומר מכוניות, וב-2005, בעודו כלוא, העניק לו פלאביו את מדליית טירדנטס.
ב-2007 נשא פלאביו נאום באספה המחוקקת שבו הגן על המיליציות. באותה שנה חזר על עמדתו בראיון ואף שקל להגיש הצעת חוק להסדרת פעילותן. לדבריו, השכבות המבוססות יכולות לרכוש אבטחה פרטית, בעוד שלעניים אין אפשרות דומה.
באותה שנה מינה פלאביו ללשכתו את דָנִיאֶלִי מֶנְדוֹנְסָה דָה נוֹבְּרִיגָה, אשתו של אדריאנו. היא נשארה בתפקיד במשך 11 שנים. ממצאים שנאספו מאוחר יותר במסגרת מבצע Gárgula הצביעו על אפשרות שהייתה עובדת רפאים שקיבלה שכר בלי לעבוד בפועל. ב-2008, כאשר הוקמה ב-ALERJ ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המיליציות, חזר פלאביו והגן על אנשי המיליציות. ב-2011, לאחר רצח השופטת פַּטְרִיסְיָה אַסְיוֹלִי, שחקרה מיליציות, הוא המעיט מחומרת הרצח, וב-2015 הגן על אנשי מיליציה שנעצרו לאחר שתקפו שופטת.
הקשר למשפחת נובריגה נמשך גם ב-2016, כאשר רָאִימוּנְדָה וֶרָאס מַגַלְיָאֶס, אמו של אדריאנו, מונתה ללשכתו. היא ודניאלי נשארו בתפקיד עד 2018, השנה שבה פלאביו נבחר לסנאט ובה החלו להופיע החשדות בפרשת ה"rachadinhas", מנגנון שבו עובדי לשכה מעבירים לכאורה חלק ממשכורתם לבעלי תפקידים פוליטיים. ב-2019, לאחר שכבר היה סנאטור, התנגד פלאביו להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המיליציות.
שמו נקשר גם לקצין רוֹנַלְד פֶּרֵירָה ולראש המשטרה האזרחית לשעבר אָלָן טוּרְנוֹבְסְקִי, שקיבלו ממנו אותות הוקרה ובהמשך נחשדו או הואשמו בקשרים עם ארגוני פשיעה. פלאביו ואביו הסבירו בדיעבד כי במשך שנים העניקו אותות לשוטרים שנחשבו מצטיינים, וכי לא היה אפשר לצפות מראש שמי מהם "יבייש את המדים".
היריות ברחובות ריו
הקשר של פלאביו לביטחון לא נותר תמיד בתחום הנאומים. ב-12 באפריל 2016 נסעו הוא ומאבטחו, שוטר צבאי, במערב ריו דה ז'ניירו כאשר הבחינו בשני שודדים מבצעים שוד ברכב שנסע לפניהם. השניים החליפו אש עם השודדים. אחד מהם נפצע ונמלט על אופנוע.
באותה שנה ניסה פלאביו לעבור מהפוליטיקה המדינתית לבניין העירייה של ריו. בבחירות לראשות העיר הגיע למקום הרביעי עם 424,307 קולות, 14% מהקולות הכשרים. הוא לא עלה לסיבוב השני, שבו התמודדו מַרְסֶלוֹ קְרִיבֶלָה ומַרְסֶלוֹ פְרֵיישׁוֹ, אך הקדים מועמדים כמו אינדיו דה קוסטה, ז'נדירה פגאלי ואלסנדרו מולון. במקביל הצליח אחיו קרלוס להפוך לחבר מועצת העיר הנבחר ביותר בריו.
הקמפיין סיפק גם רגע פחות נשגב. ב-25 באוגוסט, במהלך החלק השני של העימות הטלוויזיוני ברשת Band, חש פלאביו ברע, כמעט התעלף וסבל משלשול. הוא נאלץ לעזוב את העימות ואף סירב לקבל סיוע רפואי מז'נדירה פגאלי.
פרשת קיירוז: החשדות שמלווים את פלאביו
בדצמבר 2018 פורסם דוח של המועצה לבקרת פעילות פיננסית, COAF, שהצביע על תנועה חריגה של 1,236,838 ריאל בחשבון של פַבְּרִיסְיוּ ז'וֹזֶה קַרְלוֹס דֶה קֵיירוֹז, שוטר צבאי ויועץ לשעבר של פלאביו. התנועות נרשמו בין 1 בינואר 2016 ל-31 בינואר 2017. קיירוז, ששימש נהג ומאבטח של פלאביו, פוטר מלשכתו ב-15 באוקטובר 2018. הבנק קבע כי היקף הפעילות בחשבון אינו תואם את נכסיו, עיסוקו או יכולתו הכלכלית.
הדוח צורף לחקירה שהולידה את מבצע Furna da Onça. הוא כלל עסקאות במזומן בסך 324,774 ריאל ועוד 41,930 ריאל בצ'קים. אחד הצ'קים, בסך 24 אלף ריאל, יועד למישל בולסונארו. בספטמבר 2018 השתכר קיירוז 8,517 ריאל בחודש כעוזר פרלמנטרי בדרגה III בלשכת פלאביו, נוסף להכנסה חודשית של 12.6 אלף ריאל מהמשטרה הצבאית.
המסמך הצביע גם על הפקדות והעברות משמונה מעובדי לשכתו של פלאביו. נָטָלְיָה מֶלוֹ דֶה קֵיירוֹז, בתו של פבריסיו, העבירה בסך הכול 86,429.35 ריאל, מהם 84,110.04 בהפקדות ו-2,319.31 בהעברות. מָרְסְיָה אוֹלִיבֵיירָה דֶה אָגוּיָאר, אשתו של קיירוז, העבירה לבעלה 18,864 ריאל. כאן התעורר החשד למנגנון ה"rachadinha".
דו״ח COAF היה בן 422 עמודים וכלל מידע על 75 עובדים ועובדים לשעבר ב-ALERJ. הפעולות החשודות נגעו ל-20 לשכות של חברי פרלמנט ממחנות פוליטיים שונים והסתכמו ביותר מ-207 מיליון ריאל. חשוב לא פחות, התביעה הפדרלית הבהירה שלא כל אדם ששמו הופיע בדוח הפך אוטומטית לחשוד, משום שלא כל תנועה חריגה היא בהכרח בלתי חוקית.
ב-26 בדצמבר 2018 אמר קיירוז ל-SBT Brasil כי הרוויח כסף מקנייה ומכירה של מכוניות וכי יסביר לתביעה את ההפקדות שביצעו עובדי לשכת פלאביו. לדבריו, פלאביו לא היה קשור לתנועות. לשכתו של פלאביו מסרה שקיירוז עבד יותר מעשור כמאבטח וכנהג וכי לא היה ידוע לסנאטור על מידע שמטיל ספק בהתנהלותו. עוד נטען כי עזב את הלשכה כדי להסדיר את פרישתו לגמלאות מהמשטרה הצבאית הברזילאית.
ב-17 בינואר 2019 ביקש פלאביו מבית המשפט העליון לעצור את החקירה, תוך הסתמכות על החסינות והסמכות השיפוטית המיוחדת שלה זכאי סנאטור. השופט לוּאִיס פוּקְס נענה לבקשה. למחרת פרסם Jornal Nacional מידע שלפיו בין יוני ליולי 2017 בוצעו בחשבונו של פלאביו 48 הפקדות, בסך כולל של כ-96 אלף ריאל. כל אחת מהן הייתה בסך 2,000 ריאל, וחלקן בוצעו בתזמון ש-COAF ראה כחריג.
בספטמבר 2019 הושעתה החקירה שוב בהחלטת השופט ז'ילמר מנדס, אך בנובמבר אותה שנה התיר בית המשפט העליון שיתוף נתונים מצד רשות המסים. פלאביו הכחיש את ההאשמות וטען שהמשך החקירה יחשוף את האמת.
ב-18 ביוני 2020 נעצר קיירוז בביתו של עורך הדין פְרֶדֶרִיק וָאסֶף באטיבאיה. ב-19 באוקטובר הגישה התביעה של ריו כתב אישום נגד פלאביו, קיירוז ועוד 15 נאשמים. בנובמבר 2021 ביטל בית המשפט העליון לערעורים את החלטות הערכאה הראשונה שאפשרו גישה לחשבונות הבנק ולמידע הפיסקלי של פלאביו ושל 102 יעדים נוספים. באותו חודש ביטל בית המשפט העליון ארבעה מתוך חמישה דוחות מודיעין פיננסי ששימשו בסיס לחקירה. במאי 2022 נדחה כתב האישום, והתיק נסגר לאחר ביטול הראיות שהושגו באמצעות COAF.
הפרשה לא נעלמה. ביולי 2024 פורסמה במסגרת מבצע Última Milha הקלטה מפגישה שנערכה ב-2020 ובה השתתפו ז'איר בולסונארו, אָלֶכְּסַנְדְרֶה רָמָזֶ'ם, אוֹגוּסְטוֹ הֶלֶנוֹ ועורכות דינו של פלאביו. תוכן השיחה הוצג כמצביע על ניסיון להפעיל לחץ על החקירות. באותו יום דווח כי ז'איר עצמו אמר שפלאביו הוא "האשם הגדול ביותר" בפרשת Furna da Onça. המשטרה הפדרלית טענה גם כי סוכנות המודיעין ABIN, בתקופת ממשל ז'איר בולסונארו, ריגלה באופן בלתי חוקי אחרי מבקרי רשות המסים שחקרו את פלאביו. הוא מצדו טען כי נתוניו החסויים נגישו באופן פלילי מתוך רשות המסים.
מסנאטור של ריו ליורש של אביו
בבחירות 2018 התמודד פלאביו לסנאט מטעם ה-PSL. מועמדותו הוכרזה ב-22 ביולי באותה ועידה שבה הפכה גם מועמדותו של ז'איר בולסונארו לנשיאות לרשמית. פלאביו קיבל 4,380,418 קולות, 31.36% מהקולות הכשרים, ונבחר לסנאט. ב-6 בפברואר 2019 נבחר למזכיר השלישי של הנהלת הסנאט. ב-11 ביוני העניק לו אביו את עיטור מסדר ההצטיינות הימי בטקס לציון קרב ריאצ'ואלו בבסיס חיל הנחתים בברזיליה.
בסנאט בלט בין היתר בשלושה מהלכים: הצעת חוק 5,335/2023 להסדרת נכסים עירוניים שנבנו באופן בלתי חוקי על קרקעות של האיחוד, המדינות והרשויות המקומיות; הצעת חוק 4,082/2024, שנועדה למנוע שחרור זמני של מי שנתפסו על חם בביצוע פשעים חמורים; ותפקידו כמדווח בתיקון החוקתי 3/2022, "PEC das Praias", שנועד להעביר למחזיקים פרטיים זכויות בשטחי חוף השייכים למדינה.
באוגוסט 2026 נטען כי היה לו גם אינטרס אישי בתיקון האחרון. ביולי 2022 הצליח עורך הדין וִילֶר טוֹמָאז דֶה סוֹזָה, המקורב לפלאביו, לקבל במהירות זכויות בשטח חוף שעליו ניצבה אחוזתו של הכדורגלן רִישַׁרְלִיסוֹן באילה קומפרידה, אנגרה דוס רייס.
במרץ 2021 רכש פלאביו אחוזה בשווי כ-6 מיליון ריאל. המחיר עורר מחלוקת לנוכח הכנסתו המוצהרת והחשדות בפרשת קיירוז, אף שחלק מהרכישה מומן באשראי. הוא טען שמכר נכסים אחרים כדי לממן את העסקה, אך באותה עת העסקאות לא הופיעו ברישומי המקרקעין.
מידע כוזב, בית המשפט והמאבק בלולה
במאי 2023 נקנסו פלאביו, נִיקוֹלָאס פֶרֵיירָה, קַרְלָה זַמְבֶּלִי ואדוארדו בולסונארו בעקבות הפצת סרטון שהוצא מהקשרו במהלך מערכת הבחירות של 2022. בית הדין העליון לבחירות קבע כי הסרטון נועד לפגוע במועמדותו של לוּאִיס אִינָסְיוּ לוּלָה דָה סִילְבָה והציג קשר כוזב בין הסיסמה "Faz o L" לבין עידוד שימוש בסמים בקרב ילדים, פשיעה וצנזורה של הרשתות החברתיות.
ב-19 במאי 2023 חויבו פלאביו, מָרָה גַבְרִילִי וקרלה זמבּלי לשלם ללולה 10,000 ריאל לאחר שהפיצו טענה כוזבת שלפיה שילם כדי שלא יקשרו אותו לרצח סלסו דניאל.
באפריל 2026 פתחה המשטרה הפדרלית בחקירה בחשד שפלאביו ביצע עבירת לשון הרע נגד לולה. חודש לאחר מכן הגישה Associação Movimento Brasil Laico תלונה נגד הכומר סִילָאס מַלָפָאיָה, כנסיית Assembleia de Deus Vitória em Cristo וחמישה מועמדים מוקדמים, בהם פלאביו, בטענה לתעמולת בחירות מוקדמת במהלך תפילה. ההליכים הללו תוארו ככאלה שעלולים להשפיע גם על זכאותו להתמודד.
מדונלד טראמפ ועד "שתי פצצות אטום"
היחסים עם ארצות הברית הפכו למרכיב מרכזי בזהותו הפוליטית של פלאביו. ביולי 2025, במהלך כהונתו השנייה של דוֹנַלְד טְרַאמְפּ, השווה פלאביו את המכסים שהטילה ארצות הברית על ברזיל למלחמה וטען כי ברזיל צריכה להתפשר כדי למנוע אסון.
הסנאטור אוֹטוֹ אַלֶנְקָאר הגדיר את הדברים "אבסורד וכניעה בלתי מתקבלת על הדעת" והאשים את פלאביו בשימוש בשפה מפחידה ובהכנעה לאינטרסים של מעצמה זרה. עם זאת, ארצות הברית של טראמפ נותרה נקודת ההתייחסות החשובה ביותר של פלאביו. לאחר הכרזתו כמועמד מוקדם הוא נסע פעמיים לארצות הברית כדי להיפגש עם מנהיגים שמרנים ואנשי ימין קיצוני. נסיעה שלישית תוכננה לסוף מרץ 2026 לקראת נאום ב-CPAC בגרייפוויין, טקסס. טראמפ היה אמור להיות בין המשתתפים, והיו ספקולציות שייתן אות כלשהו של תמיכה בפלאביו, אך לבסוף לא הגיע לאירוע, לראשונה זה כמעט עשור.
הבולסונאריזם
תנועת הבולסונאריזם, שאותה פלאביו מבקש להוביל, צמחה עם עליית הפופולריות של ז'איר בולסונארו והפך לכוח לאומי במיוחד במהלך מערכת הבחירות של 2018. הוא התחזק על רקע משבר ה"פטיזמו", שלטון מפלגת הפועלים, בתקופת דִילְמָה רוּסֶף, והמשבר הפוליטי-כלכלי שהחריף מ-2014. הוא השתלב בגל רחב יותר של עליית הימין החדש והפופוליזם הבינלאומי.
בולסונאריזם מזוהה עם הגנה רטורית על המשפחה, פטריוטיות, שמרנות, סמכותנות, אנטי-קומוניזם, נשק אזרחי, חשדנות כלפי מדע ומוסדות, התנגדות לשמאל ולחלק מתפיסות זכויות האדם ופולחן אישיות סביב ז'איר, שכונה בפי תומכיו "המיתוס". הסופר אוֹלָבוֹ דֶה קַרְוָאלְיוּ הוצג לא פעם כגורו האידאולוגי של התנועה, אף שבולסונארו עצמו טען שממשלתו "חופשית מכבלים אידאולוגיים" ולא הכיר בבולסונריזם כאידאולוגיה רשמית.
שורשי התנועה נקשרו לאנטי-פטיזמו, לתגובה של חלקים מן האליטה והימין למחאות 2013, למשברים הכלכליים של 2008 ו-2014 ולתחושה שמערכות המדינה והפוליטיקה הישנה כשלו. במשך רוב הקריירה שלו היה ז'איר בולסונארו פוליטיקאי חסר מעמד לאומי יוצא דופן, אך הצטברות המשברים הפכה אותו בעיני ציבור גדול למי שיכול "לתקן" את הפוליטיקה הישנה. הוא גם הצליח לקשור בין השמאל, מפלגת הפועלים ותפיסה של הידרדרות מוסרית בחברה.
התנועה מעולם לא הייתה יחידה הומוגנית. היא כללה מחנה צבאי, מחנה אידאולוגי, קבוצות דתיות, גורמי הון ופלגים נוספים בעלי מטרות, אסטרטגיות ושיטות שונות. משום כך תואר הבולסונריזם גם כברית זמנית ולא בהכרח כפרויקט פוליטי אחיד לטווח ארוך.
משפחה, דת ומיתוס פוליטי
אחת מנוסחאות היסוד של הבולסונריזם הייתה "ברזיל מעל הכול ואלוהים מעל כולם". בנאום ההשבעה שלו ב-1 בינואר 2019 הבטיח ז'איר בולסונארו לאחד את העם, להעריך את המשפחה, לכבד את הדתות ואת "המסורת היהודית-נוצרית", להילחם ב"אידאולוגיית המגדר" ולשמר ערכים.
הדתיות הפכה גם למרכיב של פולחן האישיות. בקרב תומכים הוצג בולסונארו כ"נבחר", "מושיע המולדת" ואף כאדם שאלוהים הציל מן הדקירה שעבר משום שהיה מיועד "להציל את ברזיל מן הקומוניזם". הכומרה רוֹמִי בֶּנְקֶה, לעומת זאת, טענה שבולסונארו "מעולם לא ייצג ואינו מייצג" את הרצונות הנוצריים, אלא מיומן בשימוש באמונה.
הסופר ז'וּאָאוּ סֶזָאר דֶה קַסְטְרוֹ רוֹשָׁה תיאר את מלחמת התרבות הבולסונריסטית כמתקרבת לפונדמנטליזם וכ"מפעל סדרתי לייצור אויבים". מתחים עם הקונגרס ובית המשפט העליון חיזקו בקרב חלק מן הבסיס את הרעיון שבולסונארו צריך למשול "ללא הפרעות" של הרשויות האחרות.
פלאביו אימץ חלק גדול מן השפה הזאת. הוא נוצרי אוונגלי, הוטבל ב-2024 בכנסיית Comunidade das Nações של הכומר JB Carvalho בברזיליה יחד עם אשתו פרננדה, ואף הוטבל פעמיים בנהר הירדן: ב-2016 בידי הכומר אֶבֶרַלְדוֹ לצד אביו, וב-2026 במהלך ביקור בחירות בישראל. באותו ביקור הצטלם מתפלל בכותל המערבי. במהלך הקמפיין השתמש במונחים כמו "מלחמה רוחנית", "הצלת נשמות" ו"ניצחון הטוב על הרע", ותמך בחיזוק הקשרים עם נוצרים ציונים ועם הקהילה היהודית, בדומה לשימוש שעשה טראמפ בקבוצות דומות בארצות הברית.
אולבו דה קרוואליו ומלחמת התרבות
אולבו דה קרוואליו השפיע עמוקות על האגף האידאולוגי של ממשל בולסונארו. סביבו פעלו דמויות כמו וֶלֶז רוֹדְרִיגֶס, קרלוס בולסונארו, אַבְּרָהָם וַיְנְטְרָאוּבּ, פִילִיפֶּה מַרְטִינְס ואֶרְנֶסְטוֹ אָרָאוּז'וּ, לצד קבוצות ניאו-פנטקוסטליות המזוהות עם דָמָארֶס אָלְבֶס. האגף הזה תקף את סין, השמאל, התקשורת והתנועות החברתיות, וקידם תיאוריות קשר סביב ההתחממות הגלובלית ומגפת הקורונה.
דה קרוואליו קידם רעיון של "מלחמת תרבות" נגד "מרקסיזם תרבותי", תיאוריית קשר שלפיה השמאל העולמי פועל להרוס את התרבות המערבית. יוצרי קולנוע וגופי תקשורת כמו Josias Teófilo, Lavra Filmes, Mauro Ventura Alves, IVIN Films, Brasil Paralelo, Terça Livre, Senso Incomum, Conexão Política, Reaçonaria ו-Renova Mídia השתתפו בהפצת תפיסות דומות.
לפני כניסתו לתפקיד הבטיח ז'איר "להילחם בזבל המרקסיסטי שהשתלט על מוסדות החינוך". שר החוץ ארנסטו אראוז'ו טען לאחר ההשבעה כי "המרקסיזם התרבותי שלט מתוך מערכת שנראתה ליברלית ודמוקרטית, שנבנתה באמצעות שחיתות, הפחדה ושליטה במחשבה". שר החינוך ולז רודריגס אמר שהמרקסיזם התרבותי "רע לבריאות, לבריאות הנפש, הגוף והנשמה", והוסיף: "אנחנו אנשים אינדיבידואליים. המרקסיזם התרבותי מוחק את זה ורואה בנו המון. אנחנו לא המון, אנחנו יחידים".
האנטי-קומוניזם לא היה רק קישוט. ב-2016 הגיש אדוארדו בולסונארו הצעת חוק שנועדה להפוך את הקומוניזם לעבירה. ביום כניסתו לתפקיד הכריז ז'איר שהעם החל "להשתחרר מן הסוציאליזם". הספר Orvil, שנכתב בידי אנשי צבא לאחר חזרת הדמוקרטיה, הוצג כאחד המקורות לתפיסה שלפיה השמאל חדר למוסדות ברזיל. באוגוסט 2019 הבטיח בולסונארו "לטאטא את החבורה האדומה הזאת", והסיסמה "הדגל שלנו לעולם לא יהיה אדום" הפכה לאחת מסיסמאות המחנה. ב-2023 הוגשה הצעה נוספת להפללת הקומוניזם, הפעם בידי חברת הפרלמנט Coronel Fernanda.
צבא, נשק וזיכרון הדיקטטורה
בתחילת ממשל ז'איר בולסונארו היו בקבינט יותר אנשי צבא מאשר בתחילת הדיקטטורה הצבאית. כמעט 3,000 אנשי צבא שובצו במשרדי ממשלה ובגופים פדרליים, והצבא קיבל תפקידים בתחומים אזרחיים כמו בניית כבישים והגנת האמזונס. הממשלה תכננה להקים כ-200 בתי ספר צבאיים חדשים עד 2023, ובחלק מחומרי הלימוד הופיעה הטענה שהפיכת 1964 הייתה "נחוצה כדי למנוע את התקדמות הקומוניזם".
בולסונארו עצמו הכריז: "אני רוצה עם חמוש". הקלות ברכישת נשק תרמו לעלייה של 200% במכירות נשק ב-2020 לעומת 2019. הבולסונריזם הפך את הזכות לנשק לסמל תרבותי ופוליטי, ופלאביו ומשפחתו המשיכו לתמוך בהקלה על החזקת ונשיאת נשק בידי אזרחים.
במרץ 2021 פרץ עימות חריג בין הנשיא לפיקוד הצבאי. שר ההגנה פֶרְנַנְדוֹ אַזֶבֶדוֹ אֶה סִילְבָה הודח והצהיר ששמר על הכוחות המזוינים כ"מוסדות מדינה". יום לאחר מכן התפטרו יחד מפקדי הצבא, הצי וחיל האוויר, צעד חסר תקדים בתקופת הרפובליקה החדשה. ההתפטרות נתפסה כהתנגדות לפוליטיזציה של הצבא ולכל ניסיון להשתמש בו ככלי של הנשיא.
פלאביו עצמו לא הסתיר את יחסו החיובי לתקופה הצבאית. עמדותיו משנת 2011, יחד עם דגש על ענישה, נשק וצמצום גיל האחריות הפלילית, ממקמות אותו היטב בתוך המסורת הביטחונית של המחנה המשפחתי.
הכחשת מדע ותיאוריות קשר
הבולסונאריזם פיתח גם יחס עוין לחלקים מן הממסד המדעי. במהלך מגפת הקורונה קידם ז'איר בולסונארו הידרוקסיכלורוקווין כטיפול אף שלא נמצאה ראיה מדעית ליעילותו. חברי פרלמנט מן המחנה התנגדו לחיסונים, וארנסטו אראוז'ו תיאר את המגפה כ"קונספירציה גלובליסטית". עוד ב-2019, כאשר עשרות אלפי שריפות פגעו באגן האמזונס, כינה בולסונארו את נתוני המכון הלאומי לחקר החלל "שקרים". שינויי האקלים תוארו על ידו כ"משחק מסחרי".
תיאוריות הקשר התרחבו גם לבחירות. לאחר הפסדו של ז'איר ב-2022 הופצו טענות על הונאה במכונות ההצבעה האלקטרוניות, אף שדוח הכוחות המזוינים לא מצא הונאה. כבר ב-2018 טען בולסונארו שהיה אמור לנצח בסיבוב הראשון, ובאופן אירוני עוד ב-1993 הוא דווקא ביקר את ההצבעה בנייר ודרש מחשוב של הבחירות.
לצדן הופיעו תאוריות כמו "Mamadeira de piroca", שלפיה מפלגת הפועלים תחלק לילדים בקבוקים בעלי פטמות בעלות צורה מינית אם פרננדו חדאד ינצח; שמועות שלולה מת, לקה בהתקף לב, בשבץ או בסרטן והוחלף בכפיל; הטענה שהשבעתו של לולה הייתה מבוימת; והסיפור שלפיו הגנרל אוֹגוּסְטוֹ הֶלֶנוֹ הוא למעשה שליט ברזיל. תאוריות נוספות עסקו ב-5G, בחיסונים, ברדיפת נוצרים ובמקור מגפת הקורונה.
המאבק במוסדות המדינה
סמכותנות היא אחד המאפיינים שחוקרים רבים קישרו לבולסונאריזם. החוקרות מָרִיָה דוֹ סוֹקוֹרוֹ סוֹזָה דֶה אָרָאוּז'וּ ואַלְבָּה מָרִיָה פִּינְיוֹ דֶה קַרְוָאלְיוּ קשרו אותו למסורות של שמרנות, מצ'ואיזם, גזענות, מיזוגיניה ואפליה, ולדפוסים היסטוריים של אליטיזם, כפיפות ואלימות בחברה הברזילאית.
גם ז'ילברטו פריירה כתב כבר במאה ה-20 ב-Casa-Grande & Senzala כי המסורת המהפכנית והליברלית של ברזיל הייתה במידה מסוימת חיצונית, בעוד שחלקים רחבים בציבור עדיין נמשכו ללחץ של ממשל "גברי ואוטוקרטי באומץ".
במהלך ממשל בולסונארו נפוצה גם התאוריה של "התערבות צבאית חוקתית", פרשנות חסרת בסיס משפטי של סעיף 142 לחוקה, שלפיה הצבא רשאי להשתלט זמנית על המדינה בשם השבת החוק והסדר. הסיסמאות "התערבות צבאית", "להפיל את הדיקטטורה של בית המשפט העליון" ו"להשתלט על בית המשפט העליון" הופיעו בהפגנות.
ב-31 במאי 2020 הגיע ז'איר להפגנה בברזיליה, טס מעל הקהל במסוק, ירד אל המפגינים ללא מסכה ורכב על סוס. יום קודם צעדה הקבוצה "300 do Brasil" של סָרָה וִינְטֶר לעבר בית המשפט העליון עם לפידים וזיקוקים ואיומים, במה שהוביל להשוואות לצעדות ימין קיצוני וניאו-נאציות. ביוני ניסה מחנה פרו-בולסונארו להיכנס לקונגרס, ו- Winter וחמישה מחברי קבוצתה נעצרו בחשד להתארגנות פלילית.
ב-28 באוגוסט 2021 אמר בולסונארו כי יש לו רק "שלוש חלופות לעתיד: להיות עצור, להיהרג או לנצח". לקראת הפגנות 7 בספטמבר נשמעו קריאות "לגרש את סין מהשטח הלאומי" ו"להשתלט על בית המשפט העליון". בלילה של 6 בספטמבר ניסו מפגינים לפרוץ אזור חסום בכיכר שלוש הרשויות, והמשטרה השתמשה בגז מדמיע ובתרסיס פלפל. אדוארדו בולסונארו נצפה באזור. למחרת נעצר בריו אדם שנשא אגרופן, סכין ובקבוק תבערה. ב-8 בספטמבר ניסו פעילים להיכנס למשרד הבריאות ועיתונאים הותקפו, ובשמונה מדינות נחסמו כבישים בידי נהגי משאיות תומכי בולסונארו.
לאחר הבחירות של 30 באוקטובר 2022 הפכו המחאות למערכה רחבה יותר. קבוצות ימין קיצוני שלא הכירו בניצחונו של לולה חסמו כבישים ב-23 מדינות ובמחוז הפדרלי, הקימו מחנות ליד בסיסי צבא ודרשו הפיכה צבאית. החסימות גרמו לאובדן מזון, מחסור במוצרים חיוניים, שיבושי תחבורה, ביטולי טיסות, אלימות, פגיעות ואף מקרי מוות.
ב-8 בינואר 2023. כ-4,000 מפגינים קיצוניים צעדו ממפקדת הצבא לכיכר שלוש הרשויות בברזיליה, פרצו את מחסומי הביטחון ופלשו לקונגרס הלאומי, לארמון פלנלטו ולבית המשפט העליון. לולה וז'איר בולסונארו לא היו בברזיליה בזמן הפלישה. בית המשפט העליון הגדיר את המעשים כפעולות טרור. כ-400 בני אדם נעצרו עוד באותו יום, ולמחרת נעצרו כ-1,200 נוספים במחנה שהוקם מול מפקדת הצבא. עד מרץ 2023 כבר נעצרו 2,182 אנשים בגין השתתפות או מעורבות באירועים.
אולי יעניין אותך
מושל המחוז הפדרלי אִיבָּנֵייס רוֹשָׁה פיטר בעקבות האירועים את מזכיר הביטחון הציבורי אַנְדֶרְסוֹן טוֹרֶס, שכיהן בעבר כשר המשפטים בממשל בולסונארו ושהה באורלנדו ביום הפלישה. לולה הורה על התערבות פדרלית במחוז הפדרלי עד 31 בינואר, והשופט אלכסנדרה דה מוראיס הרחיק את איבנייס מתפקידו ל-90 יום, החלטה שבוטלה ב-15 במרץ. מנהיגים פוליטיים וממשלות ברחבי העולם גינו את הפלישה, ורבים השוו אותה להסתערות תומכי דונלד טראמפ על הקפיטול האמריקאי ב-2021. בברזיל הושוותה ההתקוממות גם לניסיון ההפיכה האינטגרליסטי של 1938. יום לאחר הפלישה נערכו הפגנות להגנת הדמוקרטיה בסאו פאולו, ריו דה ז'ניירו, פורטו אלגרה, רסיפה, קוריטיבה, בלו הוריזונטה וערים נוספות.
מהפלישה למתקפת ההתאבדות של 2024
האלימות הפוליטית לא הסתיימה ב-8 בינואר. ב-13 בנובמבר 2024 התרחש בברזיליה פיגוע התאבדות שכלל שני מטעני חבלה: אחד התפוצץ בחניון בית הנבחרים והשני ליד הפסל "הצדק" בכיכר שלוש הרשויות, מול בית המשפט העליון. מבצע הפיגוע זוהה כפרנסיסקו וַנְדֶרְלֵיי לוּאִיס, בן 59, מנעולן שב-2020 התמודד למועצת העיר ריו דו סול במדינת סנטה קטרינה מטעם המפלגה הליברלית.
לואיס תואר כמי שעבר תהליך הקצנה לאחר הפסדו של ז'איר בולסונארו בבחירות 2022. ברשתות החברתיות שלו הופיעו איומים נגד חברי פרלמנט ודמויות ציבוריות ותכנים קיצוניים. לאחר הפיצוצים נסגר אזור שלוש הרשויות, וכוחות ביטחון, ובהם משמר הנשיאות, נפרסו במקום. האירוע זכה לסיקור בינלאומי נרחב במיוחד בשל סמיכותו לפסגת G20 ה-19 בריו דה ז'ניירו.
האם הבולסונאריזם הוא פשיזם?
אחת המחלוקות המרכזיות סביב התנועה היא עצם הגדרתה. חוקרים וכותבים רבים מצאו בו מאפיינים הקשורים לפשיזם, ובהם פולחן מנהיג, אלימות פוליטית, מיליטריזם, התקפות על מוסדות, דה-הומניזציה של יריבים, גזענות, הומופוביה ומיזוגיניה. עם זאת, לא כולם מסכימים שניתן להגדיר אותו כפשיזם במובן ההיסטורי של המילה.
הפילוסופית מָרִילֶנָה שָאוּאִי נמנעה מהגדרה כזאת משלוש סיבות עיקריות. לדבריה, אף שבולסונריזם הוא מיליטריסטי מאוד, הוא אינו מקביל לרעיון הפשיסטי של "עם חמוש"; הלאומנות הקיצונית של הפשיזם ההיסטורי מתקשה להתקיים באותה צורה בעידן הגלובליזציה; והאימפריאליזם הקולוניאלי של הפשיזם ההיסטורי אינו נחוץ בכלכלה ניאו-ליברלית. עם זאת, שאואי זיהתה מאפיינים דומים מאוד: גזענות, הומופוביה, מיזוגיניה, טכנולוגיות של פיקוח ושליטה, וטשטוש מכוון של ההבחנה בין אמת לשקר. היא ציינה גם את הקשר הישיר בין המנהיג לעם תוך עקיפת מוסדות.
ז'ואאו סזאר דה קסטרו רושה הלך רחוק יותר והגדיר את הבולסונריזם כ"גרוע מפשיזם". לטענתו, משטרים טוטליטריים של המאה ה-20 לפחות ניסו תחילה להמיר את היריב ולצרפו למערכת, בעוד שהבולסונריזם אומר למיעוטים להתאים את עצמם או להיעלם. הוא הצביע על אמירתו של ז'איר "בואו נירה בחבורת הפטיסטים מאקרה" לא רק כרטוריקה, אלא כביטוי לפילוסופיה פוליטית שאינה מוכנה להכיר בזכות קיומו של מי שאינו משקף אותה.
אוֹדִילוֹן קַלְדֵיירָה נֶטוֹ, ממובילי Observatório da Extrema Direita Brasileira, טען שהפשיזם נמצא בשורשי הבולסונריזם, גם אם בולסונארו לא ביקש בהכרח להקים מדינה פשיסטית זהה לזו של אירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20. לדבריו, משותפים לשני העולמות רעיונות של התחדשות, טיהור האומה וסילוק יריבים. לעומתו, החוקר אֶלְז'יוֹ טְרִינְדָדֶה תיאר את הבולסונריזם כתנועת ימין קיצוני סמכותנית, אך כזאת החסרה את הבסיסים האידאולוגיים, המפלגתיים והארגוניים של הפשיזם ההיסטורי.
ניאו-נאצים, סמלים והקצנה
במהלך ממשל בולסונארו נרשמה גם עלייה במספר התאים הניאו-נאציים בברזיל. החוקרת אַדְרִיאַנָה דִיאַס העריכה שמספרם עלה מ-75 ב-2015 ל-530 ב-2021. קלדיירה נטו טען כי ניאו-נאצים חשו לגיטימציה כאשר נשיא המדינה נתפס בעיניהם כהומופובי, גזען, מעריץ הדיקטטורה ותומך באלימות. עוד נטען כי כבר ב-2004 נמצאה איגרת של ז'איר בולסונארו בשלושה אתרים ניאו-נאציים.
ביולי 2021 נפגש בולסונארו עם בֵּיאַטְרִיקְס פוֹן שְׁטוֹרְךְ ממפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", נכדתו של שר האוצר במשטר הנאצי לוץ גראף שוורין פון קרוזיגק. במאי 2023 סיפר חבר הקונגרס פָּאוּלוֹ בִּילִינְסְקִי כי סבא-רבא שלו שירת בדיוויזיית הגרנדירים ה-14 של Waffen-SS Galizien וטען שהוא "נלחם במלחמת עולם כדי לשחרר את אוקראינה מציפורני הקומוניזם". ה-Waffen-SS הוגדר במשפטי נירנברג ארגון פושע, והצהרותיו עוררו גינויים מצד מוסדות יהודיים ומוזיאון השואה.
גם השימוש של חברת הפרלמנט ז'וליה זנאטה בזר פרחים על ראשה עורר מחלוקת. היא הגדירה אותו כסמל לנשיות ולתרבות הגרמנית של אוקטוברפסט בבלומנאו, בעוד שמתנגדיה קישרו את האסתטיקה לדימויי התעמולה הנשית של גרמניה הנאצית.
"אלוהים, מולדת ומשפחה"
הבולסונאריזם נקשר גם לאינטגרליזם הברזילאי, התנועה הפשיסטית שהקים פְּלִינְיוֹ סַלְגָאדוֹ. ב-2019 החיה ז'איר בולסונארו את הסיסמה "אלוהים, מולדת ומשפחה" בניסיון להקים את מפלגת Aliança pelo Brasil. באותה תקופה מונה פָּאוּלוֹ פֶרְנַנְדוֹ מֶלוֹ דָה קוֹסְטָה, יועץ ב-Frente Integralista Brasileira, ליועץ במשרד זכויות האדם של דמארס אלבס.
הקשרים היו רחבים יותר. מועמדו של בולסונארו למושל סאו פאולו, רוֹדְרִיגוֹ טָבָרֶס, צולם ב-2018 לצד נשיא FIB כשהוא קורא בסיום "Anauê", ברכה המזוהה עם האינטגרליסטים. לֵוִי פִידֶלִיקְס, מנהיג PRTB, השתמש גם הוא בסיסמה "אלוהים, מולדת ומשפחה". אותה מפלגה הייתה היחידה שהתאחדה עם PSL של בולסונארו בבחירות 2018 וסיפקה את סגן הנשיא, הגנרל המילטון מוראו.
עם זאת, הקשר לא היה זהות מוחלטת. אינטגרליסטים רבים התנגדו לליברליזם הכלכלי ולקרבה הגדולה לארצות הברית ולכן נותרו ביקורתיים כלפי ממשל בולסונארו. קלדיירה נטו הגדיר את הקשר בין המחנות לא כאיחוד, אלא כ"התקרבות אסטרטגית".
מיאנוש קואדרוש ועד הוגו צ'אווס
בולסונארו הושווה גם לנשיא לשעבר ז'אניו קואדרוש. שניהם הציגו את עצמם כאאוטסיידרים המתנגדים ל"פוליטיקה הישנה", השתמשו בדימוי מוסרי ואישי כדי לזכות בתמיכה ציבורית ונכנסו לעימותים עם הקונגרס ועם סגני הנשיא שלהם.
אירונית אפילו יותר הייתה ההשוואה לצ'אביזם. ב-1999 שיבח ז'איר בולסונארו את הוגו צ'אווס והשווה אותו למרשל קסטלו ברנקו. שנים לאחר מכן נטבע המושג "bolsochavismo", שהצביע על קווי דמיון אפשריים בין המשטרים משני קצות הקשת הפוליטית. בין הדוגמאות שהועלו היו ריבוי נשק בידי אזרחים, סכנה להקמת מיליציות פוליטיות, רצון לשנות את מבנה בית המשפט העליון ונטייה לריכוז כוח.
ביולי 2024 אף נוצר רגע משונה במיוחד, כאשר ניקולאס מדורו תקף את אמינות מכונות ההצבעה בברזיל וחזר למעשה על טענה המזוהה עם המחנה הבולסונריסטי. בולסונארו הגיב בציניות באנגלית: "Maduro is my friend", דהיינו ״מדורו הוא חבר שלי״.
טראמפיזם דרום-אמריקאי
אם יש זרם בינלאומי שהבולסונריזם מזוהה איתו יותר מכל, זהו הטראמפיזם. ז'איר כונה שוב ושוב "דונלד טראמפ הברזילאי", ראה בטראמפ מודל ואימץ אג'נדה שמרנית, אנטי-גלובליסטית ומבוססת מלחמות תרבות. שניהם נהנו מתמיכה אוונגלית רחבה ושניהם תקפו את תוצאות הבחירות לאחר הפסד.
באוגוסט 2018 נפגש אדוארדו בולסונארו עם סטיב באנון, מנהל הקמפיין לשעבר של טראמפ. אדוארדו סיפר שבאנון הציע לסייע במודיעין קמפיין, פעילות ברשת וניתוח נתונים, ללא סיוע כספי. בהמשך הצטרף אדוארדו ל-The Movement, רשת בינלאומית של הימין הקיצוני שהקים באנון.
לאחר הבחירות בארצות הברית ב-2020 הטיל בולסונארו ספק בניצחונו של ג'ו ביידן. לאחר הפסדו שלו ב-2022 חזר הדפוס בברזיל, והסתיים בפלישה למוסדות השלטון ב-8 בינואר.
פלאביו אימץ את אותו ציר בינלאומי. ב-2026 נפגש בצרפת עם מָרְיוֹן מָרֶשָׁאל, אחייניתה של מרין לה פן, בישראל עם בנימין נתניהו, ובבחריין עם משפחת המלוכה. הוא ואדוארדו השתתפו בהשבעת חוֹסֶה אַנְטוֹנְיוֹ קַסְט בצ'ילה ושמרו על קשרים עם חאבייר מיליי בארגנטינה. אך ארצות הברית של טראמפ נותרה המרכז האידאולוגי החשוב ביותר שלו.
בין מונרכיה לבולסונאריזם
גם המונרכיזם הברזילאי מצא נקודות חיבור עם התנועה של בולסונארו. בהפגנות נראו דגלי האימפריה לצד דגלי הרפובליקה, כחלק מחיבור סמלי סביב משפחה, מסורת נוצרית וסדר. חלק מהגרסאות של הדגל האימפריאלי אף הותאמו מ-19 ל-27 כוכבים כדי לייצג את כל מדינות ברזיל המודרנית.
דום ברטראן מאורליאנס וברגנסה תמך ברעיון של שיקום לאומי שאחריו תוכל לבוא רסטורציה מונרכית. הוא נפגש עם גורמים בממשל בולסונארו ומצא חפיפה בנושאים כמו התנגדות לנישואים חד-מיניים, הפסקת סימון אדמות ילידיות ואיסור מוחלט על הפלות. מנגד, דום ז'ואאו אנריקה מענף אחר של המשפחה ראה אצל בולסונארו סימנים חמורים של סמכותנות והגן על הדמוקרטיה.
לואיס פיליפה דה אורליאנס א ברגנסה אף נבחר לקונגרס ב-2018 מטעם PSL ובהמשך הצטרף ל-PL. הוא היה מועמד אפשרי לסגנות הנשיא, היה שותף בניסוח המניפסט של Aliança pelo Brasil וקידם רעיונות של כוח רביעי בהשראת "הכוח המתון" בחוקת 1824.
אדוארדו בולסונארו מצדו שיבח את המונרכיות במפרץ הפרסי. ב-2021 אמר כי איחוד האמירויות, בחריין וקטר אמנם אינן דמוקרטיות, אך מציעות איכות חיים גבוהה ו"נפתחות". בפברואר 2026, בבחריין לצד פלאביו, הצהיר כי "המונרכיה מספקת יציבות וחזון ארוך טווח".
הבחירה בפלאביו עצמו כמועמד ב-2026 העצימה את הדיון על מאפיינים שושלתיים בפוליטיקה של משפחת בולסונארו.
מדיניות חברתית: משפחה, להט"ב ומיזוגניה
פלאביו חזר לאורך השנים על חלק מן העמדות השמרניות של אביו. הוא הואשם בהומופוביה בעקבות התבטאויות כמו "הנורמלי הוא להיות הטרוסקסואל" ו"אני בספק אם לאבא כלשהו יש גאווה בכך שיש לו בן הומו". הדברים עוררו גינויים רבים. מגיש CQC מרסלו טאס השיב כי הוא דווקא גאה בבתו ההומוסקסואלית.
ב-2018 הוגשה נגד פלאביו תלונה בעקבות סרטונים שבהם טען ש"ערכת הומואים" ובה הספר Aparelho Sexual e Cia חולקה בבתי ספר מטעם משרד החינוך. בית הדין לבחירות קבע כי מדובר בהפצת מידע שהיה ידוע ככוזב ופגע בדיון הפוליטי.
במרץ 2026 התרחשה תפנית מוזרה. פלאביו הצביע בסנאט בעד הצעת חוק המשווה מיזוגיניה לגזענות. ההצבעה הפתיעה תומכים ופוליטיקאים בימין, ובהם אחיו אדוארדו.
ארבעה ימים לאחר מכן, לאחר הופעתו ב-CPAC בארצות הברית, חזר בו פלאביו מתמיכתו המעשית בהצעה. הוא טען שאינו מסכים איתה, תיאר אותה כמכשיר אפשרי לצנזורה של חופש הביטוי וכינה אותה "מלכודת גדולה של מפלגת הפועלים עבורי". לדבריו, הצביע בעדה רק משום שידע שההצעה ממילא תחזור לבית הנבחרים, שם יקוו חברי מפלגתו לבלום אותה.
דת כמרכיב בקמפיין 2026
ב-2026 כבר לא הייתה הדת רק חלק מן הזהות האישית של פלאביו, אלא כלי ברור בקמפיין. מנהיגים אוונגליים הביעו בו תמיכה בשל "השיח המתון" שלו, והוא הרבה לדבר על "מלחמה רוחנית", "הצלת נשמות" ו"ניצחון הטוב על הרע". במקביל ניסה לחזק קשרים עם נוצרים ציונים ועם הקהילה היהודית.
ביקורו בישראל שילב דת ופוליטיקה. הוא נפגש עם בנימין נתניהו, התפלל בכותל המערבי והוטבל שוב בירדן. יחד עם אדוארדו טען כי אביו כלוא בשל "lawfare", שימוש במערכת המשפט למטרות פוליטיות.
הדגם מזכיר במובהק את השילוב בין דת, שמרנות ופוליטיקה שהפך את האוונגלים לאחד מעמודי התווך של הבולסונאריזם.
מדיניות החוץ שפלאביו מציע
אדוארדו בולסונארו הציג את מדיניות החוץ של ממשל עתידי בראשות פלאביו כמבוססת על "עליונות האינטרסים הלאומיים", שותפויות אסטרטגיות, ערכים דמוקרטיים, שלטון החוק וריבונות. פלאביו עצמו דיבר על דיפלומטיה "ללא מחסומים אידאולוגיים".
אלא שרשימת השותפים שבהם התמקד המחנה הייתה ברורה למדי. ישראל הוצגה כשותפה אסטרטגית בתחומי הטכנולוגיה, החקלאות, הביטחון והחדשנות. איחוד האמירויות ובחריין הוצגו כשער לשווקים עשירים וכמרכזים פיננסיים ולוגיסטיים. צרפת תוארה כגשר לאירופה, וארצות הברית כ"כלכלה הגדולה בעולם ושותפה שאין לה תחליף במסחר, בטכנולוגיה ובביטחון".
הציר האמריקאי נותר המרכז. פלאביו אימץ את הטענה האמריקאית שלפיה ארגוני הפשע המאורגן בברזיל צריכים להיחשב ארגוני טרור, ואף האשים את ממשל לולה בהזנחת הנושא. המשמעות האפשרית של תפיסה כזאת הייתה חמורה, משום שארצות הברית טוענת לזכות לפעול נגד ארגוני טרור גם מחוץ לשטחה.
כאשר ממשלת ברזיל גינתה את המתקפה של הקואליציה הישראלית-אמריקאית נגד איראן, הגדיר פלאביו את ההודעה "בלתי מתקבלת על הדעת". במהלך ביקור בישראל התחייב לפעול לחידוש היחסים הקרובים עם המדינה והאשים את ממשלת לולה באנטישמיות.
פרשת Banco Master: הצל שמלווה את מועמדותו
בעוד פלאביו ניסה לבנות לעצמו דימוי נשיאותי, התפוצצה אחת הפרשות הכבדות ביותר בקריירה שלו. במאי 2026 פורסמו הקלטות שבהן נשמע מנהל משא ומתן עם הבנקאי דָנִיאֶל וּוֹרְקָארוֹ, הבעלים לשעבר של Banco Master, על מימון הסרט Dark Horse, העוסק באביו ז'איר בולסונארו. הסכום שנדון הגיע ל-134 מיליון ריאל.
לפני פרסום ההקלטות הכחיש פלאביו בפומבי שקיבל כסף הקשור לבנק. לאחר הפרסום הודה בקשר עם וורקארו. לפי המידע שפורסם, וורקארו העביר לפחות 61 מיליון ריאל לפרויקט, סכום שהפך את הסרט להפקה היקרה ביותר בתולדות הקולנוע הברזילאי.
בין דצמבר 2024 לנובמבר 2025 ניהל פלאביו שיחות חוזרות עם וורקארו לצורך גיוס הכסף. הוא אף ארגן פגישה אפשרית עם במאי הסרט סַיְרוּס נוֹוְרָסְטֶה והשחקן ג'ים קאביזל. ב-7 בנובמבר 2025 כתב לוורקארו: "כל זה מתאפשר רק בזכותך".
לפי נתונים שהועברו לוועדת החקירה של הפשע המאורגן, Banco Master דיווח ב-2025 על העברת 2.3 מיליון ריאל לחברת Entre Investimentos e Participações, שמימנה את הסרט דרך קרן Havengate Development Fund בארצות הברית. הקרן הייתה בשליטת פָּאוּלוֹ קַלִיקְסְטוֹ, עורך דינו של אדוארדו בולסונארו. המשטרה הפדרלית חקרה אם אדוארדו קיבל כסף מהקרן לצורך שהותו בארצות הברית. אדוארדו הכחיש וטען שמעמדו ההגירתי כלל לא אפשר עסקה כזאת.
הפרסומאי תִיאַגוֹ מִירַנְדָה, שתיווך בין פלאביו, מָרְיוֹ פְרִיאַס ווורקארו, אישר כי הבנקאי העביר סכום השווה לכ-62 מיליון ריאל וכי היה המממן היחיד של הפרויקט עד מעצרו. פלאביו, שהכחיש שעות קודם לכן כל קשר בין וורקארו לסרט, הודה שביקש ממנו כסף אך הכחיש שקיבל ממנו טובת הנאה אישית.
יום לאחר מכן הודה פלאביו ב-GloboNews כי הכסף עבר לקרן שנוהלה בידי עורך דינו של אחיו. הוא גם הודה ששיקר כאשר הכחיש את קשריו עם בעל Banco Master לשעבר, אך טען שהיה כבול להסכם סודיות הקשור למימון הסרט.
ב-15 במאי פורסם שגם אדוארדו חתם בנובמבר 2023 על חוזה שהגדיר אותו מפיק בפועל של Dark Horse יחד עם Go Up ומריו פריאס, כולל אחריות לגיוס ולניהול כספים. בנספח לחוזה הוא תואר גם כ"מממן". תיאגו מירנדה תיווך, לפי הפרסום, בהעברת כסף מברזיל לארצות הברית "בהדרגה".
ב-19 במאי נחשף שגם מריו פריאס היה בקשר ישיר עם וורקארו. בהקלטה מ-11 בדצמבר 2024 הודה לו על תמיכתו בסרט ואמר שהפרויקט "יגע בלבבות רבים" ויהיה חשוב למדינה.
קָרִינָה פֶרֵיירָה דָה גָמָה, בעלת Go Up Entertainment, אמרה כי וורקארו מימן יותר מ-90% מתקציב Dark Horse. התקציב שכבר בוצע עמד על כ-65.7 מיליון ריאל, או 13 מיליון דולר, ומתוכם 61 מיליון ריאל הגיעו מוורקארו מתוך התחייבות כוללת של 134 מיליון ריאל.
ב-9 ביוני פורסמו העתקים של העברות SWIFT ונתוני הנהלת החשבונות של Go Up. ב-23 ביולי אישר שופט בית המשפט העליון אַנְדְרֶה מֶנְדוֹנְסָה לפתוח בחקירה בעקבות בקשת המשטרה הפדרלית וחוות דעת חיובית של התובע הכללי.
בספטמבר 2026 נחשף תשלום נוסף של 1,666,667 דולר מ-16 בספטמבר 2025, שסתר את טענתו של פלאביו כי התשלום האחרון מוורקארו בוצע במאי. לאחר לחץ נוסף של פלאביו ב-22 באוקטובר, שבו כתב כי הצילומים כבר ביום השלישי וכי ההפקה "על הקצה", השיב וורקארו: "תשאיר את זה לי… שחררתי עוד אחד".
הסכום הידוע שהועבר עלה מ-10.6 מיליון ל-12.3 מיליון דולר. אַנְטוֹנְיוֹ קַרְלוֹס פְרֵיישׁוֹ ז'וּנְיוֹר, הידוע כ"מיניירו", סיפר במסגרת הסדר עם התביעה שביצע שבע העברות לבקשת וורקארו, בסך כולל של 12.3 מיליון דולר, כ-69 מיליון ריאל, לקרן Havengate. הוא טען גם שמסר מזומנים, לרבות במזוודות, לאנשים שנקבעו בידי וורקארו.
ב-10 בספטמבר הפכו מריו פריאס וקרינה גאמה ליעדים של מבצע Make Up של המשטרה הפדרלית, בחשד להטיית כספי ציבור שהגיעו מתיקונים תקציביים לארגונים הקשורים להפקה. המשטרה החרימה גם שבעה כלי נשק בביתו של פריאס.
בתקופה שבין 3 ל-29 ביולי ניסתה הגנתו של פלאביו ארבע פעמים להעביר חקירות שנוהלו אצל השופט פְלָאבְיוּ דִינוֹ לאחריותו של אנדרה מנדונסה, שמונה לבית המשפט העליון בידי ז'איר בולסונארו.
הקשרים עם וורקארו רגע לפני המעצר
החומר שנאסף מהטלפון של וורקארו חשף עד כמה הקשר עם פלאביו היה קרוב. בארבעת הימים שקדמו למעצרו הראשון של הבנקאי, ב-17 בנובמבר 2025, ניסה הסנאטור ליצור עמו קשר שוב ושוב באמצעות הודעות, שיחות שלא נענו והודעות קוליות.
ב-13 בנובמבר ביקש פלאביו לשוחח איתו בטלפון. למחרת התקשר ולא נענה. ב-15 בנובמבר ביקש שוב קשר ישיר. ב-16 בנובמבר, ערב המעצר, סיפר וורקארו שהוא בכנסייה ושיתקשר בהמשך. פלאביו השיב:
הקשר התקיים בזמן ש-Banco Master כבר היה תחת לחץ כבד. ב-3 בספטמבר 2025 דחה הבנק המרכזי את רכישתו המתוכננת בידי Banco Regional de Brasília. כאשר התגברו ניסיונות הקשר, כבר היה ידוע שהמשטרה הפדרלית חוקרת עבירות אפשריות הקשורות לניהול הבנק ושיש לחץ לפירוקו. מסמכים מן הטלפון של וורקארו הצביעו על כך שחשש מצעדים משפטיים וניסה למצוא דרך לעזוב את המדינה. בשלב הזה הציע פלאביו שאחיו אדוארדו יוכל לסייע לו במפגש באיחוד האמירויות, לשם ביקש וורקארו להגיע בניסיון למכור את הבנק.
הודעות נוספות מדצמבר 2024 תיעדו דיונים על פגישה אפשרית בין וורקארו, ז'איר ופלאביו בולסונארו. וורקארו ביקש לשמור את העניין בסוד וכתב ששיחה כזאת עלולה "לחסל" אותו. עם זאת, לא נקבע מהחומר אם הפגישה אכן התקיימה.
ב-23 בספטמבר 2026 נחשף כי ב-19 בינואר 2025 טס פלאביו מפורט לודרדייל לברזיליה במטוס מנהלים Legacy 650, מספר רישום PP-NLR. לצדו היו אשתו פרננדה, שתי בנותיו ועורך הדין ואיש העסקים וילר טומאז דה סוזה.
המטוס היה בבעלות משותפת באמצעות Fraction 024 Administração de Bem Próprio S.A. אחת משלוש המניות הייתה בבעלות וילר טומאז, אחת בידי מייסד TOTVS לָאֶרְסְיוֹ קוֹסֶנְטִינוֹ, והשלישית נרכשה בסוף 2024 בידי Prime You, חברה שבה היה וורקארו שותף. Prime You הייתה גם מעורבת בהפעלת המטוס דרך Prime Aviation Táxi Aéreo e Serviços.
הטיסה התרחשה ממש בזמן המשא ומתן על מימון Dark Horse. לפי לוח הזמנים אמור היה להתבצע תשלום ראשון ב-20 בינואר 2025, יום לאחר חזרתו של פלאביו לברזיל. באותו יום ביקש מתיאגו מירנדה להאיץ את הבדיקה המשפטית של ההשקעה. התשלום הראשון עבר בפועל רק בפברואר.
כך, אותו מטוס הפך מאוחר יותר לנושא לביקורת מצד פלאביו לאחר שהתגלה שגם השופט אלכסנדרה דה מוראיס טס בו במהלך אותה שנה, לפני שנחשפה טיסתו של פלאביו עצמו.
דצמבר 2025: האב בוחר יורש
ב-5 בדצמבר 2025 הכריז פלאביו רשמית על מועמדותו המוקדמת לנשיאות. לדבריו, ההחלטה נמסרה לו בידי אביו בעת ביקור בבית הכלא של המשטרה הפדרלית בברזיליה.
ההחלטה נמסרה מראש ל-PL ולמושל סאו פאולו טַרְסִיזְיוֹ דֶה פְרֵייטָס, שנחשב קודם לכן למועמד המרכזי לקבל את תמיכת ז'איר. הבחירה בפלאביו אותתה שטארסיזיו יתמקד בניסיון להיבחר מחדש במדינתו. אדוארדו בולסונארו ונשיא PL וַלְדֶמָאר קוֹסְטָה נֶטוֹ תמכו בבחירה.
השוק הפיננסי הגיב בשלילה. הדולר זינק ביותר מ-2% והבורסה בסאו פאולו צנחה ב-4.11%, לאחר ששברה שיא רק ימים קודם לכן. פלאביו אמנם קיבל את ברכת האב, אבל לא זכה לתמיכה אחידה בתוך הימין. שיעורי דחייה גבוהים, חוסר תמיכה של מנהיגי מפלגות ותדמית של המשך בולסונריזם רדיקלי הכבידו על מועמדותו.
במחצית הראשונה של 2026 החלו ניסיונות למצוא מועמד או מועמדת לסגנות הנשיא שירחיבו את קהל התמיכה. הסנאטורית טֶרֶזָה קְרִיסְטִינָה נחשבה אופציה מועדפת לחיזוק הקשרים עם החקלאות והשוק הפיננסי. קלריסה טרסיו הוצגה כאפשרות לפנות לאוונגלים ולצפון-מזרח, וסימון מרקטו כאפשרות לקהל נשי וקתולי. רומאו זמה הוזכר כ"סגן אידיאלי", אך בחר להתמודד בעצמו. גם סירו נוגיירה הוזכר, אך פלאביו התרחק ממנו בשל האשמות שנקשרו למבצע Compliance Zero ולפרשת Banco Master.
המשבר עם מישל בולסונארו
ב-24 ביוני 2026 פרסמה מישל בולסונארו ברשתות החברתיות טקסט שבו טענה שפלאביו השפיל והתייחס אליה רע. באותו יום פרסם פלאביו התנצלות פומבית. המשבר עורר גם מחלוקת בתוך האגף הנשי של המפלגה הליברלית לאחר שפאולו פיגיירדו העיר כי "נשים מצביעות רע", אמירה שגררה תגובות מצד חברות המפלגה ואף הצהרות תמיכה בזכות הבחירה של נשים.
ב-23 ביולי, לאחר כמעט חודש של ריחוק פומבי, פרסם פלאביו התנצלות נוספת וביקש ממישל לתמוך במועמדותו. באותו יום פרסמה מישל סרטון שבו קיבלה את ההתנצלות והביעה נכונות לשוחח עמו ולתמוך בו. הפיוס הגיע יומיים בלבד לפני ועידת המפלגה.
25 ביולי 2026: פלאביו הופך למועמד רשמי
ב-25 ביולי 2026 הפכה מועמדותו לרשמית בוועידת המפלגה הליברלית ב-Mercado Pago Hall שב-Arena Pacaembu בסאו פאולו. באירוע השתתפו חאווייר מיליי, ולדמאר קוסטה נטו, טארסיזיו דה פרייטס ומנהיגים נוספים.
אחד הרגעים יוצאי הדופן היה הקרנת סרטון שנוצר בבינה מלאכותית ודימה את דמותו וקולו של ז'איר בולסונארו. האווטאר הודיע תחילה שמדובר בסימולציה ואז הביע תמיכה בפלאביו והכריז עליו כיורשו. מפלגת הפועלים הגישה בעקבות זאת תלונות לבית הדין לבחירות ולבית המשפט העליון בטענה שהדבר עלול לעקוף את המגבלות שהוטלו על ז'איר, שהיה במעצר בית ונאסר עליו לפרסם מסרים פוליטיים. עורכי דינו של ז'איר טענו שלא אישר שימוש בדמותו, בעוד קמפיין פלאביו טען שהשימוש בבינה מלאכותית הוצהר בגלוי ולא נועד להטעות.
בחירת הסגן נותרה פתוחה. בין השמות שהועלו היו טרזה כריסטינה, דניאלה מרקס, ביה קיסיס, רנטה אבראו, ז'וליה זנאטה, סימון מרקטו, פריסילה קוסטה, רוז'ריו מריניו ומרקוס פונטס. הקמפיין רמז פעמים אחדות שהוא מעדיף אישה כדי לשפר את מצבו בקרב נשים.
אלא שמפלגות המרכז לא הצטרפו. Progressistas, Republicanos, União Brasil ו-Podemos בחרו להישאר ניטרליות במרוץ לנשיאות, והאפשרויות למועמד חיצוני הצטמצמו. ב-5 באוגוסט הודיע פלאביו שהסגן שלו יהיה חבר הקונגרס אַלְפְרֵדוֹ גַסְפָּר. כך נוצרה רשימה "טהורה" של PL בלבד, ביטוי לבידוד המפלגה במערכת הבריתות הארצית.
ב-13 באוגוסט התברר שפלאביו מופיע במערכת בית הדין לבחירות כחבר במפלגת Missão ולכן לא יכול לרשום את מועמדותו מטעם PL. בית הדין קבע שלא מדובר בפריצה, אלא בשיוך שבוצע שלא כדין בידי אדם בעל פרטי גישה למפלגה. עוד באותו יום החזיר נשיא בית הדין, השופט נוּנֶס מַרְקֶס, את שיוכו ל-PL ומחק את השיוך ל-Missão. שעות לאחר מכן נרשמה מועמדותו, ופלאביו הצהיר על נכסים בשווי 8.186 מיליון ריאל.
"בולסונאריזם מתון" או אותו מחנה באריזה אחרת?
פלאביו מנסה להציג את עצמו כנציג של "בולסונריזם מתון" וכשמרן המסוגל להרחיב את הקואליציה מעבר לבסיס הקשה של אביו. אבל הקריירה שלו מקשה לנתק אותו מן הקו האידאולוגי של המשפחה. עמדותיו בנושאי משטר צבאי, נשק, גיל אחריות פלילית, מיליציות, זכויות להט"ב, דת ומדיניות חוץ משתלבות היטב במערכת הערכים של המחנה הבולסונריסטי.
גם בזירה הבינלאומית הוא פנה לאותם שותפים: טראמפ והימין האמריקאי, נתניהו, חאבייר מיליי, חוסה אנטוניו קאסט, מריון מרשל ומונרכיות שמרניות במפרץ. בתוך ברזיל הוא מסתמך על רשת מפלגתית, משפחתית ואוונגלית שנבנתה סביב אביו.
מאמר ב-Congresso em Foco הגדיר את מועמדותו "שברירית וחסרת עקביות", וטען שהיא מבוססת יותר על ירושת אביו מאשר על הישגים עצמאיים.
עורך דין, עסקים והחיים מחוץ לפרלמנט
לצד הפוליטיקה פעל פלאביו גם כעורך דין. משרדו, Flávio Bolsonaro Sociedade Individual de Advocacia, רשום בשותפות עם לֶטִיסְיָה קָאֶטָנוֹ דוֹס רֵייס ופועל מאחוזה ב-Setor de Mansões Dom Bosco שב-Lago Sul בברזיליה, שנרכשה ב-2021 תמורת 5.97 מיליון ריאל.
פלאביו הסביר שחלק מן הכנסותיו כעורך דין שימשו למימון הבית. אולם עד יוני 2022 לא נמצאו תיקים שבהם הופיע כעורך דין במחוז הפדרלי או בריו דה ז'ניירו, שני המקומות שבהם היה בעל רישיון תקף.
בהמשך ייצג שותפים של גְלָאִידְסוֹן אָקָסְיוֹ דוֹס סַנְטוֹס, שכונה "פרעה של הביטקוין", שנאשמו בעבירות נגד המערכת הפיננסית, ניהול מרמתי וארגון פשיעה בהונאה שהגיעה לכ-38 מיליארד ריאל. הוא ייצג גם ארבעה שוטרים שהואשמו במארב בפאבלה וידיגל בריו, יחד עם עורך הדין פאולו קליין, שבעבר ייצג את פבריסיו קיירוז.
פלאביו השתתף גם בהגנתו של השוטר בְּרוּנוֹ דֶלָרוֹלִי, שהואשם בהריגת הילדה אנה קלרה משאדו בת החמש בירי מרובה במהלך סיור שגרתי. הוא חתם על ערעור לבית המשפט העליון לערעורים שנועד למנוע את העמדת דלרולי בפני חבר מושבעים, אך הבקשה נדחתה. הסיפור זכה לפרק בסדרה Revelando בהגשת השחקנית קמילה פיטנגה.
בדיקה של O Globo מיולי 2026 מצאה את פלאביו מעורב ב-18 תיקים, מבלי לכלול תיקים חסויים. משרדו הוציא גם חשבונית של 500 אלף ריאל בגין "ייעוץ משפטי" לחברה שהייתה קשורה לפרשת Banco Master וקיבלה 58 מיליון ריאל מן הבנק בין 2024 ל-2025. רואה החשבון של המשרד, אלכסנדרה קאטנו דוס רייס, אחיה של שותפתו לטיסיה, נעצר בפרשת המעילות ב-INSS.
פלאביו הצטרף גם רשמית לצוות המשפטי של אביו. המהלך העניק לו גישה רחבה יותר לז'איר בכלא וגישה מלאה להליכים המשפטיים הנוגעים לו.
מגרפן ועד שוקולד
פלאביו פעל גם כאיש עסקים. חברת Bravo Grafeno שלו, בעלת הון רשום של 100 אלף ריאל, מוכרת קסדות ומגינים מגרפן ומשתמשת בז'איר בולסונארו כפרזנטור. משרד החברה נמצא בחדר מסחרי בברזיליה ששימש גם את אַנְטוֹנְיוֹ קַרְלוֹס קָמִילוֹ אַנְטוּנֶס, "Careca do INSS", שנקשר לפרשת ההונאה ב-INSS.
בין 2015 ל-2020 היה פלאביו שותף ב-Bolsotini Chocolates e Café Ltda., שהפעילה סניף של Kopenhagen בקניון Via Parque בריו, יחד עם אלכסנדרה פֶרֵיירָה דִיאַס סַנְטִינִי. השותפות פורקה והחנות נמכרה ב-2020, באותה תקופה שבה הוגש כתב האישום בפרשת קיירוז.
חוקרים שמו לב לכך שהנהלת החשבונות של החנות לא הראתה את הזינוק במכירות שהיה צפוי בתקופת חג הפסחא. התביעה טענה שהעסק שימש לכאורה להחדרת כספים ממנגנון ה-rachadinhas לנכסיו של פלאביו בלי לעורר חשד. בעל העסק שמכר להם את החנות, קְרִיסְטְיָאנוֹ קוֹרֵיאָה סוֹזָה אֶה סִילְבָה, טען ב-Jornal Nacional שהחנות מכרה מוצרים במחירים נמוכים ממחירון Kopenhagen אך רשמה בחשבוניות את המחיר המלא. בית המשפט העליון לערעורים פסל את הראיות שנאספו בערכאה הראשונה, ופלאביו לא הועמד לדין בפרשה.
ב-2023 תבע שותפו לשעבר סנטיני 1.47 מיליון ריאל בטענה לחלוקת רווחים לא שוויונית ולהוצאות שלא הוחזרו. ב-2026 שב הסכסוך לכותרות לאחר שסנטיני פרסם צילומי מסך של הודעות WhatsApp שיוחסו לפלאביו ובהן בקשות להזמנת שירותי מין. סנטיני טען גם שפלאביו בגד באשתו במסיבות פרטיות עם נערות ליווי ושהדבר גרם למשבר בנישואים, אף שפרננדה נשארה עמו.
פלאביו כאדם פרטי וכמותג פוליטי
פלאביו נשוי לפרננדה ואב לשתי בנות. בחייו הציבוריים קשה להפריד את האדם מן המשפחה. אפילו הכינוי "01" מגדיר אותו קודם כול כבן הראשון של ז'איר. ב-2026 הופיע גם בסרט התיעודי A Colisão dos Destinos בתפקיד עצמו. במקביל ניסה הקמפיין שלו לייצר דמות נשיאותית עצמאית: איש משפחה, אוונגלי, עורך דין, סנאטור וממשיך הדרך של אביו, אך כביכול בגרסה מרוככת וממלכתית יותר.
אלא שכמעט כל פרק בקריירה שלו מחזיר את הסיפור אל אותה נקודת מוצא: ז'איר בולסונארו. הכניסה לפוליטיקה, העלייה הארצית, המפלגה, הבסיס האוונגלי, קשרי החוץ, השפה של מלחמת התרבות ואפילו מועמדותו לנשיאות נשענים על המותג המשפחתי.
תקוות הימין או מבחן ההישרדות של הבולסונאריזם?
פלאביו בולסונארו הגיע לבחירות 2026 לא כמועמד שפרץ מבחוץ והשתלט על מחנה פוליטי, אלא כיורש שמונה מבפנים. זהו הבדל מהותי. אביו הפך במשך שנים מפוליטיקאי שולי לדמות שסחפה מיליוני ברזילאים והעניקה את שמה לתנועה. פלאביו קיבל לידיו תנועה שכבר קיימת, בסיס שכבר אורגן, שפה שכבר נוסחה וסמלים שכבר נטענו במשמעות.
אבל הוא קיבל יחד איתם גם את המטען. פרשות ה-rachadinha, יחסיו ההיסטוריים עם אנשי מיליציות, Banco Master, Dark Horse, ההסתבכויות המשפטיות, שיעורי הדחייה והקושי להשיג שותפים פוליטיים מחוץ ל-PL אינם הערות שוליים במסע שלו לנשיאות. הם חלק מן השאלה האם "בולסונריזם מתון" הוא באמת מוצר פוליטי חדש, או בעיקר ניסיון להעניק תדמית חדשה למותג קיים.
הבולסונריזם עצמו מעולם לא היה רק ז'איר. הוא חיבר אנשי צבא, אוונגלים, שמרנים חברתיים, ליברלים כלכליים, תומכי נשק, אנטי-קומוניסטים, לאומנים, מתנגדי הממסד ופלגים של הימין החדש. דווקא משום כך העברת ההנהגה לבן אינה מובנת מאליה. התנועה שנבנתה סביב כריזמה אישית צריכה כעת להוכיח שהיא יכולה להתקיים כשאותו אדם כבר אינו המועמד.
פלאביו רוצה להיות התשובה. מערכת הבחירות של 2026 היא המבחן אם שם המשפחה לבדו יכול לשמש גשר בין תקופה אחת לאחרת, או שהבולסונריזם הגיע לנקודה שבה עליו לבחור אם להפוך מתנועה של אדם אחד למסורת פוליטית של ממש.
במובן הזה, הבחירות הן גם משאל עם בלתי רשמי על השאלה מי, אם בכלל, רשאי לרשת את "המיתוס".
אם הגעתם עד כאן, המשיכו לקרוא באתר על התנועות, המשברים והאישים ששינו את הפוליטיקה של אמריקה הלטינית, או שתפו את הכתבה עם מי שמנסה להבין כיצד משפחה אחת הפכה לאחת התופעות הפוליטיות המשפיעות בברזיל.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
כל ההיסטוריה. כל שבוע. אצלכם.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
