בלילה שבו הוצתו בתי כנסת בגרמניה, שוטרים מתחנה אחת בברלין התייצבו מול אנשי האס אה והביאו לכיבוי האש בבית הכנסת החדש. ■ סיפורו של וילהלם קריצפלד קשור גם בשוטר אוטו בלגרדט, שבעדויות מאוחרות זוהה כמי שפעל ישירות להצלת המבנה.
בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 הגיעו אנשי אס אה לבית הכנסת החדש שברחוב אורניינבורגר בברלין והציתו אש. לא הייתה זו שעה שבה אפשר היה להניח שהמשטרה תחלץ לעזרת בית כנסת בוער: הכבאים קיבלו הוראה שלא לכבות שרפות בבתי כנסת, ומחוץ לזירה כמעט שלא נשמעה התנגדות ציבורית גלויה לפוגרומים. ובכל זאת, מול המציתים התייצבו שוטרים מתחנה מספר 16 של ברלין. הם דרשו מאנשי האס אה לסגת, הפעילו גם איום בכוח הנשק ופעלו לכיבוי השרפה.
במרכז הפרשה ניצבים וִילְהֶלְם כְּרִיסְטְיָאן אֵמִיל קְרִיצְפֶלְד, קצין משטרה פרוסי שעמד בראש התחנה, ואוֹטוֹ בֶּלְגַרְדְט, שוטר הכפוף לו. התערבותם בליל הבדולח מנעה את חורבנו של בית הכנסת החדש ברחוב אורניינבורגר. אבל השאלה מי מהם נתן את ההוראות בשטח, וכיצד נולד הסיפור שהתקבע בזיכרון הציבורי, התבררה כמורכבת מכפי שנדמה במשך שנים. עדויות שנאספו לאחר פרסום ספר על קריצפלד הצביעו על בלגרדט כמי שהתערב ישירות, ועל קריצפלד כמפקד שגיבה את פעולתו.
קראו גם: על זוועות ליל הבדולח הידוע לשמצה
מהורנסדורף אל משטרת ברלין: דרכו של וילהלם קריצפלד
ילדות, שירות צבאי וכניסה למשטרה
קריצפלד נולד ב-9 בדצמבר 1880 בהורנסדורף, בתחומי מועצת סידורף שבמחוז סגברג. שמו המלא היה וילהלם כריסטיאן אמיל קריצפלד. שנותיו המוקדמות בשירות הציבורי עברו במדים צבאיים: הוא שירת בצבא הפרוסי, ביחידת המשמר שבשפנדאו, עד שנת 1907. באותה שנה עזב את השירות הצבאי והצטרף למשטרה.
קריצפלד התגורר ברחוב צלטר (Zelterstraße), בשכונת פרנצלאואר ברג בברלין, עם אשתו בֶּרְטָה ושני בניהם, וַלְטֶר ואַרְתוּר. הוא התגייס לצבא הפרוסי בגיל 20, ולאחר 25 שנות שירות במשטרה אף זכה לשבח רשמי ממפקד משטרת ברלין על מסירותו לתפקיד. המעבר הזה היה תחילתה של קריירה ארוכה. קריצפלד שירת במשטרת המדינה ובמטה משטרת ברלין, ובהמשך הועבר לתפקידי פיקוד בתחנות העיר. בשנות ה-30 כבר ניהל את תחנת המשטרה מספר 65 בפרנצלאואר ברג. עד 1938 עמד בראש תחנה מספר 16, באזור האקשר מרקט שברובע מיטה, בדרגת Revier-Oberleutnant, דרגת קצונה במשטרת הרובע.
מיקומה של תחנה מספר 16 עתיד היה לקשור את שמו של מפקדה לבית הכנסת החדש ברחוב אורניינבורגר. אך כדי להבין מה אירע באותו לילה, צריך להכיר גם אדם נוסף מתחנתו: בלגרדט, שנולד בשנת 1888 במהלזאק (Mehlsack), ואשר פעילותו תעמוד כעבור עשרות שנים במרכז בירור מחודש של פרשת ההצלה.
9 עד 10 בנובמבר 1938: בית הכנסת הבוער ברחוב אורניינבורגר
מציתים, שוטרים והוראה שלא לכבות
בליל הבדולח, המכונה בגרמנית גם ליל הפוגרום של הרייך, לא נרשמה באוכלוסייה התנגדות ציבורית משמעותית או מחאה גלויה רחבה נגד הפוגרומים. באותו לילה הגיעו אנשי האס אה, ארגון ששמו נקשר בפעולות האלימות המתוארות בפרשה, אל מבנים שהעלו באש. אחת הזירות הייתה בית הכנסת החדש בברלין, ברחוב אורניינבורגר.
קריצפלד ובלגרדט, לצד שוטרים נוספים מתחנה 16, עמדו מול קבוצת אנשי האס אה שכבר הציתה אש. המפגש לא הסתכם בבקשה מנומסת. השוטרים התעמתו עם המציתים בדברים ובאיום בכוח הנשק, עד שאנשי האס אה נסוגו. המעשה היה כרוך בסיכון ממשי: מדובר היה בהתערבות נגד מי שפעלו באותו לילה בזמן שבו עצם הניסיון להגן על בית כנסת עלול היה לגרור סנקציות חמורות.
הנסיגה הייתה רק מחצית מהמשימה. האש כבר הוצתה, ואנשי הכיבוי פעלו תחת הוראה שלא לכבות בתי כנסת בוערים. בתיאור המקובל של אותה פרשה מיוחסת לקריצפלד הוראה להתחיל מיד בעבודות הכיבוי. עוד מסופר כי הסתמך על הוראות חוק שנועדו להגן על מבנים ואתרי מורשת, אף שהוראות אחרות מנעו מן הכבאים לכבות את השרפה. לימים העלו העדויות שאלה בדבר זהותו של השוטר שנתן בפועל את ההוראות במקום.
בית הכנסת החדש ניצל באותו לילה מהרס בשרפה. עצם העובדה שהמבנה נותר על כנו קשורה להתערבות המשטרתית החריגה, אך חלוקת הקרדיט בין מפקד התחנה לבין השוטר שפעל במקום הפכה בהמשך לנושא של עדויות ומחקר היסטורי.
מי הציל את בית הכנסת? הסיפור של קריצפלד ובלגרדט
הגרסה שהתקבעה בספרו של היינץ קנובלוך
במשך שנים זכה קריצפלד למקום מרכזי בסיפור הצלת בית הכנסת החדש. חלק חשוב בעיצוב התודעה הציבורית היה לספרו של הַיְינְץ קְנוֹבְּלוֹךְ, Der beherzte Reviervorsteher. Ungewöhnliche Zivilcourage am Hackeschen Markt, שפורסם לראשונה במזרח ברלין ב-1989/1990. הספר העמיד במוקד את מפקד תחנת המשטרה בעל אומץ הלב האזרחי.
אחד מעדי הראייה שסיפורם סייע לעצב את התיאור היה הַנְס הִירְשְׁבֶּרְג, בנו של החייט זִיגְמוּנְד הִירְשְׁבֶּרְג. בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 ראה הנס כיצד אביו שוחח עם שוטר תורן מתחנה 16. הנס הכיר את השוטר כלקוח של אביו. במהלך השיחה עמד אותו שוטר וצפה בפעולות הכיבוי שהורה לבצע בבית הכנסת החדש. השניים שוחחו גם על חוויותיהם מתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבה שירתו באותו קטע חזית.
כאשר חקר קנובלוך את הסיפור, ביקש לברר מי היה מפקדה של תחנה 16 בשנת 1938. התשובה הייתה וילהלם קריצפלד, וכך זוהה המפקד כאדם שתואר בעדות. אלא שבזיהוי הזה היה קושי מהותי: קריצפלד, אף ששירת בעבר בצבא הפרוסי, לא היה חייל במלחמת העולם הראשונה. פרט השיחה על שירות משותף באותה חזית לא התאים אפוא לביוגרפיה שלו. אחת העובדות הפחות ידועות אודותיו היא כי קריצפלד מעולם לא היה חבר במפלגה הנאצית.
העדים ששינו את זהותו של האיש בזירה
לאחר הופעת ספרו של קנובלוך בשנת 1990 החלו לעלות ספקות גם אצל הנס הירשברג עצמו. עדויות נוספות הצטרפו לבירור, ובהן עדותה של אִינְגֶה הֶלְד (Inge Held), שהתגוררה בשכנות למקום, ועדותה של אחותו של הירשברג, שחיה בישראל. השתיים אישרו כי השוטר שפעל להצלת בית הכנסת החדש היה אוטו בלגרדט.
הסיפור לא התהפך משום שהתברר שקריצפלד כלל לא היה קשור למעשים. העדויות הותירו בידיו תפקיד ברור: כראש התחנה הוא תמך באופן מלא במעשיו של בלגרדט וגיבה את כפיפו. לצד מעשי העזרה האחרים שלו ליהודים, זהו חלק מהותי בתרומתו. ההבחנה היא בין מי שנראה בשטח בעת מתן הוראות הכיבוי לבין מי שפיקד על התחנה ועמד מאחורי פעולת השוטר.
רֶגִינָה שֵׁר (Regina Scheer) תיארה את הדרך שבה נוצר הזיהוי בספרה על מתחם האקשה הפה, בפרק Im Revier 16 משנת 1993. היא הקדישה לכך, בין היתר, את עמוד 78 בדיונה, במסגרת פרק המשתרע על פני עמודים 74 עד 79. כך נחשף הפער שבין הסיפור שהפך מוכר לבין זהות השוטר שעליה העידו האנשים שהיו במקום.
בלגרדט מת בברלין בשנת 1945. ברישומי משרד המרשם האזרחי של ברלין-מיטה קיימת תעודת פטירה מספר 59 מ-6 בינואר 1945. הפרט התיעודי הזה הותיר לסיפורו קצה ביוגרפי קצר, בעוד שמו של קריצפלד המשיך להיות מזוהה עם ההצלה בשמות מוסדות, בלוחות זיכרון ובפרסומים.
אולי יעניין אותך
היום שאחרי: נזיפה, אזהרות ליהודים והמשך השירות
למחרת ההתערבות בבית הכנסת הוזמן קריצפלד לתת את הדין בפני מפקד משטרת ברלין, הרוזן ווֹלְף־הַיְינְרִיךְ פוֹן הֶלְדוֹרְף. בסופו של דבר הסתפק מפקד המשטרה בנזיפה בעל פה. אין מדובר בפרט שולי: באותו זמן הוטלו לעיתים סנקציות חמורות יותר על פעולות דומות. קריצפלד שב מתקרית שעלולה הייתה לעלות לו ביוקר עם עונש מילולי בלבד.
מעורבותו לא הסתכמה בלילה אחד ברחוב אורניינבורגר. קריצפלד ושוטרים נוספים בתחומו נהגו להזהיר יהודים שהתגוררו באזור מפני מעצרים צפויים. אין בתיאור הזה מספר מדויק של אנשים שניצלו או רשימה שמית של המוזהרים; ידוע כי האזהרות ניתנו יותר מפעם אחת וכי שוטרים מתחנה 16 היו שותפים להן.
משנת 1940 הועבר קריצפלד לשירות בתחנות אחרות. ב-1 בנובמבר 1943, לאחר 36 שנות שירות במשטרה, פרש לבקשתו, בנימוק של ״סיבות בריאותיות״. עם זאת, ב-NDR נטען כי לאחר שנודע לו על החלטות ועידת ואנזה בנוגע ל״פתרון הסופי״, ביקש לצאת לפרישה מוקדמת. גם המוזיאון האמריקאי לזכר השואה ציין עדות של בנו על מידע שהגיע לאביו בנוגע להשמדת היהודים, במה שהשפיע על החלטתו.
על כל פנים, לאחר פרישתו חזר קריצפלד להורנסדורף, מקום הולדתו, ונשאר בשלזוויג-הולשטיין עד לאחר המלחמה. בספטמבר 1945 שב לברלין עם בנו הצעיר ארתור והצטרף לשיקום המשטרה. כך, עם הקמתה מחדש של משטרת ברלין בשנת 1945 חזר קריצפלד לשירות. ביוני 1947 כבר עמד בראש הפיקוח באזור מיטה שבגזרה הסובייטית של ברלין. מסלולו המשטרתי נמשך אפוא גם לאחר המלחמה, בתפקיד פיקודי נוסף בעיר שבה התרחשה הפרשה שהביאה לפרסומו.
ב-31 באוקטובר 1953 מת קריצפלד בברלין, בן 72, בבית החולים בפרידריכסהיין. מותו נרשם במשרד המרשם האזרחי של ברלין-פרידריכסהיין בתעודת פטירה מספר 1663 מ-31 באוקטובר 1953.
מהמעשה אל ההנצחה: כיצד זכרו את קריצפלד
קבר כבוד ולוח זיכרון ליד בית הכנסת
קריצפלד נקבר בבית הקברות השלישי של גאורגן-פארוכיאל, בשכונת וייסנזה שבברלין. מקום קבורתו מזוהה במדויק: חלקה 24, שורה 7, קבר מספר 2. הקבר הוכר כקבר כבוד של עיריית ברלין.
עדות נוספת לזיכרון הציבורי נותרה בסמוך לבית הכנסת החדש. לוח הנצחה לקריצפלד הותקן בבית שברחוב אורניינבורגר 28, ברובע מיטה, צמוד לבית הכנסת. הלוח נמצא באזור קומת הקרקע, בצדו החיצוני של עמוד המבנה. מיקומו מחזיר את שמו של השוטר אל המקום שבו התערבו אנשי תחנה 16 מול המציתים.
1988: נאום בליבק על סולידריות והגינות
בשנת 1988 נערך בליבק אירוע זיכרון לקריצפלד, ובו נשא בְּיֶרְן אֶנְגְהוֹלְם דברים. אנגהולם כיהן כראש ממשלת מדינת שלזוויג-הולשטיין בשנים 1988 עד 1993. בדבריו קשר בין ההתנגדות למעשי העוול לבין היכולת לשאת את זיכרון העבר: ״משום שהיו אנשים כמו קריצפלד, שהתנגדו מתוך סולידריות והגינות, קל לנו יותר לשאת את ההיסטוריה שלנו.״
1993: בית ספר למשטרה נושא את שמו
ב-9 בנובמבר 1993, יום השנה לפוגרומים של נובמבר 1938, שינתה מדינת שלזוויג-הולשטיין את שמו של בית הספר הממלכתי למשטרה במלנטה-קיביצהרן ל״בית הספר הממלכתי למשטרה וילהלם קריצפלד״. הבחירה להנציח שוטר בבית ספר המכשיר שוטרים העמידה את השאלה המקצועית והאזרחית במרכז הזיכרון.
במסגרת תערוכה שנקראה ״נגד השכחה״ הוצג בדף הנצחה של בית הספר קטע שהסביר מדוע ראוי להקדיש לקריצפלד מקום מיוחד:
הטקסט מתעכב על פרטי הקריירה שהיו עשויים להישמע רגילים לחלוטין: עבודה קשה, קידום בדרגות ונאמנות למשרה. בשפה שבה בחרו עורכי דף ההנצחה, קריצפלד הגיע מדרגת Polizeiobermeister לתפקיד Schutzpolizeiinspektor im Revierdienst, ובהמשך לדרגת Revier-Oberleutnant ולפיקוד על תחנה. ההנצחה מציגה את ההתערבות ב-1938 כחלק ממסלולו של איש משטרה, ולא כפרק שנולד מחוץ לחייו המקצועיים.
2008: הנצחה גם במקום הולדתו
ב-31 באוקטובר 2008, במלאת 55 שנים למותו, הנציחה מועצת סידורף את קריצפלד, בן המקום, באבן זיכרון שהוצבה ביישוב ברלין שבתחומה. האבן הונחה בכיכר הנקראת פוטסדאמר פלאץ (Potsdamer Platz), ששמה ניתן לה בעקבות הכיכר המוכרת בברלין. כך נוסף לאתרי ההנצחה בעיר שבה פעל גם אתר זיכרון סמוך לאזור שבו נולד.
המפקד, השוטר ועדות הראייה: מה נשאר מהלילה ההוא
לוח ההנצחה באורניינבורגר 28 נושא את זכרו של קריצפלד; המחקר על עדויות הירשברג, הלד ואחותו של הירשברג מדגיש את חלקו של בלגרדט. שני הפרטים אינם מבטלים זה את זה. תחנה 16 התערבה באותו לילה, איש האס אה נסוגו, פעולות הכיבוי החלו ובית הכנסת ניצל מהרס. זהות השוטר שנתן את ההוראות בזירה דורשת דיוק נפרד מן ההכרה באחריות המפקד ובגיבוי שנתן.
מכאן גם נובעת המשמעות של הבירור המאוחר: לא די לדעת מה אירע. כדי לספר את ההיסטוריה של ליל הבדולח ברחוב אורניינבורגר, צריך להעניק מקום גם לאוטו בלגרדט, שהעדים המאוחרים הצביעו עליו כמי שפעל בשטח, וגם לווילהלם קריצפלד, שמעשיו כמפקד התחנה, אזהרותיו ליהודים ותמיכתו בכפיפו הקנו לו מקום בזיכרון הציבורי.
מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה
היינץ קנובלוך, Der beherzte Reviervorsteher. Ungewöhnliche Zivilcourage am Hackeschen Markt. הספר שביסס את פרסומו של קריצפלד כמפקד תחנה שגילה אומץ לב אזרחי. המהדורה הראשונה הופיעה במזרח ברלין בהוצאת Buchverlag Der Morgen בשנים 1989/1990. מהדורה שנייה, מורחבת, יצאה בברלין בהוצאת Morgenbuch Verlag בשנת 1993 (ISBN 978-3-371-00373-3); מהדורת כיס הופיעה בהוצאת S. Fischer Verlag בשנת 1995, ומהדורה נוספת בהוצאת Jaron Verlag בשנת 2003 (ISBN 3-89773-072-3). רשימת יצירותיו של קנובלוך כוללת מידע ביבליוגרפי על ספריו.
רגינה שר, Im Revier 16. הפרק נכלל בקובץ Die Hackeschen Höfe. Geschichte und Geschichten einer Lebenswelt in der Mitte Berlins, שערכה אגודת Gesellschaft Hackesche Höfe e.V. ויצא בהוצאת Argon בברלין בשנת 1993, עמ' 74-79 (ISBN 978-3-87024-254-1). בעמוד 78 נדונה זהותו של השוטר שהציל את בית הכנסת, לרבות עדותו של הנס הירשברג והעדויות המאוחרות שהצביעו על בלגרדט.
קאי ריצמן, Aus Pflichtgefühl das Richtige getan. כתבה בעיתון Berliner Morgenpost מ-1 בנובמבר 2003, העוסקת במעשיו של קריצפלד ובתחושת החובה שעמדה מאחוריהם.
הולגר שמאלה, Pogrome vom 9. November: Mit diesem Trick schützte ein Berliner Polizist die Neue Synagoge. מאמר שפורסם ב-Berliner Morgenpost ב-8 בנובמבר 2024, ומתמקד בשימוש בטיעון משפטי להגנה על בית הכנסת החדש בזמן הפוגרום.
שטפני גרוסמן, Zivilcourage: Schleswig-Holsteiner rettet 1938 Berliner Synagoge. כתבה באתר NDR מ-9 בנובמבר 2026, המתמקדת באומץ הלב האזרחי של קריצפלד ובהצלת בית הכנסת.
Ein Beispiel für Zivilcourage, בעיתון Kieler Nachrichten. פרסום על אבן הזיכרון שהוקמה במקום הולדתו של קריצפלד.
רישומים ארכיוניים בברלין. בתיק ארכיון מדינת ברלין, Landesarchiv Berlin, סימול C Rep. 303-09, Nr. 22, דפים 241/1-2, מתועדים פרטים מתקופת שירותו של קריצפלד לאחר המלחמה. תעודת פטירתו רשומה במשרד המרשם האזרחי של ברלין-פרידריכסהיין, מס' 1663 מ-31 באוקטובר 1953; תעודת הפטירה הנוגעת לבלגרדט רשומה בברלין-מיטה, מס' 59 מ-6 בינואר 1945.
לפעמים הבירור ההיסטורי אינו משנה את עצם המעשה, אלא את חלוקת התפקידים בין מי שנכחו בו. אם סיפורם של קריצפלד ובלגרדט עורר בכם עניין, שתפו את הכתבה והמשיכו לקרוא על האנשים וההחלטות שהותירו עקבות בהיסטוריה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.