במהלך "מסיבת התה המטורפת" עם ארנב האביב, הכובען והנמנמן, השיחה מגיעה אל הזמן, שקם לנקום משום ש"ניסו לעבוד עליו", אל קבוצות שעוצבו ממרמלדה, אל בארות ואל אנלוגיות. האמן ג'ון טניאל והסופר עבדו יחד על האיורים ל"אליס בארץ הפלאות" ול"מבעד למראה ומה אליס מצאה שם".
ב-27 בינואר 1832 נולד ילד למשפחתו של כומר קהילה צנוע בכפר הקטן דרסברי שבמחוז צ'שייר. בעת הטבלתו, כפי שקרה לא פעם באותם ימים, הוא קיבל שם כפול: צ'רלס, על שם אביו, ולוטווידג', על שם אמו. הייחוד היצירתי של צ'רלס הקטן בא לידי ביטוי כבר בשנותיו הראשונות, ולו רק בכך שאהב להמציא משחקים ושעשועים משעשעים עבור אחיו ואחיותיו הצעירים.
פעם היה מתחפש לללהטוטן ומדהים את הקהל בתעלולים, פעם היה בונה תיאטרון בובות ומעלה מחזות פרי עטו, ופעם היה כותב "רומנים ורשימות עבור כתב עת בכתב יד, שאותו גם אייר בעצמו. ילדי משפחת דודג'סון זכו לחינוך ביתי. לימדו אותם את חוקי האל, שפות ואת יסודות מדעי הטבע.
בגיל 12 נשלח צ'רלס לבית ספר. בתחילה למד בבית הספר בריצ'מונד, ולאחר מכן בבית הספר המפורסם רוגבי, פנימייה פרטית ויוקרתית לבנים. הלימודים באו לו בקלות, והוא גילה עניין מיוחד במתמטיקה ובשפות הקלאסיות, אך שנות בית הספר, למרבה הצער, לא הותירו בו זיכרונות נעימים. עם זאת, ילדותו של צ'רלס לוטווידג' דודג'סון כנראה מעניינת מעטים. מוטב שניזכר בקרול.
התמהוני שהעניק לעולם את אליס
מספר הסיפורים לואיס קרול נולד ב-4 ביולי 1862, במהלך שיט בסירה על נהר אייסיס. והוא היה אז בן 30. לבקשת בנות לווייתו הצעירות, בנותיו של דיקן קולג' כרייסט צ'רץ', שבו לימד קרול מתמטיקה, הוא החל לספר סיפור על אליס. תוך כדי כך הוא המציא, אפשר לומר תוך כדי השיט, את הרפתקאותיה המדהימות של הילדה שיצאה למסע במורד מחילת הארנב.
האחיות לידל התלהבו מהאלתור ששמעו, ובמפגשים ובטיולים הבאים החלו לדרוש ממנו להמשיך את הסיפור. אליס לידל, מימין, עם אחיותיה. קרול אהב מאוד ילדים, צילם או צייר אותם, ותמיד ביקש את רשות הוריהם.
ואליס בת העשר, חביבתו של קרול, שעל שמה נקראה גיבורת הסיפור, ביקשה ממנו לכתוב עבורה את הסיפור יוצא הדופן.
"ושיהיו בו כמה שיותר שטויות מכל הסוגים!" התעקשה.
בהרפתקאותיה של אליס בת השבע באו לידי ביטוי, בדרך זו או אחרת, אירועים שהיו מובנים רק לחוג מצומצם של אנשים. בספר הופיעה החתולה דינה, חיית מחמד אמיתית של המשפחה, עיט צעיר בשם אד, שהיה קשור בשמה של אחותה של אליס, אדית, וכן ריבת תפוזים, שסוד הכנתה נשמר במשפחת לידל.
כבר בפברואר 1863 הושלמה הגרסה הראשונה בכתב יד. קרול קרא לה "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה". אך "מזמינת" הסיפור לא קיבלה אותה: קרול נסחף כל כך בכתיבה, עד שהחליט לכתוב גרסה מפורטת יותר של הסיפור ולהוסיף לה 37 איורים, ואת הגרסה הראשונה השמיד.
ב-26 בנובמבר 1864 קיבלה אליס לידל את המתנה שהובטחה לה, מחברת בכתב יד הכרוכה בעור, שבעמודה האחרון הודבק צילום של אליס בגיל שבע, בדיוק גילה של גיבורת הסיפור.
כעבור זמן מה, לאחר שנכנע להפצרותיהם של קוראים מבוגרים וצעירים של כתב היד, החליט קרול לפרסם אותו. בשנת 1865 יצא "אליס בארץ הפלאות" כספר עצמאי ובו 42 איורים מאת ג'ון טניאל.
מחבר הסיפור נרשם כלואיס קרול. זה היה שם העט שבחר לעצמו צ'רלס לוטווידג' דודג'סון. תחילה הוא "תרגם" את שמו ללטינית וקיבל "קרולוס לודוביקוס", לאחר מכן החליף בין השמות ו"תרגם" אותם שוב לאנגלית, וכך התקבל "לואיס קרול".
"אנו סבורים שכל ילד יחוש יותר מבוכה מאשר שמחה לאחר שיקרא את הסיפור הלא טבעי הזה, העמוס בכל מיני מוזרויות", כך נכתב בביקורת בלתי מחמיאה שהתפרסמה על יצירתו של המחבר, שעדיין לא היה מוכר לאיש, בשנת 1865 בכתב העת "אתנאום".
אך אפילו דעתם של המבקרים המחמירים לא הצליחה להציל את "אליס בארץ הפלאות" מאהבתם חסרת הגבולות של הקוראים. זמן קצר מאוד לאחר מכן כבר הוכר קרול כחדשן שחולל "מהפכה" בספרות הילדים.
כנראה שרק תמהוני כמו קרול היה מסוגל לחולל "מהפכה" שכזאת. לאורך כל חייו הוא סבל מגמגום ומביישנותו שלו. כאשר הציג את עצמו בפני אנשים שלא הכיר, נהג לעיתים קרובות לבטא את שם משפחתו כ"דו-דו-דג'סון". אולם ברגע שמצא את עצמו בחברת ילדים, הפך לבן שיח עליז במיוחד, מלא שובבות ילדותית.
בלילות שבהם לא הצליח לישון, כדי להסיח את דעתו ממחשבות עצובות, היה ממציא "בעיות חצות" ולאחר מכן פותר בעצמו את החידות האלגבריות והגאומטריות הללו. הוא היה חובב תיאטרון מושבע בתקופה שבה הכנסייה לא ראתה זאת בעין יפה.
הוא עסק ברצינות בצילום בראשית ימיה של האמנות הזאת, כאשר תהליך הצילום עדיין היה עניין מורכב שדרש סבלנות. אחד מתצלומיו אף נכלל בשנת 1956 בתערוכה הבינלאומית המפורסמת "המין האנושי".
לואיס קרול יצא מגבולות אנגליה פעם אחת בלבד בחייו, הוא ביקר בקאלה, בריסל, פוטסדאם, דנציג, קניגסברג, וילנה, ורשה, אמס ופריז ואף שהה ברוסיה במשך חודש. ביומנו תיעד את רשמיו: הרחובות הרחבים באופן יוצא דופן, הכנסיות הענקיות בעלות הכיפות הכחולות, האפקט המדהים של שירת הכנסייה. עד כמה היה הכול שונה משגרת החיים המוכרת של אוקספורד! כך, סנקט פטרבורג, מוסקבה, סרגייב פוסאד והיריד בניז'ני נובגורוד הותירו עליו רושם בל יימחה.
החידות הלא-ילדותיות של דודו
בשנת 1890 פרסם לואיס קרול "גרסת ילדים" של הסיפור, "The Nursery Alice". האם פירוש הדבר שמלכתחילה קרול לא כתב רק לילדים, ואולי אף לא בעיקר עבורם?
אולי יעניין אותך
נינה מיכאילובנה דמורובה, שתרגומה ל"אליס בארץ הפלאות" לרוסית הוכר כטוב ביותר, סברה כי הבדל במונחים יוצר כאן בלבול מסוים. Nursery הוא חדר שבו נמצאים ילדים קטנים, ילדים בגיל הגן. על פי תפיסתו של קרול, "The Nursery Alice" נועדה דווקא לילדים בגיל הגן, ולא לילדים באופן כללי.
הוא פישט את העלילה, הסיר משחקי מילים שילדים קטנים לא היו מסוגלים להבין, והוסיף איורים גדולים כדי לעורר את עניינם של הקוראים הצעירים.
"אליס" מתאימה בקלות לקריאה סמלית כמעט מכל סוג: פוליטית, היסטורית, מטפיזית או פרוידיאנית. חוקרים התווכחו בחיפוש אחר המפתח למסר המוצפן של לואיס קרול, ולעיתים ניסו לסחוט את טיפת המשמעות האחרונה מכל מילה שכתב.
הסופר שיין לסלי, במאמרו "לואיס קרול והתנועה האוקספורדית", מצא ב"אליס" היסטוריה מוצפנת של המחלוקות הדתיות שהתחוללו באוקספורד בשנות ה-40 עד שנות ה-70 של המאה ה-19.
על פי פרשנות זו, אליס, שגובהה עובר שינויים מופלאים, מסמלת מאמין אנגלי המתלבט בין הכנסייה הגבוהה לכנסייה הנמוכה. הארנב הלבן הוא כומר אנגליקני צנוע, ואילו הדוכסית, המטילה פחד על כולם, היא במקרה זה בישוף.
המאה ה-20, עם נטייתה להעביר הכול תחת שבט הפסיכואנליזה, תרמה גם היא את חלקה לפרשנות של "אליס בארץ הפלאות".
לא קשה לנחש למה התכוונו חסידיו של פרויד כאשר הדגישו רגעים בסיפור כגון נפילתה של אליס לתוך מחילת הארנב, או את המצב שבו היא אוחזת בעיפרון שמחזיק הארנב הלבן ומתחילה לכתוב במקומו. באזכורים הרבים של מזון בסיפורו של קרול אף מצאו סימנים ל"תוקפנות אוראלית" מצד המחבר, כלומר לאובססיה שלו למחשבות על אוכל ושתייה.
הפסיכואנליטיקאית פיליס גרינאקר, שבחנה את יצירתו של קרול בחיבורה "סוויפט וקרול: מחקר פסיכואנליטי של שני חיים" משנת 1955, הביעה את הדעה כי הסופר סבל מתסביך אדיפוס וזיהה ילדות קטנות עם אמו.
לדבריה, ייתכן שגם אליס עצמה היא דמותה של האם. גרינאקר מציינת שהפרש הגילים בין קרול לאליס היה בערך זהה להפרש הגילים בין קרול לאמו, וטוענת כי "היפוך כזה של תסביך אדיפוס נפוץ מאוד".
העובדה שקרול העריץ ילדות קטנות, "אני אוהב ילדים, רק לא בנים!", ולעיתים קרובות כתב להן מכתבים מלאי חיבה, צילם וצייר את חברותיו המקסימות, הולידה השערות והאשמות רבות.
אולם בזיכרונות הרבים שהותירו אחריהן הנערות, לאחר שבגרו, על צ'רלס-דודו האהוב עליהן, אין ולו רמז אחד להפרת כללי ההגינות. אין גם כל בסיס מוצק לפקפק בכך שהחברויות הללו היו תמימות באופיין.
קראו גם: איורי אליס בארץ הפלאות: הסודות שהסתיר ג'ון טניאל
האם "אליס" אינה ניתנת לתרגום?
ישנו היבט נוסף בחקר סיפורו הספרותי של קרול. חוקרת ההיגיון האנגלייה אליזבת סיוול רואה באיגיון של קרול מעין מערכת לוגית המאורגנת על פי עקרונותיו של משחק.
אצל קרול, המילים עצמן הופכות למושא המשחק. משפטים ומצבים משעשעים רבים בנויים לחלוטין על משחקי מילים, על החייאת מטפורות ועל פרשנות מילולית של מרכיביהם של צירופי לשון. קרול הפגין כושר המצאה יוצא דופן כאשר החיה משמעויות מקוריות של מילים שנשכחו זה מכבר ונשחקו בעקבות שימוש ממושך, וכן כאשר השתמש במילים בעלות משמעויות מרובות. בכך השיג אפקטים פרדוקסליים מדהימים ממש.
הוויכוח של המלך עם התליין. איור מאת ג'ון טניאל. "אי אפשר לערוף את הראש אם מלבד הראש אין שום דבר אחר". מקור: Legion Media
לקרול, הלוגיקן המבריק, הייתה תפיסה בלשנית משלו, אולי אינטואיטיבית. כבר בשנות לימודיו נהג לא פעם להפגין זלזול בכללים המקובלים. עם זאת, מוריו הודו שכל חריגה שלו מהם הייתה מוצדקת מבחינה לוגית.
המורה שלו בריצ'מונד, ג'יימס טייט, כתב כי בכושר המצאה מדהים הוא מחליף את הסיומות הרגילות של שמות עצם ופעלים, כפי שהן מתוארות בספרי הדקדוק, באנלוגיות מדויקות יותר ובצורות נוחות יותר שהמציא בעצמו, ובכך מפגין עניין במגמות לוגיות ו"מאחדות" בשפה.
מצבים ודמויות רבים ב"אליס" נולדו מתוך משחקי מילים ובדיחות לשוניות:
"ועליי לומר לכם ששלוש האחיות האלה חיו להן בזמרה…"
"בזמרה? ומה הן שרו?"
"הן לא שרו, הן שתו. קיסל, כמובן!"
"אה, האחיות האלה חיו בתוך קיסל!"
"אבל למה?"
"משום שהן היו עלמות של קיסל."
בגלל משחקי מילים מסוג זה, "אליס בארץ הפלאות" קשה למדי לתרגום.
לדוגמה, כאשר אליס נופלת למחילת הארנב, היא ממלמלת מתוך נמנום: "האם חתולים אוכלים עטלפים?", ואז הכול מתבלבל בראשה והתוצאה היא: "האם עטלפים אוכלים חתולים?"
אם מתרגמים זאת באופן מילולי, "האם חתולים אוכלים עטלפים, האם עטלפים אוכלים חתולים?", הקסם של משחק המילים הקרולי אובד.
בשפה העברית פורסם סיפורו של לואיס קרול לראשונה בשנת 1924 תחת הכותרת "עליסה בארץ הנפלאות", בתרגומו של אריה לייב סמיאטיצקי, שנקט בגישה שנויה במחלוקת כאשר השירים הפכו לפארודיות של שירים בעברית שהיו מוכרים לקוראים באותה עת והתרגום איבד רבים מהמשמעויות המקוריות.
לאחר מכן תורגמה "אליס" בידי אהרן אמיר ב-1951 (״עליזה בארץ הפלאות״), אוריאל אופק ב-1989 (״עליסה בארץ הפלאות״), בידי רנה ליטוין ב-1997 (״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״) ובידי עטרה אופק ב-2012 תחת השם ״הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות״.
אצל אהרן אמיר ניכר שימוש במשלב גבוה ותנ״כי, גם כשזה לא נדרש, הגם שהוא כולל צירופים כבולים רבים שניסו לחקות את השנינות שבמקור, אך לראשונה זה היה תרגום נאמן למקור ללא התייחסויות ליהדות, כמו בתרגומו של סמיאטיצקי , ואז הגיע התרגום של אוראל אופק שנכתב בשפה פשוטה בהרבה ועממית. התרגום של לרנה ליטוין היה ייחודי בהשוואה לקודמיו בכך שפנה לקהל הקוראים המבוגר ורק השירים בו היו מנוקדים. ואצל עטרה אפק, הספר קיבל חיים חדשים עם תרגום מודרני נאמן למקור שמצליח לשמור על השפה המיליצית.
כך, אף שכבר חלפו יותר ממאה וחמישים שנה מאז ראה סיפורו של קרול אור, "אליס בארץ הפלאות", לאחר שהתגבר על מחסומי הזמן והשפה, נותר עד היום סיפור אהוב על מיליוני ילדים, העוקבים בעניין עצום אחר הרפתקאותיה הבלתי אפשריות של הילדה החביבה, וגם חידה למבוגרים שמחפשים בו משמעות עמוקה. או אולי הם מחפשים משמעות בחייהם שלהם, הדומים כל כך לסיפור המטורף שהעניק לעולם התמהוני צ'רלס-דודו?
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
