המקורות של הגלידה, הסורבה וקינוחי חלב צוננים אחרים קשים לקביעה – אך משתרעים אחורה עד לעת העתיקה.

לפי אגדה פופולרית, הגלידה הומצאה על ידי הסינים הקדמונים, הובאה לאיטליה על ידי מרקו פולו, לצרפת על ידי קתרינה דה מדיצ'י, ומשם לאמריקה על ידי תומאס ג'פרסון. האמת, לעומת זאת, לגבי קינוח החלב הצונן האהוב של הקיץ, מעט קשה יותר לקביעה…

משקאות וקינוחים קפואים קיימים לפחות מאז שנת 4000 לפני הספירה, כאשר אצילים לאורך נהר הפרת בנו בתי קרח כדי להפיג את חום הקיץ המסופוטמי. שלג, שכנראה שימש לקירור יין, נמכר ברחובות אתונה במאה החמישית לפני הספירה, בעוד הקיסר הרומי נירון (37–67 לספירה) נהנה מכיבוד קפוא מהול בדבש. מקורות משושלת טאנג בסין מתארים משקה מתוק העשוי מחלב תאו קפוא ומהול בקמפור.

שרבט טורקי

כיבוד צונן היה פופולרי גם בעולם האסלאמי. המילה האנגלית "Sherbet" מגיעה מהמונח הטורקי לקטגוריה רחבה של משקאות ממותקים, שלרוב קוררו באמצעות שלג ממחסנים. פאלודה, מעדן פרסי של אטריות ורמיצ'לי בסירופ צונן, מתוארך מאות שנים אחורה. בהודו, קיסרי המוגול התענגו על קולפי (Kulfi), מעין גלידה העשויה מחלב מרוכז שהוקפא בתבניות.

ואכן, התיעודים המאומתים הראשונים של קולפי הם כמעט בני זמנם של העדויות המוקדמות ביותר לשרבטים קפואים וגלידות באירופה. בשני המקרים, מה שהפך את פריצת הדרך הזו לאפשרית היה הידע (המוכר לרבים בעולם הערבי מאז המאה ה-13) שקרח המעורבב עם מלח מניע תגובה כימית אקסותרמית, שיצרה עיסה שואבת-חום עם נקודת קיפאון נמוכה בהרבה ממים רגילים. כאשר הם טבולים באמבט של תמלחת אקסותרמית, גבישי קרח נוצרו בקלות בתערובות נוזליות שונות. ערבוב קבוע למניעת היווצרות גבישי קרח גדולים הניב קצף קפוא שניתן להגשה בכף.

אולי יעניין אתכם גם

החומוס: קווים לדמותה של קטניה פופולרית

מי באמת המציא את הצ'יפס? ההיסטוריה המפתיעה

זהב לבן בנתיבי ההיסטוריה: מקורו של המלח

קטשופ: ההיסטוריה שלא הכרתם

גלידות איטלקיות

הגלידות האירופאיות הראשונות וגלידות המים (שרבט) יוצרו כנראה באיטליה במהלך תחילת המאה ה-17 (מאה שנה לאחר שקתרינה דה מדיצ'י המתבגרת עזבה את פירנצה כדי להפוך למלכת צרפת).

תיאורים של קינוחי גלידת מים מתוארכים לשנות ה-20 של המאה ה-17, ועד אמצע המאה הם היו מאפיין של משתאות בפריז, פירנצה, נאפולי וספרד. בשנת 1672 האנגלי אליאס אשמול תיעד כי "צלחת אחת של גלידה" הוגשה למלך צ'ארלס השני במשתה בשנה החולפת ובשנת 1694 אנטוניו לטיני, סדרן נאפוליטני, פרסם מתכון לסורבה חלב מהול בדלעת מסוכרת.

ג'ורג' וושינגטון הגיש גלידה?

הגלידה חצתה את האוקיינוס האטלנטי עם המתיישבים האירופאים, והוגשה על ידי הגברת הראשונה של מרילנד הקולוניאלית כבר בשנת 1744. ג'ורג' וושינגטון קנה מכונת גלידה מכנית לאחוזתו במאונט ורנון בשנת 1784, אותה שנה בה תומאס ג'פרסון כנראה רכש טעם לגלידה צרפתית בזמן שירת כדיפלומט בפריז. כנשיא, ג'פרסון הגיש גלידה במעון הנשיאותי לפחות שש פעמים. במהלך חיים של הערות וכתבים רבים, ג'פרסון רשם רק עשרה מתכונים, שאחד מהם היה לגלידת וניל בסגנון צרפתי, מועשרת בחלמוני ביצים.

עד סוף המאה ה-19, אמריקה הייתה מוקד של חדשנות בגלידה. רוקח מפילדלפיה ערבב את ה"גלידה סודה" הראשונה ב-1874. ה"סאנדיי" (Sundae) מתוארך ל-1881 (כאשר מספר עיירות במערב התיכון טוענות להיות אתר המצאתו) – שמו כנראה מגיע מ"חוקי הכחול" שאסרו מכירת משקאות סודה בימי ראשון (Sundays). גביעי הגלידה האכילים הראשונים נרשמו כפטנט בשנות ה-80 של המאה ה-19, בערך בזמן שהמילקשייק (שקודם במקור כמשקה בריאות( הפך לפופולרי.

גביע הוופל זינק לתהילה כשהוצג ביריד העולמי של סנט לואיס ב-1904, והארטיק (Popsicle) נרשם כפטנט ב-1923. הן "דירי קווין" והן חברת "קארוול" טוענות לפיתוח הגלידה האמריקאית (Soft-serve) הראשונה באמצע שנות ה-30, בעוד היוגורט הקפוא היה מצטרף מאוחר, שהוצג בשנות ה-70.

כיום הגלידה ובני דודיה הקפואים מוכרים ואהובים ברחבי העולם, ואפילו מיובאים לאנטארקטיקה, שם מכונת גלידה אמריקאית של "Frosty Boy" היא נקודת מוקד מפורסמת עבור המדענים שעובדים בתחנת מקמרדו.