גוגליֵלמו ג'ובאני מריה מרקוני, מרקיז מרקוני הראשון (1874–1937), נחשב לאחד מהאישים המרכזיים בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה, זאת בזכות פיתוחו של מערכת תקשורת אלחוטית מבוססת גלי רדיו, שהובילה להמצאת הרדיו וייסדה את היסודות לכל מערכות התקשורת האלחוטית המודרניות.

מרקוני לא היה רק ממציא ומהנדס, אלא גם יזם ובעל חברה מצליחה שהפכה למרכז פיתוח טכנולוגי. לאורך חייו הוא חצה יבשות, ייסד תחנות שידור, תרם לחילוץ ימי, והפך לדמות מוכרת ברחבי העולם. מרקוני ידוע בעיקר בשל יצירת מערכת טלגרף אלחוטית מבוססת גלים רדיו. מערכת זו הפכה אותו לאחד הממציאים הראשיים של הרדיו וזיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1909, יחד עם פרדיננד בראון, על תרומתם לפיתוח הטלגרף האלחוטי. עבודתו הניחה את הבסיס להתפתחות הרדיו, הטלוויזיה וכל מערכות התקשורת האלחוטיות המודרניות.

מרקוני היה גם יזם ומנהיג עסקי, כשהקים ב-1897 בבריטניה את Wireless Telegraph & Signal Company, שהפכה לחברת מרקוני. בשנת 1929 הוענק לו תואר מרקיז על ידי ויקטור אמנואל השלישי, וב-1931 הקים את רדיו הוותיקן עבור האפיפיור פיוס ה-11.

אז מי היה גוליילמו מרקוני?

גוגליֵלמו ג'ובאני מריה מרקוני נולד ב־25 באפריל 1874 בפלאצו מארסקאלצ׳י (Palazzo Marescalchi) בבולוניה, איטליה, להורים ג'וזפה מרקוני, אדון קרקעות אריסטוקרטי, ואני ג'יימסון, בת למשפחת ג'יימסון האירית המפורסמת בשל מזקקת ויסקי. אביו של מרקוני, שהיה אלמן עם בן משלו, נישא לאני ב־16 באפריל 1864 בצרפת. לאחיו הבכור אלפונסו נולד ב־1865. עד גיל שש שהו מרקוני ואחיו עם אימם בעיר בדפורד באנגליה, מה שהקנה לו קשרים חזקים לבריטניה ואירלנד. בגיל שלוש, ב־4 במאי 1877, אביו קיבל אזרחות בריטית, מה שאיפשר גם למרקוני עצמו לבחור באזרחות בריטית אם רצה בכך.

מרקוני לא למד בבית ספר פורמלי ולא המשיך להשכלה גבוהה מסודרת. במקום זאת, למד כימיה, מתמטיקה ופיזיקה בבית בעזרת מורים פרטיים שמינו הוריו, ובחורף כששהתה המשפחה בטוסקנה או בפירנצה, שכרו מורים נוספים. אחד המנטורים החשובים שלו היה פרופסור וינצ'נצו רוזה, מורה לפיזיקה בתיכון בליבורנו, שלימד אותו תיאוריות חדשות על חשמל ותופעות פיזיקליות. בגיל 18, חזר בבולוניה והכיר את הפיזיקאי אוגוסטו ריגי, שחקר את עבודתו של היינריך הרץ. ריגי אפשר למרקוני להשתתף בהרצאות באוניברסטת בולוניה, להשתמש במעבדה ובספריה של האוניברסיטה.

אולי יעניין אתכם גם

אָבִּיי אַחְמֶד: בין שלום למלחמה בקרן אפריקה

פרנק ויזנר: המרגל שבנה את עולם הצללים

מלך הולנד: טייס, אוהד אייאקס ו"נסיך הבירה"

מנואלה סאנז: המהפכנית שהצילה את סימון בוליבאר

ג'ורג' ווקר בוש: ממגרשי הבייסבול בטקסס לבית הלבן

נלסון מנדלה: מורשת של חמלה

מרקוני לא למד בבית ספר פורמלי ולא התקדם להשכלה גבוהה. במקום זאת, הוא למד כימיה, מתמטיקה ופיזיקה בבית, עם מורים פרטיים. בין המנטורים המשמעותיים היה פרופסור וינצ'נצו רוזה, מורה לפיזיקה שחינך את מרקוני בגיל 17 בתופעות פיזיקליות ובתיאוריות חדשות על חשמל. בגיל 18, חזר לבולוניה והכיר את הפיזיקאי אוגוסטו ריגי מאוניברסיטת בולוניה, שהתרשם מעבודותיו של מרקוני ואיפשר לו להשתמש במעבדה ובספרייה של האוניברסיטה.

מרקוני התעניין במדע וחשמל מילדותו. בשנות ה־90 של המאה ה־19 החל לעבוד על רעיון "טלגרפיה אלחוטית" – שידור מסרים ללא חוטים, בדומה לתלגרף החשמלי. למרות שמדענים אחרים ניסו בעבר פיתוחים דומים, אף אחד לא הצליח להקים מערכת אמינה ומסחרית. הצעד המשמעותי הגיע בעקבות עבודותיו של היינריך הרץ מ־1888, שהדגים יצירה וזיהוי של קרינה אלקטרומגנטית – מה שנקרא אז "גלי הרץ" וכיום "גלי רדיו". ההבנה הייתה שמדובר בתופעה מדעית, לא באפשרות תקשורתית יעילה. בגיל 20 התחיל מרקוני לערוך ניסויים בגלי רדיו, ובנה את ציודו בעצמו על גג ביתו בווילה גריפונה בפונטקיו, בעזרת המשרת מיגנאני. בהשראת ריגי השתמש בקוהרר – גלאי ראשוני ששינה התנגדות בעת חשיפה לגלי רדיו. ב־1894 בנה אזעקת סערה שהפעילה פעמון כאשר קלטה גלי רדיו שנוצרו על ידי ברקים. בחורף דצמבר 1894, הדגים מרקוני למול אימו מכשיר שגרם לפעמון לצלצל מרחוק על ידי לחיצת כפתור תלגרפי. עם תמיכת אביו, המשיך לקרוא ולפתח מערכת תקשורת אלחוטית שימושית.

המערכת כללה:

• משדר פשוט ליצירת ניצוצות (oscillator)
• אנטנה ממתכת מונחת בגובה
• מקלט קוהרר משופר
• מקש טלגרף לשליחת אותות מורס
• מדפסת שתיעדה את המסרים על נייר

ב־1895 העביר מרקוני את ניסוייו לשטח פתוח על אחוזת אביו, ושיפר את מערכות האנטנה כך שהצליח לשדר עד מרחק 800 מטר בלבד. פריצת הדרך הגיעה לאחר שהרים את האנטנה ויישם הארקה, מה שאיפשר שידורים עד 3.2 ק"מ, כולל מעבר על גבעות.

מרקוני פנה למשרד הדואר האיטלקי אך לא קיבל מענה. בגיל 21 נסע ללונדון עם אימו, וחיפש מימון והערכה לעבודתו. למרות חששות ממכונות נפץ, ציודו אושר על ידי משרדי המכס, ובסופו של דבר גויס תמיכת ויליאם פרייס, מהנדל החשמל הראשי של משרד הדואר הבריטי. ב־2 ביוני 1896 הגיש בקשה לפטנט בריטי על "שיפורים בשידור דחפים וציוד למטרתם", שהיה הפטנט הראשון למערכת תקשורת מבוססת גלי רדיו.

ב־1896 ערך מרקוני הדגמה ראשונה לממשלת בריטניה, ולאחר סדרת ניסויים הצליח לשדר 3 מיילים (5 ק"מ) על מישור סאליסברי. ב־13 במאי 1897 שידר את ההודעה האלחוטית הראשונה מעל הים – מאיי פלאט הולם עד לברןוק פוינט ליד קארדיף. ההודעה הייתה: "Are you ready?"

לאחר מכן הרחיב את ניסוייו, כולל שידורים בין צרפת לאנגליה, והקים בסיס ניסוי בSandbanks, Poole Harbour. הסירות והספינות שלו הפכו למעבדות ניידות לפיתוח נוסף של הרדיו. ב־12 בדצמבר 1901, בשידור היסטורי, קיבל מרקוני את אות הרדיו הראשון שהגיע מאנגליה לניופאונדלנד, תוך שימוש באנטנה שהונפה בעזרת עפיפון בגובה 150 מ'. ההודעה הכילה את האות "S" במורס. אף על פי שהצלחת השידור עוררה תהיות וספקות, מרקוני המשיך לבדוק ולשפר את המערכת. ב־1902 שידורים מאורגנים היטב הוכיחו שהאותות הגיעו למרחקים של עד 3,400 ק"מ בלילה. ב־1903 שיגר מרקוני את המסר הנשיאותי הראשון מארצות הברית למלך אדוארד השביעי בבריטניה.

ההישגים של מרקוני לא היו חפים ממחלוקת: אנשים רבים אחרים טענו (חלקם מפוקפקים, חלקם לא) לתואר "אבי הרדיו". כבר בשנת 1895, הפיזיקאי הרוסי אלכסנדר פופוב שידר בין בניינים, בעוד שבהודו ג'אגדיש צ'נדרה בוס השתמש בגלי רדיו כדי לצלצל בפעמונים ולגרום לפיצוצים. בשנת 1901, חלוץ החשמל הסרבי-אמריקאי ניקולה טסלה אמר שפיתח טלגרף אלחוטי בשנת 1893; בשנת 1943 בית המשפט העליון של ארה"ב ביטל ארבעה פטנטים של מרקוני על רדיו, תוך ציטוט עבודתו הקודמת של טסלה. כאשר חברות ספנות הבינו את התועלת של הרדיו-טלגרף לתקשורת נוסעים, דיווחי ניווט ואותות מצוקה, מכשירי רדיו של חברת מרקוני – שהופעלו על ידי קאדרים מאומנים של "אנשי מרקוני" – הפכו לציוד סטנדרטי. כאשר הטיטאניק פגעה בקרחון ב-14 באפריל 1912, מפעיליפ מחברת מרקוני הצליח לזמן את הטיטאניק קרפתיה למקום כדי לאסוף 700 ניצולים. כך שידורי הרדיו של מרקוני היו חיוניים בהצלת חיים, לא רק באסון טיטניק (1912) אלא גם באסון לוסיטניה (1915). במקרה של טיטניק, מפעילי הרדיו היו עובדי חברת מרקוני לתקשורת ימית בינלאומית האות שנשלח סייע בהצלת נוסעים רבים. ב־18 ביוני 1912 העיד מרקוני בפני בית המשפט הבריטי על תפקוד התקשורת הימית בעת אסון טיטניק.

מרקוני הקים חברות רבות וקידם שידורי רדיו בעולם, אך נקט גישה טכנולוגית שמרנית. הוא השתמש זמן רב במכשירי ניצוץ (spark transmitters) גם לאחר שהמכשירים החדשים, מבוססי גלי רצף, היו יעילים יותר. ב־1920 התקיימו שידורים ראשונים של תכנים בידוריים בבריטניה, וב־1922 החלה פעילות BBC. ב־1924 סייע להקמת RAI באיטליה, שהיא רשת הטלוויזיה הגדולה בארץ המגף.

מרקוני מונה לסנטור באיטליה ב־1914, שירת בצבא ובחיל הים האיטלקי במלחמת העולם הראשונה, וב־1929 קיבל תואר מרקיז והיה לתומך נלהב של בניטו מוסוליני. בשנותיו האחרונות סבל מ־9 התקפי לב, ומותו הגיע ב־20 ביולי 1937 ברומא. לאחר מותו נערכה לו הלוויית ממלכתית ושידורים בכל העולם ציינו שתי דקות דומייה. גופתו קבורה במאוזוליאום בווילה גריפונה, ששמה שונה על שמו.

מרקוני נישא פעמיים. בשנים 1905–1924 נשא את בטריס אובראיין, ולהם נולדו ארבעה ילדים, מתוכם שלוש בנות. ב־1927 נשא את מריה כריסטינה בצ'י-סקלי, וביחד נולדה להם בת אחת. ב־1931 השמיע מרקוני את השידור הרדיו הראשון של האפיפיור פיוס ה־11, באומרו: "בעזרת אלוהים… הצלחתי להכין מכשיר שייתן למאמינים בעולם כולו את שמחת שמיעת קול האפיפיור".

מרקוני הצטרף למפלגה הפשיסטית האיטלקית ב־1923, וב־1930 מונה לנשיא האקדמיה המלכותית של איטליה והיה חבר במועצה הפשיסטית. הוא תמך במלחמת אתיופיה ובמדיניות פשיסטית נוספת. במספר נאומים השווה את עבודתו בתקשורת האלחוטית עם חזונו הפוליטי של מוסוליני.

גוגליֵלמו מרקוני לא היה רק ממציא, אלא דמות מורכבת – יזם, מהנדס, פוליטיקאי ואדם שהשפעתו על התקשורת המודרנית עצומה. חייו משקפים את ההצלחות, הספקות והקונפליקטים של תקופת המעבר למאה ה־20, והם ממשיכים להשפיע על עולם התקשורת עד היום.