בלב היערות של מחוז ויין הצרפתי, יצא קומץ לוחמי עילית למשימה נועזת לעצירת מכונת המלחמה הנאצית בדרכה לנורמנדי, בסיפור שראשיתו גבורה עילאית וסופו בבגידה ורצח אכזרי.

השעה הייתה 01:37 לפנות בוקר, ה-6 ביוני 1944. בעוד ציי המלחמה של בעלות הברית חוצים את התעלה לעבר חופי נורמנדי, נחתה קבוצת לוחמים קטנה בדממה מעל ביצות הברן, כ-31 קילומטרים דרומית-מערבית לשאטורו. היה זה כוח החלוץ של מבצע בולבסקט, משימה שעתידה הייתה להפוך לאחד הפרקים המפוארים והכואבים ביותר בתולדות שירות האוויר המיוחד הבריטי. בין יוני לאוגוסט 1944, פעל גדוד B של רגימנט ה-SAS הראשון בעומק השטח הכבוש במטרה אחת ברורה: לשתק את נתיבי האספקה של דיוויזיית הפאנצר השנייה של האס-אס, דאס רייך, ולמנוע ממנה להגיע לחזית הפלישה.

שורשי היחידה וההונאה הגדולה

האנשים שלקחו חלק במבצע בּוּלבַּסְקֶט היו חלק מה-Special Air Service, יחידה של הצבא הבריטי שהוקמה ביולי 1941 על ידי דייוויד סטרלינג. בראשיתה נקראה היחידה פלוגה L של חטיבת ה-SAS, כאשר האות L נבחרה כניסיון להונאה, במטרה לרמוז לאויב על קיומן של יחידות רבות כאלו. היחידה נועדה לשמש ככוח קומנדו שנועד לפעול מאחורי קווי האויב במהלך המערכה בצפון אפריקה. בשנת 1944 הוקמה חטיבת ה-SAS המורחבת, שכללה את ה-SAS הבריטי הראשון והשני, ה-SAS הצרפתי השלישי והרביעי וה-SAS הבלגי החמישי. תפקידם היה לבצע מבצעי צניחה מאחורי הקווים הגרמניים בצרפת ולאחר מכן לתמוך בהתקדמות בעלות הברית דרך בלגיה, הולנד וגרמניה.

במאי 1944 הוציא המטה העליון של חיל המשלוח של בעלות הברית (SHAEF) פקודה לחטיבת SAS לבצע שני מבצעים בצרפת: מבצע האונדסוורת' באזור דיז'ון עבור גדוד A, ומבצע בולבסקט ליד פואטייה, שהוטל על גדוד B. המטרה של שני המבצעים היה שיבוש תגבורות גרמניות מדרום צרפת לחופי נורמנדי. הלוחמים נדרשו להשמיד מחסני אספקה, לחסום את קו הרכבת פריז עד בורדו ולתקוף רכבות דלק. עוצבה אחת שבעלות הברית רצו לעכב במיוחד הייתה דיוויזיית הפאנצר השנייה של האס-אס, דאס רייך, שחנתה באזור טולוז. מומחי המודיעין בחיל המשלוח של בעלות הברית העריכו כי לדיוויזיה יידרשו שלושה ימים בלבד להגיע לנורמנדי.

ההכנות בלונדון והנחיתה בצרפת

המפקד על גדוד B היה קפטן ג'ון טונקין מה-SAS הראשון, כשסגן ריצ'רד קריספ משמש כסגנו. ב-1 ביוני 1944 תודרכו השניים במועצת המלחמה בלונדון. בימים הבאים הם שהו במטה מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE), שסוכניו ממדור F פעלו באזור תחת פיקודו של אמדה מנגארד, שכינויו היה "סמואל". למנגארד היו קשרים עם קבוצות המחתרת הצרפתית המרכזיות, הפראן-טירר והארמה סקרט. טונקין קיבל גם רשימת יעדי רכבת ממטה ה-SAS.

אולי יעניין אתכם גם

בינת ג'בייל: נפילתה של העיר הסמלית ביותר של חזבאללה

"האיש שלא היה מעולם": על המבצע ששינה את פני המלחמה

סערה בלב ביירות: על מבצע אביב נעורים

חוזה קומפיין. איך הסתיימה מלחמת העולם הראשונה?

הקרב על הסום. מהקרבות הקטלניים במלחמת העולם הראשונה

על המלחמה הגדולה, היא מלחמת העולם הראשונה

צוות החלוץ, כולל קפטן ג'ון טונקין, הוטס לצרפת במטוס הנדלי פייג' הליפקס של טייסת 161 של חיל האוויר המלכותי. יחד איתם היה קפטן ויליאם קרושיי וצוות הג'דבורו "יו". קרושיי לא היה מרוצה מהמשימה, שכן הוא לא בטח ביכולתם של אנשי ה-SAS לפעול ביעילות מבלי לפגוע באבטחה. למחרת בבוקר פגשו טונקין וקרושיי את "סמואל" ואת פול מירגה, מפקד הארמה סקרט. הם סיכמו כי מבצע בולבסקט יפעל במערב במחוז ויין, בעוד צוותי הג'דבורו והמחתרת יפעלו במחוז אנדר במזרח. ב-8 ביוני החלה דיוויזיית הדאס רייך, על 15,000 חייליה ו-1,400 כלי הרכב שלה, את מסעה בן 800 הקילומטרים לנורמנדי.

ב-7 וב-11 ביוני צנחו קבוצות נוספות מגדוד B יחד עם ג'יפים חמושים במקלעי ויקרס K. הלוחמים תקפו את רשת הרכבות, הניחו מוקשים ואימנו את חברי המחתרת הצרפתית. ב-10 ביוני מסר עובד רכבת צרפתי לקפטן טונקין מידע קריטי: רכבת המורכבת מלפחות אחת עשרה מכליות דלק חונה בצ'טלרו. אלו היו עתודות הדלק של דיוויזיית הפאנצר השנייה. כדי לאמת את המידע, שלח טונקין את סגן טומס סטיבנס לסיור רכוב על אופניים. סטיבנס רכב 119 קילומטרים הלוך ושוב וחזר ב-11 ביוני עם אישור על מיקום הרכבת, אך דיווח שהיא שמורה מדי עבור ה-SAS. טונקין פנה לאנגליה בבקשה לסיוע אווירי. באותו לילה תקפו 12 מפציצי מוסקיטו מחיל האוויר המלכותי את הרכבת והשמידו אותה בהצלחה.

כדי להימנע מגילוי, נהג קפטן טונקין להעביר את המחנה בתדירות גבוהה. המחנה בוורייר היה קרוב לנקודת ההצנחה בלה פונט ד'אוסון והיה בו מקור מים טוב. ה-SAS שהו שם בין ה-25 ביוני ל-1 ביולי. אולם האוכלוסייה המקומית גילתה את המחנה, ומנגארד הזהיר את טונקין כי המידע עלול להגיע לגרמנים. טונקין הורה לעבור ליער דה קארט, אך באר המים שם כשלה. בלית ברירה חזר הכוח לוורייר ב-2 ביולי עד למציאת אתר חלופי. הם לא ידעו שמשטרת הביטחון של האס-אס כבר קיבלה מידע על מיקומם.

ההתקפה הגרמנית והטבח בסן סוואן

ב-1 ביולי שלחו הגרמנים סוכנים ליער כדי לאתר את המחנה וריכזו כוח התקפה מגדוד המילואים של דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-17 של האס-אס, גץ פון ברליכינגן, שחנתה בבונויל-מאטור. בבוקר ה-3 ביולי, זמן קצר לאחר שקפטן טונקין חזר מסיור למציאת אתר חדש, תקפו הגרמנים את המחנה שבו שהו 40 לוחמי SAS, הטייס האמריקאי לינקולן באנדי שתקף עם ה-SAS לאחר שמטוסו הופל, ותשעה אנשי מחתרת. הקרב נמשך עד השעה 14:00. קבוצה של 34 לוחמים שניסתה לפרוץ החוצה נפלה למארב.

האכזריות לא איחרה לבוא. סגן טומס סטיבנס הוכה למוות בקת רובה על ידי קצין גרמני. שבעה אנשי מחתרת נורו למוות ביער. גורל השבויים נקבע על פי "פקודת הקומנדו" של אדולף היטלר, שהורתה על הוצאה להורג של כל אנשי הקומנדו השבויים. ב-7 ביולי הובלו 30 לוחמי SAS וסגן באנדי ליער סן סוואן, נאלצו לחפור את קבריהם והוצאו להורג בשחר על ידי כיתת יורים. שלושה לוחמים נוספים שנפצעו ואושפזו נרצחו בזריקות רעל במיטותיהם בבית החולים.

פעולת הנקמה והסוף המר

צוות הג'דבורו "יו" דיווח למפקדה וביקש פעולת תגמול נגד מפקדת הדיוויזיה ה-17 בבונויל-מאטור. ב-14 ביולי 1944, סגן אלוף האוויר בזיל אמברי תדרך אישית 14 צוותי מטוסי מוסקיטו. התקיפה בוצעה בארבעה שלבים, כולל הטלת פצצות נפלם אמריקאיות מדגם AN-M76. כל שבעת מבני המגורים הושמדו, ובין 80 ל-200 חיילים גרמנים נהרגו בעת שאכלו את ארוחת הערב שלהם. כל המטוסים חזרו בשלום.

קפטן טונקין ושמונת הניצולים מההתקפה המשיכו במשימה עד ה-24 ביולי. במהלך פעילותם הם תקפו 15 יעדי רכבת ומיקשו את הדרכים הלאומיות N10 ו-N147. בלילה שבין ה-12 ל-13 ביוני, סגן קריספ, שהוצא מאוחר יותר להורג, פיקד על סיור שמיקש את כביש N147 רגע לפני הגעת דיוויזיית הדאס רייך. דיוויזיה זו הייתה אחראית גם למעשי הרצח בטול ב-9 ביוני ולטבח באורדור-סור-גלאן ב-10 ביוני, וכן לתפיסתה והוצאתה להורג של סוכנת ה-SOE ויולט סאבו.

בדצמבר 1944 גילו תושבים מקומיים את קברי האחים ליער סן סוואן. ב-18 בדצמבר החלו חפירות הזיהוי. הגופות הועברו לקבורה צבאית מלאה בבית העלמין של הכפר רום. סגן טומס סטיבנס נקבר בוורייר. לזכר שלושת הנרצחים בבית החולים, שגופותיהם לא נמצאו, הוצב לוח זיכרון ברום. מבצע בולבסקט הסתכם ב-23 פעולות חבלה מוצלחות ובעיכוב משמעותי של שלוש דיוויזיות גרמניות, מחיר כבד של גבורה וקורבן שעיצב את ההיסטוריה של אירופה המשוחררת.

חומר מעשיר לקריאה

Foot, Michael Richard Daniel (1968). SOE in France: An Account of the Work of the British Special Operations Executive in France, 1940-1944. London: HMSO.

Haskew, Michael E (2007). Encyclopaedia of Elite Forces in the Second World War. Pen and Sword.

Hastings, Max (2009). Das Reich: The March of the 2nd SS Panzer Division Through France, June 1944. Pan Macmillan.

Kiras, James D. (2006). Special Operations and Strategy From World War II to the War on Terrorism. Abingdon, Oxford, England: Routledge.

Kleber, Brooks E. & Birdsell, Dale (1990). The Chemical Warfare Service: Chemicals in Combat. United States Army in World War II.

McCue, Paul (2009). SAS Operation Bulbasket: Behind the Lines in Occupied France. Barnsley, S. Yorks, UK: Pen and Sword Books Ltd.

Molinari, Andrea (2007). Desert Raiders: Axis and Allied Special Forces 1940-43. Osprey Publishing.

Shortt, James; McBride, Angus (1981). The Special Air Service. Osprey Publishing.

Thompson, Leroy (1994). SAS: Great Britain's Elite Special Air Service. Zenith Imprint.