ערבי מוסלמי מתוניסיה שהציל עשרות יהודים בתקופת השלטון הנאצי, אך לא הוכר כחסיד אומות העולם • סיפור מורכב על אומץ, נסיבות והחלטות היסטוריות.

ח'אלד עבד אל-והאב, אזרח תוניסאי מוסלמי, הציל בתקופת מלחמת העולם השנייה שתי משפחות יהודיות: משפחות בוכריס ואוזן/ בסך הכול כמה עשרות יהודים, כשהסתיר או אירח אותם בחוותו בעיר מהדיה. למרות זאת, הוא לא הוכר כחסיד אומות העולם, לאחר שמועצת "יד ושם" דחתה פעמיים את ההמלצות להעניק לו את האות, בטענה כי ההצלה לא נעשתה תוך סיכון אישי. למרות סירוב הממסד הישראלי להכיר בו, הוא כונה ״שינדלר התוניסאי״ וזכה להוקרה והערכה בקרב יהודי תוניסיה.

רקע

ח'אלד עבד אל-והאב נולד בשנת 1911 למשפחה תוניסאית אריסטוקרטית. אביו שימש כשר התרבות בממשלת תוניסיה, ולפני כן כקאדי. כבר כאן עולה תמונה של אדם שגדל בסביבה בעלת מעמד והשפעה. בצעירותו עזב את תוניסיה לתקופה של כמה שנים והתגורר בניו יורק. שם עבד כצלם דוגמנות ולמד תחומים מגוונים: ארכיטקטורה, תולדות האמנות וארכאולוגיה. חזרתו לתוניסיה התרחשה סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, רגע מכריע שהוביל אותו להימצא במקום הנכון בזמן הנכון – או אולי בזמן המסוכן ביותר.

תוניסיה תחת השלטון הנאצי

בנובמבר 1942 היה ח'אלד בן 32. באותה עת תפסה גרמניה הנאצית את השלטון בתוניסיה באופן ישיר, במקום ממשלת וישי ששלטה במדינה עד אז. בתוניסיה חיו אז כמאה אלף יהודים. עם ההשתלטות הנאצית החלה מיד פעילותה של מכונת ההרג הנאצית.

אולי יעניין אתכם גם

רודריק “רודי” אדמונדס: הסמל שסירב להפריד יהודים בשבי הנאצי

ההתנגדות האחרונה: על מרד גטו ורשה

יוליאן אליאש חורונז'יצקי: הרופא שהפך למנהיג מחתרת בטרבלינקה

סֶלָאחַטִין אוּלְקוּמֵן: הדיפלומט הטורקי שהציל את יהודי רודוס

מילטון הרשי: האיש שהפך שוקולד למורשת עולמית

הירווארד "המתעורר": רובין הוד האמיתי?

עם כניסת הנאצים למדינה הגיעו גם כוחות הגסטאפו ובהוראת המשטר נבנו מחנות עבודה, אליהם נלקחו גברים יהודיים בכפייה. בדומה למה שנעשה באירופה, תחילה יהודי תוניסיה חויבו לענוד טלאי צהוב ועל כולם הוטלו מגבלות תנועה ותעסוקה. עד שחרור תוניסיה במאי 1943 על ידי בעלות הברית, הספיקו הנאצים לשלוח כ-5,000 יהודים למחנות עבודה, ו-160 יהודים לצרפת ומשם למחנות הריכוז. בנוסף לכך, הוקם יודנראט מקומי, נלקחו בני ערובה, רכוש יהודי הוחרם והוטלו עונשים כספיים כבדים על הקהילה. הקהילה נדרשה לספק את צורכי הצבא הגרמני, ובית הכנסת בבירה תוניס הוסב למחסן גרמני ולאורווה לסוסי הצבא הנאצי.

יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, מתו בצעדות מוות, או נספו מרעב, מחלות והפצצות. רק שחרור תוניסיה עצר את התהליך הקטלני הזה בראשיתו.

פעולות ההצלה במהדיה

באותה תקופה שימש ח'אלד עבד אל-והאב כמתורגמן ואיש קשר בין הנאצים לבין האוכלוסייה המקומית בעיר מהדיה. תפקיד זה העניק לו גישה למידע ולתנועות של הקצינים הנאצים.

לפי גרסה אחת, כאשר נודע לו שקצינים נאציים מתכננים לעצור את אודט בוכריס, יהודייה מהאזור, הוא פעל במהירות. עבד אל-והאב החביא אותה יחד עם 24 מבני משפחתה בחווה שלו, שם שהו במשך ארבעה חודשים – עד סוף הכיבוש הנאצי בתוניסיה. המסתור נמשך ארבעה חודשים.

כך או כך, מדובר בכמה עשרות יהודים שניצלו בזכות פעולותיו.

עדויות, מחקר וחשיפת הסיפור

הסיפור של ח'אלד עבד אל-והאב נחשף באופן רחב יותר הודות למחקרו של רוברט סטלוף, סופר והיסטוריון אמריקאי יהודי. סטלוף חקר את יחסם של הערבים לשואה וגילה תופעה נפוצה של הכחשת השואה בקרבם. עם זאת, במקביל, מצא גם מקרים של ערבים שהצילו יהודים במהלך השואה. את ממצאיו פרסם בספר שיצא בשנת 2006, שתורגם גם לעברית ויצא לאור בהוצאת "יד ושם" ודביר תחת השם "בין צלב הקרס לסהרה".

במסגרת ספר זה נחשף גם סיפורו של עבד אל-והאב. בשנת 2009 הופק סרט תיעודי על סיפורו, שהוסיף להפצת המודעות לפועלו.

המחלוקת סביב ההכרה כחסיד אומות העולם

למרות פעולותיו, מועצת "יד ושם" דחתה פעמיים את ההמלצות להכיר בח'אלד עבד אל-והאב כחסיד אומות העולם. הנימוק המרכזי היה כי אמנם שתי המשפחות ניצלו, אך ההצלה לא כללה סיכון אישי ממשי מצד עבד אל-והאב, תנאי הכרחי לקבלת האות.

לפי המידע שנאסף, יהודי מהדיה כבר גורשו מבתיהם ורכושם הוחרם, אך באותה עת שלב הגירושים למחנות ההשמדה היה עדיין בתחילתו. בשל כך, נוצר צורך למצוא ליהודים מקלט חלופי, והחווה של עבד אל-והאב שימשה כאחד המקומות הללו.

עם זאת, לפי המידע שהצטבר, הנאצים ידעו על כך שהוא מארח את המשפחות היהודיות ואף הגיעו לביקורים סדירים לצורך ספירת היהודים. בנוסף, היהודים יכלו לבקר זה אצל זה גם במקומות מחסה אחרים, והיו ערבים שכנים נוספים שאירחו יהודים מגורשים. יתרה מזו, היהודים נעזרו בגלוי בשירותי בית החולים הצבאי האזורי כאשר נזקקו לתרופות.

כל אלו הובילו למסקנה כי אמנם הייתה כאן הצלה, אך לא תחת סיכון אישי ישיר, ולכן אין הצדקה להענקת התואר.

על כל פנים, מוזיאון השואה של סטיבן שפילברג כן הכיר בעבד אל ואהב כ״חסיד אומות העולם״ והעניק לו את התואר במוזיאון השואה בארצות הברית. המידע יתברר טוב יותר לאחר שהארכיונים הצרפתיים החלו לשחרר יותר מסמכים וניתן היה לחקור את המצב לאשורו באופן קל יותר.

חייו לאחר המלחמה

לאחר תום מלחמת העולם השנייה היגר ח'אלד עבד אל-והאב לצרפת. שם נשא לאישה שחקנית קולנוע. הוא מת בשנת 1997 בגיל 86. אחריו הותיר בת בשם פאיזה, ובת נוספת מנישואיו לשחקנית מוונצואלה. אף חאלד עבד לא זכה מעולם לבקר בישראל, בתו פאיזה ביקרה בביקור מרגש מאוד בארץ, סיפרה על הערצת אביה לישראל ואף שמעה על ההוקרה שהוא זכה לה בקרב יהודי תוניסיה.

סיפורו של ח'אלד עבד אל-והאב מציב בפני הקורא מציאות מורכבת. מצד אחד, אדם שהעניק מחסה והציל עשרות יהודים בתקופה מסוכנת. מצד שני, ההכרעה ההיסטורית הרשמית שקובעת כי לא התקיים סיכון אישי מספק כדי להעניק לו את התואר "חסיד אומות העולם". המקרה הזה מזמין מבט מעמיק על הקריטריונים להכרה, על נסיבות היסטוריות משתנות, ועל המשמעות של מעשה הצלה בתוך מציאות של רדיפה.

חומר מעשיר לקריאה

רוברט סטלוף, ״בין צלב הקרס לסהרה״, הוצאת דביר.

רוברט סטלוף, "בין חסידי אומות העולם" (Among the Righteous: Lost Stories from the Holocaust's Long Reach into Arab Lands), הוצאת "יד ושם".

חומר מעשיר לצפייה

סיפורו תואר בהרחבה בסרט הטלוויזיה ״בין חסידי אומות העולם: סיפורים אבודים מהשואה בארצות ערבי״, ששודר ברשת PBS בארצות הברית וזמין לצפייה גם ביוטיוב.