ב־29 ביוני 2017, ברוב של 157 מתוך 250 חברי האספה הלאומית בפרלמנט הסרבי, נשברה תקרת הזכוכית הבלקנית לרסיסים. אל מרכז הבמה הפוליטית פסעה אישה ללא עבר מפלגתי מובהק, טכנוקרטית מודרנית שיצאה מהמגזר העסקי ואשר עמדה להפוך לראשת הממשלה בעלת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ארצה.
אַנָּה בְּרְנָאבִּיץ' (Ана Брнабић), פוליטיקאית סרבית שנולדה ב-28 בספטמבר 1975 בבלגרד, כיהנה כראשת ממשלת סרביה בין השנים 2017 ל-2024. לאחר מכן מונתה לנשיאת האספה הלאומית של סרביה בשנת 2024, והחל משנת 2026 היא מכהנת כממלאת מקום נשיא סרביה.
היא נכנסה לספרי ההיסטוריה כאישה הראשונה, וכאדם הלהט"ב הפתוח הראשון, שאחז בהגה השלטון בסרביה. כהונתה, שאופיינה בטכנוקרטיה וברפורמות מחד, ובטענות על היותה "ממשלה פונדקאית" מאידך, מהווה צוהר מרתק להבנת הדינמיקה השלטונית במזרח אירופה.
שורשים יוגוסלביים וחינוך בינלאומי
קורות משפחתה של ברנביץ' מקפלים בתוכם את ההיסטוריה המורכבת של יוגוסלביה. סבה מצד אביה, אַנְטוֹן בְּרְנָאבִּיץ', היה קצין צבא יוגוסלבי ממוצא קרואטי. הוא נולד בסטארה באשקה שעל האי קרק, הנמצא כיום בשטח קרואטיה. במהלך מלחמת העולם השנייה לחם אנטון שכם אל שכם עם הפרטיזנים היוגוסלבים, ולאחר המלחמה הגיע לדרגת סגן אלוף. סבתה מצד אביה, מִיצָה, נולדה בגורוביליה הסמוכה לפוז'גה ואילו סביה מצד אמה הגיעו מבאבושניצה.
אביה, זוֹרָאן, נולד באוז'יצה בשנת 1950, אך השלים את לימודיו בבלגרד, שם השתקעה המשפחה ושם גדלה אנה.
את השכלתה המוקדמת רכשה ברנביץ' בגימנסיה החמישית היוקרתית של בלגרד (Пета београдска гимназија). לאחר מכן, פנתה ללימודים בינלאומיים: היא מחזיקה בתואר במינהל עסקים מאוניברסיטת נורת'ווד (Northwood) ובתואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת הול (Hull).
מעולם העסקים אל הזירה הציבורית
טרם כניסתה למסדרונות הממשלה, צברה ברנביץ' למעלה מעשור של ניסיון בעבודה עם ארגונים בינלאומיים, משקיעים זרים, רשויות מקומיות והמגזר הציבורי בסרביה.
היא כיהנה כמנהלת חברת קונטיננטל ווינד סרביה (Continental Wind Serbia), שם ניהלה את הוצאתה לפועל של השקעת ענק בסך 300 מיליון אירו להקמת חוות רוח בקובין. במקביל, כיהנה כחברת דירקטוריון בקרן פֶּקסים (Pexim) ללא מטרות רווח.
מעורבותה בפיתוח מוסדי באה לידי ביטוי כאשר הועסקה בחברות ייעוץ אמריקאיות שונות אשר ניהלו פרויקטים במימון הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) בסרביה. בתקופה זו מילאה שורה של תפקידי מפתח: סגנית מנהל פרויקט התחרותיות של סרביה, מומחית לתוכנית הרפורמה בשלטון המקומי, ורכזת בכירה של התוכנית לפיתוח כלכלי עירוני.
בשנת 2006 הייתה מעורבת באופן פעיל בהקמת הברית הלאומית לפיתוח כלכלי מקומי (NALED). במסגרת זו, סייעה בהחדרת התפיסה של פיתוח כלכלי מקומי לסרביה ובבניית היכולות של העיריות השונות לשפר את הסביבה העסקית ברמה המקומית, תוך קידום פעיל של השקעות. מסירותה לארגון הובילה אותה לכהן תחילה כחברה, ולאחר מכן כנשיאת הדירקטוריון של הברית.
כניסתה לממשלה והנסיקה הפוליטית
באוגוסט 2016 נכנסה ברנביץ' רשמית לפוליטיקה הסרבית, כאשר מונתה לשרת המינהל הציבורי והשלטון המקומי במסגרת ממשלתו השנייה של אֲלֶכְּסַנְדַּר וּוּצִ'יץ'. בתפקיד זה, הובילה רפורמות מקיפות בשירותי המדינה המרכזיים. במקביל לתפקידה כשרה, כיהנה כנשיאת מועצת הממשלה ליזמות חדשנית וטכנולוגיית מידע, נשיאת המועצה הרפובליקנית למיעוטים לאומיים וסגנית נשיא המועצה הרפובליקנית לרפורמה במינהל הציבורי.
עלייתה לראשות הממשלה הייתה מהירה. ב־31 במאי 2017 הושבע ווצ'יץ' לנשיא סרביה. כבר בחודש יוני של אותה שנה, הוא הציע את ברנביץ' כיורשתו בתפקיד. היא נבחרה כפוליטיקאית בלתי-מפלגתית, והגדירה את עצמה כראשת ממשלה פרו-אירופית וטכנוקרטית. סדרי העדיפויות שהציגה ממשלתה כללו מודרניזציה, רפורמה בחינוך ודיגיטליזציה.
עם זאת, ההיסטוריה הפוליטית משופעת בסתירות, וברנביץ' מצאה עצמה תחת אש ביקורתית קשה: היא, הטכנוקרטית המערבית, עמדה בראש ממשלה שמרנית ולאומנית, שכללה שרים בעלי עמדות אנטי-מערביות ופרו-רוסיות מובהקות.
הדינמיקה הפוליטית שלה המשיכה להתפתח. בחודש מאי 2018, לקחה על עצמה את ניהול משרד האוצר לאחר התפטרותו של דּוּשָׁאן וּוּיוֹבִיץ'. היא החזיקה בתיק עד ה-29 במאי 2018, אז מינתה את סִינִישָׁה מָאלִי למחליפו. זמן קצר לאחר מכן, ב-26 ביולי 2018, התייצבה בקונגרס של ארצות הברית בוושינגטון, שם אירחה טקס חגיגי לציון מאה שנים להנפת דגל סרביה מחוץ לבית הלבן.
באוקטובר 2019, חצתה את הקווים מהיותה מועמדת עצמאית ואישרה את הצטרפותה למפלגת השלטון, המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית, מפלגה שבה נבחרה לתפקיד סגנית הנשיא בנובמבר 2021. באותו חודש אוקטובר גדוש של שנת 2019, הובילה ברנביץ' מהלך כלכלי משמעותי כשחתמה ב-25 בחודש על הסכם סחר חופשי בין סרביה למדינות החברות באיחוד הכלכלי האירואסייתי (EAEU), מהלך שהרחיב את רשימת המוצרים הסרביים המורשים לייצוא לשטחי האיחוד.
משבר מגפת הקורונה הציב את ברנביץ' בחזית המאבק הלאומי. כאשר המגפה התפשטה בסרביה במרץ 2020, היא מונתה לעמוד בראש מטה המשבר הבריאותי. לאחר שהנשיא ווצ'יץ' הכריז על מצב חירום ב-15 במרץ, העבירה ממשלתה תקנות מחמירות שנועדו לבלום את ההשלכות ההרסניות של ההתפרצות.
במסגרת צעדים אלו, הוטל עוצר על אזרחי סרביה – לראשונה מאז ימי מלחמת העולם השנייה ושמה נקשר בהגבלות הקורונה שהממשלה הטילה לאורך כל ימי הסגר.
אולי יעניין אותך
קראו גם: אלכסנדר ווּצִ'יץ': משר ההסברה של מילושביץ' לאיש החזק של סרביה
מאבקי כוח, חוקה, ושלטון צללים
הקשר ההיסטורי הרחב של כהונת ברנביץ' נבחן רבות דרך הפריזמה של מצב הדמוקרטיה בסרביה. חוקר מדע המדינה קְשִישְׁטוֹף זוּבָּה השתמש בברנביץ' כדוגמה קלאסית לראש ממשלה התלוי פוליטית באופן עמוק במנהיג המפלגה השלטת. זובה טבע את המונח "ממשלה פונדקאית" כדי לתאר מצב שבו ראש הרשות המבצעת נעדר עמדת כוח עצמאית. לטענתו, חלוקת כוח שכזו, העומדת בניגוד מוחלט להוראות החוקה, היא מאפיין מובהק של מערכות לא-דמוקרטיות. חיזוק לטענות אלו הגיע בפברואר 2019, כאשר ארגון Freedom House דיווח על ירידת מעמדה של סרביה מ"חופשית" ל"חופשית חלקית".
ההידרדרות יוחסה לפגיעה בטוהר הבחירות, קמפיינים משפטיים של הממשלה ותקשורת אוהדת נגד עיתונאים עצמאיים, ומעל הכל – צבירת סמכויות ביצועיות בידי הנשיא ווצ'יץ', בניגוד לתפקידו החוקתי.
מנהיגי אופוזיציה ומשקיפים תיארו את ברנביץ' לא אחת כבובה ותו לא של ווצ'יץ', וטענו כי תפקידה כראשת ממשלה הפך לטקסי בעיקרו, חסר כוח ביצועי משמעותי שעל פי החוקה אמור להיות מופקד בידיה, בעוד ווצ'יץ' מנהל את המדינה מכיסא הנשיא.
ברנביץ', מצידה, מעולם לא הכחישה מפורשות את הדינמיקה הזו. במקום זאת, היא הצהירה על תפיסת עולמה באשר ליחסי הכוחות:
פוליטיקה של זהויות: גאווה מול שמרנות
זהותה של ברנביץ' כלסבית מוצהרת הציבה אותה בעמדה ייחודית במישור הבינלאומי והמקומי כאחד. היא האישה השנייה בעולם שעמדה בראש ממשלה כחברת קהילת הלהט"ב, אחרי יוֹהַנָּה סִיגוּרְדַּרְדּוֹטִיר, שכיהנה באיסלנד בין 2009 ל-2013. ברמה הגלובלית, היא ראשת הממשלה הלהט"בית החמישית בסך הכל, אחרי יוהנה מאיסלנד, אֶלְיוֹ דִּי רוּפּוֹ שכיהן בבלגיה (2011-2014), גְזַבְיֶה בֶּטֶל מלוקסמבורג (2013 עד היום) ולִיאוֹ וָרַדְקַר מאירלנד (2017-2020).
על אף פריצת הדרך ההיסטורית, ברנביץ' הבהירה עם מינויה כי אינה מעוניינת להיות ממותגת כ"ראשת הממשלה הגאה של סרביה". היא הצהירה כי אין בכוונתה "לדחוף רפורמות משפטיות למען אוכלוסיית הלהט"ב בשלב זה", מתוך כוונה לתת עדיפות לרפורמות מדיניות אחרות. עם זאת, בספטמבר 2017 שברה מחסום נוסף כשהפכה לראש הממשלה הראשון של מדינה בלקנית שהשתתף במצעד גאווה, כאשר צעדה במצעד שנערך בבלגרד.
במהלך האירוע, הכריזה ברנביץ':
חייה האישיים של ברנביץ' סיפקו גם הם רגעי ציון היסטוריים. בחודש פברואר 2019, זוגתה, מִילִיצָה ג'וּרְגִ'יץ', ילדה בן בשם אִיגוֹר. אירוע זה הפך את ברנביץ' לראשת הממשלה הגלויה הראשונה שזוגתה יולדת במהלך כהונתה. סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) אף ציינה כי "אנה ברנביץ' היא אחת מראשי הממשלה הראשונים שבת זוגם ילדה בזמן שהייתה בתפקיד… והראשונה בעולם בתוך זוג מאותו המין".
למרות שהצהירה כי היא תומכת בזכויות ירושה לזוגות חד-מיניים, פעילי להט"ב ועיתונאים רבים הגיעו למסקנה נוקבת: ברנביץ' כשלה בקידום שוויון להט"בי אמיתי בסרביה.
גיאופוליטיקה סוערת: קוסובו וסרברניצה
הדיפלומטיה של ברנביץ' התאפיינה לא פעם ברטוריקה חריפה, במיוחד סביב פצעי העבר וההווה של חבל הבלקן. בדצמבר 2018, בעקבות ההכרזה על הפיכת כוחות הביטחון של קוסובו לצבא חמוש, השמיעה ברנביץ' איום מוסווה: "אני מקווה שלא נצטרך להשתמש בצבא שלנו, אבל כרגע זו אחת האפשרויות על השולחן כי אי אפשר להיות נוכחים בטיהור אתני חדש של סרבים וב'סופות' חדשות — למרות שאֶדִי רָאמָה (ראש ממשלת אלבניה) קורא להן. כשמישהו יודע שיש לך צבא חזק, אז הוא חייב לשבת ולדבר איתך."
האזכור של מבצע "סופה" כיוון לפצע המדמם של גירוש הסרבים על ידי כוחות קרואטיים. המתיחות מול קוסובו המשיכה להסלים. במאי 2019, שר החוץ של קוסובו, בֶּהְגְ'יֶט פָּאצוֹלִי, הכריז כי ימנע את כניסתה של ברנביץ' לקוסובו, בטענה לאידאולוגיה גזענית מצדה. ברנביץ', במהלך מסירת דוח ההתקדמות של הנציבות האירופית (European Commission) לשנת 2019, לא נותרה חייבת:
אמירת "היערות" שכוונה כלפי המנהיגים רָאמוּשׁ הראדינאי, הָאשִׁים תאצ'י וקַדְרִי וסלי עוררה סערה ציבורית.
קהילת הטוויטר המקומית יצאה בקמפיין לעג כלפי ראשת הממשלה, כשהיא משתמשת בהאשטאג החריף #буквалносамоизашлиизшуме (פשוטו כמשמעו יצאו מהיערות).
למרות המתיחות, נרשם גם הישג דיפלומטי חריג. ב-20 בינואר 2020, הסכימו ממשלות סרביה וקוסובו לחדש את הטיסות הישירות בין בירותיהן לראשונה מזה למעלה משני עשורים. ההסכם נרקם בעקבות חודשים של מגעים דיפלומטיים שהוביל רִיצַ'רְד גְּרֶנֶל, שגריר ארצות הברית בגרמניה, אשר מונה שנה קודם לכן על ידי הנשיא טראמפ לשליח מיוחד ליחסי סרביה-קוסובו.
אך בעוד בנושא קוסובו גילתה ברנביץ' לעיתים פרגמטיות מסוימת, יחסה לפשעי העבר נותר נוקשה. בראיון שהעניקה ב-14 בנובמבר 2018 לרשת השידור הגרמנית הציבורית Deutsche Welle, הכחישה ברנביץ' כי מעשי הטבח בבוסנים המוסלמים בסרברניצה ביולי 1995, שבוצעו על ידי כוחות סרבים-בוסניים, היו בגדר רצח עם. תגובת אירופה לא איחרה לבוא. שבועיים בלבד לאחר הראיון, אימץ הפרלמנט האירופי (EU Parliament) החלטה ובה הצר על המשך הכחשת רצח העם בסרברניצה על ידי גורמים ברשויות הסרביות. הפרלמנט הזכיר לסרביה כי שיתוף פעולה מלא עם בית הדין בהאג ומנגנוניו מחייב קבלה מלאה של פסיקותיו. גם בית הדין בהאג עצמו מתח ביקורת על ברנביץ' בשל הכחשת רצח העם.
פסגת הפירמידה הפוליטית
מסלולה הפוליטי של ברנביץ' המשיך לנסוק גם לאחר תום כהונתה הארוכה כראשת ממשלה. בשנת 2024 מונתה לתפקיד הרם של נשיאת האספה הלאומית של סרביה. שנת 2026 סימנה עבורה פסגה נוספת, עת לקחה על עצמה את תפקיד ממלאת מקום נשיא סרביה.
מסלול הקריירה של אנה ברנביץ' בנבכי הפוליטיקה הסרבית היא שיקוף של מדינה הקרועה בין מזרח למערב, בין שמרנות למודרניות. מי שהגיעה כאאוטסיידרית מהעולם התאגידי, טכנוקרטית מובהקת שהבטיחה מודרניזציה, מצאה את עצמה מנווטת את ספינת המדינה בתוך סערות של לאומנות, הכחשת פשעי עבר והאשמות חוזרות ונשנות על קץ הדמוקרטיה. סופה המקצועי, כנושאת בתפקיד ממלאת מקום נשיא המדינה, מעיד כי בהיסטוריה הסרבית לא תמיד מדובר במה שאתה מייצג, אלא במי שעומד לצידך.
אם ההיסטוריה היא מעגלית, אזי ברנביץ' הצליחה לשרטט בתוכה מעגל מושלם: מנציגת המערב והקדמה בחצר השמרנות, ועד לראש הפירמידה עצמה. שאלת כוחה האמיתי – האם הייתה חלוצה שעיצבה מציאות או רק כלי שרת בידיו של אדריכל פוליטי גדול ממנה – כנראה תעסיק את חוקרי הבלקן עוד שנים.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
