תאמל״ק לי
מהתמימות של ילד כפרי בשבט ועד לניצחונות והלחצים של היותו הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, מנדלה הותיר מאחוריו מורשת ארוכה דרך זיכרונות, נאומים ומכתבים.
נלסון מנדלה, ממחוללי השינוי החשובים ביותר בתחום זכויות האזרח במאה ה-20, הקדיש את חייו – כולל 27 שנים בכלא – להבאת קץ למדיניות ההפרדה האכזרית של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
סיפורו של נלסון מנדלה הוא מסע אפי של שינוי פנימית. זהו סיפור על אדם שלמד להחליף את חרב הנקמה במגן הפיוס, מבלי לאבד לרגע את עמוד השדרה המוסרי שלו.
השורשים: רוֹלִיהְלַאלַה והנסיך הצעיר
הוא נולד ב-1918 במווזו, כפר קטן בטרנסקאי, תחת השם רוֹלִיהְלַאלַה (שמשמעותו הציורית היא "מושך בענפי העץ", או "עושה צרות"). מנדלה נולד לתוך האצולה של בני הת'מבו. מות אביו כשהיה צעיר העביר אותו לחצר העוצר, שם ספג את אמנות ההקשבה, הוא צפה כיצד הצ'יפים הגדולים מאפשרים לכל אדם לדבר עד תום לפני שהם מסכמים את ההחלטה. שם, בין הגבעות הירוקות, נבט הרעיון שמנהיג הוא כמו רועה צאן: הוא הולך מאחורי העדר, נותן לזריזים שבהם להוביל, בעוד האחרים עוקבים אחריהם מבלי להבין שכל הזמן הזה הם מכוונים מאחור.
יוהנסבורג: ההתעוררות של ה"עורך דין השחור"
בשנות ה-40, יוהנסבורג הייתה עיר של ניגודים חריפים: זהב ואבק, תקווה ודיכוי. מנדלה, כמשפטן צעיר ורהוט, גילה שהחוק אינו כלי לצדק אלא כלי למשטור. הוא הצטרף ל-ANC (הקונגרס הלאומי האפריקאי) והפך לאחד הקולות המיליטנטיים ביותר. ישנה אירוניה מרה בכך שמנדלה, שהטיף בתחילה לאי-אלימות בהשראת גנדי, הבין שהמדינה אינה משחקת לפי הכללים. הוא הקים את "אומקונטו וה סיזווה" (חנית האומה), הזרוע הצבאית של התנועה. האיש שיהפוך לסמל השלום העולמי היה פעם המבוקש מספר אחת של המשטר, "הפימפרנל השחור", שהתחמק מהמשטרה בתחפושות של נהג או טבח.
רובן איילנד: האוניברסיטה של הרוח
המעצר ב-1962 ומשפט ריבוניה העמידו אותו מול סכנת הוצאה להורג. נאומו מעל הדוכן ("זהו אידיאל שאני מקווה לחיות למענו, אך אם יהיה צורך, זהו אידיאל שאני מוכן למות למענו") הפך אותו למיתוס עוד לפני שננעל מאחורי סורג ובריח.
27 שנים בכלא, רובן ברובן איילנד, היו אמורות לשבור אותו. במקום זאת, הן ליטשו אותו. במחצבת הסיד, תחת שמש קופחת שפגעה בעיניו לצמיתות, מנדלה למד את השפה של אויביו – אפריקאנס. הוא הבין שכדי לנצח את הדרקון, עליו להכיר את נפשו. הכלא הפך ל"מיקרוקוסמוס" של דרום אפריקה העתידית: הוא ניהל משא ומתן עם הסוהרים, לימד את חבריו לאסירים, ופיתח סבלנות פלדה. המלנכוליה של השנים האבודות, של חוסר היכולת לקבור את אמו או את בנו הבכור, תורגמה לעומק רגשי נדיר. הוא לא יצא מהכלא עם אגרוף קפוץ, אלא עם יד מושטת.
השחרור והנהגה: הליכה על חבל דק
ב-11 בפברואר 1990, כשיצא מהכלא לקול תשואות העולם, מנדלה ניצב בפני המשימה הקשה מכול: למנוע מרחץ דמים. דרום אפריקה הייתה חבית חומר נפץ של זעם שחור ופחד לבן. בצעד של גאונות פוליטית ורגשית, הוא השתמש בסמלים. הרגע המפורסם ביותר היה בגמר גביע העולם ברוגבי ב-1995. כשמנדלה לבש את חולצת ה"ספרינגבוקס" – סמל עליונות לבנה מובהק – והופיע מול קהל לבן ברובו, הוא לא רק סלח, הוא אימץ את אויביו. באותו רגע, הוא הפסיק להיות נשיא של מפלגה והפך לאבי האומה.
המורשת: הפגמים והתהילה
מנדלה לא היה קדוש, והוא הראשון שהיה מודה בכך. חייו האישיים היו רצופים שברון לב, כולל פרידה כואבת מוויני מנדלה, האישה ששמרה על שמו בחיים בזמן שהיה בכלא. הוא גם ספג ביקורת על כך שהתמקד בפיוס פוליטי אך לא הצליח לצמצם את הפערים הכלכליים האדירים במדינה. אולם, גדולתו הייתה ביכולתו לפרוש בזמן. בעולם שבו מנהיגי שחרור הופכים לעריצים לכל החיים, מנדלה כיהן קדנציה אחת בלבד. הוא הבין שהדמוקרטיה חשובה יותר מהאדם שהקים אותה.
הוא הלך לעולמו ב-2013, מותיר אחריו עולם שבו המילה "מנדלה" היא שם נרדף לאפשרות הבלתי סבירה של חסד.
נאומים ומכתבים
ילדות בכפר
מנדלה גדל בכפר מסורתי של בקתות בוץ בכף המזרחי של דרום אפריקה. הוא תיאר את השמחות הייחודיות של ילדותו במרחבים הפתוחים באוטוביוגרפיה שלו, "דרך ארוכה אל החופש".
"בשדות למדתי כיצד להפיל ציפורים מהשמיים בעזרת רוגטקה, לאסוף דבש בר, פירות ושורשים אכילים, לשתות חלב חם ומתוק ישירות מעטיניה של פרה, לשחות בנחלים הצלולים והקרים ולדוג דגים בעזרת חוט ופיסות תיל מושחזות.
למדתי להילחם במקלות – ידע חיוני לכל נער אפריקאי כפרי – והפכתי למיומן בטכניקות השונות: הדיפת מכות, הטעיה לכיוון אחד ותקיפה לאחר, והתנתקות מיריב בעבודת רגליים מהירה.
מימים אלה נובעת אהבתי ל'וולד' (הערבה האפריקאית), למרחבים הפתוחים, ליופי הפשוט של הטבע ולפס הנקי של האופק."
המאבק הפוליטי המוקדם
כעורך דין צעיר, מנדלה עזר להקים את ליגת הנוער של הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC) והוביל את מאמצי המרי האזרחי נגד חוקי האפרטהייד המגבילים. ממשלת דרום אפריקה אסרה עליו לצאת מגבולות יוהנסבורג בשנת 1952. קטע זה לקוח ממכתב שכתב מנדלה לשר המשפטים ב-1959:
"אם בסירובך לאשר לי לעזוב את יוהנסבורג אתה סבור כי אפחד ואפסיק להתנגד למדיניות ממשלתך, הרי שעלי לומר, בכל הכבוד הראוי, כי הפסקת לקרוא את ההיסטוריה העכשווית של דרום אפריקה ברגע שמפלגתך עלתה לשלטון ב-1948.
נראה שאינך מודע לכישלון המוחלט של כל הצעדים שנקטה ממשלתך במהלך 11 השנים האחרונות כדי להשמיד את מתנגדיה הפוליטיים. חרף כליאתם של יחידים רבים, הוצאת ארגונים והתקהלויות מחוץ לחוק ודיכוי חסר רחמים של חירויות האזרח על ידי הלאומנים, הדרישה לשינויים דמוקרטיים הפכה לנחושה ועוצמתית יותר.
ממשלתך, הנכפית בכוח על 10,000,000 מאזרחיה והמתקיימת מכוח הזרוע והפחדה בלבד, תיאלץ במוקדם או במאוחר לפנות את מקומה לממשלה דמוקרטית המבוססת על רצון כל תושבי דרום אפריקה."
המעבר למאבק מזוין
בשנת 1961, בתגובה להרג 69 מפגינים לא חמושים בטבח שארפוויל, התבקש מנדלה להקים את "חנית האומה" (uMkhonto we Sizwe), הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקאי. בעת שהסתתר, פרסם מנדלה מכתב גלוי לעם האפריקאי בעיתוני דרום אפריקה.
"בחרתי בדרך זו, שהיא קשה יותר וכרוכה ביותר סיכון וסבל מאשר ישיבה בכלא. נאלצתי להיפרד מאשתי וילדיי היקרים, מאימי ומאחיותיי, כדי לחיות כפורע חוק בארצי שלי. נאלצתי לסגור את העסק שלי, לנטוש את המקצוע שלי ולחיות בעוני, כפי שחיים רבים מבני עמי… אלחם בממשלה כתף אל כתף עמכם, שעל אחר שעל, ומיל אחר מיל, עד שיושג הניצחון.
מה אתם עומדים לעשות? האם תצעדו עמנו, או שתשתפו פעולה עם הממשלה במאמציה לדכא את התביעות והשאיפות של בני עמכם? האם תישארו דוממים וניטרליים בעניין שהוא בגדר חיים ומוות לעמי, לעמנו? אני, מצדי, עשיתי את בחירתי. לא אעזוב את דרום אפריקה, וגם לא אכנע. רק דרך סבל, הקרבה ופעולה מיליטנטית ניתן לזכות בחופש. המאבק הוא חיי. אמשיך להילחם למען החופש עד סוף ימיי."
"אני מוכן למות"
לאחר שכבר נכלא ב-1962 על שעזב המדינה ללא היתר, מנדלה ומספר שותפים מ"חנית האומה" הועמדו לדין באשמת בגידה וחבלה בבית המשפט העליון של דרום אפריקה ב-1963. בפתח המשפט, נשא מנדלה נאום בן 176 דקות, הידוע כ"הצהרה מדוכן הנאשמים" או "אני מוכן למות".
״תחילה הפרנו את החוק בדרך שנמנעה מכל פנייה לאלימות; כאשר צורת פעולה זו נאסרה בחקיקה, והממשלה פנתה להפגנת כוח כדי לרסק את ההתנגדות למדיניותה, רק אז החלטנו להשיב לאלימות באלימות…
הגעתי למסקנה שמאחר שהאלימות במדינה זו הייתה בלתי נמנעת, לא יהיה זה מציאותי להמשיך להטיף לשלום ולאי-אלימות. מסקנה זו לא התקבלה בקלות. רק כאשר כל השאר נכשל, כשכל ערוצי המחאה השלווה נחסמו בפנינו, התקבלה ההחלטה לנקוט בצורות אלימות של מאבק פוליטי. אני יכול רק לומר שהרגשתי מחויב מוסרית לעשות את מה שעשיתי.
תלונתם של האפריקאים, לעומת זאת, אינה רק על כך שהם עניים והלבנים עשירים, אלא שהחוקים שנחקקים על ידי הלבנים נועדו לשמר את המצב הזה…
זהו, אם כן, הדבר שלמענו נלחם הקונגרס הלאומי האפריקאי… זהו מאבק על הזכות לחיות.
במהלך חיי… טיפחתי את האידיאל של חברה דמוקרטית וחופשית שבה כל בני האדם חיים יחד בהרמוניה ובהזדמנויות שוות. זהו אידיאל שאני מקווה לחיות למענו ולהשיגו. אך אם יהיה צורך, זהו אידיאל שלמענו אני מוכן למות.״
על שנות הכלא והבידוד
מנדלה ושותפיו נידונו למאסר עולם. הוא ריצה 27 שנים מייסרות, רובן בין כותלי הכלא הידוע לשמצה באי רובן. בספרו "דרך ארוכה אל החופש" הוא תיאר את האוכל הבלתי אכיל, תנאי המחיה הבלתי אנושיים והיחס המבזה.
״כמו כל דבר אחר בכלא, גם התזונה היא מפלה. באופן כללי, בני תערובת והודים קיבלו תזונה מעט טובה יותר מאשר אפריקאים, אך לא היה בזה הבדל גדול. השלטונות אהבו לומר שאנו מקבלים תזונה מאוזנת; היא אכן הייתה מאוזנת – בין הבלתי טעים לבלתי אכיל… הסוהרים היו אומרים: 'אה, אתם הכושים (Kaffirs) אוכלים בכלא טוב יותר ממה שאכלתם אי פעם בבית!'״
מנדלה המשיך לשמור על קשר עם אשתו וויני באמצעות מכתבים, בניסיון למנוע מהקשר להתפוגג.
המפה עוררה בי רגשות מעורבים. את נראית מעט עצובה, מוסחת ואינך בקו הבריאות, אך יפה כתמיד… התמונה עוררה בי את כל הרגשות הרכים וריככה את הקדרות שמסביב. היא חידדה את הגעגוע אלייך ואל ביתנו המתוק והשליו. זכרי שהתקווה היא נשק רב עוצמה גם כשכל השאר אובד… את במחשבותיי בכל רגע של חיי.
השחרור והניצחון
כאשר הוסר האיסור על פעילות הקונגרס הלאומי האפריקאי בשנת 1990, שוחרר נלסון מנדלה מהכלא ומיד החל בשיחות לסיום האפרטהייד ושלטון המיעוט הלבן. בשנת 1993 הוענק לו פרס נובל לשלום לצד נשיא דרום אפריקה פ.ו. דה קלרק. מתוך נאום קבלת הפרס:
"ערכו של הגמול המשותף שלנו יימדד וחייב להימדד בשלום השמח שינצח, כי האנושיות המשותפת הקושרת שחורים ולבנים לגזע אנושי אחד, תאמר לכל אחד מאיתנו שכולנו נחיה כילדי גן העדן…
אל יאמרו הדורות הבאים שאדישות, ציניות או אנוכיות גרמו לנו להיכשל בעמידה באידיאלים של ההומניזם שפרס נובל לשלום מגלם."
בשנת 1994 נבחר מנדלה לנשיא דרום אפריקה בבחירות הראשונות שהיו פתוחות למצביעים אפריקאים שחורים. מתוך נאום ההכתרה שלו:
"הגיעה העת לריפוי הפצעים. הרגע לגשר על התהומות המפרידות בינינו הגיע. עת לבנות ניצבת בפנינו.
השגנו סוף סוף את שחרורנו הפוליטי. אנו מתחייבים לשחרר את כל בני עמנו מהמשך השעבוד לעוני, מחסור, סבל, ואפליה מגדרית ואחרת…
הגענו לברית שבה נבנה חברה שבה כל הדרום-אפריקאים, שחורים ולבנים כאחד, יוכלו ללכת זקופים, ללא כל פחד בלבם, מובטחים בזכותם הבלתי ניתנת לערעור לכבוד אנושי – אומת קשת בענן החיה בשלום עם עצמה ועם העולם."
חומר מעשיר לקריאה
Nelson Mandela, Long Walk to Freedom
Nelson Mandela, Conversations with Myself
Nelson Mandela: In His Own Words
Nelson Mandela, Notes to the Future: Words of Wisdom
The Prison Letters of Nelson Mandela
חומר מעשיר לצפייה
ספרו האוטוביוגרפי של מנדלה עובד לסרט קולנוע, כאשר את מנדלה גילם אידריס אלבה.
