מילדות בצל עוני ואלימות ביורקשייר ועד לפיקוד על האנטרפרייז ולגילום פרופסור צ'ארלס אקסבייר: סיפור חייו של סר פטריק סטיוארט, שחקן התיאטרון הבריטי שהפך לאחד הפנים והקולות המוכרים בעולם הבידור. ■ לאורך יותר משישה עשורים הוא נע בין שייקספיר, מדע בדיוני, קולנוע, טלוויזיה ועשייה חברתית, מבלי לנתק את הקשר עם הבמה שעליה החל את דרכו.
בשנת 1987 ניצב שחקן בריטי קירח, בעל קול עמוק וניסיון עשיר בתיאטרון הקלאסי, בפני החלטה מקצועית שלא נראתה מבטיחה במיוחד. הוצע לו לגלם את קפטן ז'אן-לוק פיקארד בסדרת מדע בדיוני אמריקאית חדשה, שהתבססה על מותג טלוויזיוני ותיק. הוא הכיר היטב את שייקספיר, אך כמעט שלא ידע דבר על העולם של מסע בין כוכבים. חבריו ויועציו העריכו שהסדרה תיכשל בתוך זמן קצר, והוא עצמו הניח כי לאחר שירוויח מעט כסף ישוב אל הבמות בלונדון.
התוצאה הייתה שונה לחלוטין. מסע בין כוכבים: הדור הבא הפכה את פַּטְרִיק סְטְיוּאַרְט לכוכב בינלאומי, והדמות שגילם במשך שבע עונות שינתה את מסלול חייו. האיש שהתכונן במשך שנים לגלם מלכים, קיסרים וגיבורים טרגיים גילה שהניסיון התיאטרוני שצבר הכין אותו דווקא לכיסא הפיקוד של ספינת החלל אנטרפרייז.
סטיוארט, שנולד ב-13 ביולי 1940 במירפילד שבמערב יורקשייר, בנה קריירה שנמשכה יותר משישים שנה וכללה למעלה משישים הפקות של הלהקה השייקספירית המלכותית, תפקידים מרכזיים בטלוויזיה הבריטית והאמריקאית, סרטי קולנוע, דיבוב, קריינות ומופעי יחיד. הוא התפרסם במיוחד בזכות ז'אן-לוק פיקארד וסדרת סרטי אקס-מן, שבה גילם את פרופסור צ'ארלס אקסבייר. על עבודתו זכה בשני פרסי לורנס אוליבייה ובפרס גראמי, ובשנת 2010 הוענק לו תואר אבירות מידי המלכה אליזבת השנייה.
ילדות ביורקשייר: המשפחה, האלימות והמפגש עם שייקספיר
בית של פועלים וזיכרונות של מלחמה
פטריק סטיוארט נולד ב-13 ביולי 1940 במירפילד, באזור שנקרא אז הרכיבה המערבית של יורקשייר באנגליה. אמו, גְלָדִיס בָּרוֹקְלוֹ, עבדה כאורגת וכפועלת בתעשיית הטקסטיל. אביו, אַלְפְרֶד סְטְיוּאַרְט (1905-1980), שירת במלחמת העולם השנייה בדרגת רב-סמל גדודי ברגימנט הצנחנים של הצבא הבריטי. לאחר שירותו הצבאי עבד כפועל כללי וכדוור.
פטריק היה הצעיר מבין שלושה אחים. אחיו הבכור, ג'פרי, נולד בשנת 1925, ואחיו טרבור בשנת 1935. המשפחה חיה בעוני, ובית ילדותו של סטיוארט היה גם מקום של פחד. אביו נהג באלימות כלפי אמו, והילד נחשף שוב ושוב להתפרצויות שהותירו בו חותם עמוק.
רק כעבור שנים החל להבין את השפעתה של המלחמה על התנהגות אביו. בעקבות שירותו הצבאי, ובייחוד התנסויותיו בתקופת פינוי דנקרק, סבל אלפרד מתופעה שכונתה אז תשישות קרב, ומוכרת כיום בשם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). ההבנה המאוחרת לא מחקה את זיכרונות האלימות, אך הוסיפה להם ממד שלא היה נגיש לילד שגדל בצלו של האב.
בשנת 2008 סיפר סטיוארט שאביו היה אדם בעל נוכחות חזקה במיוחד, שנהג להשיג את מבוקשו. לדבריו, נהגו לומר שכאשר אלפרד פסע אל מגרש המסדרים, אפילו הציפורים חדלו לשיר. במשך שנים לא הבין עד כמה דמותו של האב חדרה אל משחקו. רק כאשר גידל שפם לצורך גילומו של מקבת וגילה במראה את פני אביו, החל להבין את הקשר בין זיכרונות ילדותו לבין עבודתו על הבמה.
המורה ששינה את מסלול חייו
בבית הספר היסודי קרוליז, שהיה קשור לכנסייה האנגליקנית במירפילד, פגש סטיוארט את סֶסִיל דוֹרְמַנְד, המורה לאנגלית שעתיד היה להשפיע על חייו יותר מרבים אחרים.
דורמנד מסר לתלמיד הצעיר עותק של יצירה מאת ויליאם שייקספיר וביקש ממנו לקום ולהציג אותה. עבור הילד ממירפילד היה זה מפגש עם אפשרות חדשה של ביטוי עצמי: באמצעות מילים שנכתבו מאות שנים קודם לכן, אפשר היה לגלם אדם אחר, לבטא רגשות ולהשתחרר, ולו לזמן קצר, ממגבלות המציאות המשפחתית.
בשנת 1951, כשהיה בן אחת עשרה, עבר סטיוארט לבית הספר התיכון מירפילד, שם המשיך בלימודי הדרמה. באותה תקופה השתתף בקורס משחק במיתולמרויד ובו הכיר את בְּרַיְאָן בְּלֶסֶד, שלימים היה בעצמו לשחקן מוכר. בין השניים התפתחה ידידות ממושכת.
בגיל חמש עשרה עזב סטיוארט את בית הספר והרחיב את פעילותו בתיאטרון המקומי. כדי להתפרנס עבד ככתב בעיתון אזורי, ואף עסק בכתיבת מודעות אבל. אלא שהמחויבות להצגות ולחזרות התנגשה בשעות העבודה. אחיו סיפר כי פטריק נהג לצאת לחזרות בזמן שהיה אמור לסקר אירועים עבור העיתון, ולעיתים המציא סיפורים עיתונאיים או שכנע כתבים אחרים למלא את מקומו.
לאחר כשנה הציב בפניו הממונה עליו ברירה ברורה: עיתונות או משחק. סטיוארט בחר בתיאטרון. הוא מצא עבודה בחנות רהיטים, שבה הצליח לשלב את הצורך להתפרנס עם לוח החזרות. להפתעתו גילה שגם מכירת רהיטים יכולה לשמש זירה לאימון במשחק. הוא שינה את סגנון הדיבור וההצגה שלו בהתאם ללקוח שניצב מולו, והפך את הכישרון הדרמטי לכלי מכירה יעיל. בצעירותו התאמן גם באגרוף, אך המשחק נותר עבורו אמצעי הביטוי המרכזי.
בסופו של דבר זכו סטיוארט ובלסד במענקים שאפשרו להם ללמוד בבית הספר לתיאטרון של בריסטול אולד ויק (Bristol Old Vic Theatre School). סטיוארט היה האדם הראשון שלא הגיע מאוניברסיטאות אוקספורד או קיימברידג' שקיבל מענק מסוג זה ממועצת הרכיבה המערבית של יורקשייר.
תחילת הקריירה: מבריסטול אל הלהקה השייקספירית המלכותית
ההופעה המקצועית הראשונה
ב-19 במאי 1959 עלה סטיוארט לראשונה על במה מקצועית בתיאטרון רויאל בבריסטול, במסגרת להקת בריסטול אולד ויק. הוא גילם את קאטפרס (Cutpurse), דמות של גנב היושב בין הצופים בהצגה שבתוך ההצגה במחזה סיראנו דה ברז'ראק. את ההפקה ביים ג'וֹן הֵייל.
לאחר תקופה בתיאטרון הספרייה של מנצ'סטר הצטרף בשנת 1966 ללהקה השייקספירית המלכותית (Royal Shakespeare Company, RSC), שהפכה לביתו המקצועי למשך שנים ארוכות. הופעתו הראשונה עם הלהקה הייתה במחזה החקירה (The Investigation), ובשנת 1967 כבר הוגדר כאמן עמית שלה.
במהלך עבודתו עם הלהקה הופיע לצדם של שחקנים ובהם בֶּן קִינְגְּסְלִי (Ben Kingsley) ואִיאַן רִיצַ'רְדְסוֹן (Ian Richardson). הוא השתתף בשלוש או ארבע הפקות מרכזיות בכל עונה, והיה לשחקן מן המניין בלהקה עד 1982. במצטבר הופיע ביותר משישים הפקות שלה.
המשמעת התיאטרונית, השינון המדויק של טקסטים והיכולת לעבור בין דמויות שונות הפכו לחלק בלתי נפרד מזהותו המקצועית. באותן שנים, עוד לפני שהקהל האמריקאי הכיר אותו, היה סטיוארט בראש ובראשונה שחקן במה בריטי.
הטלוויזיה מגלה את סטיוארט
בינואר 1967 הופיע לראשונה בטלוויזיה, בתפקיד קצין כיבוי אש בסדרה הבריטית קורוניישן סטריט (Coronation Street). שנתיים לאחר מכן השתתף בהופעת אורח קצרה בפרק השישי של הסדרה התיעודית ציוויליזציה (Civilisation), בהנחיית סר קֶנֶת קְלַארְק (Kenneth Clark). באותו קטע גילם את הורציו בסצנת הקברנים מתוך המלט, לצד איאן ריצ'רדסון בתפקיד המלט.
בראשית שנות השבעים גייס אותו הוֹמֶר סְוַונְדֶר (Homer Swander), פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, לסייע בהוראת שייקספיר לסטודנטים אמריקאים. העבודה פתחה בפניו קשרים חדשים בארצות הברית וסייעה בהמשך להתפתחות הקריירה שלו בהוליווד.
הופעת הבכורה שלו בברודוויי הייתה בתפקיד סנאוט בהפקת חלום ליל קיץ של הבמאי פִּיטֶר בְּרוּק (Peter Brook). בתיאור הקריירה שלו מופיעות השנים 1970 ו-1971 ביחס להופעת הבכורה הזאת, ללא הבחנה ברורה ביניהן. בתחילת שנות השמונים עבר גם לתיאטרון הלאומי המלכותי הבריטי (Royal National Theatre).
לנין, סיאנוס וקארלה: השנים שלפני הפרסום
במקביל לעבודתו בתיאטרון החל סטיוארט לצבור תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע, לרוב בדמויות בעלות סמכות, מורכבות פוליטית או כוח אינטלקטואלי.
בשנת 1974 גילם את ולדימיר לנין בסדרת הטלוויזיה ״נפילת העיטים״, שעסקה בשושלות שלטוניות ובשקיעתן. בשנת 1975 הופיע בתפקיד הרומנטי הראשי בעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC לרומן צפון ודרום מאת אֵלִיזַבֶּת גַאסְקֶל וכן השתתף בסרט הדה (Hedda).
בשנת 1976 גילם את סיאנוס בסדרה ההיסטורית ״אני, קלאודיוס״. שלוש שנים אחר כך הופיע בתפקיד קארלה במיני-סדרה החפרפרת (Tinker Tailor Soldier Spy), וחזר לאותה דמות גם ב״אנשי סמיילי״. בשנת 1979 זכה בפרס לורנס אוליבייה לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו במחזה אנטוניוס וקלאופטרה בווסט אנד הלונדוני.
בשנת 1980 גילם את המלך קלאודיוס בעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC ל-המלט. בשנת 1981 גילם את היועץ הפסיכיאטרי ד"ר אדוארד רובאק בסדרה מייברי (Maybury), ובאותה שנה הופיע בסרטו של ג'וֹן בּוּרְמַן, אקסקליבר, בתפקיד המלך לאונדגרנס.
בהמשך גילם את גורני האלק בסרט ״חולית״ משנת 1984, שביים דֵּיוִיד לִינְץ' (David Lynch); את ד"ר ארמסטרונג בסרט ״כוח החיים״ משנת 1985, שביים טוֹבִּי הוּפֶּר; ואת הנרי גריי בסרט ״ליידי ג'יין״ משנת 1986, שעסק בסיפורה של המלכה האנגלייה ג'יין גריי.
אלה היו תפקידים מכובדים, אך עדיין לא הפכו אותו לשם המוכר בכל בית. סטיוארט נותר שחקן שהוערך בקרב אנשי תיאטרון וקהל הדרמה הבריטית, בעוד שעיקר זהותו המקצועית התבססה על הבמה.
דווקא משום כך הייתה תפנית הקריירה הבאה בלתי צפויה.
1987: הכניסה לעולם של מסע בין כוכבים
תפקיד שאיש לא ציפה שיהפוך להצלחה
לפני שנת 1987 לא היה סטיוארט חובב נלהב של מדע בדיוני. הוא העדיף את התיאטרון הקלאסי, ואף שאל בעבר את השחקנית לָאלָה וַורְד, שהופיעה בסדרה דוקטור הו, מדוע תרצה לעבוד בטלוויזיה או במדע בדיוני במקום לעסוק בתיאטרון.
אלא שאז הגיע מפגש ששינה את הקריירה שלו. רוֹבֶּרְט ה' גַ'סְטְמַן ראה אותו משתתף בקריאה ספרותית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) והתרשם ממנו. בהמשך הוצע לסטיוארט לגלם את קפטן ז'אן-לוק פיקארד בסדרה חדשה ביקום מסע בין כוכבים.
סטיוארט לא הכיר את מעמדה התרבותי של הסדרה בארצות הברית ולא הבין עד כמה הייתה מזוהה עם ציבור מעריצים מסור. הוא היסס לפני שחתם על חוזה סטנדרטי לשש שנים. הוא, סוכנו ואנשים אחרים שעמם התייעץ האמינו שהסדרה תבוטל במהירות, ושלאחר תקופת עבודה קצרה יוכל לשוב ללונדון ולחדש את הקריירה הבימתית.
חברו ומי שיהפוך לימים לשותפו הקולנועי, איאן מקלן, אף הזהיר אותו מפני נטישת התיאטרון לטובת הטלוויזיה האמריקאית. מקלן היה משוכנע שהמעבר עלול לפגוע בקריירה השייקספירית שבנה. אולם סטיוארט החליט לקבל את ההצעה.
במשך כשמונה עשר חודשים לאחר הגעתו להוליווד השתמש בשם המקצועי פטריק יוז סטיוארט, בזמן שניהל משא ומתן על הזכות להשתמש בשמו המקורי, שכבר נרשם באיגוד שחקני המסך האמריקאי בידי שחקן אחר.
לוח זמנים מפרך והתנגשות של תרבויות עבודה
כאשר נבחר לתפקיד פיקארד, תיאר אותו העיתון לוס אנג'לס טיימס כשחקן שייקספירי בריטי אלמוני. סטיוארט עצמו עדיין התגורר למעשה מתוך מזוודה, משום שלא האמין שההפקה תימשך זמן רב.
הצילומים הציבו בפניו אתגרים שלא הכיר בעבודתו על הבמה. ימי העבודה החלו לעיתים בשעה 4:45 לפנות בוקר, ובניגוד לתיאטרון, שבו מתקיימת תקופת חזרות ממושכת לפני הופעה, הטלוויזיה דרשה ממנו להסתגל במהירות לצילומים חוזרים, לתסריטים משתנים ולשגרת עבודה תובענית.
בתחילה התקשה לקבל גם את ההתנהגות המשוחררת של שותפיו לסדרה. הוא הגיע מהמסורת המחמירה של התיאטרון הבריטי, שבה הקפדה על הכנה וריכוז נחשבה לחלק חיוני מהמקצוע. חבריו לצוות, לעומתו, נהגו להתבדח וליהנות בין הצילומים. באחת הפעמים נזף בהם והבהיר כי לא התכנסו שם כדי ליהנות.
שנים לאחר מכן נזכר באירוע במבוכה. הוא הבין בהדרגה שהעבודה יכולה להתנהל ברצינות ובמקצועיות גם בלי לוותר על הומור וחברות.
אתגר אחר היה השפה. התסריטים כללו מונחים מדעיים וטכניים בדיוניים, שסטיוארט התקשה לשנן ולהגות. הוא הודה שמצב רוחו היה צונח בכל פעם שנדרש לדקלם את מה שכינה Technobabble, מלל טכני מסובך. עם הזמן התרגל לשפה, ואפילו אימץ בחיבה את הביטוי "רצף המרחב והזמן" (Spacetime Continuum).
ההסתגלות הייתה הדדית. חבריו לצוות החלו להתייחס אליו כדוגמה למקצועיות ולהכנה יסודית. מָרִינָה סִירְטִיס העריכה כי סטיוארט היה אחראי לפחות למחצית מהצלחת הסדרה, משום שהאחרים אימצו את המחויבות שהפגין כלפי העבודה.
ג'וֹנָתָן פְרֵייקְס סיפר שבהפקות אחרות פגש שחקנים שהגיעו לצילומים בלי לקרוא את התסריט. עם סטיוארט, לדבריו, הוצב רף אחר לגמרי: השחקנים התייצבו לעבודה כשהם יודעים את הטקסט ומכירים היטב את הסצנות שלהם.
מקפטן אלמוני לאייקון תרבות
מסע בין כוכבים: הדור הבא שודרה בשנים 1987 עד 1994. במהלך שבע העונות הפך קפטן פיקארד לדמות המזוהה ביותר עם סטיוארט, ולימים גם לאחת הדמויות הבולטות בקריירה שלו.
סטיוארט סיפר שהבין את ממדי ההצלחה רק לאחר תום העונה הראשונה, כאשר השתתף לראשונה בכנס מעריצים. הוא ציפה לפגוש כמה מאות אנשים, אך במקום זאת ניצב בפני קהל של כ-2,500 משתתפים, שהכירו עליו פרטים רבים יותר מכפי ששיער שאפשר לדעת.
ההצלחה שינתה גם את מצבו הכלכלי. בשנת 1992, במהלך הפסקה בצילומים, חישב כי הרוויח באותה הפסקה יותר מכפי שהרוויח בעשרה שבועות של הופעות בהפקת וולף בלונדון.
אולם ההצלחה לא נמדדה רק בכסף. סטיוארט נעשה מזוהה עם דמותו של פיקארד עד כדי כך שהגבול בין השחקן לדמות החל להיטשטש. הוא סיפר שקולו של פיקארד נעשה לקולו שלו, ושמאפיינים נוספים של הדמות התמזגו באישיותו. ההזדהות הקנתה לו מעמד בינלאומי, אך גם הקשתה עליו לשכנע במאים הוליוודיים שהוא מסוגל לגלם דמויות אחרות.
הוא שב לגלם את פיקארד בפרק הפתיחה של הסדרה ״מסע בין כוכבים: חלל עמוק תשע״, ששודר בשנת 1993 תחת השם שליח. לאחר מכן המשיך בתפקידו בסרטים מסע בין כוכבים: דורות (1994), המפגש (1996), התקוממות (1998) ו-נמסיס (2002).
בשנת 1995 היה מועמד לפרס גילדת שחקני המסך על הופעתו כשחקן ראשי בסדרת דרמה. בשנת 1992 בחרו בו קוראי מגזין TV Guide, לצד הדוגמנית סִינְדִּי קְרוֹפוֹרְד, כאחד משני האנשים המושכים ביותר בטלוויזיה. סטיוארט הודה שלא ידע אז מי היא קרופורד. בשנת 1993 אף העניק לו המגזין את התואר שחקן הדרמה הטלוויזיוני הטוב ביותר של שנות השמונים.
בשיחה עם המראיין מַיְיקְל פָּארְקִינְסוֹן, נזכר סטיוארט בתשובה שנתן יוצר הסדרה ג'ין רודנברי לכתב שתהה כיצד ייתכן שבמאה ה-24 עדיין לא נמצאה תרופה להתקרחות. רודנברי השיב שבעתיד הרחוק אנשים פשוט לא ייחסו לכך חשיבות. סטיוארט סיפר עד כמה העריך את התשובה הזאת.
כשהתיאטרון הכין אותו דווקא לחלל
סטיוארט התייחס לאורך השנים למסע בין כוכבים בהכרת תודה, במיוחד בשל המסרים החברתיים וההשפעה החינוכית שייחס לסדרה. כאשר נשאל בשנת 2011 מה היה הרגע החשוב ביותר בקריירה שלו, בחר ב-הדור הבא, משום שהסדרה שינתה עבורו הכול.
באחת ההתבטאויות המוכרות שלו הסביר את הקשר שבין ההכשרה השייקספירית לדמותו של פיקארד.
ההצלחה לא גרמה לו לשכוח את מחירו של הפרסום. הוא סיפר שבדיעבד עצם המחשבה על כך שחלק כה גדול מחייו הוקדש לסדרה אחת עדיין מפחידה אותו במקצת. שבע שנות עבודה כמעט רצופות מנעו ממנו לעסוק בתפקידים תיאטרוניים אחרים, ובהם תפקידים שייקספיריים שחלם לגלם.
ובכל זאת, כעבור שנים, ב-4 באוגוסט 2018, הודיעו רשת CBS וסטיוארט במשותף כי יחזור לתפקיד פיקארד בסדרה חדשה. הוא הצהיר כי בכוונתו, יחד עם יוצרי ההפקה, להביא למסך סיפור רענן, בלתי צפוי ורלוונטי. כך נולדה ״מסע בין כוכבים: פיקארד״, ששודרה בשנים 2020 עד 2023, והחזירה את השחקן לדמות שעמדה במרכז פרסומו הבינלאומי.
מאנטרפרייז אל אקס-מן: פרק שני בתהילה ההוליוודית
ההזדמנות ששינתה את תדמיתו.
לקראת סוף שנות התשעים עמד סטיוארט בפני בעיה שההצלחה עצמה יצרה: הוליווד הכירה אותו כמעט אך ורק בתור ז'אן-לוק פיקארד. במאים ומפיקים התקשו לדמיין אותו בתפקידים אחרים, והמעבר בחזרה לבמה נעשה מורכב לאחר שנות היעדרות ממושכות.
דווקא אז הוצע לו תפקיד בסדרת סרטים חדשה המבוססת על גיבורי הקומיקס אקס-מן. הוא התבקש לגלם את פרופסור צ'ארלס אקסבייר, מייסדה ומדריכה של קבוצת גיבורי העל.
במובנים מסוימים הייתה הדמות דומה להפליא לפיקארד: אדם בריטי בעל קול עמוק, סמכות טבעית, הופעה קירחת ואמונה בכוחו של שיקול דעת. סטיוארט חשש שוב מהתחייבות לזיכיון קולנועי ארוך טווח. אולם האפשרות לעבוד עם הבמאי בְּרַיְאַן סִינְגֶר (Bryan Singer) עוררה את עניינו, והוא הסכים.
הבחירה חיברה אותו מחדש עם ידידו הוותיק איאן מקלן, שלוהק לתפקיד מגנטו, חברו של אקסבייר ויריבו האידאולוגי. מקלן, שבעבר הזהיר אותו מפני מסע בין כוכבים, כבר הכיר בכך שהחלטתו לעבור לטלוויזיה האמריקאית הייתה מוצלחת.
פרופסור אקסבייר והסרטים
בשנת 2000 הופיע סטיוארט לראשונה בתפקיד פרופסור אקסבייר בסרט אקס-מן (X-Men). הצלחתו הובילה לשורת הופעות נוספות בזיכיון, שהציב אותו במרכזן של שתי סדרות מדע בדיוני ופנטזיה מצליחות במיוחד.
במהלך השנים גילם את אקסבייר בסרטים ״אקס-מן 2״, ״אקס-מן: המפלט האחרון״, ״אקס-מן המקור: וולברין״, וולברין (The Wolverine), אקס-מן: העתיד שהיה״ ו״לוגאן״. בנוסף דיבב את הדמות במשחקי המחשב X-Men Legends, X-Men Legends II ו-X-Men: Next Dimension.
לאחר ״לוגאן״, שיצא בשנת 2017, הודיע כי הוא נפרד מדמותו של אקסבייר. עם זאת, בשנת 2022 שב אליה בגרסה חלופית של הפרופסור בסרט היקום הקולנועי של מארוול ״דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף״.
חזרתו לדמות האריכה את התקופה שבה היה מזוהה עם אקסבייר והחזירה אותו לפרויקט נוסף ביקום מארוול. הוא נכלל גם בתוכניות להופיע בסרט ״הנוקמים: עלייתו של דוקטור דום״, בתפקיד הגרסה המקורית של הפרופסור.
שיאי גינס ושותפות עם יו ג'קמן
בין השנים 2017 ל-2021 חלק סטיוארט עם יוּ גֶ'קְמַן שיא גינס על הקריירה הארוכה ביותר בגילום גיבור-על של מארוול בלייב אקשן. סטיוארט זכה להכרה בזכות פרופסור אקסבייר, וג'קמן בזכות וולברין.
השיא נלקח מהם בהמשך בידי וִילֶם דָפוֹ וטוֹבִּי מָגְוָויְיר. בשנת 2022 השיב לעצמו סטיוארט לזמן קצר את שיאו בעקבות הופעתו ב״דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף״, אך בשנת 2024 עקף אותו שוב וֶסְלִי סְנַיְיפְּס.
ההופעות החוזרות של סטיוארט בתפקיד אקסבייר הפכו את הדמות לאחד ממרכזי הכובד של הקריירה שלו, לצד פיקארד, והוכיחו שגם לאחר עשרות שנות משחק בתיאטרון היה מסוגל להשתלב בזיכיונות קולנועיים המיועדים לקהלים חדשים.
מעבר למדע הבדיוני: דרמות, קומדיות וקולנוע
מובי דיק, מזמור חג המולד ודרמות היסטוריות
לצד התפקידים שהפכו אותו לכוכב בינלאומי המשיך סטיוארט לגלם דמויות מגוונות בטלוויזיה ובקולנוע. בשנת 1995 הופיע בסרט ״ג'פרי״, בתפקיד סטרלינג, דמות הומוסקסואלית מוחצנת. בשנת 1998 גילם את קפטן אחאב במיני-סדרה ״מובי דיק״, שהופקה עבור רשת USA Network. הופעתו זיכתה אותו במועמדויות לפרסי אמי וגלובוס הזהב.
אולי יעניין אותך
באותה שנה השתתף גם בסרט ״בית בטוח״ ובשנת 1999 גילם את אבנעזר סקרוג' בעיבוד הטלוויזיוני של רשת TNT למזמור חג המולד מאת צ'ארלס דיקנס. על תפקיד זה היה מועמד לפרס גילדת שחקני המסך.
בשנת 2003 גילם את המלך הנרי השני בסרט הטלוויזיה ״האריה בחורף״, שהופק עבור רשת Showtime. הופעתו זיכתה אותו במועמדות לפרס גלובוס הזהב, והוא היה מועמד גם לפרס אמי על חלקו כמפיק בפועל של הסרט.
סטיוארט המשיך לעבוד גם בקולנוע, בין השאר בסרטים סיפורי לוס אנג'לס״ משנת 1991, ״רובין הוד: גברים בגטקעס״ משנת 1993, ״הילד שיהיה מלך״ משנת 2019 ו״המלאכיות של צ'רלי״, שיצא לאקרנים ב-15 בנובמבר 2019, ובו גילם את ג'ון בוסלי.
הפתעה קומית: פרייז'ר, ניצבים ובלנט טוק
לצד התפקידים הדרמטיים גילה סטיוארט משיכה הולכת וגוברת לקומדיה. בסוף 2003 הופיע בעונה האחת עשרה והאחרונה של הסיטקום האמריקאי ״פרייז'ר״. הוא גילם דמות של איש חברה הומוסקסואל מסיאטל, העוסק בבימוי אופרה, הטועה לחשוב כי פרייז'ר מעוניין בו כבן זוג. על הופעת האורח היה מועמד לפרס אמי.
בשנת 2005 הופיע בסדרה הקומית הבריטית ״ניצבים״, שיצרו רִיקִי גֶ'רְוֵיְיס וסְטִיבֶן מֶרְצַ'נְט. סטיוארט גילם גרסה מוגזמת של עצמו, המציגה עיסוק כפייתי בעירום, והפגין נכונות לצחוק על הדימוי הרציני והמכובד שדבק בו במשך שנותיו בתיאטרון ובטלוויזיה. גם תפקיד זה הביא לו מועמדות לאמי.
בשנת 2005 לוהק לתפקיד פרופסור איאן הוד במיני-סדרת המתח ״השעה האחת עשרה״, שיצר סְטִיבֶן גָּאלָגֶר. הסדרה כללה ארבעה פרקים, והראשון שבהם שודר ב-19 בינואר 2006. באותה תקופה גילם גם את קפטן נמו בעיבוד בן שני חלקים ל״האי המסתורי״.
בשנים 2015 ו-2016 כיכב בתפקיד הראשי בסדרה הקומית ״בלנט טוק״, ששודרה ברשת Starz. תפקיד זה השתלב בשורה של הופעות קומיות שסייעו להרחיב את תדמיתו הציבורית מעבר למעמד השחקן השייקספירי הרציני.
במהלך הופעתו בתוכנית הרכב ״טופ גיר״, ביולי 2003, בעונה השנייה ובפרק התשיעי, השתתף בפינת הנהיגה של ידוענים במכונית עממית. הוא נהג במכונית סוזוקי ליאנה והשלים הקפה בזמן של דקה אחת וחמישים שניות.
החזרה לבמה: שייקספיר, דיקנס וחברות יוצאת דופן
הבמה שלא חדל להתגעגע אליה
עם תחילת עבודתו ב-מסע בין כוכבים: הדור הבא גילה סטיוארט עד כמה חסר לו התיאטרון. בעוד שהטלוויזיה העניקה לו הכרה עולמית, לוח הזמנים שלה מנע ממנו להשתתף ברבות מההפקות שבהן רצה לשחק. ברשימת תפקידיו השייקספיריים נוצר חלל של שנים, שבמהלכן החמיץ הזדמנויות לגלם דמויות כגון המלט, רומיאו וריצ'רד השלישי.
כדי לשוב לבמה החל לפתח מופעי יחיד, שהציג באוניברסיטאות ובבתי ספר למשחק בקליפורניה. אחד מהם היה עיבוד מיוחד ל-מזמור חג המולד של צ'ארלס דיקנס, שבו גילם בעצמו יותר מארבעים דמויות.
המופע התאים במיוחד לנסיבות חייו: הוא אפשר לסטיוארט להפגין מגוון רחב של יכולות משחק בלי להתחייב לתקופת חזרות ולוח הופעות ארוכים של הפקה תיאטרונית גדולה.
בשנת 1991 הציג את המופע בברודוויי וזכה במועמדות לפרס Drama Desk למופע היחיד המצטיין. הוא חזר והציג אותו בברודוויי בשנים 1992 ו-1994, בלונדון בשנת 1993 ובלוס אנג'לס בשנת 1996.
בשנת 2001 העלה את המופע שוב בברודוויי והקדיש את כל הכנסותיו לצדקה. הכנסות המופע שהתקיים ב-28 בדצמבר באותה שנה הועברו במיוחד לקמפיין של קרן השחקנים האמריקאית למען נפגעי פיגועי 11 בספטמבר.
בדצמבר 2005 חזר המופע לווסט אנד הלונדוני לסדרת הופעות שנמשכה 23 ימים. על עבודתו במופע זכה בפרס Drama Desk להופעת הסולו הטובה ביותר בשנת 1992, ובפרס לורנס אוליבייה להופעת בידור יחיד בשנת 1994.
סטיוארט שימש גם כמפיק שותף של המופע באמצעות חברת Camm Lane Productions, שהקים לצורך כך. שם החברה נבחר כמחווה לרחוב קאם ליין במירפילד, מקום הולדתו.
פרוספרו, אותלו ומקבת
בשנת 1995 שב לברודוויי כדי לגלם את פרוספרו במחזה ״הסערה״ מאת שייקספיר. הוא חזר לתפקיד בשנת 2006 בהפקה בבימויו של רוּפֶּרְט גוּלְד (Rupert Goold), במסגרת פסטיבל היצירות המלאות של הלהקה השייקספירית המלכותית. בשנת 1997 גילם את אותלו בהפקת חברת התיאטרון השייקספירי בוושינגטון הבירה, בבימויה של ג'וּד קֶלִּי (Jude Kelly). ההפקה התבססה על היפוך צבעי העור המקובלים בהצגת המחזה: אותלו היה אדם לבן, ואילו יתר השחקנים השתייכו לצוות שחור. כך הפך המחזה גם לעיסוק באדם לבן הנכנס לחברה שחורה. סטיוארט חלם לגלם את אותלו מאז שהיה בן ארבע עשרה.
במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה השייקספירית הגיע גם לאן ארבור שבמישיגן, להשתתפות בתוכנית שהות אוניברסיטאית משמעותית. במסגרת זו הופיע כפרוספרו ב-הסערה וכמרקוס אנטוניוס ב-אנטוניוס וקלאופטרה.
בשנת 2007 גילם שוב את אנטוניוס, הפעם לצד הָארִיֶיט וֹולְטֶר, שגילמה את קלאופטרה, בתיאטרון נובלו בלונדון. ההפקה זכתה לביקורות חיוביות. באותה תקופה הופיע גם בפני אגודת הדיונים של אוניברסיטת דרהאם ושוחח על חייו בקולנוע ובתיאטרון. באותה שנה עלה לבמה בתפקיד מקבת בווסט אנד. היו מבקרים שטענו כי גילו מתקדם מדי לתפקיד, אך ההפקה זכתה לשבחים, ואחד המבקרים אף תיאר אותו כאחד מטובי השחקנים השייקספיריים. בינואר 2007 מונה לפרופסור אורח לתיאטרון עכשווי על שם קמרון מקינטוש בקולג' סנט קתרין שבאוניברסיטת אוקספורד.
הצלחתו של סטיוארט בהפקות אלו עוררה עניין מיוחד בקרב מבקרי התיאטרון בלונדון. כתבה של הניו יורק טיימס משנת 2008 תיארה באירוניה את המחמאה שקיבל מהם: לדבריהם, הוא הצליח להתגבר על הנזק שכביכול נגרם לטכניקת המשחק שלו עקב הפיכתו לכוכב טלוויזיה אמריקאי גדול.
המלט והפרס השני
בשנת 2008 גילם סטיוארט את המלך קלאודיוס במחזה המלט, לצדו של דֵּיוִיד טֶנַנְט, שגילם את התפקיד הראשי.
על הופעתו זכה בפרס לורנס אוליבייה לשחקן המשנה הטוב ביותר. בעת קבלת הפרס הקדיש אותו בחלקו לטננט ולשחקן המחליף שלו, אֶדְוַורְד בֶּנֶט (Edward Bennett). טננט נפצע בגבו ונאלץ להיעדר מן ההפקה במשך ארבעה שבועות, היעדרות שמנעה ממנו את האפשרות לקבל מועמדות לאוליבייה.
ההפקה הוצגה גם בברודוויי, ובהמשך זכה סטיוארט למועמדותו הראשונה לפרס טוני.
איאן מקלן: ידידות שנמשכה אל הבמה
בשנת 2009 חבר סטיוארט לאיאן מקלן להפקה של ״מחכים לגודו״ מאת סמואל בקט. השניים גילמו את ולדימיר, המכונה דידי, ואת אסטרגון, המכונה גוגו. אף שהיו ידידים קרובים במשך שנים, הם כמעט שלא הופיעו יחד על הבמה קודם לכן. חברותם העמיקה במיוחד במהלך צילומי סרטי אקס-מן, שבהם בילו שעות רבות בהמתנה בין סצנה לסצנה.
עבור סטיוארט הייתה ההפקה הגשמת שאיפה בת כחמישים שנה. הוא ראה לראשונה את מחכים לגודו בגיל שבע עשרה, כאשר פִּיטֶר אוֹ'טוּל (Peter O'Toole) הופיע במחזה בבריסטול אולד ויק. מאז השתוקק להשתתף ביצירה.
המבקרים שיבחו את יכולתו לשלב בין הומור לייאוש, שני מרכיבים מרכזיים במחזה. בשנת 2014 חזרו סטיוארט ומקלן לברודוויי עם שתי הפקות שהוצגו לסירוגין: מחכים לגודו ו״שטח הפקר״.
כדי לקדם את ההצגות יצאו השניים לסיור בלתי שגרתי ברחבי ניו יורק, ביוזמת אשתו של סטיוארט. בימי החופש שלהם הצטלמו באתרי תיירות שונים כשהם חובשים את מגבעות הבאולר של דמויותיהם מ-מחכים לגודו, ופרסמו את התמונות בטוויטר.
מחלקת השיווק של ההפקה לא התלהבה מן הרעיון, אך השחקנים המשיכו ביוזמה. מסע הפרסום הזול הפך להצלחה גדולה, וגם שינה את האופן שבו הציבור תפס את סטיוארט: לצד הדימוי של שחקן שייקספירי מכובד נחשף אדם שובב, הומוריסטי ובעל נכונות להתבדח על עצמו.
עוד קודם לכן, ב-18 בנובמבר 2012, השתתף סטיוארט בהופעה מיוחדת בתיאטרון סנט מרטין בווסט אנד לציון שישים שנה להצגת ״מלכודת העכברים״ מאת אַגָתָה כְּרִיסְטִי, שנחשבה להצגה בעלת רצף ההופעות הארוך ביותר בעולם.
הקול שמאחורי הדמויות: קריינות, אנימציה ומשחקי מחשב
קול עמוק שהפך לסימן היכר
אחד המאפיינים הבולטים של סטיוארט היה קולו: עמוק, סמכותי ובעל הגייה מדויקת, פרי שנים של הכשרה תיאטרונית. הקול סייע לו לבסס את דמויותיו הדרמטיות, אך גם פתח בפניו קריירה נרחבת בדיבוב ובקריינות.
במהלך השנים הקליט יצירות ספרותיות ומוזיקליות, ובהן פטר והזאב מאת סרגיי פרוקופייב, שעל ביצועו זכה בפרס גראמי; ארבע העונות מאת אנטוניו ויוואלדי, יצירה שגם ויליאם שאטנר קריין; הקרב האחרון מאת ק. ס. לואיס, הספר החותם את סדרת דברי ימי נרניה; ו״השיבה אל מרכז כדור הארץ״ מאת רִיק וֵייקְמַן.
הוא גם קריין תוכניות טלוויזיה ותעודה, ובהן High Spirits with Shirley Ghostman, הסדרה האסטרונומית Nine Worlds, שעסקה בסיור במערכת השמש, וסרטי הטבע The Secret of Life on Earth ו-Mountain Gorilla. קולו הושמע בתפקיד מראת הקסמים במופע החי של דיסנילנד Snow White – An Enchanting Musical, וכן בגרסה האמריקאית של Dragons: A Fantasy Made Real. בנוסף קריין שני מופעים המיועדים להקרנה על כיפת פלנטריום, MarsQuest ו-The Voyager Encounters, שהופקו והופצו בידי Loch Ness Productions.
מסרטי אנימציה ועד אמריקן דאד
סטיוארט העניק את קולו למגוון דמויות בסרטי אנימציה, ובהם ״כלבי המגפה״ משנת 1982, ״נסיך מצרים״ משנת 1998, ״במבי 2״ משנת 2006, ״צבי הנינג'ה״ משנת 2007, ״אמוג'י: הסרט״ משנת 2017 ו״בלשי צמרת״ משנת 2026. ב״במבי 2״ דיבב את אביו של במבי, הנסיך הגדול של היער ואילו ב״צבי הנינג'ה״ העניק את קולו לדמות מקס וינטרס.
הוא השתתף גם בדיבוב הסרטים ״ג'ימי ניוטרון: ילד גאון״, ״צ'יקן ליטל״, אדון הדפים״ ו״רוכב הדרקונים״. בנוסף דיבב בגרסאות האנגליות של סרטי האנימה היפניים ״נאוסיקה מעמק הרוח״ מאת הַיָאוֹ מִיָאזָאקִי (Hayao Miyazaki) ו-Steamboy מאת קַצְהִירוֹ אוֹטוֹמוֹ.
הוא השאיל את קולו גם לדמות החזיר נפוליאון בעיבוד טלוויזיוני ל״חוות החיות״ מאת ג'ורג' אורוול, והופיע בפרק Homer the Great של משפחת סימפסון בתפקיד מספר אחת.
אחד מתפקידיו הקוליים הממושכים ביותר היה אייברי בולוק, בכיר בסוכנות הביון המרכזית האמריקאית, בסדרת האנימציה ״אבא אמריקאי!״, שהחלה את שידוריה בשנת 2005. הדמות התבססה גם על דמותו החזותית של סטיוארט, לצד קולו. הוא השתתף בתפקידי אורח שונים ב״איש משפחה״ ושימש קריין בסרט ״טד״ משנת 2012, סרט הביכורים בבימויו של סֶת' מֶקְפַארְלֵן.
סטיוארט אף הקליט קריינות שתוכננה להופיע בתחילתו ובסיומו של סרטו של טִים בַּרְטוֹן, ״הסיוט שלפני חג המולד״. בסרט המוגמר נעשה שימוש בקולו של קריין אחר, וההקלטה של סטיוארט נכללה רק במהדורה הראשונה של פסקול הסרט. בשנת 1999 תרם את קולו לסדרת סרטונים שעסקו בעיר דיוזברי שבמערב יורקשייר, סמוך לאזור שבו גדל.
משחקי מחשב ופרסומות
דמותו של קפטן פיקארד המשיכה ללוות את סטיוארט גם בעולם משחקי המחשב. הוא דיבב אותה במשחקים Star Trek: Armada, Armada II, Star Trek: Starfleet Command III, Star Trek: Invasion, Bridge Commander ו-Elite Force II.
במשחק Star Trek: Legacy, שיצא למחשב האישי ולקונסולת Xbox 360, חזר לדבב את פיקארד לצד ארבעה שחקנים נוספים שגילמו קפטנים מרכזיים בזיכיון.
מחוץ לעולמות מסע בין כוכבים ואקס-מן, השתתף במשחקים Castlevania: Lords of Shadow, Forgotten Realms: Demon Stone, Lands of Lore: The Throne of Chaos ו-The Elder Scrolls IV: Oblivion. במשחק האחרון, שיצא בשנת 2006, דיבב את הקיסר אוריאל ספטים, ועל עבודתו זכה בפרס משחקי הווידאו של Spike TV.
הוא תרם את קולו גם למהדורות שונות של האנציקלופדיה האינטראקטיבית של Compton, לקריינות הפתיחה וקדימון המשחק The Sims Medieval שיצאו ב-22 במרץ 2011, ללוחות הסיפור ולקדימון של משחק הרשת LEGO Universe, ולמשחק My Memory of Us.
קולו שימש גם בפרסומות למוצרים ולשירותים מגוונים: בנק TSB הבריטי, חומר הניקוי Domestos, אתר Moneysupermarket.com, חברת הדלק Shell, התרופה Crestor, וכן בפרסומות בבריטניה ובאוסטרליה לגרסת PAL של המשחק Final Fantasy XII.
בשנת 1996 השתתף בקריינות פרסומות למכוניות פונטיאק ופורשה ולכרטיס MasterCard Gold. בשנת 2004 העניק את קולו לפרסומות לצמיגי Goodyear Assurance, ובנוסף קריין פרסומות לטלוויזיות RCA. בשנת 2008 נשמע בפרסומות לרשת Currys ולמותג הבירה Stella Artois, ובשנים המאוחרות יותר גם בפרסומות טלוויזיה של חברת השכרת הרכב National Car Rental.
על המסך בתפקיד עצמו: סרטים תיעודיים
בשנת 2011 השתתף סטיוארט בסרט התיעודי ״הקפטנים״, שכתב וביים וִילְיָאם שַאטְנֶר, השחקן שגילם את קפטן ג'יימס קירק ב-מסע בין כוכבים. הסרט התבסס על שיחות עם שחקנים שגילמו מפקדי ספינות חלל בזיכיון. חלק ניכר ממנו הוקדש לראיונות עם סטיוארט בביתו באוקספורדשייר שבאנגליה ובכנס מעריצים בלאס וגאס, נבדה.
בשיחות סיפר סטיוארט על הפחדים, החולשות האישיות והקשיים שליוו אותו בתקופת גילום פיקארד, לצד ההישגים המקצועיים והאישיים שייחס לתפקיד. בשנת 2016 קריין את הסרט התיעודי Connected Universe, שהופק במימון המונים ובוים בידי מַלְקוֹם קַארְטֶר (Malcolm Carter). הסרט עסק ברעיונותיו של נָאסִים הָארָאמֵיין (Nassim Haramein), שהציג את עצמו כפיזיקאי.
הכרה, פרסים ותואר אבירות
מכוכב בשדרת הכוכבים ועד אות מסדר האימפריה
ב-16 בדצמבר 1996 קיבל סטיוארט כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, בכתובת 7021 Hollywood Boulevard. בשנת 2001 הוענק לו תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE), במסגרת אותות הכבוד לשנה החדשה, על תרומתו למשחק ולקולנוע. ביולי אותה שנה קיבל מעמד של עמית כבוד באוניברסיטת ויילס בקרדיף.
במהלך הקריירה שלו זכה בשני פרסי לורנס אוליבייה ובפרס גראמי, וקיבל מועמדויות לפרס טוני, לשלושה פרסי גלובוס הזהב, לארבעה פרסי אמי ולשלושה פרסי גילדת שחקני המסך. ההכרה שקיבל השתרעה על פני התיאטרון, הטלוויזיה, הקולנוע והקריינות.
הקשר לאוניברסיטת האדרספילד
בשנת 2004 מונה סטיוארט לנגיד אוניברסיטת האדרספילד, תפקיד שמילא עד יולי 2015. בתקופת כהונתו השתתף בקביעות בטקסי סיום לימודים בבריטניה ובהונג קונג, והעביר כיתות אמן לסטודנטים למשחק. ביולי 2008 מונה גם לפרופסור לאמנויות הבמה. בתום כהונתו כנגיד הוענק לו התואר נגיד אמריטוס, בטקס שבו הותקן מחליפו, הנסיך אנדרו, דוכס יורק. באוגוסט 2016 נקרא אחד ממבני האוניברסיטה על שמו: Sir Patrick Stewart Building.
תואר אבירות מידי המלכה
ברשימת אותות הכבוד לשנה החדשה של 2010 נכלל שמו של סטיוארט כמי שעתיד לקבל תואר אבירות על תרומתו לדרמה. ב-2 ביוני 2010 העניקה לו המלכה אליזבת השנייה את התואר בטקס שנערך בארמון בקינגהאם.
מאותו זמן נשא את התואר סר פטריק סטיוארט.
בשנת 2011 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד בספרות מאוניברסיטת מזרח אנגליה. בשנת 2014 העניקה לו אוניברסיטת לידס תואר דומה, ובשנת 2015 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (Vrije Universiteit Brussel). הוא היה גם עמית אמריטוס בקולג' סנט קתרין שבאוניברסיטת אוקספורד.
בשנת 2018, בסקר שנערך לרגל יום יורקשייר, דורג במקום השלישי ברשימת אנשי יורקשייר הגדולים ביותר, אחרי מַיְיקְל פֵּיילִין ושוֹן בִּין. בשנת 2022 נבחר לעמית כבוד של המוסד להנדסה ולטכנולוגיה, כהכרה בתרומתו לקידום המדע והטכנולוגיה.
מאבק באלימות במשפחה: הילדות שהפכה לשליחות ציבורית
הזיכרון שלא נשכח
חוויות הילדות במירפילד המשיכו ללוות את סטיוארט לאורך חייו. בבגרותו בחר לדבר בפומבי על האלימות שהפעיל אביו כלפי אמו, ועל השפעותיה ארוכות הטווח על הילדים שנחשפו אליה.
בשנת 2006 השתתף בסרטון קצר נגד אלימות במשפחה עבור ארגון אמנסטי אינטרנשיונל. בסרטון תיאר את ההתעללות הפיזית שספגה אמו ואת חוויית הילד שצפה במתרחש בלי יכולת להגן עליה.
הוא הדגיש שהכאב הגופני היה קשה, אך שלאלימות היו גם השלכות פסיכולוגיות עמוקות ומתמשכות על כל בני המשפחה. ילד הנחשף לצעקות, לכאב ולפחד, הסביר, עלול לחוש אחריות למתרחש גם כאשר אין לו כל שליטה עליו.
באותה שנה קשר את שמו למלגת מחקר באוניברסיטת האדרספילד, שנועדה לסייע ללימודים מתקדמים בתחום האלימות במשפחה. הוא נעשה גם פטרון של ארגון Refuge, המסייע לנשים שנפגעו מאלימות במשפחה, ארגון שהקימה אֵרִין פִּיזִי (Erin Pizzey), שפעלה גם בתחום זכויות הגברים.
בשנת 2009 נשא נאום באירוע השקת הספר Created Equal, שעסק בזכויות נשים. בדבריו חזר אל חוויות ילדותו, והסביר כי האלימות שהפעיל אביו השפיעה עמוקות הן על אמו והן עליו. הוא תיאר את המאבק להשתחרר ממודל הגבריות האלים שהוצג בפניו בילדותו, והדגיש שאלימות היא בחירה של האדם המשתמש בה.
סטיוארט ביקש להראות שאפשר לצמוח מתוך סביבה אלימה ולשרוד את השפעותיה, גם אם ההתמודדות איתן עשויה להימשך שנים. באוקטובר 2011 הגיש פנייה מיוחדת במסגרת תוכנית Lifeline של ה-BBC מטעם Refuge. הוא סיפר שוב על ילדותו וראיין אישה שבתה נרצחה בידי בן זוגה לשעבר.
הלם קרב והסיוע ליוצאי צבא
ההבנה שאביו סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות שירותו במלחמת העולם השנייה התגבשה כאשר סטיוארט חקר את תולדות משפחתו במסגרת סדרת התעודה ״מי אתה חושב שאתה?״. בעקבות הגילוי החל לתמוך בארגון Combat Stress, המסייע לאנשי כוחות מזוינים המתמודדים עם פגיעות נפשיות הקשורות לשירותם הצבאי.
הדבר יצר חיבור אישי בין שני תחומים שבהם עסק: המאבק באלימות במשפחה וההכרה בהשפעות ארוכות הטווח של שירות צבאי בתנאי מלחמה.
זכויות אדם, פליטים ובעלי חיים
סטיוארט שימש פטרון של אגודת האומות המאוחדות בבריטניה (UNA-UK). ב-14 ביולי 2012 נשא דברים בפורום האו"ם שארגן הגוף, ובנאומו התייחס לשירותו של אביו במלחמת העולם השנייה ולתפיסתו שהקמת האומות המאוחדות הייתה אחת המורשות החשובות של אותה תקופה.
ב-15 באפריל 2018 השתתף באירוע ההשקה של People's Vote, תנועה שקראה לעריכת הצבעה ציבורית נוספת בבריטניה על הסכם הברקזיט הסופי בין בריטניה לאיחוד האירופי.
בשנת 2019 פעל כדובר מטעם ועדת ההצלה הבינלאומית. תחום נוסף שבו פעל היה הגנה על בעלי חיים, במיוחד כלבים מגזע פיטבול. סטיוארט טיפח כלבים באומנה באמצעות ארגון ההצלה Wags and Walks בלוס אנג'לס, ושיתף ברשתות החברתיות תמונות שלו עם הכלבים שטיפל בהם.
בשנת 2017 שיתף פעולה עם האגודה האמריקאית למניעת התאכזרות לבעלי חיים (ASPCA) בקמפיין להעלאת המודעות למלחמה בקרבות כלבים. בשנת 2018 זכה להוקרה בערב הגאלה השנתי של Wags and Walks, ובשנת 2021 העניקה לו ASPCA את פרס Pit Bull Advocate & Protector Award, כהכרה בפעילותו למען הגזע.
חייו האישיים: נישואים, משפחה וחברות
נישואים ראשונים ושני ילדים
בשנת 1966 נישא סטיוארט לשִׁילָה פַאלְקוֹנֶר. לזוג נולדו שני ילדים, בן בשם דניאל ובת בשם סופיה. הנישואים הסתיימו בגירושים בשנת 1990. דניאל סטיוארט פנה אף הוא למשחק. במהלך השנים הופיע לצד אביו בסרט ״רכבת המוות״, בסדרה הקומית בלנט טוק ובפרק The Inner Light של מסע בין כוכבים: הדור הבא, שבו גילם את בנו של פיקארד.
באוטוביוגרפיה שלו הודה סטיוארט כי ניהל רומן עם השחקנית גֶ'נִיפֶר הֶטְרִיק בזמן שהיה נשוי לפאלקונר, וכי הדבר תרם להתפרקות נישואיו. השניים ניהלו קשר רומנטי בתקופות שונות במהלך שנות הצילומים של מסע בין כוכבים: הדור הבא, ואף התארסו בזמן צילומי הפרק Qpid, אך לא נישאו.
נישואים שניים ומערכות יחסים נוספות
בשנת 1997 התארס סטיוארט למפיקה האמריקאית וֶנְדִי נוֹיס, שהייתה אחת ממפיקות מסע בין כוכבים: הדור הבא. השניים נישאו ב-25 באוגוסט 2000, אך התגרשו כעבור שלוש שנים.
כארבעה חודשים לפני הגירושים הופיע סטיוארט לצד השחקנית הבריטית לִיזָה דִילוֹן (Lisa Dillon) בהפקת המחזה רב-האומן (The Master Builder). בין השניים התפתח קשר רומנטי שנמשך עד 2007.
סאני אוזל והחתונה שנזקקה לחתונה נוספת
בשנת 2008 החל סטיוארט לצאת עם הזמרת והיוצרת האמריקאית סָאנִי אוֹזֶל, שאותה הכיר בעת הופעתו ב-מקבת באקדמיה למוזיקה של ברוקלין.
באוגוסט 2012 רכש בית בשכונת פארק סלופ בברוקלין, ניו יורק, והחל להתגורר בו עם אוזל. במרץ 2013 פורסם כי השניים התארסו, ובספטמבר אותה שנה נישאו בטקס שאותו ערך חברו הקרוב, איאן מקלן.
אלא שבשנת 2020 חשף סטיוארט כי הטקס שנערך בנבדה לא היה תקף מבחינה משפטית, משום שהאישורים שהחזיק מקלן לעריכת נישואים לא היו תקפים במדינה זו. למעשה, לאחר שהזוג גילה את הבעיה מבעוד מועד, נערך טקס רשמי וסודי במסעדה מקסיקנית בלוס אנג'לס, שבועות אחדים לפני הטקס בנבדה. גם אותו ערך מקלן. כך הפכה החתונה הפומבית לחגיגה נוספת של נישואים שכבר הוסדרו.
השקפות עולם, פוליטיקה ותחומי עניין
צדק, שוויון ומפלגת הלייבור
סטיוארט הסביר כי השקפותיו הפוליטיות עוצבו סביב רעיונות של הוגנות ושוויון. הוא הגדיר את עצמו כסוציאליסט והיה חבר במפלגת הלייבור הבריטית. לדבריו, אביו היה איש איגודים מקצועיים מסור, והערכים המזוהים עם תנועת העבודה נטמעו בו כבר בילדותו.
הוא מתח ביקורת על מלחמת עיראק ועל חקיקה ממשלתית בבריטניה שנגעה לחירויות האזרח. בין השאר התנגד לתוכנית להאריך את תקופת המעצר ללא הגשת כתב אישום לחשודים בטרור ל-42 ימים, ובמרץ 2008 חתם על מכתב פתוח המתנגד להצעה.
באוגוסט 2018 פורסם בכמה כלי תקשורת, ובהם הדיילי טלגרף, כי עזב את הלייבור בשל הסתייגויותיו מהנהגת גֶ'רֶמִי קוֹרְבִּין (Jeremy Corbyn). סטיוארט הבהיר בטוויטר כי דבריו צוטטו בצורה לא נכונה, והכחיש שעזב את המפלגה.
ב-2 במרץ 2017 הודיע על כוונתו להגיש בקשה לאזרחות אמריקאית, כדי שיוכל להתנגד לממשלו של דונלד טראמפ. אולם בריאיון שנערך ב-3 באוקטובר אותה שנה, באירוע התרמה של מכון הקולנוע הבריטי, התייחס בעיקר לתקוותו לחקיקה מחמירה יותר בנושא כלי נשק בארצות הברית, ולא חזר על כוונתו לפעול לקבלת אזרחות.
דת, זכויות נשים וחופש המצפון
סטיוארט הגדיר את עצמו כאתאיסט, היה פטרון של ארגון Humanists UK והזדהה כפמיניסט. הוא תמך בפומבי בזכות לסיוע במוות, ובינואר 2011 נעשה פטרון של ארגון Dignity in Dying, הפועל לשינוי החקיקה הבריטית בתחום.
באוגוסט 2014 היה בין מאתיים אנשי ציבור שחתמו על מכתב שפורסם ב-הגרדיאן, ובו הביעו תקווה כי תושבי סקוטלנד יצביעו בעד המשך השתייכותה לממלכה המאוחדת במשאל העם שנערך בספטמבר.
בשנת 2016 היה בין יותר מ-280 אנשי תרבות ואמנות שתמכו בהישארות בריטניה באיחוד האירופי, לקראת משאל העם על הברקזיט. בשנת 2015 הגן סטיוארט על אופים נוצרים מבלפסט שנענשו בעקבות סירובם להכין עוגה שנשאה את הכיתוב "תמכו בנישואים גאים".
אף שהתנגד לדת ממוסדת, הסביר כי בעיניו ההתנגדות של האופים לא נגעה לזהותם של הלקוחות או לעצם קיומם של נישואים חד-מיניים, אלא לנוסח המסר שהתבקשו לכתוב על העוגה. לדבריו, יש לכבד גם את זכותו של אדם לסרב לבטא מסר שהוא רואה כמנוגד לאמונתו.
בסופו של ההליך ניצחו האופים בבית המשפט העליון של בריטניה בפסק דין בעל חשיבות משפטית, שניתן סמוך להכרעה בתיק דומה בארצות הברית.
כדורגל ומרוצי מכוניות
סטיוארט היה אוהד ותיק של קבוצת הכדורגל האדרספילד טאון. בשנת 2017 נכח באצטדיון ומבלי כאשר הקבוצה הבטיחה את עלייתה לליגה הבכירה באנגליה, לראשונה מאז 1972. מאז 2010 כיהן כנשיא האקדמיה של המועדון, שפעלה לאיתור ולטיפוח שחקנים צעירים.
הוא היה גם חובב מכוניות ומרוצי ספורט מוטורי, ונראה לעיתים קרובות במסלול סילברסטון במהלך סופי השבוע של הגרנד פרי הבריטי. בשנת 2015 שימש המרשל הגדול של גרנד פרי לונג ביץ', ובשנת 2017 ערך את ראיונות הפודיום עם שלושת הנהגים המובילים בגרנד פרי הקנדי.
סטיוארט החזיק ברישיון תחרות של Motorsport UK, והשתתף בשנת 2012 במרוץ Celebrity Challenge במסגרת סילברסטון קלאסיק. הוא סיים במקום התשיעי, בפער של שלוש דקות ו-2.808 שניות מהמנצח, קֶלְוִין פְלֶצֶ'ר.
באותה שנה פגש את אחד מגיבורי המרוצים שלו, סְטִירְלִינְג מוֹס, במסגרת סדרת התעודה של BBC Two, Racing Legends. לצד כל אלה היה גם חובב של סדרת האנימציה ״ביוויס ובאטהד״, פרט שהוסיף ממד בלתי צפוי לרשימת תחומי העניין של השחקן השייקספירי.
בעניין אחר לגמרי הודה סטיוארט כי מעת לעת היה מפנטז להיות פסנתרן קונצרטים. הוא סיפר כי התמזל מזלו לעבוד בקרבת הפסנתרן עִמָּנוּאֵל אַקְס (Emanuel Ax), וכי אילו היה יכול להתחלף עם אדם אחר, היה בוחר בו.
סיפור חיים שנפרש על פני יותר משישה עשורים
לבסוף, ב-28 באוקטובר 2026 הלך לעולמו סר פטריק סטיוארט בגיל 86, לאחר שהתמודד עם מחלת אלצהיימר ודמנציה. מותו חתם קריירת משחק שנמשכה למעלה משישה עשורים, במהלכה הופיע בתיאטרון השייקספירי, בקולנוע ובטלוויזיה. הוא הותיר אחריו מורשת אמנותית עשירה, המזוהה במיוחד עם דמותו של קפטן ז'אן-לוק פיקארד ב"מסע בין כוכבים" ועם גילום פרופסור צ'ארלס אקסבייר בסרטי "אקס-מן".
סטיוארט עבר מסלול נדיר: מן התיאטרון האזורי בבריסטול אל הלהקה השייקספירית המלכותית, מהפקות דרמה היסטוריות בטלוויזיה הבריטית אל סדרה אמריקאית שהפכה לתופעה בינלאומית, ומשם אל זיכיונות קולנועיים גדולים, סדרות קומיות ועבודות דיבוב.
הוא לא התייחס להצלחה המסחרית כתחליף להכשרה הקלאסית שלו. כאשר שב לגלם דמויות של שייקספיר, עמדו לרשותו הניסיון שצבר על הבמה והביטחון שהקנתה לו הקריירה העשירה על המסך. כאשר חזר לגלם את פיקארד או את פרופסור אקסבייר, הביא עמו את אותה משמעת מקצועית שלמד בתיאטרון.
חייו האישיים היו מורכבים יותר מן הדימוי המאופק והסמכותי של דמויותיו המפורסמות. סטיוארט דיבר על העוני והאלימות בילדותו, על השפעת שירותו הצבאי של אביו, על כישלונותיו במערכות יחסים ועל האופן שבו המשחק אפשר לו להכיר גם צדדים לא נעימים של עצמו.
בסופו של מסע ארוך, דמותו של הילד ממירפילד, שקיבל מהמורה לאנגלית ספר של שייקספיר והתבקש לעמוד ולשחק, נותרה קשורה בקשר הדוק לשחקן שהוכתר לאביר בארמון בקינגהאם. בין שתי נקודות הזמן האלה ניצבים אלפי ימי חזרות וצילומים, עשרות דמויות, שורת פרסים וקהל צופים שהכיר אותו בשמות רבים, אך בעיקר כפיקארד וכאקסבייר.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
בשנת 2023 פרסם סטיוארט את האוטוביוגרפיה שלו, Making It So: A Memoir, בהוצאת Gallery Books בניו יורק. הספר עוסק במסלול חייו ובקריירה שלו, ובין השאר מתייחס למערכות היחסים שניהל ולחוויותיו בתקופת הצילומים של מסע בין כוכבים: הדור הבא.
סיפורו של פטריק סטיוארט מזמין מבט נוסף על הקשר שבין התיאטרון הקלאסי לבין הקולנוע והטלוויזיה הפופולריים. אם מצאתם את סיפור חייו מעניין, שתפו את הכתבה והמשיכו לקרוא באתר על האנשים והיצירות שעיצבו את התרבות המודרנית.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.