ב־27 בספטמבר 1777, בזמן שהצבא הבריטי התקדם לעבר פילדלפיה והמהפכה האמריקאית עמדה בפני רגע מסוכן, התרחש פרק יוצא דופן בתולדות ארצות הברית. • חברי הקונגרס הקונטיננטלי נמלטו מערבה עם מסמכי השלטון והגיעו ללנקסטר שבפנסילבניה. הם התכנסו בבית המשפט המקומי, קיבלו כמה החלטות, וכעבור שעות ספורות החליטו לברוח שוב. • כך הפכה לנקסטר לבירת ארצות הברית למשך יום אחד בלבד.
במהלך המהפכה האמריקאית שימשה העיר לנקסטר שבפנסילבניה כבירת ארצות הברית, למשך יום אחד בלבד.
מנהיגי האומה הצעירה נמלטו אל העיר שבפנים הארץ בשעה שהבריטים התקדמו לעבר פילדלפיה בספטמבר 1777. הם קיימו ישיבה אחת בבית המשפט המקומי, ולאחר מכן המשיכו ליורק.
הקונגרס הקונטיננטלי השני כבר סיים את ישיבתו לאותו יום כאשר הגיע מכתב לנשיא הקונגרס, ג’ון הנקוק. במכתב מ-18 בספטמבר 1777 מסר לוטננט קולונל אלכסנדר המילטון אזהרה חמורה: “אם הקונגרס עדיין לא עזב את פילדלפיה, עליו לעשות זאת מיד וללא כל דיחוי, שכן בידי האויב האמצעים להכניס כוח לעיר כבר הלילה.”
המילטון למד זאת בדרך הקשה. בעת שניסה לחצות נהר סמוך הוא איבד את סוסו ואת אחד מאנשיו לאש בריטית. הודעתו של המילטון הובילה ליציאה בהולה מפילדלפיה בשעות הבוקר המוקדמות. העיר שימשה כבירתה של ארצות הברית הצעירה במשך רוב השנה שקדמה לכך. בשל האיום הבריטי פעלו מנהיגי המדינה מבולטימור בין דצמבר 1776 לפברואר 1777.
עיר מקלט, עיר בירה
במהלך השבוע שלאחר מכן עשו יותר משני תריסרי צירים את דרכם מערבה אל לנקסטר שבפנסילבניה, כשהם נושאים עמם אוסף של מסמכים ממשלתיים חשובים. כדי שלא להתגלות, בחרו הצירים במסלול עקיף. הם עברו כמעט 290 קילומטרים, אף על פי שכפי שכתב הציר ממסצ’וסטס ג’ון אדמס במכתב לרעייתו אביגייל, “הדרך הישירה ביותר אינה עולה על כ-142 קילומטרים”.
הקונגרס התכנס בבית המשפט של לנקסטר ב־27 בספטמבר. הישיבה נמשכה שעות ספורות בלבד ועסקה בעניינים שגרתיים הקשורים למלחמה המתמשכת בבריטניה. לקראת סיום הישיבה החליטו הצירים לעבור פעם נוספת מערבה, הפעם ליורק שמעבר לנהר ססקווהאנה.
לדברי סטפני טאונרו, מנהלת הפרשנות והתערוכות ב-LancasterHistory, מוזיאון ומרכז מחקר ללא מטרות רווח, הצירים הבינו שאם “לא היה להם כל כך קשה להגיע לכאן, אז גם לבריטים לא יהיה כל כך קשה להגיע לכאן”.
תקופתה הקצרה של לנקסטר כבירת המדינה הסתיימה כמעט באותה מהירות שבה החלה וכיום לנקסטר היא אחת מתשע ערים אמריקאיות בלבד ששימשו כבירת ארצות הברית, גם אם לזמן קצר ביותר.
“זה הופך את לנקסטר לחברה במועדון אקסקלוסיבי מאוד”, אומר אדם זורן, מחבר הספר Capital Day: Lancaster and the Revolution ומייסד הבלוג “Uncharted Lancaster”. “היינו הבירה השלישית, ואנחנו היינו אלה שנתנו מחסה לקונגרס כאשר הוא היה נתון תחת איום מיידי.”
תשע הבירות של ארצות הברית
תשע ערים נשאו לאורך השנים בתואר בירת ארצות הברית: פילדלפיה; בולטימור; לנקסטר; יורק; פרינסטון שבניו ג’רזי; אנאפוליס שבמרילנד; טרנטון שבניו ג’רזי; ניו יורק; וושינגטון הבירה.
מושב הממשלה עבר בפעם האחרונה בשנת 1800, כאשר הקונגרס עבר מפילדלפיה לוושינגטון.
לאחר מלחמת האזרחים הציעו שלושה חברי קונגרס ממערב התיכון להעביר את הבירה לסנט לואיס, שהייתה ממוקמת באופן מרכזי יותר ביחס למדינה שכבר התפרשה משני עברי היבשת. הצעת החוק לא זכתה לתמיכה מספקת כדי להתקדם מעבר לבית הנבחרים.
כהונתה בת היום של לנקסטר כבירת המדינה כמעט שלא עוררה תשומת לב בקרב התושבים בשנת 1777. “זה היה חסר חשיבות במידה רבה בתוך התמונה הרחבה יותר של המלחמה”, אומרת טאונרו.
אולם כמעט 250 שנה לאחר מכן, העיר נושאת את התואר בגאווה ואף מקיימת מדי שנה חגיגות “יום הבירה” לציון האירוע.
לנקסטר במהלך המהפכה האמריקאית
כאשר פרצה המהפכה האמריקאית בשנת 1775, הייתה לנקסטר העיר הגדולה ביותר בפנים הארץ מבין ערי המושבות.
ההיסטוריון תומאס ג’יי מקגווייר כותב בספרו The Philadelphia Campaign כי היא הייתה “מוקפת אדמות חקלאיות עשירות ועשרות טחנות, מפעלי ברזל ובתי מלאכה לייצור רובים”.
בעיר חיו לפי ההערכות כ-3,000 בני אדם. היא שימשה “מחסן אספקה גדול ואזור היערכות חיוני לחיילים ולאספקה שעברו בין מדינת ניו יורק, וירג’יניה והחזית המערבית בפורט פיט”, בצדה האחר של פנסילבניה.
תרומתה של לנקסטר למהפכה לא הסתכמה ביום אחד בשנת 1777. בעלי מלאכה ייצרו רובים עבור הצבא הקונטיננטלי, ו”החקלאים סיפקו חלק גדול מהאספקה שהחזיקה את חיילינו בחיים”, אומרת טאונרו.
העיר שיכנה גם שבויי מלחמה בריטים והסיאנים, וכן בתי חולים שבהם טיפלו תושבים מקומיים בחיילים פצועים.
התמיכה במטרת הפטריוטים הייתה חזקה בלנקסטר, אך בקרב האוכלוסייה המקומית היו גם נאמנים לכתר הבריטי ואנשים שנותרו אדישים למאבק לעצמאות.
באזור חיו מהגרים גרמנים רבים, שחלקם הגיעו לצפון אמריקה זמן קצר קודם לכן ולכן לא חשו שיש להם עניין רב בסכסוך. בלנקסטר התקיימו גם קהילות גדולות של קווייקרים ואנבפטיסטים פציפיסטים, ובהם האמיש.
מדוע דווקא לנקסטר?
כיצד הפכה לנקסטר למועמדת מתאימה לשמש כבירה זמנית?
לדברי טאונרו, הייתה זו “עיר קולוניאלית מוכרת ומבוססת”, ורבים מתושבי פילדלפיה ומחברי הקונגרס הקונטיננטלי כבר ביקרו בה בעבר. הם ידעו שללנקסטר “היו תשתיות טובות, בית משפט והרבה בתי מרזח”. חשוב מכל, העיר הייתה קרובה יחסית לפילדלפיה.
זורן כותב ב-Capital Day כי היא הייתה “רחוקה מספיק מהישג ידו המיידי של הצבא הבריטי, אך קרובה מספיק כדי להישאר מחוברת למאמץ המלחמתי”.
לדברי טאונרו, “אחד מכללי המלחמה הישנים… הוא שאם אתה כובש את בירתו של האויב, אתה מנצח” במלחמה.
הבריטים כבר כבשו את עיר הנמל החשובה ניו יורק, אך פילדלפיה נותרה בידי המורדים. בעיר זו התכנס הקונגרס הקונטיננטלי הראשון בסתיו 1774, ובה אומצה הכרזת העצמאות בשנת 1776.
כאשר הגנרל הבריטי ויליאם האו הפליג מניו יורק ביולי 1777, יעדו היה מפרץ צ’ספיק. שם אמורים היו חייליו לנחות לפני שיצעדו צפונה לעבר פילדלפיה.
ג’ורג’ וושינגטון, המפקד העליון של הצבא הקונטיננטלי, לא ידע דבר על תוכניתו של האו. “כאשר הצי הבריטי נעלם מקו הראייה של החוף, לוושינגטון אין מושג לאן [האו] הולך”, אומר זורן. “הוא יכול לנסוע צפונה לבוסטון, הוא יכול לנסוע דרומה לצ’רלסטון. וושינגטון נמצא במעין עמדת המתנה.”
אולי יעניין אותך
ככל שחלפו השבועות וכמעט שלא הגיע מידע על תנועותיו של האו, נעשו מנהיגי הפטריוטים חסרי מנוחה. הם התלבטו אם להשאיר את חייליהם בקרבת מקום למקרה שפילדלפיה תותקף, או לשלוח אותם צפונה כדי לסייע בהתמודדות עם הכוחות הבריטיים בניו יורק.
ביומנו השווה הנרי מלכיור מולנברג, כומר גרמני שחי בפנסילבניה, את האסטרטגיה הבריטית ל”מסע ציד גדול שבו ציידים וחקלאים יוצרים מעגל גדול ומבריחים את חיות הבר מכל עבר אל תוך רשת מרכזית, ואז יכולים אניני הציד האצילים להשתעשע”.
קרב ברנדיוויין והדרך לנפילת פילדלפיה
שני הצבאות היריבים נפגשו ליד נחל ברנדיוויין, כ-48 קילומטרים, מדרום-מערב לפילדלפיה, ב-11 בספטמבר.
וושינגטון כבר שלח את מיטב סייריו לניו יורק, ולכן פעל בנחיתות מודיעינית שהשפיעה מאוד על תוצאות הקרב.
האו, שהיה מעודכן יותר באשר לתוכניתו של האויב, הצליח לאגף את המורדים. וושינגטון נאלץ להורות על נסיגה. “האמריקאים נסוגו לאורך הערב, ויתרו על שדה הקרב ועל קו ההגנה שקיוו כי יגן על פילדלפיה”, כותב זורן. אולם “אף שצבאו של וושינגטון תומרן והובס, הוא לא הושמד”, ולכן היה יכול להמשיך להילחם ביום אחר.
כך היה גם עם ממשלתה של האומה, בתנאי שנציגיה יצליחו להימנע מליפול בשבי ולהיות מוצאים להורג כבוגדים בכתר הבריטי.
כאשר התכנס הקונגרס ב-14 בספטמבר, החליטו הצירים שאם “ייאלצו לעזוב את פילדלפיה, לנקסטר תהיה המקום שבו יתכנסו”.
הבריחה מפילדלפיה
המילטון שלח את אזהרתו לצירים ב-18 בספטמבר, לאחר שנתקל בבריטים בעת שחצה את נהר סקוקיל.
באותה עת שירת המילטון כעוזרו של וושינגטון, שהורה לו להשמיד כמה טחנות לאורך הנתיב שבו התקדמו הבריטים לעבר הבירה. המילטון “השתלט על סירה שטוחת קרקע לצורך העברת עצמו וחבריו אל מעבר לנהר, למקרה שהתקרבות פתאומית של האויב תהפוך נסיגה כזאת להכרחית”, כתב הקצין הנרי לי השלישי בזיכרונותיו.
כאשר הגיעו החיילים הבריטים למקום, הסיח לי את דעתם ובכך העניק להמילטון הזדמנות להימלט למקום מבטחים. אולם כפי שכתב המילטון להנקוק: “הסירות ננטשו וייפלו לידיהם. עשיתי כל שביכולתי כדי למנוע זאת, אך ללא הועיל.”
מכתבו של אדמס לאביגייל, שנשלח מיורק כמעט שבועיים לאחר מכן, מתאר בדרמטיות את מה שאירע בהמשך.
בשעות הבוקר המוקדמות של 19 בספטמבר, נזכר הנשיא לעתיד, “הקונגרס הוזעק ממיטותיו בעקבות מכתב ממר המילטון”.
הנקוק וכמה צירים נוספים רכבו במהירות לבריסטול, מצפון-מזרח לפילדלפיה. הם לקחו איתם את רישומי דיוני הקונגרס, וכן מסמכים ממשרד המלחמה, משרד האוצר ומחלקות נוספות.
מסמכים אלה, כתב אדמס, “חשובים יותר מכל החברים”. לכן בחרו הצירים במסלול עוקף. הם נסעו צפונה דרך ניו ג’רזי, חצו בחזרה לפנסילבניה באיסטון ומשם המשיכו דרום-מערבה ללנקסטר.
“המסע הזה נתן לי הזדמנות לראות חלקים רבים מהארץ הזאת שמעולם לא ראיתי קודם לכן”, דיווח אדמס. הצירים לא היו היחידים שנמלטו מפילדלפיה עם התקדמות הבריטים.
פטריוטים שחששו מנקמה נהרו ללנקסטר ומילאו כל חדר פנוי. “אנשים מקימים מחנות בשטחים הציבוריים… ובשדות חקלאיים סמוכים, כך שהעיר פשוט מלאה עד אפס מקום”, אומר זורן.
היום שבו לנקסטר הייתה לבירת ארצות הברית
כוחותיו של האו נכנסו לפילדלפיה ב-26 בספטמבר, ופתחו בכיבוש העיר שנמשך כמעט תשעה חודשים.
למחרת בבוקר התכנסו 28 צירים שייצגו 11 מדינות בבית המשפט של לנקסטר בשעה 10:00 כדי לדון בצעדיהם הבאים.
בראש הקונגרס עמד ג’ון הנקוק, ובין המשתתפים היו ג’ון אדמס, בן דודו סמואל אדמס ורוברט מוריס, שנודע כ”מממן המהפכה האמריקאית”.
הישיבה הייתה קצרה. סיכומה משתרע על עמוד אחד בלבד ב-Journals of the Continental Congress.
“הם התכנסו בלנקסטר במשך כשלוש שעות ביום שבת וקיבלו שתי החלטות, שאחת מהן הייתה לנסוע ישירות ליורק”, אומרת טאונרו.
אף שזורן אומר ש”באמת לא התרחש הרבה”, הוא מפנה את תשומת הלב לשניים מהמכתבים שהקונגרס בחן במהלך הישיבה.
הראשון נשלח מתומאס קונוויי, קצין בצבא שלחם בברנדיוויין. הוא התלונן על קידומו של עמית צרפתי לדרגת מייג’ור גנרל וביקש קידום משלו, בקשה שוושינגטון דחה.
מאוחר יותר באותה שנה, כאשר הקונגרס ישב ביורק, הקצין המאוכזב היה מעורב במה שכונה “קנוניית קונוויי”, ניסיון מאורגן באופן רופף להדיח את וושינגטון מעמדת הכוח שלו. גם ניסיון זה נכשל.
לדברי זורן, “מלוא הבגידה” של ניסיון ההפיכה עדיין אינו ניכר במכתב, אבל “אפשר לראות שם את הזרעים… של חוסר שביעות הרצון”.
וושינגטון מבקש נעליים ושמיכות
ההודעה השנייה הופנתה להנקוק מוושינגטון עצמו.
“לא היה לי הכבוד לפנות אליך מאז דחיית ישיבתכם ללנקסטר, ואני מבקש בכנות שמכתבי הראשון היה עוסק בנושא נעים יותר”, כתב הגנרל ב-23 בספטמבר.
וושינגטון פירט את הקשיים שפקדו את אנשיו בימים האחרונים, ובראשם מחסור באספקה חיונית. “לפחות אלף איש יחפים וביצעו את הצעידות במצב זה”, הוסיף. לאחר מכן ביקש כי “כל נעל ושמיכה שניתן להשיג בלנקסטר או בחלק זה של הארץ” יוחרמו לשימוש הצבא.
הקונגרס נענה לבקשתו ללא היסוס והחליט לאסוף “כלי נשק, נעליים, שמיכות, גרביים, מזון וצרכים אחרים [מ]אנשים בעלי אופי עוין או מפוקפק”.
במילים אחרות, מסביר זורן, מדובר היה בנאמנים לכתר או באנשים שפשוט סירבו להתבטא נגד הכתר הבריטי. “לעיתים קרובות אנחנו חושבים שיש צבאות, ושהאנשים ברובם פשוט עדים לכך”, הוא מוסיף, אך בפועל אירועי המלחמה השפיעו ישירות על חיי היומיום של התושבים.
מלנקסטר ליורק
בסופו של דבר החליטו הצירים לקצר את שהותם בלנקסטר ולהציב בינם לבין הבריטים את נהר ססקווהאנה, שבאותה תקופה פעלה בו מעבורת אך לא היה עליו גשר.
יורק, כ-32 קילומטרים, מערבה משם, הפכה לבירתה הרביעית של המדינה. היא החזיקה בתואר מ-30 בספטמבר 1777 ועד 27 ביוני 1778, קצת יותר משבוע לאחר שהבריטים נטשו את פילדלפיה בעקבות כניסתה של צרפת למלחמה כבעלת בריתה של ארצות הברית.
ביורק אימץ הקונגרס את תקנון הקונפדרציה, המתואר לעיתים קרובות כחוקה הראשונה של ארצות הברית, וחגג את חתימתם של שני הסכמים עם צרפת.
בתקנון נכתב שמה של המדינה כ-“United States of America”, כאשר האות U במילה “United” נכתבה באות גדולה. בהכרזת העצמאות הופיעה האות u ב-“united” באות קטנה.
עובדה זו הובילה כמה מתושבי יורק בני זמננו לטעון, באופן מטעה, כי עירם הייתה הבירה הראשונה של המדינה. “כיום, רוב ההיסטוריונים העוסקים בהיסטוריה של המחוז, אם לא כולם, אינם מקבלים זאת”, כתב העיתונאי ג’ים מקלור במאמר מערכת בשנת 2020. “אנשי אקדמיה מחוץ למחוז יורק אפילו אינם מודעים לטענה. ובכל זאת היא ממשיכה להדהד ברחבי מחוז יורק.”
מורשת היום שבו לנקסטר הייתה הבירה
כיום נותרו מעט מאוד שרידים פיזיים מתקופתה של לנקסטר כמושב השלטון של ארצות הברית. אף שבית המשפט שבו נפגשו הצירים נשרף בשנת 1786, כיסא וינדזור וסמל פנסילבניה שנתלה מעל הבניין בשנת 1777 שרדו. כיום הם מוצגים במוזיאון LancasterHistory.
החגיגות המקומיות לציון “יום הבירה” צברו תאוצה בשנת 1976, במקביל לחגיגות 200 השנים לעצמאות ארצות הברית. באותו ספטמבר התכנסו כ-250 מתושבי לנקסטר מול בית העירייה הישן לטקס שכלל משחזרים היסטוריים וביצוע של תזמורת צועדת מבית ספר תיכון ל-“The Star-Spangled Banner”.
אחד הנואמים אמר לקהל: “מה שהיינו בעבר ומה שאנחנו כיום הוא תוצאה של מה שהועבר אלינו בידי קודמינו במהלך 199 השנים האחרונות.”
אירוע “יום הבירה” הפכו לאירוע שנתי כאשר המשתתפים יכולים לצאת לסיורים רגליים המדגישים את ההיסטוריה של העיר, להשתתף בתחרויות טריוויה ובתחרויות תחפושות או לצפות במצעד.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
