מלחמות השושנים היו סדרה של מלחמות אזרחים עקובות מדם על כס המלכות של אנגליה בין שתי משפחות מלוכה מתחרות: בית יורק ובית לנקסטר, שניהם צאצאי משפחת פלנטג'נט עתיקת היומין. מלחמת השושנים, שהתנהלה בין 1455 ל-1485, זכתה לשמה הפרחוני מכיוון שהורד הלבן היה סמלם של בני יורק, בעוד הורד האדום היה סמלם של הלנקסטרים. לאחר 30 שנים של מניפולציות פוליטיות, קטל מחריד ותקופות קצרות של שלום, הסתיימו המלחמות כאשר שושלת מלכותית חדשה צמחה.

הנרי השישי

בשנת 1422, הנרי השישי ירש את אביו הנרי החמישי והפך למלך אנגליה – בגיל תשעה חודשים בלבד. הודות לכיבושים הצבאיים של אביו, הפך הנרי השישי גם למלך השנוי במחלוקת של צרפת, במסגרת מלחמת מאת השנים. בשנת 1445 התחתן הנרי השישי עם מרגרט מאנז'ו, צרפתייה אצילית וחזקה, שהשאפתנות והחכמה הפוליטית שלה האפילו על זו של בעלה.

המלך הנרי התעניין מעט בפוליטיקה והיה שליט חלש. מה שעורר הפקרות שהשתוללה בכל ממלכתו ופתחה את הדלת לאצילים תאבי כוח ומלכי מלכים ללתכנן מזימות מאחורי גבו.

ריצ'רד מיורק

חוסר המנהיגות של הנרי הוביל אותו לאבד כמעט את כל אחזקותיו בצרפת. זה והשחיתות והניהול השגוי של השלטון באנגליה, שלא לדבר על מיסוי כבד, גרמו לבעלי רכוש ואיכרים מתוסכלים מקנט למרוד בו ב-1450. בראשות ג'ק קייד, האיכרים צעדו ללונדון והציגו בפני הנרי רשימה של דרישות המכונה "התלונה של העמים העניים של קנט". הנרי מעולם לא הסכים רשמית לדרישותיו של קייד, שאחת מהן הייתה להשיב את ריצ'רד, דוכס יורק, מאירלנד בחזרה לאנגליה. לריצ'רד מיורק – כמי שהיה נין של המלך אדוארד השלישי – הייתה תביעה חזקה לכס המלכות האנגלי.

לאחר סדרה של התכתשויות, הנרי דיכא את המרד של קייד כאשר ג'ק קייד עצמו, ימות מפצעים אנושים במהלך מעצרו. הנרי האמין שריצ'רד מיורק היה זה שעמד מאחורי המרד של קייד (אם כי יש עדויות מועטות לכך שהדוכס מיורק היה מעורב). היריבות הזו הכינה את הבמה ל-30 שנה של קרבות על השלטון, הכוללים שלושה דורות של בני יורק ולנקסטר.

שיגעונו של המלך הנרי השישי

עד 1452, ריצ'רד מיורק חזר לאנגליה והחליט לפטור את הנרי מיועציו המושחתים, במיוחד אדמונד בופור, הדוכס מסומרסט. הוא גייס צבא וצעד ללונדון והכריז אמונים להנרי, תוך שהוא מחייב אותו להדיח את סומרסט מתפקידו. אבל סומרסט החזיק מעמד עד שהנרי נכנע להתקף הטירוף הראשון שלו ב-1454, שהותיר אותו במצב כמעט קטטוני ולא מסוגל למלוך.

במהלך מחלתו של הנרי, ריצ'רד הפך ללורד פרוטקטור של אנגליה וכלא את סומרסט במצודת לונדון. אולם זה היה ניצחון מר: המלכה מרגרט ילדה את בנו היחיד של הנרי, אדוארד מלנקסטר, בשנת 1453, מה שהחליש את תביעתו של ריצ'רד לכס המלכות האנגלי. בפברואר 1455, הנרי התאושש מהטירוף שלו כמעט באותה פתאומיות כפי שנכנע לה. ריצ'רד ושריו גורשו וסומרסט הוחזר לתפקידו.

סנט אלבנס

ב-22 במאי 1455, ריצ'רד מיורק, החליט ליישר קו עם ריצ'רד נוויל, רוזן וורוויק, כצעד נגד הנרי בסנט אלבנס. לאחר משא ומתן כושל, התפתח קרב קצר אך אכזרי ברחובות העיירה סנט אלבנס שבמהלכו סומרסט מת והנרי נפצע. בני יורק לקחו את הנרי בשבי וריצ'רד התמנה שוב ללורד פרוטקטור. המלכה מרגרט ובנה הצעיר, שחששו לחייהם, יצאו לגלות.

הקרב על בלור הית'

בעוד ריצ'רד שמר על אחיזה רעועה באנגליה, מרגרט עמלה מאחורי הקלעים כדי להחזיר את הנרי לכס המלכות ולשמור על מקומו של בנה כיורשו החוקי. מחשש שימיו ספורים, הקים ריצ'רד צבא בפיקודו של לורד סולסברי. צבאו של סולסברי פגש את הצבא הגדול והמצויד של מרגרט, בפיקודו של לורד אודלי, בבלור הית' ב-23 בספטמבר 1459 בסטפורדשייר. למרות הנחיתות המספרית בקרב, בני יורק ניצחו והכו שוק על ירך את חייליהם של בני לנקסטר.

הקרבות על גשר לודפורד ונורת'המפטון

הקרב על גשר לודפורד לא התנהל בתחמושת, אלא היה קרב של רצונות ואומץ. בסתיו 1459, הנרי ומלכתו גייסו שוב צבא משמעותי, שכלל כעת עריקים רבים מבני יורק. ריצ'רד מיורק, סולסברי, וורוויק וכוחותיהם נסוגו לגשר לודלו ליד לודפורד, כאשר רופשייר ניצב מול הנרי ואנשיו. בליל ה-12 באוקטובר ערקו בני יורק רבים ומנהיגיהם נמלטו; ריצ'רד עצמו ברח חזרה לאירלנד.

אבל ריצ'רד ותומכיו לא סיימו להטריד את הנרי ומרגרט. ביוני 1460, בעל בריתו של ריצ'רד וורוויק נכנס ללונדון עם אלפי גברים שתמכו בו. כשהם התקדמו לעבר צבאו של הנרי בנורת'המפטון, הניצחון נראה לא סביר.

אך ללא ידיעתו של הנרי, אחד ממפקדיו בלנקסטר היה מרגל שאפשר לאנשיו של וורוויק גישה למחנה של הנרי. בני יורק ניצחו בקלות בקרב ולכדו את המלך הנרי כשמרגרט נמלטה שוב.

הקרב על ווייקפילד

כשהנרי בשליטתו, ריצ'רד שוב הכריז על עצמו ועל יורשיו כיורשיו של הנרי לכס המלכות. הנרי הסכים כל עוד הוא ישמור על הכתר עד מותו. ההסכם שלהם אושר בפרלמנט האנגלי ונקרא ברית ההסכמה. למלכה השאפתנית מרגרט, לעומת זאת, לא הייתה שום פשרה בעניין, היא הקימה צבא נוסף כדי להתקומם נגד בני יורק. ריצ'רד יצא עם כוחותיו להביס את צבאה של מרגרט ולהסדיר את עניין הירושה אחת ולתמיד. הצבאות התעמתו באזור וויקפילד גרין . אבל הדברים לא הסתדרו כמותכנן. ריצ'רד נהרג וראשו הכרות הוצג לראווה עם כתר נייר.

קרב טאוטון

בנו של ריצ'רד, אדוארד, ירש את אביו. הוא המשיך בדיוק מאותו מקום שאביו ריצ'רד הפסיק מול בני לנקסטר; באמצע חורף 1461, כוחות יורק הביסו את לנקסטר בקרב צלב מורטימר. שבועות לאחר מכן, הם נמחצו על ידי כוחות לנקסטר בקרב השני על סנט אלבנס. כאן המלך הנרי ניצל והתאחד עם מלכתו, אבל אדוארד לא ויתר.

במרץ 1461, אדוארד התעמת עם צבא לנקסטר בסופת שלגים באמצע שדה ליד טאוטון, בצפון יורקשייר. מעריכים כי למעלה מ-50,000 גברים עסקו בלחימה אכזרית וכ-28,000 מהם מתו. הקרב על טאוטון היה הקרב העקוב מדם ביותר בהיסטוריה של אנגליה. בני הזוג יורק יצאו מנצחים והנרי, מרגרט ובנם ברחו לסקוטלנד בעוד אדוארד מוכתר למלך אנגליה.

השלטון מחליף ידיים שוב ושוב

אדוארד הרביעי אולי זכה בכס המלכות, אבל הוא לא העריך נכונה את ההיערכות, ההתגנבות והשאפתנות של המלכה המודחת. בעזרת בני ארצה בצרפת, היא הדיחה את אדוארד והחזירה את בעלה לכס המלוכה באוקטובר 1470. אדוארד הסתתר אבל לא התבטל. הוא גייס צבא וזכה בניצחונות של בני יורק בקרב בארנט ובקרב טוקסברי. בטוסקברי נהרג בנם היחיד של הנרי ומרגרט והזוג המלכותי נלקח שוב בשבי והוחזק במצודת לונדון; כס המלכות של אנגליה חזר לאדוארד.

ב-21 במאי 1471, המלך המודח הנרי השישי מת, כביכול מצער, אם כי כמה היסטוריונים מאמינים שאדוארד היה זה שרצח אותו בכלאו. המלכה מרגרט שוחררה בסופו של דבר ועשתה את דרכה חזרה לאנז'ו שבצרפת, שם מתה ב-1482.

הנסיכים במגדל

המלך אדוארד הרביעי הלך לעולמו בשנת 1483 והוחלף על ידי בנו הצעיר אדוארד החמישי. ריצ'רד השלישי, אחיו השאפתני של אדוארד הרביעי, הפך ללורד פרוטקטור של אחיינו אדוארד, אך הוא זמם להכריז על אדוארד החמישי ואחיו הצעיר כבלתי לגיטימיים. ריצ'רד תאב הכוח הצליח במזימתו והוכתר ביולי 1483.

כדי לחסל כל איומים על כסאו, ריצ'רד השלישי החזיק את אחייניו הצעירים במצודת לונדון, כביכול להגנתם. כאשר שני הבנים – המפורסמים כיום בתור "הנסיכים במגדל" – נעלמו וריצ'רד הואשם כי ציווה לרצוח אותם, המלך איבד במהירות את הפופולריות בקרב עמו.

בני טיודור

כשזכותו של ריצ'רד על כס המלכות התערערה, הנרי טיודור מבית לנקסטר – בעזרת צרפת ואצילים רבים – העמיד את תביעתו לכתר האנגלי. הוא פגש את ריצ'רד בשדה הקרב בבוסוורת' ב-22 באוגוסט 1485. לאחר שנלחם בגבורה, ריצ'רד השלישי נהרג. האגדה מספרת שהכתר שלו הונח על ראשו של הנרי בדיוק במקום בו נפל ריצ'רד והנרי הוכרז כמלך הנרי השביעי.

לאחר הכתרתו הרשמית, התחתן הנרי עם אליזבת מבית יורק כדי ליישב את ההדורים בין שתי בתי המלוכה, לנקסטר ויורק, שהיו נתונים בסכסוכים ארוכים זה מכבר. איחוד זה סיים את מלחמות השושנים והוליד את שושלת טיודור.

חומר מעשיר לקריאה

Medieval Sourcebook: Jack Cade: Proclamation of Grievances, 1450. Fordham University.

War of the Roses, 1455-1485. Military History Encyclopedia on the Web.

The Wars of the Roses. Historic UK.

The Wars of the Roses (1455-1485). Luminarium: Encyclopedia Project.

Wars of the Roses. Oxford Bibliographies

וינסטון צ'רצ'יל, היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך א', הוצאת עם הספר, תשי"ט

The Wars of the Roses: England’s First Civil War, Trevor Royle

חומר מעשיר לצפייה

אחת מסדרות הטלוויזיה הנודעות על התקופה היא "שושלת טיודור", הגם שהיא מתרחשת מיד עם תום מלחמות השושנים, היא מצליחה להעביר את רוח התקופה והיא צפייה מהנה כשלעצמה.

רשת BBC ידועה בהפקות היסטוריות לא מעטות על תולדות הממלכה המאוחדת ו"הכתר החלול" (The Hollow Crown) אומנם מגוללת ארועים רבים בתולדות המלוכה הבריטית על בסיס המחזות מאת ויליאם שייקספיר, גם מקומן של מלחמות השושנים אינו נפקד.

"וולף הול" היא מיני-סדרה נוספת בהפקת BBC ומבוססת על רומן באותו שם הילרי מנטל. כמו הרומן, הסדרה מתמקדת בדמותו של תומס קרומוול, בימיו של מלך אנגליה הנרי השמיני. אך אווירת התככים בחצר המלוכה כפי שהורגש בוודאי בימי מלחמת השושנים מועברת גם כאן היטב.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.